העונג כולו שלך

מאת: הדוס | 28/10/2010 אקטואליה

נכנסתי למכולת בשכונה הירושלמית. על הקיר הקדמי, בין הקופאית לארון של הלחם עמד מסך פלאזמה ענק ודמותה של הקריינית ניבט בקשיחות אל לקוחות המכולת. זה היה כנראה תקציר חדשות או משהו מעין זה. החדשות רדפו זה את זה ודמויות שונות מכל רחבי תבל עלו על המסך, דיברו, הכריזו, קבעו, וצחקו. שר החוץ הרוסי במסיבת עיתונאים, אובמה המגלומן בנאום משיחי מבטיח לעמו עתיד מזהיר, ושחקן כדורגל מדקלם סיסמאות אחרי כישלון מחפיר. והנה שוב ניצבת דמותה של הקריינית על המסך, מספרת לנו על אישה שנהרגה בתאונת דרכים מחרידה, מסוג התאונות שמתרחשות בארצנו כמעט מדי יום. על המסך נראו לפתע דמויותיהם של מתנדבי זק"א, עטויות באפודים זוהרים, עוסקים במלאכת הקודש המזעזעת. עצמתי את עיני בבעתה. איכסה!!! עוית קשה תקפה את מעי, והרגשתי שבעוד רגע אני אצטרך לעמוד ולנקות את המכולת עם אפוד זוהר, כמעט כמו הצדיקים על המסך. ניגשתי במהירות לקופאית, שילמתי לה את המחיר, ונמלטתי החוצה אל האויר הירושלמי הצח, אל השקט והשפיות, הרחק מהמכשיר המתועב.

יצאתי החוצה במהירות, ושם חשבתי לעצמי, רגע אחד, האם את הזוועה הזאת מיליוני יהודים תמימים נאלצים לראות מדי יום? האם זה לא גורם להם לקהות חושים? איך אנשים מסוגלים? פשוט רחמנות.

אנשים אוהבים לדבר על קידמה, על נאורות, על האושר הגדול שהקידמה מביאה לאדם. האם זה נקרא אושר? איך אדם יכול להיות מאושר כשהוא חוזר מהעבודה כדי לראות בשידור חי את כל הזוועות מרחבי העולם? גועל נפש. אני כבר לא מדבר על מה שהתקשורת מחנכת את האדם. אני מדבר רק על הקטע הזה, של התמונות המחרידות, של כתמי דם וסכינים מלוכלכים, של גופות עטופות ואנשים בוכים. למי זה מועיל? מישהו נהיה יותר עדין מזה? יותר אצילי?

חשבתי לתומי שאולי זה היה במקרה. אולי זה לא משהו שקורה כל יום. אמנם תאונות דרכים מאד נפוצות, אבל אולי לא בכל פעם מראים כאלו תמונות. אז היום הייתי בבית של משפחה בירושלים, הייתי צריך לקחת מהם משהו. מול הדלת, במרכז הסלון, עמד לו כמובן הרב המקומי, הלא הוא מכשיר הטלוויזיה, המחנך הלאומי, כשהוא מטיף את דבריו לצאן מרעיתו היושבים מולו ושותים את דברי קדשו בשקיקה. והנה שוב הסרט חוזר על עצמו, והפעם רצח בתוך המשפחה. (רק תארו לעצמכם מה היה קורא אם הוא היה חרדי). הנה תמונת הבית, הרחוב, תעודת זהות של הנרצחת. ואז מגיעה התמונה המלבבת. כתם גדול של דם מכסה את המסך הזועק. הפעם כבר לא הלכתי להקיא, ההרגל עושה את שלו. הסתכלתי על בני הבית, הם הביטו במסך באדישות. מה לעשות, הם התרגלו. זה טוב שהם התרגלו? זה לא טוב. זה מקהה את הרגש.

העיקר שיש דם. סכינים, דמעות, הרוגים, חיות טרף. אחר כך יעלו איזה פסיכולוג שיגייס את כל כישוריו המדעיים להצדיק את קרנבל התקשורת. זכות הציבור לדעת, זכות הציבור לראות, זכות הציבור להיגעל, וזכות הציבור להשחית את נפשו.

בא חבר, בא. בא תפתח דף גמרא, תקרא משניות, אולי קצת עין יעקב. מה תעשה שם מול המסך? מה תראה שם? עזוב נא בן אדם עזוב נא. עזוב את הגועל נפש, עזוב את השטויות, מי מדבר שם, האנשים הכי טיפשים בעולם, במקום זה בא, תקשיב לרבא, תקשיב לאביי. תשמע סיפור יפה על רבי עקיבא, תלמד הלכה שלא ידעת.

לא תפסיד כלום, מבטיח לך.

תגובות

מסכים איתך לגבי המסר

אהוד | 28/10/2010 20:51:22

חבל רק על הזלזול במשפחות הדתיות-לאומיות.
בשביל משפחה דתית לאומית אמיתית הטמבלויזיה היא לא הרב (אפילו שהיא בבית). תמיד יש מתחזים, ודתיים בתחפושת, אבל בגדול זה ממש לא ככה. חבל שככה אתה רואה את המשפחות הדתיות-לאומיות, בגלל דוגמה שלילית אחת.

תגובת הדוס: אתה צודק, מחקתי את הקטע. למרות שתאמין לי שלא התכוונתי לפגוע, כתבתי שהם דתיים לאומיים כי זה היה המציאות ופשוט חזרתי על מה שהיה.
לא חשבתי שזה יתפס כך, עמך הסליחה.
יש לי מספיק קרובי משפחה דתיים לאומיים והם אנשים מתוקים.

מסכים עם כל מילה !

Polar Bear | 30/10/2010 11:56:55

יש לתופעה החולנית גם שם - פורנוגרפיה של התיקשורת - לדעתי האישית זה גרוע מפורנוגרפיה - האנשים המופיעים פורנוגרפיה (לפחות מערבית וממוסדת) עושים זאת מבחירה ומקבלים תשלום על כך שלא כמו קורבנות הרייטינג.

לא צריך להיות מאמין כדי לסלוד מכך - אני מעודכן היטב בחדשות בלי לצפות בטלוויזה בכלל.

אני אפילו מסכים שעדיף ללמוד דף גמרה - לפחות זה משחיז קצת את השכל (אבל הרבה יותר טוב ללמוד מתמטיקה או פילוסופיה ברמה גבוהה)

אפשר בהחלט להתאים את אמרתו של ביאליק לרוח התקופה: "אדם שלא קורא בכלל חכם יותר מאדם שקורא רק עיתונים".

*אבל* - אני לא מסכים לצנזורה ממוסדת מכל סוג - אדם צריך להיות מסוגל לצנזר את התכנים לעצמו ולילדיו.

הבעיה נובעת בראש ובראשונה מכך שאנשים *רוצים* לצפות בזבל הטליווזיוני שמאכילים אותם - אם הם לא היו רוצים לצפות אז גם הרייטיג היה נופל ואיתו הזבל.


 

מה קרה לבחירה החופשית?

קמילה האחרונה | 15/11/2010 18:02:47

לשמחתנו (ולצערם של כמה אחרים) לבני האדם במקומותנו יש אפשרות בחירה. לי למשל אין טלויזיה בבית, לא בגלל שיש לי נגדה משהו עקרוני, ההיפך, אני חושבת שזה דבר מצויין (שכמו בכל דבר יש לה גם צדדים שליליים שניתן לשלוט בהם לא רע). אני בחרתי להוציא את הטלויזיה מהבית כי אני נורא אוהבת לצפות בה ובגלל הזמינות הגבוהה אני מעדיפה להשקיע את הזמן שלי בדברים אחרים. הסיבה השניה היא כלכלית, אני לא רוצה לשלם אגרת טלויזיה וגם לא לשלם על כבלים או לווין. את כל אלה מספקים לי המחשב והאינטרנט במינון שקל לי יותר לשלוט בו. עדיין הטלויזיה יכולה להיות כלי חינוכי וחוויתי מעולה, מדורת שבט של ממש שמלכדת את המשפחה ומעוררת דיונים בכל נושא של החיים דבר שמשפיע לחיוב על התפתחות ערכית ורוחנית וסובלנות כלפי השונה ממך. עם טלויזיה כמו הרבה דברים אחרים, כולל סמלים לאומיים כמו דגל או מסמך דתי כמו התנ"ך, אפשר לעשות גם דברים אחרים לגמרי, דברים שהם חשוכים לא פחות ואפילו יותר. בשביל זה לא צריך טלויזיה, בשביל זה צריך אנשים שהם בורים, חשוכים ומטומטימים. אם אתה חושש שאתה כל כך חלש עד כדי כך שהטלויזיה תאפיל על הטוב שבך אז זה בסדר גמור לא להחזיק מכשיר כזה. אני מכירה אישה אחת שמוכנה להחזיק אצלה רק את ספר התנ"ך פחות או יותר מאותן סיבות, וכששמעתי אותה לא יכולתי שלא לחשוב, כמה חלשה האישה הזו שכל מקור מידע אחר יכול לערער אותה עד כדי כך שהיא לא סומכת על עצמה שתוכל להתמודד. ישנם אנשים רבים אחרים שמסיבות דומות לא מכניסים אינטרנט הביתה.
אם לאמר משהו כללי, הרי שהטלויזיה היא בדיוק כמו כל טכנולוגיה, ניתן לעשות איתה דברים טובים ודברים רעים, ובסופו של דבר האדם שמשתמש הוא זה שקובע מה הוא ייקח. דוגמא פשוטה לבקרה היא צפייה בתוכניות שידוע שאין בהן תכנים מסויימים ויש כאלה לא מעט (במיוחד אם כוללים את הערוצים של הכבלים או שירותי הלווין). אפשרות אחרת היא שימוש במסך הטלויזיה או במקרן כדי להתחבר לדי.וי.די ולצפות רק בדברים שבטוחים שאין בהם דברים בלתי רצויים. לצאת בהכללה כנגד המכשיר או כנגד תכנים מסויימים שנהוג לשדר בשעות מסוימות ובתוכניות מסוימות זה לא מעשה חכם במיוחד לדעתי. בתור מי שקצת קראה בתנ"ך וגם חטאה בלימוד דף גמרא אחד או שניים ואפילו מעיינת לעיתים בעיתונות החרדית מתוקף תפקידי, הרי כידוע לכם יש במקורות אלו גילויי אלימות לא מעטים שתיאורם לא נופל ואולי אפילו עולה על תמונה של שלולית דם. יש תיעוד של מקרי אונס ורצח אלימים במיוחד, יש התחבטויות בסוגיות של משכבי בהמה וגילויי עריות שכנראה היו רווחים מאוד בתקופות עתיקות יותר בקרב היהודים, בקיצור באמת שלא הטלויזיה היא הבעיה אלא התנהגותם של בני האדם באשר הם. הייחוס של אטימות לצפיה בטלויזיה הוא חלש במיוחד היות ואטימות לב, כמו כל הרעות החולות בהן נגוע האדם, החל מאי אמירת אמת ועד אונס ורצח, היו הרבה הרבה לפני קיומו של מכשיר הטלויזיה. באמת שלא ברור לי ההגיון שעומד מאחורי המאמר הזה.

אי אפשר להסכים

תינוק שבוי | 20/11/2010 19:54:01

ומדוע לא יוכל אדם שכמוני להסכים? הרי אף לי אין טלויזיה. והדבר אינו נובע מקשיים כלכליים, או שנאה לחברות הכבלים "חם" ו"כן". אלא מאי?
היעדר הטלויזיה נובע מרצוני להמנע מתרבות ההבל הממכרת שבהם כפי שהיא נתפסת על ידי. ואף על פי כן - אינני מצליח בכך.

ואם כך, תתמה, מדוע אי אפשר להסכים?
כי גישתך היא בעיני תמצית האיוולת הדתית. העולם רע ואכזרי ומוטב שנעצום עיננו. מוטב שנעסוק בטוב, בפיקציה, בחלום, במציאות שבנינו לעצמנו. כי במציאות שבנינו לעצמנו, יש משמעות לקיום שלנו בעולם הזה. ויש המשך לקיומנו אחרי עולם זה ואם רק נאטום אוזננו, עיננו ותודעתנו למציאות המתחוללת הרי שנזכה בכל העולמות, לשבת באהלה של תורה בעולם זה ולשבת באוהלה בעולם הבא.

ואילו בעולמי, הדברים אינם נכונים רק בגלל שנוח יותר לו היו נכונים, או כי הדעת אינה סובלת שהם אינם כפי שהיינו רוצים אותם או כפי שחונכנו עליהם מגיל אפס ומוחותנו חווטו להם באופן בלתי הפיך. ומאחר ואחרי מותי אחזור ואהיה מה שהייתי טרם הולדתי - מוטב שלא אעשה שימוש בתקופת החסד הקצרצרה שלי בעולם בכדי להתעלם ממנו.

תגובת הדוס: א. אתה כותב כאילו זה המאמר היחיד שכתבתי מעולם.
ב. מה שאתה אומר במילים אחרות - מסירות נפש למען הליברליזם. אבותיך חיו חיי צער כדי לחיות עם האמת האלוקית, להיות צדיקים ונעלים, ואתה מוכן לחיות חיי צער כדי לשמור על ערכי החילוניות. אכן, מעשי אבות סימן לבנים.

על רחמים

תינוק שבוי | 21/11/2010 00:33:50

חיי הצער לפי הגדרתך רחוקים מחיי הצער לפי הגדרתי.
וחיי האושר והמשמעות שלך לפי הגדרתך הם חיי פיספוס, התעלמות ופיקציה שאיננה, לפי הגדרתי והשקפתי.

ואולי אתה צודק אם כך, ומוטב לשנינו להמנע מהבעת רחמים זה כלפי זה כי שנינו דוחים רחמים אלו על הסף.

תגובת הדוס: אוקיי.
לילה טוב.

קמילה צודקת בחלק מן הטיעונים אבל..

חובת דיונים | 07/04/2011 13:04:39

שוכחת:
א'- שההבדל בין קריאת ספר לראיית סרט הוא עצום. אם את קוראת בספר חוקים ומשפטים לצורך לימוד -להיות עורכת דין, את לא מתפתה מהתיאורים הפשוטים והתמציתיים שם לרצוח, ל"סחוב" מחנות- "גניבה". וכו... אך כשאת רואה את זה בסרט את חיה את הדמויות את מרחמת, מזדהה עם הקשיים, מדמה פרצופים לאנשים מוכרים לך..
ב'-התורה היא אכן ספר חוקים ומשפטים הוראות היישר מיצרן הגוף והנפש שלנו איך להתמודד איתם. ולכן בתורה הדברים חייבים להכתב כמו שכאשר מקימים מדינה ורוצים לחוקק חוקים חובה לגעת גם בדברים ה"לא נעימים" משום שהם קיימים. צריכים להיות ריאליים!
ג'- התורה אכן שמה דגש גדול על תימצות ושימוש במילים נקיות בנושאים אלו.אך לא נמנעת מלחזור ולהדגיש את חומרתם.
ד'- את כותבת שבעבר הקדמוני היו גם כן את כל הפשעים והבעיות ואני אומרת לך שזה היה אכן קיים אך לא במימדי אסון כפי שזה היום! תשאלי את סבתא שלך אם בעבר היו כ"כ הרבה מקרים של שינוי מין, וסטיות כמו היום.
ואם תאמרי לי שזה היה חבוי והיום זה פשוט יותר לגיטימי. זה ברור שלמדיה התקשורתית יש חלק גדול ביותר במתן מפלט לגיטימי מכל סוגי הבעיות הפסיכיאטריות למיניהן. ברוב המקרים זה נובע מרצון לתשומת לב או מרצון לנקום במי שהרע לך או מתוך פורקן רגשות שליליים הנובעים מבעיות בעבר...ועוד...