כפי שציינתי במאמר הראשון על ביקורת המקרא, בדיון סביב ביקורת המקרא, נטל ההוכחה מוטל באופן גורף על כתפיהם של מבקרי המקרא. אמיתות התורה, כפי שהראתי בסדרת המאמרים על יציאת מצרים, היא עובדה מוכחת במשמעות הכי מחמירה של המושג "הוכחה". ולכן, על מבקרי המקרא להביא הוכחות חותכות לכל בדל טיעון שלהם. בכל מקום שבתורה כתוב משהו אחד ומישהו בא לומר אחרת, חובת ההוכחה היא עליו. לכל מילה ואות, פסיק או נקודב בתורה יש הוכחה ניצחית ואוטומטית בשם יציאת מצרים.לא זו בלבד שלמבקרי המקרא אין שמץ של זנב של הוכחה למילה אחת מדבריהם, אלא שכל בחור ישיבה שקצת קרא ושנה, יכול לעשות לעג וקלס מדברי ההבל המגוחכים של אותם אנשים אכולי שנאה לתנ"ך ולהולכים לאורו. למשל, הטענה הידועה ביותר, על סיפור הבריאה הכפול בפרשת בראשית, כל ילד קטן שפותח את החומש רואה מיד את האמת על "הפרשה הכפולה" שבפועל קיימת אך ורק במוחם של מבקרי המקרא. בפועל אין שני פרשות. הפרשה
»להמשך