טיעונים לאתאיזם – מתוך ויקיפדיה.

מאת: הדוס | 05/12/2010 בקורת ערכים בויקיפדיה

בערך אתאיזם בויקיפדיה מופיעה רשימת טיעונים מרשימה למדי, שבהם נוהגים האתאיסטים לבסס את שיטתם. במאמר הבא נבחן את רשימת הטיעונים, ונעמוד על הטעויות הבסיסיות שעומדות מאחורי אותם טיעונים שגוים.
 
טיעון חוסר ההוכחה: מכיוון שהתאיסטים אינם יכולים להוכיח את קיומו של אלוהים, וכל טיעוניהם הם בגדר הנחות - הרי שישנה הצדקה לפקפק בקיומו.
אין דבר בעולם שקיומו מוכח באותה רמת וודאות כמו הבורא.
טיעון חוסר האמונה: הוא טיעון שטוען כי אם אלוהים קיים(והיה רוצה שהאנושות תידע על כך), הוא היה גורם למצב שבו כל האנשים ההגיונים יאמינו בו, אבל מכיוון שיש אנשים שאינם מאמינים בו ולא מעט אנשים הגיונים שלא מאמינים בו, או שהוא לא קיים או שהוא לא מתעניין בנעשה בעולמנו. טיעון זה מעמיד את המציאות הקיימת אל מול מצב שבו אלוהים כן היה קיים והיה מתעניין בנעשה בעולמנו.
אלוקים אכן יצר מצב שבו כל האנשים ההגיוניים מאמינים בו, חוץ ממיעוט שולי של 2.3%.
הטיעון ההיסטורי: ההיסטוריה המתועדת מלמדת כי המונותאיזם צמח על רקע האמונה הפוליתאיסטית, שכללה בין השאר גם אלים דמויי-אדם, שהתפתח בעצמו מאמונות בכוחם העל-טבעי של עצמים דוממים. מכיוון שכך, ניתן להניח שהאמונה באלוהים מקורה באמונות פרמיטיביות אחרות.
אולי הפוך? לפי התנ"ך הפלאותאיזם צמח מתוך המונותיאיזם.
בעיית הרוע: הואיל ואלוהים מוגדר, במרבית הדתות, ככל יכול, יודע הכול ומקור הטוב; נשאלת השאלה מדוע עולמנו שופע ברשעות, חוסר צדק וסבל? אם אלוהים הוא כל יכול ויודע הכל, אז הוא יכול ויודע כיצד למנוע את העוולות בעולמנו. אם אלוהים הוא טוב ונדיב אז הוא רוצה להשכין ערכים טובים של שלום, אהבה וחמלה; ולמנוע רשעות, חוסר צדק וסבל. אם אלוהים יכול, יודע ורוצה למנוע את הרע בעולמנו - מדוע אינו עושה כן? אם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך אינו יכול - אזי אינו כל-יכול. אם הוא יכול אך אינו רוצה - אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה - מאין נובע הרוע? אם הוא גם לא יכול וגם לא רוצה, אין סיבה לקרוא לו אלוהים. יוצא מכך שאלוהים טוב לא יכול להתקיים.
אלוקים ברא את העולם מושלם, וכך הוא היה עד חטאו של אדם הראשון. כל נשמותיהם של כל באי עולם היו כלולות בנשמתו של אדם הראשון, כך שהוא ואנחנו זה ישות אחת, ולכן אנחנו סובלים את חטאו.
הטיעון הפסיכולוגי: הפסיכולוגיה של הדת מניחה כי האמונה באל עונה לאינדיבידואל על דחפים פסיכולוגיים. לפי הדעה הרווחת בני אדם מאמינים באל מפני שהם מחפשים אחר דמות אבהית שתספק להם הגנה מפני העולם הגדול; מישהו או משהו שיספק להם משמעות ותכלית כבירה לחיים; משהו שעוצר מבעד המוות להיות סוף הדרך; משהו שיגרום להם להאמין שהם חלק חשוב מאוד ביקום האינסופי, ושהאחראי על היקום המורכב והאינסופי הזה דואג להם ומכבד אותם. (ברא את האדם בצלמו כדמותו, סיבת הבריאה היא האדם וכדומה). האמונות הללו מתקיימות מפני שהן מאפשרות לאנשים להתמודד עם פחדיהם הבסיסיים, משרות תחושת ביטחון ומפחיתות לחצים. גישה זו כמובן לא שוללת את קיום האל, היא רק מסבירה שבני האדם מעדיפים מבחינה פסיכולוגית להאמין באל. אתאיסטים גורסים כי היות שהאמונה באל היא בסה"כ פנטזיה פסיכולוגית, על האנשים לנטוש אותה כדי שיוכלו להתמודד באחריות עם העולם ולהשתמש ברציונליות כתחליף לאמונה.
אולי דווקא האתאיזם הוא זה שנובע מדחפים פסיכולוגיים? הרי הרבה יותר קל לבאר את הדחפים שמאחורי האתאיזם, מאשר את הדחפים שמאחורי האמונה.
ייחוס תכליתיות לטבע: אנשים גדלים ומחונכים בחינוך מובנה-משמעות, שמטרתו לעזור להם להתמודד עם אנשים אחרים. התופעות המשמעותיות בחיים הן תוצרים חברתיים, התנהגויות מוכרות של אנשים, מוצרים מעשה יד אדם שנוצרו לתכלית מסוימת. ישנה נטייה אנושית לייחס תכליתיות לכל תופעה או עצם, בין אם הוא מלאכותי או טבעי כאחד. הטעות היא לייחס לטבע ולתהליכים טבעיים המתרחשים על פי חוקי הפיזיקה את אותה תכלית שמייחסים לפארק ציבורי, בריכה עירונית או התנודות במניות הבורסה. הניתן למצוא פשר מוסרי לרעידת אדמה שהרסה את ביתנו, ולייחס בשל כך לעצמנו חטא? הנטייה לייחס תכלית לכל דבר שקורה סביבנו היא שיצרה את האלים המתמחים, בעל אל הגשם והסערות מהמיתולגיה הכנענית, דמטר (אלת האדמה, הדגן והקציר) של המיתולוגיה היוונית, אייגיר (אל הים) מהמיתולוגיה הנורדית, ורע (אל השמש) מהמיתולוגיה המצרית. וכמובן אלוהים. הנחת כוונת תכליתיות נסתרת בטבע פיתחה את כל האמונות הפולחניות, כולל העידן החדש של ימינו, כמו פאראפסיכולוגיה וקריאה בקפה.
עיין בקטע הקודם.
חיי נצח: המכנה המשותף כמעט לכל הדתות המונותאיסטיות והפוליתאיסטיות ואפילו דתות נטורליסטיות כמו הבודהיזם, הוא הנצחיות של המאמין שממלא אחר חוקי הדת ומאמין בעיקרי האמונה שלה. האדם הוא אולי היצור החי היחיד בממלכת בעלי החיים אשר יודע ומצפה את מותו. משחר ההיסטוריה דתות ותרבויות קדומות האמינו בחיים לאחר המוות, כך לדוגמה, המצרים חנטו את מתיהם ובנו עבור הפרעונים פירמידות והשאירו להם שלל אוצרות שיטיבו עמם בעולם הבא. הדתות המונותאיסטיות גורסות כי המאמין הצדיק יתוגמל על אמונתו האדוקה בעולם לאחר המוות בגן העדן, ואילו הכופרים והחוטאים ייענשו בגיהנום. האמונה בחיים שלאחר המוות מדחיקה את הפחד מפני הסוף שאינהרנטי אצל אנשים. אמונה זו היא המקל והגזר של הדתות שמעודדות לדבוק במעשים הטובים ולהימנע מן הרעים כדי לקבל תגמול נצחי בהגיע יום הדין. אמונה זו תורמת גם למאמינים להתמודד עם מות קרוביהם. מכאן קל להבין מה התועלת באמונה בדת כלשהי, וכמה פשוט ליצור משם מיתוסים ואלים המשגיחים מפני הסוררים ומעודדים את הצדיקים.
זה עונה במשהו על הראיות למציאות הבורא?
ואחרי זה מאשימים את המחב"תים ברדידות.
פרדוקס הכל-יכול: התכונה הזו שמיוחסת לאלוהים, מכילה פרדוקס (שצורותיו שונות) מפני שהיא אינה קוהרנטית מבחינה לוגית. אלוהים כל-יכול, יכול ליצור ולעשות דברים שהם בגדר הבלתי אפשרי (לא לוגיים). האם אלוהים יכול ליצור סלע שאינו יכול להרים? האם אלוהים יכול ליצור משהו יותר כל-יכול ממנו? משמעות הפרדוקס היא שאלוהים לא כל-יכול. על פרדוקס זה יש העונים כי חוקי הלוגיקה עצמם נוצרו על־ידי אלוהים, אשר אינו כבול אליהם.
פרדוקס? למה פרדוקס? בא נניח שהוא יכול. אז מה? יש בזה איזה בעיה? ואם נניח שהוא לא יכול, גם זה לא בעיה, כי הוא לא יכול להגביל את כל יכולתו. יש כאן שני אפשרויות, ששניהם אינם מהוות בעיה.
מלבד זאת שעצם השאלה בנויה על ההנחה שאצל הבורא יש מציאות של חרטה, היום הוא רוצה לברוא אבן, ומחר הוא רוצה להרים אותה. וזה כמובן לא נכון. אין אצל הבורא מציאות של חרטה, כי הוא עצמו מעל הזמן.
טיעון הפחד: טיעון זה מבוסס על כך שכוהני דת מעודדים את "יראת השמיים" כבסיס למוסריות, אתאיסטים שוללים טענות אלו וטוענים כי פחד הוא דרך קלה לתעתע בהמונים, והמוסריות אינה צריכה לנבוע מהדת או מדברים שלילים כמו פחד.
אכן, היטלר וסטאלין הראו באופן ברור למדי את הקשר שבין מוסר לאתאיזם.
טיעון האנתרופומורפיזם: (או טיעון "האנשה") לפי טיעון זה, האדם יצר את אליליו, ורבים מהאלים בדתות שונות ברחבי העולם התנהגו בספרים קאנונים וספרי מיתולוגיה בצורה אנושית מאוד. טיעון זה למעשה אינו מתמודד עם המונותאיזם אלא מתעלם ממנו, בעוד שרק את הפולותאיזם יכולתו לערער. שהרי המונותאיזם גורס כי אל האמת התגלה אל בני האדם, בניגוד לפולחן עבודת אלילי האבן - הם מעשה ידי אדם.
לכו תריבו עם האינדיאנים. בהצלחה.
בעיית הרצון החופשי: אם אלוהים יודע הכול אזי הוא יודע את כל אשר יתרחש בעתיד, כולל את החלטותיו ובחירותיו בכל רגע נתון. אם אלוהים יודע את כל בחירותיו בעתיד אזי אין לו רצון חופשי, הוא מוגבל.
אלוקים הוא מעל הזמן. איו אצלו עבר הווה ועתיד, ולכן אין מקום לקושיא.
יחסי אלוהים-זמן: אלוהים לא "מעל הזמן" מכיוון שהוא פועל ולכן כפוף לשינויים וסיבתיות, ועל כן כפוף לזמן (ומובן שלא ברא אותו). אלוהים אינו נצחי מכיוון שהייתה לו סיבה לברוא את היקום והמניע לסיבה לא התקיים אלא אחרי שעברה לה תקופה אינסופית. במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום, ובנקודה כלשהי על ציר הזמן, צצה סיבה לברוא את היקום. לא ייתכן כי במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום ואחר כך כן – משום שסיבה כזאת הייתה בין שאר האפשרויות שהיו לאלוהים בקשר לאופי מעשיו בהמשך.
כל הפעולות הם ביחס אלינו. ולכן הם אינם קשורות לבורא.
טיעון האלוהות הטבעית של שפינוזה: אם אלוהים קיים, הוא תופס את כל המרחב-זמן ("לית אתר פנוי מיניה"). על כן, לאלוהים אין תחושת "אני" אישית; אין לו מודעות עצמית מפני שכל דבר הוא חלק ממנו, ואינו מבדיל בין "אני" ו"לא אני". אם לאלוהים אין מודעות עצמית, אזי אין הבדל בינו לבין יקום חסר מודעות שנשלט בידי חוקי הטבע.
זו התיחסות לבורא במושגי החומר. טעות נפוצה.
טיעון תער אוקאם: מכיוון שאנו לא יודעים לבטח כיצד נוצר היקום או אם בכלל נוצר, כל שאנו יכולים לעשות הוא להחליט אלו מתוך ההיפותזות הרבות האפשריות סבירות יותר מאחרות. אם ניישם את רעיון תערו של אוקאם, עלינו להסיק שהיפותזה הכרוכה בהסבר מורכב לגבי היקום פחות סבירה מהיפותזה בעלת הסבר פשוט יותר. מאחר שהסברים המערבים בתוכם את אלוהים (בעל תודעה) מכילים ישות מורכבת ביותר, והסברים נטוריאליסטיים אינם מכילים אותה - אנו יכולים להסיק שהיפותזות המערבות בתוכן את אלוהים הן הרבה פחות סבירות מהיפותזות שאינן. על כן, הטענה שאלוהים לא קיים - מוצדקת. כלומר, ההבנה שלנו את הטבע דרך חוקי הפיזיקה , הכימיה והביולוגיה לא מצריכה קיומו של אלוהים (גם אם הוא קיים).
ארצות הברית זה דבר מורכב. האם התער של אוקאם קובע שהיא איננה קיימת?
התער של אוקהם מתייחס למקרים שבהם יש לפנינו שתי אפשרויות שוות. במקרה הזה עלינו לבחור באפשרות הפחות מורכבת. אבל בנושא של מציאות הבורא אין שני צדדים.
טיעון חוסר המשמעות המדעית: האמונה באלוהים אינה תאוריה מדעית, מכיוון שלא ניתן לבחון את אמיתותה באופן אמפירי. היא גם אינה פסוק אמת מתוך הגדרה (לדוגמה: למרובע יש ארבע צלעות). מכאן שלא ניתן לבחון את שאלת קיומו של אלוהים באמצעים מדעיים, ולכן אין טעם להתייחס ברצינות לאמונה בו. כמו כן, זה חסר משמעות לשאול האם אלוהים קיים - מכיוון שאין שום דרך אותנטית לבדוק את אמיתות קיומו.
אין אפשרות להוכיח שהבורא אינו קיים, אך יש אפשרות להוכיח שהוא כן קיים. ואם יש הוכחות מוצקות שהוא אכן קיים, האם עלינו לעצום עינים רק משום שאין אפשרות הפרכה? הרעיון שדבר שאין אפשרות לשלול את קיומו הוא בחזקת שאינו קיים, גם אם נראה אותוט במו עינינו, הוא טיעון מגוחך ומגמתי.
טיעון חוסר ההגדרה: כדי לנסות לענות על השאלה "האם אלוהים קיים?" יש צורך בהגדרה מלאה ועקבית של הקונספט "אלוהים", ואשר מכילה מרכיבים שידוע לנו על קיומם (אחרת ההגדרה תהיה תלויה בקיומה של ישות על-טבעית - וזה מה שאנו בעצם מנסים להוכיח). אם אין הגדרה כזו, הרי שזה חסר משמעות לטעון "אלוהים קיים". אם ישנה הגדרה כזו, הרי שאלוהים חייב להיות מובן במונחים פיזיקאליים, כיוון שהגדרתו מורכבת רק ממונחים כאלה; וכיוון שכך, אלוהים יהיה ישות טבעית - ועל כן לא יזכה לתואר "אלוהים". יש שיטענו שמציאותו של האלוהים מצויה מחוץ למציאות הפיזיקאלית, ולכן לא ניתן להגדירו במונחים "ארציים". אבל מפני שאין אנו יודעים על קיומה של ישות על-טבעית מחוץ למציאות הפיזיקלית, הרי שזה חסר משמעות לטעון לקיומה של ישות כזו.
אינני מבין מה הקשר. אפשר לקבוע באותה מידה שאנרגיה קיימת רק אם נצליח להכניס אותה למסגרת הגדרות החומר. זו עצימת עינים בהתגלמותה.
טיעון הגילויים המדעיים: במשך מרבית ההיסטוריה האנושית ישויות על טבעיות סיפקו את ההסברים הטובים ביותר לקיומו של היקום וחוקי הטבע. אך במהלך מאות השנים האחרונות, מדענים פיתחו הסברים הרבה יותר הגיוניים ועקביים, אשר מגובים גם בראיות מוצקות. הגילויים המדעיים בכל תחומי החיים מסבירים את היקום כל כך טוב יותר מקיומם של כוח עליון כלשהו, עד שאין צורך כלל באמונה בו. יתרה מזאת, הסתירה בין תפיסתן של הנצרות והיהדות ובין המדע בתחומים מסוימים (בעיקר בריאת העולם לעומת אבולוציה) מערערת על תקפותן של דתות אלה.
"הסברים הגיוניים"?
האם יש הסבר ליצירת יש מאין במסגרת המפץ הגדול? האם יש הסבר להיווצרותו של חלבון אחד?
הטיעון הסוציולוגי: הדת בכלל ואלוהים בפרט ממלאים פונקציות חשובות בחברה האנושית, מה שמעיד על הצורך הבלתי-תלוי בהגיון או באמיתות שלהם. הדת סייעה לאנשים ליצור קבוצות מגובשות בעלי תפיסה קולקטיבית, הזדהות שמקורה באידאלים משותפים, נורמות משותפות ומקובלות, מערכת תפקידים הדדית. כמו כן הדת העניקה לאנשים משמעות "עילאית" לחיים; הכתיבה תחומים נרחבים של התנהגות על ידי הצבת אמות מידה של טוב ורע וקבעה תקדימים להתנהגות נאותה, וכך סייעה לשמור על הדבר החברתי; היא הסירה מן הפרט והחברה את נטל קביעת הערכים והטילה את האחריות לכך על האלים; היא מילאה תפקיד חשוב בסולידריות החברתית; היא הבטיחה את הנחלת המסורת והבטחת רציפותה של התרבות באמצעות טקסים, חגים ומנהגים עממיים וכן חינוך בע"פ או בכתב שהעבירו את שרביט קסמי הדת הלאה. יתרונותיה של הדת מורגשים עד עצם היום הזה וזה מספיק כדי לתת לאנשים תחושה של משהו על-טבעי ואמונה ביסוד הדת שהוא בדר"כ אלוהים.
זו החלטה שרירותית של האתאיסטים. אני דווקא חושב שלאתאיזם יש פונקציות לא פחות חשובות במילוי גחמותיהם של הדוגלים בו.
תכנון לקוי: אלוהים שהוא כל-יכול וכל-יודע היה יוצר יצורים בעלי תכנון אופטימלי. ישנם יצורים, שאילו תיכננו אותם, הרי שהתכנון שלהם היה לקוי, כולל בני האדם: תוספתן, שקדים, שיני בינה עקומות אצל 30% מהאוכלוסייה, קנה קרוב מדי לוושט הגורם לחנק, עצם זנב (שייר אבולוציוני לכאורה), פטמות לגברים, שרירי אוזניים, שיער מיותר, אי התאמה מושלמת להליכה על שתיים - כל אלה הם פגמים בתכנון.
א.בגמרא וביהדות כתוב באין ספור מקומות, שהעולם נברא מושלם, והוא הולך ומתדרדר במשך אלפי השנים שחלפו מיום בריאתו.
ב. לחלק מהרשימה של ה"פגמים", יש תפקיד מאד ברור. לאנשים בלי תוספתן יש קושי גדול יותר להתמודד עם הקאות למשל. השקדים הם חלק ממערכת הלימפה והסרתם פוגעת במערכת החיסונית. התפקיד של שיני הבינה הוא בדיוק כמו שאר השינים. ואוי ואבוי לו לאדם שייוולד בלי עצם הזנב. הוא יהיה מוכן לשלם מיליונים למי שיחזיר לו את ה"פגם" .
טיעון הדתות המרובות: לתרבויות רבות ושונות ברחבי העולם יש תפיסות שונות ומנוגדות של מושגי האלוהות, ובכל אחת מהן אנשים מאמינים בתפיסות הללו בכל לבבם. אין לנו שום יסוד להניח שתפיסה אחת יותר מבוססת מרעותה, ולכן אין סיבה לקבל אף אחת מהן כנכונה (טיעון זה למעשה מציג תפיסה אגנוסטיקנית).
א. הרעיון הבסיסי של האלוקות זהה לחלוטין בכל הדתות. הויכוחים הם בהמשך.
ב. יש הרבה ויכוחים במדע. האם זה שולל את כל זכות הקיום של המדע?
הטיעון הקוסמולוגי: הטיעון התאיסטי גורס כי שום דבר לא יכול להיווצר ללא סיבה מלבד הסיבה הראשונית שהיא אלוהים. הטיעון הקוסמולוגי מניח שלא תיתכן שרשרת סיבתית אין סופית, למרות שאין אנו מכירים סיבה ראשונית שאין סיבה אחרת לקיומה ומכאן שלא ברור על מה הוא מבוסס. כשל נוסף הוא סתירה בגוף הטענה: ההנחה הראשונית היא שלכל דבר יש סיבה ובחלק השני הוא מסיק שיש סיבה ראשונית שהוא אלוהים שאין לו סיבה. גם אם ניווכח שישנה סיבה ראשונית, לא ניתן להסיק מכך שהסיבה היא אלוהים מונותאיסטי עם כל תכונותיו הנלוות (כל-יכול, משגיח, כל-אוהב וכו'), אפשר שהסיבה הראשונית תהיה ישות מרושעת, ניסוי חייזרי או כל דבר אחר העולה בדמיון. הטיעון גם מעלה שאלה לגיטימית: אם אלוהים יכול להיות הסיבה הראשונית שאין סיבה אחרת הקודמת לה, מדוע לא יוכל גם היקום להיות קיים בלי שתהיה סיבה קודמת לו?
טענה של עמי ארצות.
החומר ביקום אינו מחויב המציאות, והראיה היא שהוא אינו ממלה את כל הקוסמוס. ולכן הוא זקוק לבורא. בראש השרשרת חייב לעמוד בורא שהוא מחויב המציאות, ולכן ממלא את כל ההויה.("לית אתר פנוי מיניה").
טיעון התכנון התבוני: הטיעון התאיסטי גורס כי היקום מציג סדר ומורכבות שלא יכלו להיווצר במקרה, אבל חוקי הטבע הפיזיקליים מסבירים כיצד סדר ומורכבות יכולים להיווצר בצורה לא אקראית. דוגמה לכך היא תורת האבולוציה שמסבירה את מוצא, גיוון ומורכבות החיים.
האבולוציה אינה מסבירה את היווצרותו של חלבון אחד קטן.

תגובות

ענית על הכול ועל שום דבר

ליאור | 05/08/2010 20:06:31

כמעט כל התשובות שלך במאמר הזה הן תשובות מתחמקות, ציניות או סתם תשובות לא מספקות.
למשל, התשובה הראשונה: אתה אומר שאין שום דבר בעולם שקיומו מוכח באותה רמת ודאות כמו הבורא. אני לא מקבל את התשובה הזאת - תסביר! איך בדיוק קיומו של הבורא מוכח? איך בדיוק זה יותר ודאי מקיום של כל חומר שהוא?
או למשל בתשובה על הפרדוקס... התשובה שלך היא פשוט תשובה מתחמקת... אתה מתייחס לחלקים הטפלים בפרדוקס ומתעלם מהעיקר (שלא לדבר על זה שיש טיעונים הרבה יותר משכנעים שכן סותרים את הפרדוקס הזה).
ועוד דוגמה: טיעון הפחד. התשובה שלך היא שהיטלר וסטאלין היו אתאיסטים ובכל זאת לא מוסריים... תקרא שוב את הטיעון, הוא לא טוען שאתאיסטים הם מוסריים, הוא טוען שמוסר לא צריך להתפתח מהדת או מפחד. אני לא מבין איך הגעת מזה לכך שאתאיסטים חייבים להיות מוסריים.
מה גם שמאמינים הם לא תמיד מוסריים... התנ"ך בעצמו נותן מציג לנו סיפורים על מלכים (בישראל ומחוצה לה) שהאמינו באלוהים או באלים אחרים, ולא היו מוסריים כלל.
ודבר אחרון... העובדה שאתה בחלק מהתשובות שלך שולל את המדע או את האתאיזם, זו לא תשובה מספקת... אם אתה מפריך תיאוריה אחת, זה לא אומר בהכרח שהתיאוריה השנייה נכונה. אם היית מתייחס למדע וללוגיקה קצת יותר ברצינות, היית אולי מבין את זה.
מה גם שהמדע, כמו שברור לכולם, הוא דבר שמתפתח, ושאלות שלא היה להן מענה עד לפני כמה שנים, מקבלות מענה. כמו שלפני 400 שנה לא היה ברור למה עצמים נמשכים לקרקע, והיום זה ברור לכל ילד, ככה גם היום לא ידוע איך נוצר חלבון אחד קטן... וזה לא מופרך להאמין שעוד כמה עשרות (או מאות) שנים גם זה יהיה ברור לכל בר דעת.

אשמח להתייחס גם לשאר הטיעונים אם אקבל ממך תשובה הולמת לטיעונים אלו.

ענית על הכול ועל לא כלום

ליאור | 05/08/2010 20:09:38

כמעט כל התשובות שלך במאמר הזה הן תשובות מתחמקות, ציניות או סתם תשובות לא מספקות.
למשל, התשובה הראשונה: אתה אומר שאין שום דבר בעולם שקיומו מוכח באותה רמת ודאות כמו הבורא. אני לא מקבל את התשובה הזאת - תסביר! איך בדיוק קיומו של הבורא מוכח? איך בדיוק זה יותר ודאי מקיום של כל חומר שהוא?
או למשל בתשובה על הפרדוקס... התשובה שלך היא פשוט תשובה מתחמקת... אתה מתייחס לחלקים הטפלים בפרדוקס ומתעלם מהעיקר (שלא לדבר על זה שיש טיעונים הרבה יותר משכנעים שכן סותרים את הפרדוקס הזה).
ועוד דוגמה: טיעון הפחד. התשובה שלך היא שהיטלר וסטאלין היו אתאיסטים ובכל זאת לא מוסריים... תקרא שוב את הטיעון, הוא לא טוען שאתאיסטים הם מוסריים, הוא טוען שמוסר לא צריך להתפתח מהדת או מפחד. אני לא מבין איך הגעת מזה לכך שאתאיסטים חייבים להיות מוסריים.
מה גם שמאמינים הם לא תמיד מוסריים... התנ"ך בעצמו נותן מציג לנו סיפורים על מלכים (בישראל ומחוצה לה) שהאמינו באלוהים או באלים אחרים, ולא היו מוסריים כלל.
ודבר אחרון... העובדה שאתה בחלק מהתשובות שלך שולל את המדע או את האתאיזם, זו לא תשובה מספקת... אם אתה מפריך תיאוריה אחת, זה לא אומר בהכרח שהתיאוריה השנייה נכונה. אם היית מתייחס למדע וללוגיקה קצת יותר ברצינות, היית אולי מבין את זה.
מה גם שהמדע, כמו שברור לכולם, הוא דבר שמתפתח, ושאלות שלא היה להן מענה עד לפני כמה שנים, מקבלות מענה. כמו שלפני 400 שנה לא היה ברור למה עצמים נמשכים לקרקע, והיום זה ברור לכל ילד, ככה גם היום לא ידוע איך נוצר חלבון אחד קטן... וזה לא מופרך להאמין שעוד כמה עשרות (או מאות) שנים גם זה יהיה ברור לכל בר דעת.

אשמח להתייחס גם לשאר הטיעונים ברגע אקבל ממך תשובה הולמת לטיעונים אלו.

תגובת הדוס: א. כותב המאמר שעליו הגבתי לא טרח לכתוב למה ההוכחות הרבות לקיום האלוקים אינם תקפות אלא סתם זרק לאויר הצהרה שחצנית, אז אני זרקתי לו חזרה הצהרה הפוכה. כתבתי הרבה מאמרים להוכחת האמונה כמו המאמרים על יציאת מצרים והבריאה, אשמח לשמוע עליהם הערות במקומם.
ב. על הפרדוקס עניתי גם עניתי. אין כאן שום פרדוקס, אם הוא יכול לעשות כזו אבן אז זה לא מגבלה בכוחו, אלא שאם הוא ירצה להגביל את עצמו הוא יוכל. מה הבעיה בזה? ומלבד זאת שאצל האלוקים לא שייך מצב שהוא ירצה היום דבר אחד ומחר משהו אחר כי הוא מעל הזמן. קשה לי להסביר בכתב, אבל אם תתבונן בנקודה הזאת תראה שזה לא סתם הפרכה צדדית, אלא שזה מצביע על תורף העניין למה השאלה הזאת היא אחיזת עיניים.
ג. היטלר וסטאלין מוכיחים שישנה השואה ברורה בין אמונה למוסר, פחות אמונה = פחות מוסר. הרבה פחות אמונה = הרבה פחות מוסר.
ד. מלכי ישראל היו מוסריים בהרבה מעובדי האלילים שהיו בזמנם. אחאב מלך ישראל, שהיה השיא של עבודת האלילים, כשהוא רצה להחרים את כרם נבות היזרעלי, ונבות לו הסכים, הוא נאלץ לתפור לו תיק כדי שהבית הדין יהרגו אותו, בזמן שרודנים אחרים אפילו בתקופה שלנו, היו מוצאים פתרונות קצרים ויעילים בהרבה...
ה. אני לא מזלזל במדע, אני מזלזל באבולוציה, שאין לה שום שמץ של קשר למדע אמיתי. שמעתי הגדרה של פרופ' דורון אורבך שאמר ש"אנסו את המדע לקבל את האבולוציה"
ו. אגב, כתבת שהיום יודעים בדיוק למה עצמים נמשכים זה לזה, בזמן שלמיטב ידיעת כל ההבדל בין היום ללפני 500 שנה, זה שהיום נתנו לזה שם יפה...
ז. על הטיעון שאולי בעתיד נדע התייחסתי במאמר "בין תאוריה עם חורים לחורים בלי תיאוריה."

לגבי השיני בינה

אריק | 06/10/2011 01:54:13

הנקודה עם השיני בינה היא שלחלק גדול מהאוכלוסייה(ע"פ הויקי פה 30 אחוז) השיניים עקומות וצריך לעקור אותן. כך שהן לא מועילות אלא מזיקות

תגובת הדוס: איזה שטויות. אני לא מכיר אדם אחד שעקרו לו את השיני בינה, איך הגיעו לשלושים אחוז.

תגובה לתגובות הקודמות

מישהו | 17/10/2011 23:58:26

ליאור - הדוס בסך הכל קיצר מאוד מאוד בתשובותיו (ועשה כן בשילוב הומור), תשים לב טוב. השאלות האלו הם ידועות וכבר ענו עליהם חכמי ישראל בדורות קודמות (עוד לפני תקופת ההשכלה), כך שאין כאן ממה להתחמק. תקרא נא בעיון ספר "דרך ה'" לרמח"ל זצ"ל ותמצא שם תשובות לכל השאלות. (חוץ משאלת הפרדוקס שזו שאלה שטותית - מה שה"בלתי מוגבל" לא יכול ליצור הגבלה לעצמו אינו חיסרון בהיותו בלתי מוגבל אלא זה חלק מה"אי-מוגבלות" שבו. מה גם שזה לא סיבה לומר שאין אלוקים, רק זו סיבה לומר שאלוקים לא יכול להפוך את עצמו למוגבל).

לאריק - אכן לאדם בלי חטא, שיני בינה אמורים לגדול בצורה שלא יפריעו אלא אדרבה יעזרו לו עוד יותר בלעיסה. אבל מחמת העוונות שלנו הקב"ה יכול לשבש את הגדילה שלהם. כמו כל סוג אחר של מחלה או שיבוש בגוף, שלפי היהדות זה ענין של עונש על עוונות שנעשו בגילגול זה או בגילגולים קודמים. בקיצור, אין הבדל בין השאלה על מציאות ה"רוע" בעולם, לשאלה על שיני בינה, והתשובה לשתי השאלות היא לא פחות ולא יותר מאחד מי"ג עיקרי האמונה: יש שכר ועונש (חלקם בעולם הזה, וחלקם בעולם הבא אחרי פטירת האדם, לפי חשבונות שמיים).