נשים עובדות והבעלים לומדים - מנהג חדש או עתיק
ההנחה המקובלת גורסת כי המנהג הנפוץ כיום בחוגי האברכים שלפיו האשה הולכת לעבוד ולפרנס את משפחתה על מנת שהבעל יוכל לשקוד על תלמודו עד כמה שהדבר מתאפשר, הוא מנהג חדש, המצאה של הדורות האחרונים.
אולם עיון קצר במקורות ילמדנו כי מנהג זה היה רווח במקומות רבים בקרב חוגי תלמידי החכמים במשך הדורות.
הגמרא במסכת קידושין כותבת שבני בבל ישאו אישה ואחר כך ילמדו תורה, ואילו בני ארץ ישראל ילמדו תורה ורק לאחר מכן ישאו אשה, מפני שאם ישאו אשה יהיו טרודים בפרנסת הבית ולא יוכלו ללמוד תורה.
הר"ן במקום מסביר את הדברים כך - "ואחרים פרשו דבני בבל היו נשותיהן מתעסקין במשא ומתן ובמלאכה (ולכן יכולים היו ללמוד גם לאחר נישואיהם נ.ג.) ובני ארץ ישראל היו נשותיהן מעונגות ואוכלות ואינן עושות".
הגאון מוילנא מביא את דברי הר"ן הללו בביאור הגר"א אה"ע סימן א' סק"ח. וכידוע שכשהגר"א מביא ציטוט כזה בביאורו הוא מהוה הסכמה להלכה לפירוש זה.
ובהגהות הרד"ל על ספר עליות אליהו הערה קכ"ד כתב שכך היה מנהגם של יהודי וילנא בדורו של הגר"א, וזה לשונו -
קכד) והנהיגו ( - אנשי וילנא) דזכיין הני נשי לאחוז במסחר וחנוח ובטח בהם לב בעליהם לקרויי ולתנויי בי מדרשא
כל היום ועי' מ״ש הגאון בביאורו לאבן העזר (סי׳ א׳ סק״ח) הביא מ״ש הר"ן בקידושין
נושא אשה ואח"כ לומד תורה בטהרה ואמרו שם הא לן והא להו ופירש דבני בבל היו נשותיהם מתעסקות
במו״מ ובמלאכה והיו מפרנסים את אנשיהם אבל בני א״י היו מעונגות ואוכלות ואינן עושות יעו׳ש
(הר״ה הלוי).: עכ"ל.
העובדה שנשים הלכו לעבוד מוזכר בגמרא פעמים רבות, אולם השיטה שלפיה האשה תעבוד והבעל ישקוד על תלמודו הייתה רווחת ככל הנראה אך ורק בקרב שכבת תלמידי החכמים ולא אצל העם כולו.