בספר "מראש אמנה" בפרשת האזינו מופיע קטע מדהים שבו רבנו הגרא"מ שך זצ"ל מנבא את מצבנו העכשוי בצורה ברורה ומפורטת. מדובר בקטע מדהים ונדיר, היות והרב שך היה רחוק מאד מטיפוס הבבא עושה המופתים, ואף סלד מטיפוסים כאלו. ובכל זאת יכולים אנו לראות בבירור את החכמה האלוקית, שלא לאמר רוח הקודש המבצבצת מבין השורות, השורות היוצאות מפיו של זקן בן 97, שבקושי רואה ובקושי שומע, אבל את העתיד הוא רואה בלי עינים ושומע בלי אוזניים. הספר נדפס בשנת תש"ס (2000), והשיחה נמסרה על ידו בשנת תשנ"ב (92) בישיבת פוניבז'. "השלטון החילוני מעמיד אותנו במצב של עת צרה. כרגע הם עסוקים בענינים המעיקים עליהם ובמידה מסוימת הם תלוים בנו ולפיכך אינם מציקים לנו ביותר. אולם, יבוא זמן שבו הם ישתחררו מהתלות בנו ובעיותיהם הבוערות, ואז הם יתפנו לטפל בנו. מרכז מעיינם יהיה לימוד התורה. הם ישתדלו לצמצם את מקומות התורה, את הישיבות ואת »להמשך

"אינך מתבייש?" יזעק בקול ניחר הדתי לאומי / חילוני לעמיתו החרדי? "תראה כמה ניסים עשה לנו  / לכם אלוקים!" הוא יוסף בגערה רמה. "הוא בנה לך מדינה, וככה אתה מתעלם? לא אומר הלל? תחנון? "זו מדינה?" ישיב החרד "מדינה הגוזזת פיאות תימניה, שהעבירה על דתם גלויות שלימות, ומחקה תרבויות שלמות? מדינה הכופרת באלוקיה, ועושה כל מאמץ לחלן את שארית הפליטה?" "וזו סיבה להתעלם מהניסים?!" יאדימו וורידי הצוואר של  החילוני "זו הכרת טובה? תגיד תודה או שתחזור למקום ממנו באת!" יוסיף בחומרה.   לא אכנס לדקויות באבסורד של "תחזור למקום ממנו באת" שנאמר, לצורך העניין, לתושב מאה שערים שאבותיו עלו לארץ כמה עשורים לפני הולדתו של הרצל והרעיון הציוני כולו. אבל אני כן חושב שגיל 64, כמעט פנסיה, הוא זמן מצויין לבדוק: האם באמת הגענו לעצמאות?   ולא, אני לא »להמשך

"הקיצונים" על קיצונים, קיצוניות ומה שביניהם   אני אדם נאור, אדם פתוח, מוכן לשמוע כל דעה שהיא. אני אדם ליברל, שונא קיצוניות, וסולד, אפילו מאוד סולד מאנשים קיצוניים. ולכן, כשאני רואה חרדי פנאט מקלל/יורק/זורק אבנים (מחק את המיותר) בגין אישה שנקלעה בטעות או שלא לתוך שכונתו הסגורה והמתבדלת,                         אני מתעצבן! כשאני רואה חרדים מבעירים פחי אשפה/חוסמים כבישים, בגין מעצר שווא או לא של מי מחבריהם,                                       »להמשך

שבעים שנה אחרי אושויץ, אלפיים חמש מאות שנה אחרי המן הרשע, זהו זה. לא עוד. ככה אמר ראש הממשלה שלנו, בטון נחרץ ורשמי, בפוזה של טווס נפוח. מה צריכים יותר מאשר הצהרה רשמית ומפורשת של המנהיג ההיסטורי הדגול, ממשיך דרכם וחזונם של הרצל ז'בוטינסקי ובגין. היום אנחנו חזקים, יש לנו צבא, טנקים, מטוסים עם טייסים ומטוסים בלי טייסים, f15 , f14, w78' בקיצור, כל כלי משחית אפשרי. אז נכון שכרגע אנחנו המדינה המאויימת ביותר בעולם. ונכון שאנחנו המדינה היחידה בעולם שאיש מתושביה אינו משוכנע שהוא יוכל להמשיך ולחיות את חייו בארץ הזו לאורך זמן, ונכון שזה קצת קצת מזכיר את הגלות ההיא שממנה כל כך רצינו לברוח, ונכון שמדובר בסכסוך המתמשך והבלתי הגיוני ביותר בעולם, וזה קצת מוזר ולא טבעי, ואפילו מזכיר קצת את חזון הנביאים שמהם כל כך רצינו להתנתק, אבל אחרי הכל יש לנו טנקים. אין מה להשוות, מה זה למות בלי טנקים? מה אנחנו עכברושים? בימים האחרונים קיבלנו »להמשך

המסיתים החילונים לדורותיהם, נוהגים באורח קבע להטיח בציבור בחרדי את אשמת התלות והפרנסה מקצבאות הילדים של הביטוח הלאומי. מה שהציבור  אינו יודע זה את המספרים האמיתיים, כרגיל וכמובן. למי מאתנו יש זמן לפשפש במסמכי הביטוח הלאומי. למי יש זמן להתעסק עם זוטות כמו מספרים ואחוזים. את זה נשאיר לחרדים, אלו שלא יודעים חשבון. כמובן שבכדי לחשף את הנתונים אין צורך לשכור חברת בילוש, ולא לנבור במחסנים אפלים עמוסי מסמכים. כיום הכל נמצא בהישג יד, בהינף מקלדת. ובכן, על פי נתוני הביטוח הלאומי, ההוצאה של הביטוח הלאומי על קצבאות ילדים היא הוצאה שולית למדי. רק עשרה אחוזים מכספי הביטוח הלאומי מופנים לקצבאות ילדים. הסעיף הכבד והגדול ביותר מתוך תקציב הביטוח הלאומי (37-6%) מופנה לטובת קצבאות זקנה. לזה יש להוסיף 7% של קצבאות סיעוד לקשישים, והנה הגענו לכך שציבור הקשישים "עולה" לביטוח הלאומי פי חמישה מאשר אוכלוסיית הילדים »להמשך

שני חוקרים בלגים, דווקא אוהדי ישראל, כתבו ספר בשם "ישראל - עתיד מוטל בספק". החוקרים הללו, ניתחו היטב את התנאים הדרושים לקיומה של ישראל והגיעו למסקנה כי קיום זה מותנה בשורה ארוכה של תנאים שונים, ששינוי קטן בתנאים אלו עלול למחוק את ישראל מהמפה. על פי ניתוח זה, מדינת ישראל זקוקה לנסי שמים כדי להמשיך ולהתקים על במת ההיסטוריה לאורך ימים ושנים. האם הם צודקים? בודאי שכן. הקיום של מדינת ישראל הוא ניסי לחלוטין. בעלי הכיפות הסרוגות וחלק מהשחורות יראו בזה נס משמים, חלק אחר מבעלי הכיפות השחורות רואים בזה מעשה שטן, וחלק אחר מותירים את חשבונות שמים מחוץ לתחומי עיסוקם. אבל מה שברור - זה לא משהו נורמלי. אולם, לכותבי הספר, כמו לכל החוקרים העוסקים בנושא זה ישנה טעות בסיסית. הם מנסים לנתח את ההיסטוריה של עם ישראל עם כלים טבעיים. משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה לנתח את התנהגותו של חלקיק בודד על סמך הפיזיקה הניוטונית. הוא מנסה לנתח תופעה »להמשך

אחד המאפיינים הבולטים ביותר שבהם התברכה החברה הישראלית, הוא האדיבות והרוגע, הנעימות והשלוה האינסופית של הישראלי המצוי. מדינת ישראל היא אחת המדינות הרגועות והשלוות ביותר בעולם. איך שאתה יורד מהמטוס בנתב"ג אתה מיד מרגיש את הרוגע והמתינות באויר הצח האופיני לאזור השפלה. זה כל כך נפלא, שאתה פשוט נשאב לתוך הדבר המקסים הזה. במדינת ישראל אין רוצחים, אין גנבים, ואין שודדים. במדינת ישראל מעולם לא קרה שמישהו הרים יד על חברו. להרים יד?? חס וחלילה. מילא אקדח או אגרופן, אבל סתם יד זדונית? הייתם פעם בבית ספר ישראלי? אתם חייבים לראות את הפלא הזה. מי שלא ראה בית ספר חילוני במדינת ישראל לא ראה חינוך מופתי מימיו. איזה סדר, איזו משמעת. איזו יראת כבוד למורה. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה אנשים אינם נוהגים לקלל, כולם שלוים, רגועים, ומחייכים באדיבות מתקתקה. במדינתנו האהובה אין צורך לנעול את המכונית, ואין צורך בשוטרים »להמשך

בימים אלו המדינה כולה סוערת וגועשת סביב התנהגותם של כמה פעילי ימין בתוככי השטחים כנגד פלסטינאים תושבי המקום. הרחיק לכת חבר כנסת ערבי וכינה הצתה של מסגד נטוש "ליל הבדולח"... אין לי ידיעה כנה על פעילותם של אותם אנשים, לא ידוע לי מי התחיל, מי צודק, מי אשם, ומה באמת היה. אבל אני כן רוצה להתמקד ברעיון כשלעצמו: האם אכן כך ראוי ונכון לנהוג? והנה, בפרשת השבוע, מתוארת סצינה עגומה ואכזרית: דינה, ביתו של יעקב, משפחה נודדת חסרת הגנה, נלקחת על ידי בן למשפחת האצולה, ואף מעונה על ידו. אחיה, שמעון ולוי, זועמים על ניצול ציני כזה, ורוצים לעשות לדבר הזה סוף. לא יתכן שהם ישארו כך חסרי הגנה ופגיעים. למען זה הם נוקטים בתרגיל טקטי: הם מעמידים פנים שבדעתם ללכת  לשלום, והם רק מבקשים בקשה קטנה: "הימולו לכם כל זכר." לאחר שלושה ימים, כאשר כל גברי העיר נעדרי כל כושר לחימה, הם פושטים על העיר, והורגים בה את כל הגברים, ולוקחים את דינה. »להמשך

שאלה - אשמח לראות התיחסות לנושא של כת השאלים. תשובה - הנושא של כת השאלים נחלק לשני חלקים מהותיים. החלק הראשון הוא השאל הרגיל והפשוט, הנורמלי והקלאסי, שבסך הכל עושה את האשה קצת יותר צנועה. בנושא הזה אין כל כך שאלה. מה הבעיה שאשה מחליטה להיות יותר צנועה? אמנם אין זה חיוב מעיקר הדין, ואפילו לא קרוב לזה, אבל בהחלט מדובר במידת חסידות נאה. הבעיה עם כת השאלים מתחילה כאשר הדברים להתפתח לכיונים נוספים. הבעיה היא כאשר השאל הופך לאובססיה. כאשר אשה מתוסבכת בנפשה מחליטה שהשאל הנורמלי על הגוף כבר לא מספיק ועכשיו היא צריכה גם רעלה על הראש, כאן זה כבר משהו אחר. ישנו יסוד גדול מאד בהלכות דרך ארץ, יסוד שלצערי אנשים רבים אינם מבינים אותו, גם בתוך הציבור החרדי. העקרון הוא - אדם צריך להיות נורמאלי. שפוי. אסור להיות תמהוני. העקרון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות בדברי חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג" (ב"מ פו, »להמשך

הבה ונשאל את הישראלי המצוי, אותך הגולש או את איש השמאל המתון: כמה מילים טובות יש לך לומר על דו"ח גולדסון? גם בלי להשתמש במילותיו של איש השמאל הדגול ונשיא המדינה שמעון פרס בדבר היותו של גולדסטון "איש קטן וצר אופקים" (אל תתפסו אותי על המילה) אני די בטוח שמעתי מיותר מאדם אחד כמה מילים, לרוב בתיסכול לא מוסתר, על המניפולציה, על חוסר האיזון, על העיוות הנורא שנעשה לצבא המוסרי ביותר בעולם כשיצא להגן על חיי ילדים קטנים חפים מפשע בלוחמת פינצטה ייחודית, שהושקעו בה מליארדים רק כדי להגן על חייהם של ילדי עזה שאינם שותפים בלחימה, בדיוק אותם אלו שהחמאסניקים לוקחים כמגינים חיים... וכעת נעבור באלגנטיות, באותה שיחת סלון אפופת עשן סיגריות או הבל תה (תלוי באופיים של המשתתפים) לדון בפרשיה כאובה אחרת: אפלית הבנות הספרדיות, כאן לפתע נשמע דעה נחרצת אודות העוול הנורא, והפשע התרבותי והחברתי שציבור חשוך כמו הציבור החרדי הגזען יכול לעשות »להמשך

טוב, לא באמת שונאים  אותם. הם סתם מבתכיינם בזעקות שבר סטייל הקוזק הנגזל לדורותיו. החרדים הם הקבוצה האהודה ביותר במדינה בכל ששת העשורים. אבל בכל זאת, אולי דווקא זמן מה לאחר ששמענו את אחד מנושאי התפקידים הבכירים בעולם המודיעין מודיע קבל עם ועולם כי האיום מספר אחת על המדינה, לפני איום הגרעין האיראני, זה הציבור החחרדי (על משפחותיו, ארגוני החסד, וקופות הצדקה, כמו גם אנשי הרוח, החנוך, ואף היצרנים הרבים ואנשי הכלכלה שבתוכו) התבטאות  אומללה וחמורה מאוד, שמצטרפת לסדרת אידיוטים מחפשי כותרות מזנו של חולדאי, גזית ודומיהם. אז למה שונאים אותנו? נשאל כל חילוני וההסברים יגיעו בצרורות: אתם לא מתגייסים לצבא. אתם לא עובדים. אתם מוצצים מיסים. אתם נטל על כתפי מעמד הביניים העובד וכן הלאה והלאה והלאה. האם זה נכון? קל מאוד לבדוק את זה. צריך פשוט לבדוק מה אמרו וחשבו החילונים (אז- החפשיים) על החרדים (אז- האדוקים) עוד לפני שהייתה לנו »להמשך

אחד הגולשים באתר שלח לי איזה שהוא "מחקר" הטוען כביכול שבחינוך החרדי הממוצע של תלמידים בכיתה עומד על כעשרים וחמש תלמידים בכיתה. כמובן ש"נתון" מגוחך זה הוא שקרי לחלוטין. כל ילד חרדי יודע שבשום תלמוד תורה חרדי במעמד של מוסד פטור אין פחות מארבעים תלמידים בכיתה. המחקר ההזוי הזה, הזכיר לי מעשה נאה ששמעתי מאבי שליט"א, על הרב מבריסק. הרב מבריסק היה אחד ממעצבי דמותה של היהדות החרדית בארץ ישראל בתקופה הקריטית של הקמת המדינה. הוא היה הסמן הימני בהתיחסות למדינת ישראל. הוא התנגד לקבלת תקציבים מהמדינה, סירב להורות בגלוי על הצבעה בבחירות, אך התנגד בחריפות להפגנות נגד המדינה, בשל שיקול מקורי במיוחד - הוא חשש משפיכות דמים מצד השוטרים החילונים. חלק גדול מדעותיו לא התקבלו הלכה למעשה, אולם הוא הצליח להשפיע השפעה מכרעת על אופיו והליכותיו של הציבור החרדי בכלל והליטאי בפרט. הרב שך, המנהיג המיתולוגי של הליטאים היה תלמידו »להמשך

התקשורת הישראלית מנסה לשוות למאת האוהלים אופי הירואי, של משהו נעלה, נשגב, על גבול הקדוש. מובלי המחאה מוצגים כאנשים גיבורים, האנשים הקטנים והמוסריים נגד המערכת הרקובה והמושחתת. ואולם, עלינו לזכור שבמחאה הזו אין שום דבר הירואי. איש לא יצא לרחובות למען מטרה נעלית, למען ערכים ואידיאולוגיה. הם אינם נלחמים עבור אנשים אחרים. יושבי האוהלים עושים את הפעולה הבסיסית ביותר, המשותפת לכל יצור חי ואפילו צומח - הם רוצים לשפר את חייהם הגשמיים. יתכן שהמאבק הוא צודק, יתכן ואכן הממשלה אטומה לצרכיהם, אולם אין שום דבר הירואי בכך שאנשים דואגים לנוחיותם ורווחתם הכלכלית. כאשר אדם מוותר על רצונותיו למען עזרה לזולת או למען ערכים מקודשים, זהו דבר הירואי. כאשר יהודי מקפיד על מצוות "מעשר כספים" ומפריש עשרה אחוזים מהכנסותיו למען הזולת, זהו מעשה נעלה וקדוש, מעשה נשגב והירואי יותר מכל מחאת האוהלים גם יחד. כאשר עשרות אלפי מפגינים יצאו לרחובות נגד »להמשך

במסגרת דיון שנערך היום בבוקר בקול ישראל בנושא מערכת החינוך, עלה לשידור איזה פרופיסור הזוי, שתלה את האשם המרכזי בקיומם של מערכות חינוך לא ממלכתיות, כשכוונתו כמובן למערכת החינוך החרדית, ומערכות אלו לדבריו זוכות ליחס מועדף בנושא מספר התלמידים בכיתה. אני כבר מזמן הפסקתי להתרגש מהתואר פרופיסור. מבחינתי אין הבדל גדול בין התואר סנדלר, נפח, פועל בנין ופרופיסור. ובכל זאת, השקר הכל כך מכוער שנאמר בקול סמכותי ועמוק מגרונו של הפרופיסור השקרן, הכעיס אותי במיוחד. אני למדתי בילדותי בכיתה שבה היו לא פחות מארבעים וארבעה תלמידים בכיתה אחת!!! וזה לא היה תלמוד תורה במעמד של מוסד פטור, אלא במעמד של מוכר שאינו רשמי, כמו החינוך העצמאי ומערכת החינוך של ש"ס. אני רוצה לדעת, באיזה בית ספר ממלכתי לומדים ארבעים וארבעה תלמידים בכיתה אחת. איזה? לפני שבועיים, בyent כתבו שמחירי הדירות באזורים החרדים בירושלים יותר זולים מאשר באזורים החילונים. לצורך »להמשך

סוגיית חוק החרם איננה סוגיה פשוטה כלל. אמנם ארגוני השמאל שנלחמים נגד עם ישראל ראוים בהחלט לטיפול שורש, אולם לחוק זה עלולות להיות השלכות לא פשוטות על עתיד המדינה. כל זעזוע חברתי מהסוג הזה עלול לגרום לשרשרת של זעזועים שעלולים לערער את האיזון העדין בחברה הישראלית השסועה. בחברה בעייתית כמו החברה בישראל, הפתרון הטוב ביותר הוא שמירה על סוג של סטטוס קוו. למרות כל העוולות הקיימות במדינה, עדיין עוולות אלו עדיפות על פני היגררות למלחמה חברתית בלתי פוסקת. ואולם, אם ארגוני השמאל מבכים את ההתנהגות הכוחנית של מפלגות הימין באוחזם ברסן השלטון, אליהם ללמוד מעט היסטוריה, ודעת כיצד הם התנהגו בעבר הלא רחוק. כדי שמפלגות הימין ינהגו כמו שנהגו אנשי השמאל בהיותם יושבים על הגה השלטון, עליהם לבצע את הצעדים הבאים - השתלטות מוחלטת על כל מוסדות המדינה, כולל המגזר הציבורי כולו, ע"ע הסתדרות. אי קבלת עובדים שאינם משתייכים »להמשך

כשאתה קורא את הטוקבקים בויינט, אתה בטוח שאתה נמצא בלונדון בתקופת מלחמת העולם השנייה. הכלכלה קורסת, המפציצים הגרמניים שואגים לך מעל הראש, אתה רעב ללחם, מסביבך שרועות ערימות של גופות מצחינות, הצילו!!!! רבותי, תתאפסו. נא להירגע. ברוך השם, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, הוא שומר עלינו וגומל אתנו חסדים נפלאים. בואו נודה לו מקרב לב, במקום לבכות ולהתבכיין. בואו נודה על העבר, ונבקש על העתיד. כבר מספר שנים שהכלכלה העולמית שרויה במשבר עמוק. החזון האפוקליפסי על קריסה מוחלטת של הכלכלה, כמו בתקופת השפל הגדול, אכן לא אריע ונקוה שלא יקרא, אבל עדין הכלכלה העולמית איננה מצליחה לצאת ממעגל הקסמים של מיתון - קריסת גופים - משבר אשראי וחוזר חלילה. בתוך כל הכאוס הזה מזדקרת לה מדינה אחת ויחידה, שמתנהלת כאילו כל זה איננו נוגע אליה - מדינת ישראל. דווקא מדינה זו שסובלת יותר מכל מדינה אחרת ממצב בטחוני סוער ומשתנה, נתונה תחת איומים בטחוניים קשים, ונאלצת »להמשך

"בכל שנה מתקבלות בעצרת האו"ם 20 החלטות אנטי ישראליות המהוות 10 אחוז מכלל החלטות האו"ם." נתון מוזר זה נמסר לאחרונה בישיבה של ועדת חוץ ובטחון. עשרה אחוזים מהחלטות האו"ם עוסקות במדינת ישראל!!! האם הנתון הזה הוא הגיוני? מהו הגודל הגיאוגרפי של מדינת ישראל? וכמה אנשים יש פה? למה זה אמור להעסיק ראשי מדינות עם מאות מיליוני אזרחים, ועשרות אלפי קילומטרים רבועים? אם ננסה למצוא את מדינת ישראל על מפת העולם, סביר להניח שלא נראה אותה בכלל, אם לא נשתמש במפה גדולה במיוחד. כל השטח של מדינת ישראל, אמר פעם אחד מראשי המדינה לעמיתו הסיני, הוא כמו כמה שדות אורז אי שם במרחבי הענק הסיני. אז מדוע כל אומות העולם דשות בנעשה פה, באיזה מגרש קטן בין הירדן לים? מה יש פה? כסף? אנשים? בשכונה אחת בהודו יש יותר אנשים, בעיר מרכזית אחת בארה"ב יש יותר כסף.  ההתיחסות לירושלים התופעה הזו, נעשית יותר ויותר חדה »להמשך

עיר זקנה היא ירושלים. העיר העתיקה ביותר בעולם. ממנה הושתת העולם, בה נברא אדם הראשון, עליה הקריבו אדם ונח את קורבנותיהם, בה עבד מלכי צדק מלך שלם את האלוקים, בה בנה דוד המלך את בית המקדש, ולכיוונה מתפללים יהודים אלפי שנים. פה בירושלים, אתה נוגע בעבר, בישן, בעתיק. בדברים העתיקים והיציבים, בסלע קיומנו. צמד המילים "צעירים" ו"ירושלים" חזר על עצמו שוב ושוב בוריאציות שונות בדיונים והנאומים אודות ירושלים, לרגל יום ירושלים. "צריכים להחזיר את הצעירים לירושלים", "הצעירים חוזרים לירושלים", ועוד קלישאות מעורפלות מהסוג הזה. האמנם אין צעירים בירושלים? האם הצעירים בורחים מהעיר היקרה? אני רוצה להפתיע אתכם בידיעה מרעישה - ירושלים מלאה בצעירים. אין הרבה ערים בישראל עם כל כך הרבה צעירים. שכונות שלמות בירושלים מלאות בחיים צעירים של משפחות צעירות מאד. תכנסו לגינה ציבורית כמעט בכל שכונה בירושלים »להמשך

בקרב חוגי הימין הקיצוני והמתון כאחד, רווחת הדעה שהסכמי אוסלו היו טעות פאטלית, שגיאה היסטורית שנבעה מחוסר הבנה מדינית וקוצר ראות. המציאות המדינית במזרח התיכון לכאורה מראה שדעה זו נכונה. הסכמי אוסלו נועדו לסיים את הסכסוך הישראלי פלסטיני, ולהשכין רוח כל שלום ואחוה באזורנו. מטרה זו נחלה כשלון חרוץ, למרות שכל ממשלות ישראל מאז חתימתם של הסכמי השלום הביעו נכונות אמיתית להמשיך ולהתקדם בתהליך השלום. גם ממשלות הימין הרבות שקמו מאז, המשיכו את תהליך השלום, למרות שהם היו הרבה יותר חשדניות ועמדו בעקביות על עקרון ההדיות. לכאורה, התהליך נכשל כישלון גמור, והאחראים על אותו כשלון הם חותמי ההסכמים. זהו הגיון בריא ופשוט, הגיון שקובע שתהליך שנכשל מצביע על חוסר הבנה של הוגיו. גם אני הייתי סבור כך עד לאחרונה. ואולם, בתקופה האחרונה עלתה במוחי תיאוריה חדשה, שמציגה את אדריכלי אוסלו באור שונה לחלוטין. על פי הבנה זו, רבין ופרס נהגו בצורה שהייתה נכונה לכאורה, »להמשך

את הנתונים הבאים ליקטתי מתוך דו"ח 2009 של שירות בתי הסוהר, ומתוך החוברת "צוהר לבתי הסוהר", היוצאת מטעם השב"ס. בשנת 2009 היו בבתי הכלא 13,500 אסירים פליליים, מלבד עוד אלפי אסירים בטחוניים. מתוכם - רק 389 שהו באגפים של שומרי תורה ומצוות. כלומר - 2.9%. חלק מאותם אסירים הם אסירים שחזרו בתשובה בתוך כותלי בית הכלא, חלקם מתחזים שמוכנים לקיים חיי תורה ומצוות כדי להימלט מאימת האסירים האחרים. (צוהר לבתי הסוהר, גליון 12). גם אם נניח שכל אותם 389 הם דתיים גמורים, שהיו כאלה גם לפני הכניסה לכלא, הרי שמדובר בפחות משלושה אחוזים מן האסירים. על פי נתוני הלמ"ס, במדינת ישראל ישנם 20% שמגדירים עצמם דתיים וחרדים, ועוד 13% שמגדירים עצמם - דתיים מסורתיים. אם ניקח את כל הנתונים הללו בחשבון, נגיע למסקנה שאחוז הדתיים הנכנסים לבתי הכלא הוא בערך עשירית מאחוז הדתיים והחרדים באוכלוסייתה של מדינת ישראל. וכל הסיפורים »להמשך

בימים האחרונים, אנו רואים כיצד נכמרים רחמיו החסודים של העולם המערבי על אזרחי לוב האומללים. מדינות המערב ניצבות הכן בזו אחר זו להגן על זכויותיו ובטחונו של האזרח הלובי הקטן השבוי ללא תקווה בידיו של אדם אכזר ותמהוני, מגלומן משיחי מנותק וסהרורי. העמידה האיתנה של מדינות המערב מעוררת התפעלות. איזה יופי. איזו אצילות. כמה נאה, כמה אנושי. מה אכפת לאנשים שיושבים בטירותיהם המפוארות בבירות המערב מאנשים מסכנים אי שם בצפון אפריקה? רק רגשי אנושיות אציליים יכולים להניע אנשים למען מטרה נעלית כל כך. אבל רגע אחד, מורי ורבותי. לפני שאתם עולים על האף 15 , אני רוצה לספר לכם סיפור קטן מההיסטוריה הלא רחוקה. סיפור אנושי ונוגע ללב לא פחות מסיפורם של האומללים שאתם הולכים להילחם למענם. הסיפור המדובר היה לפני שבעים שנה, על אדמת אירופה. ביום בהיר אחד, קם אדם סהרורי וחולה בשגעון גדלות, משהו שלא ראיתם. אותו קדאפי שאתם הולכים להתעסק איתו עכשיו, הוא גן עדן »להמשך

הזעזועים האחרונים בעולם הערבי העלו בראשי רעיון נחמד, איך ניתן להשתמש בהם כעוד נדבך קטן לחיזוק האמונה הטהורה בתורתינו הקדושה. ולא, אני לא מתכיון להביא איזה פסוק מעורפל ולהדביק אותו על הארועים האחרונים, אינני נתכונן למצוא איזה משהו מהצופן התנכ"י. את הסוג הזה של ה"ראיות" אני משאיר לאתרים אחרים, כמו.... את המבט שלי על המהפיכות במזרח התיכון אני רוצה לערוך מכיוון אחר לגמרי. בעולם המערבי, ישנם אינספור אנשים שמתיימרים להיות מומחים לעינייני המזרח התיכון. מזרחנים מהאקמיה, עיתונאים, פרשנים רבי ניסיון, אנשי שב"כ עתירי ידע ואמצעים, וגופי מודיעין שנהנים מתקציבי עתק ומיכולות מתקדמות. האם כל אותם גופים מדושני תקציבים ועמוסי ידע הצליחו לצפות את המהפיכה במצרים? האם אותם פרופיסורים מנופחים מעיזים לצפות היום, את ההשלכות ארוכות הטווח של המהפיכה במצרים על העולם בכלל והמזרח התיכון בכלל? התשובה כמובן »להמשך

ראיתם פעם כבש שרץ אחרי הזאבים ומתחנן שיטרפו אותו? זו בדיוק ההתנהלות של האמריקאים המשוגעים. ומי שיגע אותם? האקדמיה. בעולם המזרחי השמרני אין כאלו דברים. שמה יודעים שאויב זה אויב, שמזאב צריכים לברוח, ונחש צריכים להרוג. כי שמה אין פרופיסורים. שמה יש רק סבתות עם חכמת חיים. האירועים האחרונים במצרים מהוים בשבילנו הזדמנות מצויינת לראות את האווילות החשכה והבערות שבהם שרויות מדינות המערב. ארה"ב ובעיקבותיה כל מדינות המערב תמכו ללא הרף בהחלפת השילטון במצרים ובקיום בחירות דמוקרטיות. מה יהיו תוצאות הבחירות? כל ילד יודע את התשובה. כינון דמוקרטיה במצרים משמעותו עליה של האיסלאם הקיצוני לשילטון, ביטול אפשרי של הסכמי השלום עם ישראל, יצירת אפקט דומינו שעלול לתת את המזרח התיכון כולו לידי האיסלאם הרדיקלי. האם זה מה שהאמריקאים והאירופאים רוצים לראות? אז למה הם עושים את זה? אנחנו כל כך התרגלנו לשיגעון של המימסד המערבי שכבר »להמשך

ממרומי האולימפוס שיחרר בן גוריון את ההצהרה הבאה - "עוד 30 שנה יהיו חרדים רק במוזיאונים." מי שהולך ומתקרב בצעדי ענק אל המוזיאון זה דווקא בן גוריון השחצן, הוא ומפלגתו, דיעותיו ומורשתו. הציבור הישראלי עומד בימים אלו נדהם מול קריסתה המתמשכת של מפלגת העבודה. מזה שנים ארוכות סובלת מפלגת העבודה ממחלה כרונית, שהולכת ומדרדרת את מצבה. טובי הרופאים גוייסו לטובת החולה החשוב, העיתונות כולה מייחלת לרפואתה של המפלגה ההיסטורית הגוועת. אבל שום דבר לא עוזר, מצבה של אותה תנועה ששלטה במדינת ישראל עשרות שנים בשלטון עריצות רודני, הולך ומדרדר עד עברי פי פחת. בימים האחרונים נכנס החולה למצב אנוש, כשהוא מונשם ומורדם, ומצבו האומלל מעורר רחמים. במערכות העיתונים ובאתרי הלדשות התחילו הספדנים לכתוב מאמרי הספד נרגשים לנפטר המיתולוגי. לציבור יראי האלוקים במדינת ישראל ולתורתינו הקדושה יש חשבון דמים ארוך עם התנועה הטמאה, המשוקצת והארורה. מי שלא יודע »להמשך

אתר הידען, האתר המכנה את עצמו "אתר המדע הישראלי", מצא לאחרונה עיסוק מדעי חדש ומאתגר. הנושא המדעי שאתר המדע בראשות המדען א. החל לענות בו, הוא הנושא המדעי הטהור שנקרא בשפה המדעית של אנשי המדע הטהור נוסח מדעני הידען "אמסלמלוגיה". התחום המדעי החדש הזה הוא תחום מהפכני בחזית המדע ממש, שטובי המדענים ואנשי המדע הטהור החלו לעסוק בו רק לאחרונה, מתוך חקר מדעי למופת, תוך חתירה אין סופית לאמת המדעית כפי שהיא משתקפת היטב מבחינה מדעית מעבודותיהם המדעיות של אנשי המדע ובפרט המדענים הדגולים העושים כה רבות למען קידום המדע המדעי באתר המדעי הלוחם ללא חת באויבי המדע שאינם מכירים בהישגי המדע והמדענים. וכך כותב המדען הראשי של אתר המדע מר א. במאמרו הסופר מדעי על התופעה המדעית ששמה חיים אמסלם, שזכתה להתייחסות ראשונה של אנשי מדע דגולים מהשורה הראשונה של עולם המדע. מדינה רדופת שדים כ"ד: להחזיר את השפיות למערכת: האומץ של »להמשך

"אדם רגיל בודק כמה ילדים הוא יכול לכלכל, אבל את המסים שהוא משלם מעבירים למי שעושה 8 ילדים בלי יכולת לכלכל אותם". את המילים הללו אמר ד"ר אבי שימחון, יועץ של יובל שטייניץ, בכנס שדרות לחברה, לגבי החברה החרדית. ובכן, היועץ הנכבד חזר ודיקלם את הנתון הכל כך מפורסם והידוע לכל דרדק, שהחילונים הם המפרנסים של משפחות החרדים מרובות הילדים. זה נשמע מאד אמין וברור, אבל אם זה כל כך ברור, אני רוצה לבדוק הנתונים ולראות, האמנם זה כל כך ברור? ובכן, הורדתי מהאינטרנט את תקציב המדינה לשנת 2010 - 2011, ואני רוצה לעבור בין סעיפיו ולבדוק להיכן הולך הכסף. רוב סעיפי התקציב הם סעיפים שמהם נהנים כל אזרחי המדינה, כמו בטחון ומימשל. חלק מסוים מהתקציבים הם תקציבים שמהם נהנים רק הציבור הכללי ולא החרדי, ויש סעיפים הפוכים שמהם נהנים רק או בעיקר הנמנים על הציבור החרדי. השאלה הגדולה היא מהו היחס, איזה סעיפים הם הסעיפים הכבדים, ואיזה הם הסעיפים »להמשך

הרב שך זצ"ל היה אומר, שהיסטוריה מודדים במאות שנים. ברצוני לבאר את כוונתו. לכל דבר בעולם יש את הקנה מידה שלו. מחברת מודדים בסנטימטרים, ואף אחד לא ינסה למדוד אותה בקילומטרים. לעומת זאת כשמודדים תוואי של כביש בין עירוני, מודדים אותו בקילומטרים. למדוד אותו בסנטימטרים זה מאד טיפשי ומסורבל. על אחת כמה וכמה אם אדם ינסה למדוד מרחקיםן בין גלקסיות במטרים או בקילומטרים. בשביל זה יש מידה אחרת לגמרי - שנות אור. כשאנחנו רוצים למדוד את ההתפתחות וההשלכות של תהליך היסטורי, אסור לנו למדוד את הדברים בקנה מידה של שנים בודדות, ואפילו לא בקנה מידה של עשרות שנים. רק ממרחק של מאה שנה אפשר להתחיל לללמוד את המשמעות של ההיסטוריה. היום ברור לכל דרדק שהמהפיכה הקומוניסטית הייתה כישלון מחפיר, אבל לפני חמישים שנה זה היה נראה להיפך. אי אפשר למדוד כאלו דברים בלי לעמוד ממרחק גדול מאד. אחת המוסכמות הרווחות בחברה הישראלית כמוסכמה שאין לערער אחריה, היא הקביעה »להמשך

נכנסתי למכולת בשכונה הירושלמית. על הקיר הקדמי, בין הקופאית לארון של הלחם עמד מסך פלאזמה ענק ודמותה של הקריינית ניבט בקשיחות אל לקוחות המכולת. זה היה כנראה תקציר חדשות או משהו מעין זה. החדשות רדפו זה את זה ודמויות שונות מכל רחבי תבל עלו על המסך, דיברו, הכריזו, קבעו, וצחקו. שר החוץ הרוסי במסיבת עיתונאים, אובמה המגלומן בנאום משיחי מבטיח לעמו עתיד מזהיר, ושחקן כדורגל מדקלם סיסמאות אחרי כישלון מחפיר. והנה שוב ניצבת דמותה של הקריינית על המסך, מספרת לנו על אישה שנהרגה בתאונת דרכים מחרידה, מסוג התאונות שמתרחשות בארצנו כמעט מדי יום. על המסך נראו לפתע דמויותיהם של מתנדבי זק"א, עטויות באפודים זוהרים, עוסקים במלאכת הקודש המזעזעת. עצמתי את עיני בבעתה. איכסה!!! עוית קשה תקפה את מעי, והרגשתי שבעוד רגע אני אצטרך לעמוד ולנקות את המכולת עם אפוד זוהר, כמעט כמו הצדיקים על המסך. ניגשתי במהירות לקופאית, שילמתי לה את המחיר, ונמלטתי החוצה אל האויר »להמשך

הרהורים בתשעה באב – המשך. נתניהו, הורדוס, והקיסר הרומאי. בפרק הקודם הצגתי את העובדה שמרבית האסונות הגדולים שנפלו על העם היהודי לא נוצרו אלא מחמת התגרות מיותרת באומות העולם וניהול מדיניות ימנית משיחית בזמן שאין לנו הבטחה אלוקית מיוחדת לנהוג כך. אבל, כדי לאזן קצת את התמונה, אני רוצה להציג את הצד השני של המטבע, לאורם של דברי חז"ל. אחרי שראינו את גודל הסכנה בהתגרות באומות עלינו לשאול את עצמנו אז מה המסקנה. האם עלינו להסיק שאנחנו צריכים מעתה ואילך להענות לכל גחמה שעולה במוחו של הפריץ? בואו ננסה ללמוד מתוך דברי חז"ל מהי הדרך הנכונה לנהוג בה בענין זה. הגמרא בתחילת מסכת בבא בתרא מספרת לנו שבבא בן בוטא ייעץ להורדוס לסתור את בית המקדש ולבנות אותו מחדש. אבל הורדוס המלך חשש מתגובתם של הרומאים. במאמר המוסגר, מעניין מה אכפת היה לרומאים מה הורדוס עושה בבית המקדש. כנראה שכבר אז הייתה הקפאת בניה במזרח ירושלים... על כל פנים, »להמשך

הרהורים בתשעה באב ביושבי בתשעה באב בבית הכנסת על השרפרף הנמוך, נצנצה בי לפתע הכרה מדהימה ששופכת אור מכאיב על נבכי תולדותיו של עמנו. נקודה חשובה זו איננה מקבלת את ביטויה הראוי בספרי ההיסטוריה, והיא עשויה לשמש לנו תמרור אזהרה מהבהב לתקופתינו אנו. לפתע שמתי אל ליבי את העובדה שרוב האסונות הנוראים שפקדו את עם ישראל במשך ההיסטוריה נבעו כתוצאה מהתגרות בלתי אחראית באומות העולם, וניהול מדיניות ימנית משיחית מבלי לקחת בחשבון את התוצאות הנוראיות. רשימת אסונות אלו כוללת בתוכה את נפילתו של המלך יאשיהו שעליו קונן ירמיהו הנביא את הפרק איכה יועם הזהב, חורבנו של בית המקדש הראשון ונפילת מלכות בית דוד, את חורבנו של בית המקדש השני, ואת נפילתה של מלכות בן כוזיבה שגררה בעקבותיה את הטבח הגדול ואת עליית הכורת על הישוב היהודי הגדול שנותר בארץ ישראל לאחר החורבן, שעל אסון זה כותב הרמב"ם שאז נגדעה קרן ישראל ולא תשוב עד ימות המשיח. לרשימה זו אפשר להוסיף »להמשך

מסקנות המשט בימים אלו פתחה וועדת החקירה הממשלתית בראשות השופט טירקל את סדרת הדיונים הארוכה לבחינת פרשת ההשתלטות הצבאית על המשט הטורקי לרצועת עזה. עוד רבות ידובר בתקשורת המקומית והעולמית על השלכותיה ומשמעויותיה המדיניות והצבאיות של פרשת המשט, ואלו שעלולים לבוא בעקבותיה. כאן בפינתנו הצנועה לא נעסוק בפרשה זו מהבטיה הצבאיים ולא מאלו המדיניים, בשביל מטרה זו ישנם אנשים אחרים שזהו תפקידם. במאמר זה אני רוצה לעסוק בפרשיה זו מהיבט שונה לחלוטין, מאותו היבט חשוב הנוגע לחיזוק האמונה בליבנו, ולחיזוק הכרתנו היהודית השורשית. אחד בדברים שמחזקים מאד את האמונה הדתית בלבו של האדם היהודי היא ההתבוננות העמוקה באחת התופעות המשונות והבלתי הגיוניות שחוזרת על עצמה לכל אורך ההיסטוריה, הלא היא תופעת האנטישמיות. אני מרגיש על עצמי שבכל פעם שאני מתבונן בתופעת האנטישמיות אני מתחזק מאד בתחושה של היותי יהודי, בן לעם הנבחר, חלק ממלכת כהנים וגוי קדוש. אנשים »להמשך

מזה שישים ושתיים שנה, ביום העצמאות, בישיבת פוניבז', ספינת הדגל של עולם הישיבות, מונף לו דגל ישראל. כמות עצומה של מלל ומיתוסים נרקמו סביב הדגל הישראלי שמתנופף לו מדי שנה בשנה מעל הבניין המיתולוגי הנשקף ממרומי הגבעה על פני עיר התורה. כמו כן, מדי שנה בשנה, מתכנסים להם כמה חסידי סאטמאר זועמים למרגלות הגבעה ומוחים נמרצות נגד הדגל המתנפנף ברוח. ככה זה היה וככה זה יהיה, עד להודעה חדשה, במין ריטואל קבוע. השנה החליטו בויינט, לזכות את עם ישראל בכתבה בנושא. ומה אתם חושבים שהם כתבו? האם הם כתבו שבאם הישיבות הניפו את דגל ישראל? שבישיבה של הרב שך בכבודו ובעצמו מונף הדגל ואפילו הרב שך שהיה תמיד אומר את מה שהוא חושב בלי חשבונות, אפילו הוא לא אמר מילה? אז זהו, שלא. בוויינט לא יכתבו כזה דבר, חס וחלילה. אסור לבבון המצוי לדעת שיש חרדים שמתחשבים ברגשות של החילונים. מה פתאום. אז מה הם כן כתבו? הם כתבו שחרדים בבני ברק הפגינו וניסו להצית דגלי »להמשך

בשנה האחרונה התפוצצו מספר פרשיות של פשע לכאורה בעולם החרדי, פרשיות אלו זכו על ידי התקשורת לכינוים מאד צבעוניים. האם המרעיבה, אמא טליבאן, האברך הדורס, וכדומה. הפרשיות הללו נפלו נפלו לידי אנשי התקשורת כפרי בשל. הנה תפסנו אתכם, צבועים שכמותכם, תפסיקו לעשות גילגולי עינים, מאחורי כל החזות הצדקנית הזו מסתתר עולם מושחת ורקוב, מאורת שדים, מערת מכשפות. אתם תמיד תוקפים את הפשיעה החילונית, זו שהפכה את המרחב הישראלי למערב הפרוע, והנה אתם מתגלים כמונו בדיוק, בשר ודם, בעלי דחפים בהמיים כמו כל אדם אחר. פה ושם נמצאו גם כמה מלומדים אכולי שנאה שהואילו בטובם להסביר לצאן מרעיתם את הפילוסופיה הידועה והמגוחכת שבדיוק להיפך, ככל שחוסמים את האדם מדברים מסוימים זה רק גורם לו להמשך אליהם יותר. וכולי, וכולי, וכולי. כדי להתמודד עם הנושא הזה עשיתי דבר מאד פשוט. כדי להבין את מימדי הפשיעה בציבור החרדי לא מספיק למרוח כמה כתבות צבע על סיפור מסוים. מי שרוצה להסתכל »להמשך