סוד המוח היהודי - מאת ערן כץ
ערן כץ הוא יהודי ישראלי שהפך לשיאן גינס בתחום הזיכרון, אחרי שהצליח לזכור מספר בן חמש מאות ספרות שהוקרא לפניו פעם אחת בלבד. מה עושה יהודי מוכשר אחרי שזוכה להיכנס לספר השיאים? הולך לשבת על ערסל? מה פתאום. הוא עושה מזה כסף. הוא מתחיל לתת הרצאות, לכתוב ספרים, ולמכור לגוים הטפשים את "סוד המוח היהודי". וכך הוציא ערן את ספרו "סוד המוח היהודי". ספר חביב למדי שבו ערן כץ מנסה לפתור את חידת חוכמתם של היהודים בדרכים שונות. הוא הלך והסתובב בישיבות וחקר את דרך הלימוד היחודית והעתיקה של עולם הישיבות, כשהוא מוצא בה שיטות ופטנטים שונים להגברת הזכרון וכישורי למידה שונים.
ואולם, האמת היא שהפער המנטלי בין היהודי לגוי איננו פער שניתן להסבר בכלים גשמיים. על פי נתוני הזכיה בפרסי נובל, אחוז היהודים בין הזוכים גדול משיעורם באוכלוסיה ביחס שבין פי שבעים לפי מאה. זהו לא פער נורמלי של פי אחד וחצי שניים, אלא פער עצום, כמעט כמו הפער שבין אדם לחתול. פי שבעים. נשמע גזעני? מה לעשות, זו המציאות.
ערן טוען כי העובדה שיהודים נדדו כל ימיהם עזרה להם לפתח יכולות מנטליות. חז"ל דווקא סבורים אחרת. הם כותבים בכמה מקומות שהטלטול ממקום למקום דווקא גורם לירידה ביכולות המנטליות והרוחניות של האדם. גם המציאות אומרת כן. הרי היהודים עלו על הגויםכבר בתקופת התנ"ך. לאף אומה בעולם אין מערכת שלימה של ספרים מסודרים מתקופת התנ"ך, רובם היו אנאפלבתים וגם המוכשרים שבהם הסתפקו בכמה כתובות עלובות פה ושם. ואילו ליהודים יש ארון ספרים שלם מאותה תקופה שבה הגוים טפסו על עצים וברחו ממכשפות.
ספר זה מזכיר לי בדיחה יהודית עתיקת יומין המספרת על מושקה היהודי היושב לו בקרון הרכבת ומכסם להנאתו ראש של דג קרפיון. לפתע פונה אליו שכנו לספסל, סטפן הגוי בשאלה. "אמור לי מושקה, מדוע היהודים חכמים?"
הציץ בו מושקה מבעד לערימת עצמות הקרפיון ואמר "זהו סוד כמוס, סטפן. סוד עתיק".
"באמת?" נדלקו עיניו של סטפן? "אתה חייב לגלות לי. לא אגלה זאת לאיש!".
"לא" הודיע מושקה "לא אגלה בשום אופן".
אחרי תחנונים רבים הואיל בטובו מושקה לגלות לסטפן את הסוד העתיק, אחרי שהשביע אותו חמש פעמים שלא לגלות את הסוד לאיש.
"אם אתה רוצה להיות חכם" לחש מושקה בדרמטיות "עליך לאכול כל יום ראש של קרפיון"!!
"באמת" הזדקף סטיפן ונעץ זוג עיניו בוערות בדג הקרפיון "אולי תתן לי חתיכה מהדג?" התחנן.
"לא!" אמר מושקה. בשום אופן לא אתן לך מדג זה.
"אשלם לך חמש קופיקות" לחש סטיפן.
"חמש קופיקות?" רטן מושקה "בשום אופן.
"עשר"
"לא"
עשרים"
"לא"
שלושים"
"טוב", אמר מושקה "שלושים זה בסדר."
שקל סטפן את שלושים הקופיקות למושקה, ובלס את חתיכת הדג במהירות.
אך לפתע, באותו לועס את חתיכת הדג היקר בשמחה רבה, תפס סטפן את ראשו בבהלה ואמר "אוי ואבוי, איזה טפש אני. הרי בתחנת הרכבת מוכרים חמש דגי קרפיון ברבע קופיקה. יכולתי לחכות כמה דקות ולקנות שק שלם ברבע מחיר!!!"
"יפה מאד" צהל מושקה "אני רואה שהקרפיון מתחיל להשפיע"!!!.