איפה היה אלוקים בשואה?
נדמה שאין סוגיה טעונה בהוויה הישראלית (ולא רק) כמו השואה. קרוב לשבעה עשורים לאחר שכבו הכבשנים עדיין די במילה זו לבדה כדי לגרום לנו לשנות טון והלכי חשיבה. דומה גם שאין דבר הזוי מאשר שימוש בסוגיית השואה על מנת לבסס אתאיזם. אין בדעתי לשפוט אנשים שעברו את איימי האופל, גם סבתי שהייתה במחנות אמרה: "אין לי טענות אליהם, הם רגילים היו לעולם מסודר, ברור והגיוני" ודווקא היא זו שחינכה אותי ואת משפחתי לחיי יהדות פוריים ומלאים.
אני, כדור שלישי לשואה, רוצה להאיר את המבט מנקודת מבט שונה לחלוטין. השאלה "היכון היה אלוקים בשואה" יוצאת מנקודת הנחה שאלוקים, אם ישנו, צריך "לסדר" את עם ישראל. אם קורה להם משהו, הוא חייב להתערב. למה? ככה. כזה הוא אלוקים. סבא חביב בשמים שמניח לאנושות לחיות את חייה, אבל טורח להתערב כשמשהו קצת לא הולך בתלם.
אז בואו נציץ קצת בהיסטוריה המוקדמת והמאוחרת כדי לבדוק האם אכן אלוקים התנהגו כמצופה ממנו. האם באמת היינו צריכים להמתין עד 1939? איפה היה אלוקים בחורבן בית שני, כשנטבחו שם ילדים לריבואות, היכן הוא היה במסע הצלב הראשון, בפרעות קישינב, בגזירות ת"ח ות"ט? בכלל, איפה הוא במחלקת ילדים?
שמעתי פעם שלהגיד "אין אלוקים כי הייתה שואה" זה כמו לומר "אין בוס כי פיטרו אותי" אני חושב שזה לא נכון, או אולי: פחות מידי נכון. האמת שהשאלה הזאת היא קצת מוזרה: איפה הוא היה? השואה היא בעצם נס. כמעט גלוי. קחו לדוגמא את הצורר היטלר ימ"ש, 42 פעמים ניסו להתנקש בחייו. הוא ניצל בנס. קחו למשל את קולונל פון שטאופנברג, בכיר במפלגה הנאצית שאיבד את עינו, זרועו ושתי אצבעות נוספות בקרב. הוא מונה לעמוד בראש "מצבע ולקיריה" האחראי על ייצוב מצב המדינה במקרה של הפיכה. ב30 ביולי 1944, כשחלק גדול מבני עמינו במחנות, הוא מוזמן לועידה ב"מאורת הזאבים", אותה מפקדה מבודדת ומאובטחת ביותר של היטלר בפרוסיה המזרחית. הוא מצליח להגניב לשם 2 מטעני חבלה במשקל ק"ג כל אחד. ברגע שהייתה לו שעת הכושר הוא מניח את המזוודה ממש ליד היטלר ולאחר מכן מוצא אמתלה לצאת מהחדר ועושה את דרכו לברלין, כשהוא בטוח שעד סוף היום הוא ישלוט על שטחי הרייך השלישי.
מישהו הספיק להסיט את הפצצה, היא מתפוצצת, 4 אנשים נפצעים אנושות, היטלר עצמו נפגע באורח קל. "אני אלמותי" הוא אומר לרופאו "אני בלתי פגיע" עד סוף היום שטאופנברג מוצא להורג מול כיתת יורים.
גם שם אלוקים לא היה?
אומרים שבכל ברית יש שני צדדים. במקרה שלנו: אלוקים מצד אחד, עם ישראל מצד שני. אי אפשר שלא להתפעל מעמידתו העיקשת של עם ישראל לשמור את הברית. דפי ההוד של היסטורית עמינו מלמדים על אנוסים שנפתסו והועלו על המוקד לאחר זוועות מסמרות שיער באדיבות האינקווזיציה. במסעי הצלב די היה להם בשתי מילים להציל את עצמם ומשפחתם, אולם נאמנותם לאל לא פסחה על פחד החרב. אולם בשנת ה'תר"ד 1844 כונסה בעיר בראונשווייג הגרמנית אסיפה של התנועה הרפורמית, בה פרקו מעליהם את עולה של היהדות, עד כדי התרת נישואין מעורבים. באותה תקופה חי ופעל אבי תנועת המוסר, רבי ישראל ליפקין מסלנט, כשהוא שמע על כך הוא אמר: "הם חיברו "שולחן ערוך" (ספר ההלכה היהודי, חיבור של רבי יוסף קארו) חדש, שבו התירו נישואי תערובת. יבוא זמן והגויים יחברו "שולחן ערוך" משלהם, ובו יאסרו נישואים עם יהודים, ואוי ואבוי ליהודים משולחן ערוך זה" תשעים שנה בדיוק לאחר מכן חוקקי חוקי נירנברג הידועים לשמצה הקובעים עונש מוות ליהודי הבא במגע עם גויה.
לא אנו נציגי האל לדעת על מה ולמה הוא בחר בדרך נוראה זו. אולי דווקא מי שסבל את אותם עינויים על בשרו רשאי לומר את זה. כמו למשל רבי אברהם גרוזינסקי, גאון המוסר וענק הרוח בגטו הסלבודקאי, שמנה לתלמידיו שתים עשרה סיבות שגרמו לפרעות, כפי שניתח אותם ממקורות חז"ל, מאמונה ושמירת שבת, עבור דרך ביטול תורה וחסד, וכלה באהבת רע מישראל וחינוך הבנים בדרך התורה. ("תרת אברהם" ירושלים תשכ"ג, עמ' י"ז)
אולם עם זאת, אין ספק כי היהדות בעטה במאה שקדמה לשואה בעיטה נוראה בקונה, בתנועות שונות שקמו במערב אירופה ובמזרחה הם נטשו את דרך התורה, ואך טבעי הוא שמי שהבטיח הבטחות, נוראות ככל שיהיו, גם יקיים אותן. הבה נציץ בכתובים מפרשת האזינו:
הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. כב כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם. כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר. כה מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה. כו אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם.
ואחרי מילים כאלה, אני הייתי שואל איפה היה אלוקים אם לא הייתה מתרחשת שואה.