ספר התורה וחלקיהו הכהן

מאת: נח גוטמן | 01/04/2012 שאלות נפוצות

שאלה -

בספר מלכים פרקים כב' כג' וכן בספר דברי הימים ב' פרק לד' מתואר כיצד מצא הכהן חלקיהו את ספר התורה בבית המקדש. סיפור זה סותר לכאורה את הטענה אודות רציפות מסירת התורה.

תשובה -

ברצוני לחלק את התשובה למספר סעיפים.

א. הבנת הפסוקים - מה איננו נכון להבין.

לפני שאנו ניגשים להבין מה באמת קרה שם, עלינו להבין בתחילה מה לא היה שם בשום אופן. בסעיף השני נבאר מה כן היה, ובסעיף השלישי ניגש לשלב ההוכחות מהמקרא, מהסברא, ומהמציאות.

איך שלא יהיה ההסבר בפסוקי התורה, מה שבודאי לא היה שם זה מה שמנסים הכופרים לתאר - הרעיון כאילו התורה כולה השתכחה לחלוטין, כולל סיפור מתן תורה ויציאת מצרים, כל ההיסטוריה היהודית, תרי"ג מצוות, הכל השתכח וחזר והתגלה.

ב. אז מה כן קרה?

ניתן להסביר את הפסוקים במספר אופנים.

  • קריאה פשוטה של הפסוקים מעלה את המסקנה כי מה שנמצא איננה התורה, אלא ספר התורה. הרי התורה עברה בעיקרה בעל פה, מאב לבן. לשם דוגמא, אילו ימצא היום ספר שנכתב על ידי אחד ממגורשי ספרד המתאר את כל סיפור הגירוש, האם זה אומר שסיפור הגירוש כולו נוצר כתוצאה ממציאת הספר?
  • בתלמוד הירושלמי משמע שמה שגרם ליאשיהו את הזעזוע זה לא מציאת הספר, אלא העובדה שספר זה היה ספר הברית שעליו נאמר  בספר  דברים פרק לב' - "כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.  כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר.  כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד."  כל מי שקצת בקיא בתנ"ך יודע שהיה אצלהם מושג נפוץ של כריתת ברית והנחת חפץ מסוים לעדות. לדוגמא - הגל של יעקב ולבן, שבעת הכבשים של יצחק ואבימלך מלך פלישתים, וכן חלק גדול ממצות התורה נחשבות לאות ברית, כמו ברית מילה.
  • גם אם נאמר שאכן התורה "השתכחה" אין הכוונה שאנשים לא ידעו ולא שמעו עליה. ניתן להשוות את התקופה ההיא למצב שבו אנו חיים כיום, אחרי למעלה משישים שנה של שלטון שונא תורה. האם התורה השתכחה? אפשר לומר שכן. מרבית עם ישראל אינם שומרי תורה ומצוות. אך האם אין לומדי תורה? בודאי שיש, והם שומרים על התורה באדיקות רבה.

ג. שלב ההוכחות.

עדיין אנו עומדים בפני שאלה קשה - מנין לנו הבטחון שאכן לזה הכוונה בסיפור? אולי ההבנה היא כפי שנוטים להבין אחרים, בעיקר אנשים שמכירים את התנ"ך דרך קטעים נבחרים באתרי הכפירה?

ניתן למנות לכך הוכחות רבות -

  • בספר דברי הימים מתואר כי המהפכה של יאשיהו החלה שנים רבות לפני מציאת ספר התורה. הוא ביער את העבודה הזרה, וטיפח את עבודת השם בבית המקדש. אם התורה השתכחה, מה דחף אותו לכך?
  • יאשיהו המלך עלה לשלטון אחרי 57 שניות שלטון של המלכים הרשעים אחז ואמון, שלפניהם מלך חזקיהו שהיה ממלכי יהודה הצדיקים ביותר. אין מציאות בעולם להשכיח את התורה תוך מעט יותר מיובל.
  • גם בתקופת אחז הרשע היו ביהודה נביאים שהוכיחו אותו שוב ושוב, כמו הושע, ישעיהו, עמוס, מיכה, וחולדה הנביאה. הרי שהתורה ממש לא השתכחה מעם ישראל. מסתבר שאותם נביאים לא היו בודדים בעולם, אלא סביבם היה חוג גדול של "חרדים".
  • כאשר יאשיהו רואה את הספר הוא שולח אותו לחולדה הנביאה. הוא לא צריך לפתוח במחקר ארכיאולוגי...
  • ומעל הכל - הרי בית המקדש, מרכז עבודת השם היה קיים ובו היו הכהנים משרתי השם.
  • ובכלל, הרי אין שום מציאות הגיונית שעל ידי מציאת ספר כלשהו ניתן לשכתב מחדש את כל ההיסטוריה. הרי באותה מידה ניתן לפקפק בכל סיפור היסטורי. מנין לנו שאריסטו היה קיים? אולי מישהו מצא או זייף איזה ספר אודותיו?
  • יאשיהו המלך חי ומלך בתקופה מאד מאוחרת, בסוף בית ראשון. אם הוא זה שהמציא את התורה, הרי שלא רק ספר התורה מזויף חלילה, אלא שכל סיפורי התנ"ך כולם אינם נכונים. התנ"ך כולו מספר שהתורה הייתה נפוצה בכל שכבות העם, בין ביהודה ובין בישראל. כאשר הכותים רוצים ללמוד את התורה הם נעזרים בכוהני עשרת השבטים, למרות שהם עבדו עבודה זרה. אין שום אפשרות לטעון שמישהו הלך וכתב היסטוריה שלימה של שקר. מי שטוען טיעון שכזה יכול לפקפק בכל ההיסטוריה של כל העמים עלי אדמה ללא יוצא מן הכלל. גם המימצאים הארכיאולוגיים נשענים בדרך כלל על כתובות ותעודות עתיקות שמספרות את ההיסטוריה שהייתה מקובלת ותו לא. מי שלא מאמין להיסטוריה המקובלת צריך לשרוף את כל ספרי ההיסטוריה כולם.
  • אם יאשיהו המלך או חלקיהו כתבו את התורה, הרי שהיא לא הייתה בידיהם של עשרת השבטים שכבר גלו מעל אדמתם. והנה, הרי השומרונים הם ממשיכי דרכם של עשרת השבטים לכל הדעות ואין חולק על כך, והם מחזיקים בידם בדיוק את אותו ספר תורה המצוי בידנו, למעט מספר שינוים בודדים ממש. מאידך גיסא, את כל הספרים המאוחרים יותר שחוברו תחת מלכות יהודה השומרונים אינם מחזיקים בידם.
  • וביותר, שהרי גם עשרת השבטים עדין היו קיימים בארץ אשור. והרי כל מי שקצת מסתכל בתנ"ך רואה שבאותה תקופה כבר היו קשרי חוץ ענפים בין מלכויות, ובפרט ביחס לאשור שהייתה האזור המפותח באותה תקופה. שום זייפן לא היה מעיז לשקר בדבר שניתן לבירור פשוט אצל אומה אחרת.
  • חלק מעשרת השבטים נפוצו עם כיבוש השומרון על ידי האשורים למדינות רבות, שבחלקם ישנו קיבוץ יהודי עד עצם היום הזה, כמו אתיופיה ועוד, כפי שמבואר בישעיהו יא' יא'. יהודים אלו היו בלי ספק מכחישים את התורה שהומצאה על ידי מלכי יהודה שהיו אתם ביחסים רעועים בלשון המעטה.
  • התנ"ך מספר שיאשיהו המלך עשה בעקבות מציאת הספר שינוים בשני תחומים בלבד - חיזוק רדיפת וביעור העבודה הזרה, וחיזוק העליה לרגל. שני תחומים אלו מהוים את נקודות התורפה של עם ישראל לכל אורך התנ"ך. בזה נכשלו המלכים החוטאים, ובזה התחזקו המלכים הצדיקים. אם התורה הייתה משתכחת בימי אחז, הרי שיאשיהו היה צריך להחזיר למקומם את כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות התורה הנשכחות. למנות דיינים, לקבוע את חוקי התורה כחוקת המדינה, לאכוף את הלכות אישות, טהרת המשפחה, שמירת שבת, כשרות, ועוד. להיכן כל זה נעלם?

ד. חג הפסח

אך עדין נשאלת השאלה, הרי התנ"ך מתאר שיאשיהו עשה פסח המוני שלא היה כמוהו מימות השופטים. כל אדם שאינו בקיא בתנ"ך כשרואה את הפסוקים הללו חושב שהכוונה שחג הפסח לא נחוג בעם ישראל מאז ימות השופטים ועד יאישיהו המלך.

אך מי שקצת יודע מה כתוב בתנ"ך גם בפרקים שאינם מצוטטים רבות על ידי הכופרים יודע שבספר דברי הימים ב' ל' מתואר באריכות כיצד נעשה הפסח על ידי חזקיהו המלך ברוב עם, קרוב למאה שנה לפני יאשיהו. הרי לנו להדיה שכאשר נכתב בפסוק שלא נעשה כפסח הזה מימות השופטים הכוונה שלא נעשה פסח המוני שכזה מאד שמלכי ממלכת ישראל ביטלו את העליה לרגל.

והשי"ת יאיר עינינו, ויצילנו משגיאות, ויערה רוח טהרה ממרום עלינו ועל פושעי בית ישראל, וידעו תועי רוח בינה.

תגובות

כמובן שפירוש מוטעה של הדברים...

אהדה לתורה | 01/04/2012 01:08:36

גם לבגרות בתנ"ך (אני למדתי בבי"ס חילוני) למדנו כי ברור שהכוונה היא לספר התורה או לפי הפירוש הסקפטי-מדעי שגם אותו למדנו- ספר דברים. המחלוקת היא שישעיהו קרא לגדוע, לשרוף ולנתוץ את האשרה, ואילו בספר דברים מופיעים אותם פעלים. אין זה מעיד כי כתבו את ספר דברים בתק' ישעיהו (או חזקיהו שגם הוא קרא לאותה הפעולה), אלא חוקרי המקרא מחפשים את הכתובים המאוחרים או מקורות חוץ-מקראיים ומשווים אותם לתנ"ך מהסיבה הפשוטה- לנפץ את המונותאיזם. ראשיתו של מחקר המקרא הוא במאה ה-19, שם באו חוקרים אשר היו ברובם גרמנים וחיפשו באשור (סוריה של היום), בבבל (עיראק) ובמצרים הפרכות, מתוך בסיס להשמיד את שלטון הכנסייה סופית (אמנם אנו מדברים על תקופה של תמורות עצומות בחברה, אבל כמובן היו מתנגדים קיצוניים לכנסייה) ובנוסף את הבסיס, היהדות (להזכירכם זוהי אינה תקופה קלה ליהודים, מצד אחד אמנסיפציה ומצד שני- פרעות ואנטישמיות, אין-ספק כי חלק מהחוקרים היו אנטישמים, ואף ידוע כי חלקם הודו בכך). התיאוריה הראשונית או הכמעט ראשונית היא תורת ארבעת המקורות הלא-מדוייקת בה משתמשים עד היום חלק מהמפריכים, שגם אף היום כבר לא מוכרת בקהילה המדעית, ובמקומה קיימות עוד תיאוריות לא-הגיוניות (לדעתי לפחות) להפרכת התנ"ך.
ונחזור לישעיהו, כתוב כי התורה "נשכחה"- הכוונה היא שלא שכחו ממנה או לא הייתה ידועה כמו שכתב הדוס, אלא שצירפו פאגאניזם עם היהדות, ובכך טישטשו מה שנקרא, את דברי התורה, וזה התבטא בבנייתם של מקדשים רבים במקום במקום אחד ( ירושלים שהייתה מובטחת לדוד כעיר נצחית של העם היהודי) או בכתובות שהם עבדו אלילים ביחד עם ה' ובכך חרגו מן היהדות- זה מתבטא במצבות בהן מוזכרת האשרה כאשת האלוהים, וכמובן כמובן החוקרים לא פיספסו את ההזדמנות וטענו כי היהדות מקורה בתערובת פאגאנית עם זו הידועה המודרנית על סמך הכתובת, ולא יכלו לשער את מה שכתבתי לעיל. נקודה. לילה טוב.

תגובת הדוס: א. שלום אהדה, הרבה זמן לא בקרת פה.
ב. בכוונה לא נכנסתי לנושא של מבקרי המקרא. אני מתייחס לטיעונים הפופולארים של אתרי הכפירה.
ג. כדי לדעת שבני ישראל עבדו אלילים במקביל לעבודת ה', אין צורך לקרוא מחקרים וגם לא לחפש מימצאים עתיקים בתלים נטושים. כל מה שצריך זה לקרוא את התנ"ך בעצמו שכותב את זה בפה מלא לכל ארכו.
ד. המונותאיזם מופיע בגרסתו הקיצונית ביותר כבר בשורה הראשונה בתורה, ולא רק בחומש דברים. בכל חמשה חומשי תורה יש רק בורא אחד ויחיד שבורא את העולם ומנהל אותו, ובשום מקרה איננו נתקל בשום אל\פיה\שד\מפלצת\מאיץ חלקיקים שמפריע או מנסה להפריע לו בניהול העולם.

אין חדש תחת השמש.

פיני | 01/04/2012 07:11:48

הדוס טועה טעות בסיסית, והמגיב הקודם צודק. אצל הדוס לומדי התורה לעולם שומרי מצוות, והאחרים כופרים. אלא שכאז כן היום הנוסחה הזאת איננה מדוייקת, על זה קוננו הנביאים, "למה אתם פוסחים על שני הסעיפים?", "הכהנים לא אמרו איה ה', ותופסי התורה לא ידעוני" "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי,," כל אלה מכוונים את לומדי התורה, לא אל הכופרים, וכאז כן היום, רוב לומדי התורה ומלמדי התורה, לא עושים זאת לשמה, ותופעת הבאבות, ואכילת הפירורים אצל האדמו"רים, שקולה לפסיחה על שני הסעיפים אז. והכי גרוע זה שאלה שתופסי התורה בימי ישעיהו הם שגרמו לחורבן, כפי שתופסי התורה מחללי ה' בפרהסיה היום יגרמו לחורבן נוסף, הדוס, אולי תזכיר לי מלך יהודי בתנ"ך אוהב התורה שהעביר מליארדים ללומדי התורה ומשפחותיהם מתקציבו, למרות שהם שילמו מיסים למלך?

תגובת הדוס: א. כל מי שאינו מאמין בכל י"ג עיקרי האמונה עד האחרון שבהם, בלי טריקים ובלי שטיקים, נחשב לכופר מבחינה הלכתית.
ב. כל עם ישראל החזיקו את שבט לוי משרתי השם, מה שהיום לא קורה.

תשובה יותר פשוטה

יצחק | 01/04/2012 13:48:17

יש עוד שתי טענות
א׳ אף אחד לא היה מקבל את התורה אם הוא לא שמע את הסיפור מאבא שלו
אף אחד לא היה מתחיל להאמין באיזה ספר בגלל שמישהו מצא ספא
אף אחד לא היה מתחיל להאמין במעמד הר סיני נגד מילונים ומן מן השמים אילו לא שמע מאביו

ב׳ מי שלומד פרק לפני כן מבין בירור שלא נשכח התורה
כתוב ביברור שעדיין היהודים היו מאמינים בתורה
אם היה כתוב לפני כן שכולם היו חילונים והתחילו להאמין בגלל מציאת התורה מימלא
הבעיה שכתוב שלפני כן כולם היו צדיקים ולא נשכחה כלום
רק מה ?
מציאת הספר היא משהו שונה לחלוטין

תגובת הדוס: את הטיעון הראשון דווקא כתבתי, ואת השני לא הבנתי, לאיזה פסוק אתה מתכוין?

משמעות הפסוקים הפשוטה

גולש | 01/04/2012 16:16:49

בדקדוק לשון הפסוקים בספר דברי הימים נראה שבאמת נמצא הספר הידוע שנכתב ע"י משה, ולא שגילו כאן את התורה מחדש. כך משמע מהפסוק "וּבְהוֹצִיאָם אֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת-יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה. טו וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל-שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה". זה כנראה עורר התרגשות.

בנוסף היה משהו מיוחד בהקראה של שפן ליאשיהו " וַיִּקְרָא-בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יט וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו". הרי לא מסתבר שהוא הקריא לו את כל החומש או התורה במעמד הזה, לכן חז"ל הבינו שהספר היה מגולל במקום הקללות.

לכל זה היתה השפעה על המלך, אפילו שהוא הכיר את התורה מקודם בודאי.

אבל לגבי העם, לא נראה שהם כ"כ הכירו, הרי במעמד הברית כתוב "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל-הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה". היום יבוא איזה משגיח ויקריא פסוקים לבחורי הישיבה? מספיק שיספר להם את סיפור הגילוי של הספר ואיפה הוא נפתח, הרי את עצם הכתוב בו מכירים.

למי מקריאים פסוקים ופרשות? לחילונים. המצב אז היה כנראה הרבה יותר גרוע מהיום. אולי הם היו "מסורתיים". לא היו ספרים לאנשים פרטיים, הכתב לא היה נפוץ, וכנראה לא היו הרבה ספרי תורה בארץ. היתה רק מסורת ישראל, ומצוות היו יותר כמו "מנהגים" אצל העם בשדות (ואני לא מדבר על הנביאים ובני נביאים שהם היו כנראה ברמה אחרת והמשיכו את הקבלה).

שתי הערות חשובות נוספות שמצאתי וזה יחזק את הטענה

יצחק | 01/04/2012 22:47:54

בכתובים כתוב ששבעים שנה לפני חלקיהו היה עזרא ואצל עזרא בוודאי שהיה ספר תורה כמו שכתוב במפורש
ויביא עזרא הכהן את התורה ויקרא
וזה שבעים שנה ולא יתכן לחשוב שתוך שבעים שנה כולם שכחו
לא ניתן לשכתב את ההיסטוריה על רקע זה היות וכולם היו מצביעים על עזרא
ולא יתכן שבשבעים שנה נשכחה תורה מישראל תוך זמן כה קצר

הערה שניה והיא גם מאוד חשובה
בפסוק מובא כך :
ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הספר ספר התורה (ה"ה הוספה משמע שכבר הכירו את הספר)מצאתי בבית ה׳
כי הספר הכירו רק שמלך אמון הרשע ולא היה מקיים התורה החביא את ספר התורה הנמצא בית יי` אותו שהיה קורא בו המלך מקץ שבע שנים במועד וגומר, לפי שרצה שלא ישמעו העם דברי התורה ויתנהגו בנימוסיו, שלא ישמעו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה זובח לאלוקים יחרם וגומר, כי יהיו מורדים בו וגנזו אותו במחבוא שלא יוכל אדם למוצאו, וכשמלך יאשיהו בנו והיה ירא שמים, צוה לחפש אחר אותו ספר ולא מצאו עד בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו שעלה חלקיה הכהן להוציא הכסף לחזק בדק הבית,
כמו שכתוב שם ומצא הספר, ויתכן שמצאו ביסודות הבית כשהיה מחזק אותו, או שמצאו בלשכה במקום שהיה שם הכסף שלא היה נכנס אדם שם, וכן כתיב שם ובהוציאם את הכסף מצא חלקיה הכהן את ספר תורת יי` ביד משה, ושלח לבשר המלך כי נתייאש כבר ממנו שחשב שנשרף או נקרע ונאבד, והיה אצלו ענין גדול שאותו הספר היה מכתיבת משה רבינו עליו השלום אותו שכתוב בו לקוח את ספר התורה וגומר, ובו היה קורא המלך, ולכן אמר ספר התורה מצאתי בה``א הידיעה, ובדברי הימים את ספר תורת יי` ביד משה, ומה שפחד המלך וקרע בגדיו, כי נמצא הספר נגלל משני קצותיו על ארור האיש אשר לא יקים וגומר, כמו שאמרו חכמים בירושלמי.

ועוד כתוב בכמלכים
על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו (דהיינו שהם ידעו בברור על הספר שהם אומרים שהספר היה בזמן אבותיהם רק שהם לא שמרו כי לא יתכן לומר שאבותיהם חטאו לה׳ ולא הכירו בספר אלה חייב להיות שהכירו )

והפסוק הבאה ממחיש לנו יותר מכך שכתוב בתורה ״כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה ״כלומר הכתוב ממחיש לנו במפורש שהם הכירו את הספר כפשוטו וכמו שכתוב מימי כלומר שבימי השופטים ומלכי ישראל ומלכי יהודה עדיין היו שומרים את הפסח

סתם משהו יפה ששמתי לב אליו

יואב | 08/04/2012 16:44:02

לשתי ההוכחות שהבאת מראי מקום שלהם יש מראי מקום דומים:
1. דברים ל"ב.
2. דברי הימים ב' ל'.

תגובת הדוס: אוי ואבוי! מיסטיקה!! תיזהר, הרציונלים פה יצלו אותך.