קרבנות וזכויות בעלי חיים בתורה
שאלה -
כיצד התורה מתירה שחיטה בכלל, ובפרט כאשר היא משתמשת בפעולת השחיטה לעבודת הבורא על ידי הקרבנות בבית המקדש? כיצד כל זה מסתדר עם החמלה והרחמים?
תשובה -
קודם כל, אני לא מתיימר לירד לעומקם של טעמי המצוות. כל הנושא של טעמי המצוות הוא נושא שנמצא רחוק למדי מהשגותינו. מבחינתי, די לי בכך שאני יודע כי מצוות אלו ניתנו לנו על ידי הקב"ה. גם כאשר הינך מתייעץ עם רופא מומחה במיוחד אתה נוטה לקבל את עצותיו ודעותיו גם אם אין לך שמץ של מושג על מערכת השיקולים שמאחורי הוראות הרופא. אין לך מושג אלו רכיבים מכילה התרופה שבידך, ובכל זאת הינך משוכנע שככל הנראה הרופא לא הטמין לך רעל... והנה, המרחק בין הידע שלך לידע של הרופא המומחה ביותר הוא אפילו לא אחד ממיליון מהמרחק שבין המוח של בן אנוש לחוכמה האלוקית האינסופית.
ובכל זאת אומר כמה מילים.
ישנם שתי כיוונים כללים שבהם ניתן להתייחס לשאלת היתר הבשר ומצוות הקרבנות. התשובה הראשונה אומרת כי התורה חס וחלילה איננה רואה ערך חשוב ומשמעותי בצערם של בעלי החיים. זו היא התשובה שאליה שואפים להגיע הכופרים שמעלים שאלה זו פעם אחר פעם. ואילו התשובה השנייה גורסת כי התורה דווקא מגלה חמלה רבה כלפי בעלי החיים, כל עוד אין בהם צורך לצרכי האדם, הן לצורכי גופו והן לצרכי רוחו ועבודת בוראו.
הבה נבדוק מהי התשובה הנכונה.
האם התורה מגלה באופן כללי רחמים כלפי בעלי החיים?
ובכן, התורה הקדושה מגלה רחמים וחמלה כלפי בעלי החיים ברמה כל כך גבוהה ועדינה, ששום מערכת חוקית של מדינה מערבית וקל וחומר מזרחית איננה מגלה.
החוק במדינות המערב המתוקנות אוסר על עינוי בעלי חיים. אך האם שמענו מעולם על חוק ששומר על זכויותיהם הסוציאליות של הבהמה העובדת בשירות האדם?
האם שמענו מעולם על חוק שעות עבודה ומנוחה לבעלי חיים?
ובכן, בתורה מופיעה מצווה מפורשת הנוגעת למנוחתם של בעלי החיים. בתקופה שבה אומות העולם לא שמעו על המושג של זכויות העובד, התורה הקדושה דאגה למנוחתם של העובדים, הן האנושיים והן בעלי החיים השונים.
התורה כותבת כך -
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג יב)
בפסוק זה התורה דואגת לזכויות הבהמה, ולזכויות העבד.
כמו כן התורה דואגת לתנאי העסקה נאותים לבעלי החיים. לא רק מניעת עינוים של ממש -
"לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה,ד)
גם מצוות נוספות מהוות לדעת רבותינו הגנה על בעלי החיים, כמו מצוות פריקה וטעינה, איסור כלאי בהמה, מצוות שחיטה בסכין כשרה, ועוד.
נמצא אם כן שהתורה דווקא מגלה דאגה רבה מאד לבעלי החיים. הסיבה להתר אכילת בשר היא למרות אותה חשיבות שבה רואה התורה בשמירת רווחתם של בעלי החיים, מפני שבעלי החיים נועדו כדי לעמוד לשימושו של האדם. זהו תפקידם וזוהי מטרתם עלי אדמות.
וכך כותב הרמח"ל בפתיחה לספר מסילת ישרים -
"ואם תעמיק עוד בעניין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם, אמנם הנה הוא עומד בשקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו; ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם, בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך.
והוא כעין מה שאמרו חז"ל (חגיגה דף יב, א) בעניין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים. וזה לשונם:
וכיון שראה אור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים שמח,
שנאמר (משלי יג, ט): אור צדיקים ישמח".