יצחק רבין לא טעה
בקרב חוגי הימין הקיצוני והמתון כאחד, רווחת הדעה שהסכמי אוסלו היו טעות פאטלית, שגיאה היסטורית שנבעה מחוסר הבנה מדינית וקוצר ראות. המציאות המדינית במזרח התיכון לכאורה מראה שדעה זו נכונה. הסכמי אוסלו נועדו לסיים את הסכסוך הישראלי פלסטיני, ולהשכין רוח כל שלום ואחוה באזורנו. מטרה זו נחלה כשלון חרוץ, למרות שכל ממשלות ישראל מאז חתימתם של הסכמי השלום הביעו נכונות אמיתית להמשיך ולהתקדם בתהליך השלום. גם ממשלות הימין הרבות שקמו מאז, המשיכו את תהליך השלום, למרות שהם היו הרבה יותר חשדניות ועמדו בעקביות על עקרון ההדיות. לכאורה, התהליך נכשל כישלון גמור, והאחראים על אותו כשלון הם חותמי ההסכמים. זהו הגיון בריא ופשוט, הגיון שקובע שתהליך שנכשל מצביע על חוסר הבנה של הוגיו.
גם אני הייתי סבור כך עד לאחרונה. ואולם, בתקופה האחרונה עלתה במוחי תיאוריה חדשה, שמציגה את אדריכלי אוסלו באור שונה לחלוטין. על פי הבנה זו, רבין ופרס נהגו בצורה שהייתה נכונה לכאורה, אם היינו מסתכלים על הסכסוך הישראלי פלסטיני בעיניים רגילות, עיניים שרואות בכל דבר משהו טבעי שמתנהל על פי חוקי הטבע הרגילים. אם הסכסוך באזורנו היה אכן סכסוך רגיל כמו כל הסכסוכים, סכסוך שנובע מחיכוכים טבעיים בין אומות ומדינות, אכן היה הגיון רב ברעיון לפתור את הסכסוך בצורה של פשרה והסכם שלום. השאיפה לשלום היא שאיפה נכונה של כל אדם בריא בנפשו. רק אדם ששבוי בתוך תפיסת עולם משיחית והזויה מעדיף לנהל מלחמה אינסופית על כמה רגבי אדמה. רק אדם מעורער בנפשו יכול לראות בפיסות קרקע ערך עליון, שגובר על הערך של חיי אדם וניהול חיים נורמליים ושלוים. אמנם נכון שאדמת ארץ ישראל איננה "פיסת קרקע", והחולות של גוש קטיף אינם "רגבי אדמה", אבל גם דם של חיל יהודי איננו "נוזל אדום". הערך של שמירת בטחון המדינה הוא ערך עליון, ופיקוח נפש של ששה מליון יהודים איננו ענין של מה בכך.
החישובים המדיניים של אדריכלי הסכמי אוסלו היו חישובים נכונים והגיוניים. הסיבה שאותם חישובים התנפצו מול סלעי המציאות איננה נובעת מטעות איסטרטגית מדינית, אלא ממשהו הרבה יותר עמוק.
היסוד הראשון שעליו מתבססים כל החישובים הפוליטיים והצבאיים של מנהיגי המדינה, היא הקביעה שהסכסוך האזורי במזרח התיכון נובע מאותם גורמים שעומדים מאחורי כל סכסוך גבולות אחר על פני הגלובוס. גם העובדה שהשאיפה הערבית נגועה בשאיפות ורגשות דתיים איננה חריגה. מאבקים רבים של אומות שונות ברחבי העולם נגועים במניעים דתיים, כמו בסכסוך בבלקן, בצ'צ'ניה, ועוד.
העקרון הזה, הוא עקרון שגוי לחלוטין. הסכסוך הישראלי פלסטיני איננו סכסוך טבעי והגיוני. שום סכסוך טבעי איננו מגיע לרמות של טירוף כל כך גבוהות. הסכסוך בבלקן הסתיים על ידי קבלת העצמאות של חבלי הארץ השונים, ואילו הסכסוך בצ'צ'ניה הסתיים על ידי הפעלת כח צבאי רוסי שרמס את הכוחות של המורדים המוסלמים. במדינת ישראל, שני הפתרונות הללו נוסו פעם אחר פעם, ללא הואיל. גם הפיתרון הצבאי וגם המדיני נכשלו, ללא כל סיבה נראית לעין, מספר פעמים. זו הסיבה האמיתית לכשלונם של הסכמי אוסלו.
האם אני צודק?
אינני יודע.
ישפטו הגולשים.