עתיד הציונות החילונית, מול הגרעין האירני
הרב שך זצ"ל היה אומר, שהיסטוריה מודדים במאות שנים. ברצוני לבאר את כוונתו. לכל דבר בעולם יש את הקנה מידה שלו. מחברת מודדים בסנטימטרים, ואף אחד לא ינסה למדוד אותה בקילומטרים. לעומת זאת כשמודדים תוואי של כביש בין עירוני, מודדים אותו בקילומטרים. למדוד אותו בסנטימטרים זה מאד טיפשי ומסורבל. על אחת כמה וכמה אם אדם ינסה למדוד מרחקיםן בין גלקסיות במטרים או בקילומטרים. בשביל זה יש מידה אחרת לגמרי - שנות אור.
כשאנחנו רוצים למדוד את ההתפתחות וההשלכות של תהליך היסטורי, אסור לנו למדוד את הדברים בקנה מידה של שנים בודדות, ואפילו לא בקנה מידה של עשרות שנים. רק ממרחק של מאה שנה אפשר להתחיל לללמוד את המשמעות של ההיסטוריה. היום ברור לכל דרדק שהמהפיכה הקומוניסטית הייתה כישלון מחפיר, אבל לפני חמישים שנה זה היה נראה להיפך. אי אפשר למדוד כאלו דברים בלי לעמוד ממרחק גדול מאד.
אחת המוסכמות הרווחות בחברה הישראלית כמוסכמה שאין לערער אחריה, היא הקביעה שהציונות החילונית השיגה את מטרתה. המטרה הייתה הקמת מדינה ליהודים, ומטרה זו אכן הושגה. ככה זה נראה, לכל מי שהולך אחרי תמונת המצב השיטחית, מבלי להתעמק בדברים. למי שהולך אחרי העדר. אותו עדר שהולך אחרי התקשורת. אבל, אם נלמד את הנושא וקצת נחשוב, נראה מיד שזה בכלל לא דבר כל כך פשוט ומובן מאליו.
המטרה העיקרית של הציונות הייתה - בניית חוף מבטחים לעם היהודי. בוני המדינה בנו אותה מתוך התחושה שמה שקרה באירופה - לעולם לא עוד. אנחנו ניקח את גורלינו לידינו. אם הקב"ה לא גואל אותנו, אנחנו נגאל את עצמנו, כך דמיינו לעצמם אבות המדינה, מתוך אמונה כפרנית בכח הזרוע, כוחי ועוצם ידי. שישים שנה אחרי אותו נסיון מותר לנו לשבת ולבדוק, האם המטרה הזאת אכן הושגה. והתשובה האמיתית היא שלא זו בלבד שהמטרה הזאת לא הושגה אלא להיפך. העם היהודי מעולם לא היה במצב כל כך מסוכן, כמו המצב הנורא שהכניסו אותו הרצל ובן גוריון.
בואו נשאל שאלה פשוטה, כמה מתוכינו משוכנעים היום שהשואה לא תחזור על עצמה במאה השנים הקרובות? עם ישראל מוקף היום בעשרות מדינות שחלקם אינם פרימיטיביות כלל וכלל, השואפות להשמיד את מדינת ישראל. האיראנים נמצאים בשלבי הסיום של בניית הכוח הגרעיני, והעולם כולו אדיש לנושא. היום איש אינו משלה את עצמו שהסכסוך הישראלי פלסטיני יסתיים בהסכם שלום, חוץ מכמה אנשים הזוים לחלוטין כמו שמעון פרס וחבריו.
שיהיה ברור למעלה מכל ספק, מי שלא מאמין בתנ"ך, ואינו מאמין בהשגחת הבורא על עמו ישראל החופפת עלינו כבר אלפי שנים, צריך לארוז את המזוודות ולברוח מפה כמה שיותר מהר. ואם הוא אינו עושה כן, אז הוא אדם טיפש, שרואה את הסכנה מתקרבת ואינו בורח. אני נשאר פה רק בגלל שאני יודע שזה הדבר הנכון, כי פה זו הארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
גם באירופה הייתה שואה אבל יש הבדל עצום בין שני הדברים. השואה באירופה הייתה נס גלוי מעל לדרך הטבע. אף אדם לא יכל להעריך את זה מראש, חוץ מאנשים בעלי רוח הקודש כמו החפץ חיים והמשך חוכמה. ואילו כאן בארץ ישראל המצב הוא בדיוק להיפך. בדרך הטבע הסכנה היא ברורה וכמעט וודאית. אם לא מאירן אז מכיוון אחר. אלא מה, שהקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים.
צבא?
טילים?
שטויות והבלים!!!
כולנו ראינו רק עכשיו את הפרוטוקולים ממלחמת יום הכיפורים, איך שכל השחצנים לא ידעו איפה לשים את עצמם. דיין וגולדה נראו בדיוק כמו שנראו ראשי הקהילות היהודיות בתוך הקרונות בדרכם לאושוויץ. חוץ מהעובדה שהאושוויץ הציוני היה עטוף בדגלי ישראל, לא היה דבר בינו לבין האושוויץ המקורי.
התקשורת השמאלנית אוהבת לדבר על היהודים בשואה שלא עלו לארץ ישראל. אז אני רוצה לשאול אותם שאלה אחרת. אנחנו היום נמצאים במצב הרבה יותר גרוע לאין ערוך מאשר יהדות פולין ערב המלחמה. אז למה אתם לא בורחים מפה? הרי אתם תמיד מדברים על זה, נו, נראה אתכם מיישמים את ההטפות מוסר הצבועות שלכם הלכה למעשה.
ליהודים בפולין לא היה לאיפה לברוח, שום מדינה לא רצתה לקבל אותם, כולל הסוכנות היהודית שמנעה מיהודים חרדים לעלות לארץ. לכם לעומת זאת אין שום בעיה לרדת מהארץ. לא מבקשים ממכם ללכת לייבש ביצות, לא מבקשים ממכם להלחם במלריה, לא ולא, לכו לארה"ב, לכו לאירופה, שם תהיו רופאים, עורכי דין, תעשו חיים.
למה אתם לא עושים את זה?
אני אגלה לכם.
כי בתוך הלב שלכם, אתם יודעים את האמת הנצחית, שמים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה.
"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם".