זו עצמאות? (על הדבש והעוקץ במדינת ישראל)
"אינך מתבייש?" יזעק בקול ניחר הדתי לאומי / חילוני לעמיתו החרדי? "תראה כמה ניסים עשה לנו / לכם אלוקים!" הוא יוסף בגערה רמה. "הוא בנה לך מדינה, וככה אתה מתעלם? לא אומר הלל? תחנון?
"זו מדינה?" ישיב החרד "מדינה הגוזזת פיאות תימניה, שהעבירה על דתם גלויות שלימות, ומחקה תרבויות שלמות? מדינה הכופרת באלוקיה, ועושה כל מאמץ לחלן את שארית הפליטה?"
"וזו סיבה להתעלם מהניסים?!" יאדימו וורידי הצוואר של החילוני "זו הכרת טובה? תגיד תודה או שתחזור למקום ממנו באת!" יוסיף בחומרה.
לא אכנס לדקויות באבסורד של "תחזור למקום ממנו באת" שנאמר, לצורך העניין, לתושב מאה שערים שאבותיו עלו לארץ כמה עשורים לפני הולדתו של הרצל והרעיון הציוני כולו. אבל אני כן חושב שגיל 64, כמעט פנסיה, הוא זמן מצויין לבדוק: האם באמת הגענו לעצמאות?
ולא, אני לא קטנוני עד כדי כך לומר שאם ראש ממשלה בישראל צריך בעיקר לדעת אנגלית (וגם את הלכי הרוח בארה"ב פלוס תחמון מול נשיא שיכול להיות צעיר ממנו בעשור וחצי, בלי לדבר על השכלה או נסיון) וכל לחישה מהיבשת החדשה תהפוך על פיה את המדינה שלנו, שבגלל זה אנחנו לא עצמאיים.
גם העובדה שהתברכנו בצבא-החזק-ביותר-בעולם-שידיו-כבולות-מאחורי-הגב היא לא סיבה להרוס מסיבה.
ובוודאי העובדה שמדינת ישראל, כל עצם קיומה היומיומי, תלוי ברצונן הטוב של כמה מעצמות לא יעסיק אותי, כמו שלא תעסקנה אותנו העובדות שמדינת ישראל כיום היא המקום המסוכן ביותר ליהודים לחיות בו, שנמצאת בסכנה קיומית, ושקרוב ל23,000 יהודים נטבחו על זכותנו זאת. פי כמה וכמה ממספר היהודים בכל העולם שנרצחו באותה התקופה.
כי יש משהו אחר, מהותי הרבה יותר, שאנחנו צריכים לדבר עליו:
בן גוריון ודורו ראו בסטאלין דמות נערצה, שמש העמים. המודל הקיבוצי ומירכוזו בלב ההוויה הישראלית המתגבשת נלקח הישר מקולחוזי רוסיה, ורוח הסוציאליזם הגיעה עד אחרון הפועלים, עם הפנקס האדום והמחייב. חילופי אופנה ושלטון החליפו את הסגידה לרוסיה, לאמריקניזציה ששטפה אותנו. סוציאליזם הפך לקפיטליזם תחרותי. המילים האנגליות תופסות יותר ויותר מקום בשפה, המוזיקה הלועזית נוגסת במקומה של זו העברית, אבל אלו רק הסימטומים.
הפכנו לעם שבמקום להיות גאה בעצמו, בערכים שלו, בתרבות שלו, יותר ויותר פוזל החוצה, מחקה. מרכין ראש בענווה מול כל תרבות זרה, מקבל עליו כל אופנה חולפת, חש גאווה רק כשצצליח לחקות מישהו אחר.
כל זאת במקום להיות אנחנו, במקום להיות עצמאים, להכיר את הנכסים האדירים והעשירים שלנו, שמהווים השראה רבה ומודל לחיקוי גם לעמים אחרים. במקום להיות גאים במורשת, ולנצל את העובדה שיש לנו מדינה על מנת לחיות בה על פי דרכינו ורצוננו, לרומם את הדברים האמיתיים שלנו, ולחיות ככל עם הגאה במורשתו במקום להיות כפוף ונכנע לתרבות כל כך אחרת ושונה מזו שלנו.
וכי ערכי הרוח העשירים שלנו אינם רלוונטים עוד? היכן היושר היהודי? היכן שלימות התא המשפחתי? איה העדינות והכבוד שכה אפיינו אותנו בגולה. ומעל הכל: אם בגולה ידענו לעמוד בעוז ובגאון ולומר: אני יהודי! ולהיות גאה בזה, האם כאן, על האדמה שלנו, ותחת ריבונות שלנו, נכרע ברך לאדון האירופי על תרבותו? תרבות שגם אם לא הוכתבה לנו, אנחנו חשים צורך לאמץ אותה כדי למצוא חן בעיני משפחת האומות?
בעיניי מכובד הרבה יותר להיות גאה במה שיש לך, ובפרט כשיש לך הרבה מאוד במה להתגאות!
שנזכה כולנו לעצמאות אמיתית!