ביקורת המקרא - חלק ב'
המאמר הנוכחי בא להמחיש על אילו "הוכחות חותכות" מבססים מבקרי המקרה את טענותיהם ההזויות. חשוב לי לציין משהו לגבי ביקורת המקרא - מדובר, לדעתי, בענף לא רציני בכלל, ולכן אני מתקשה להבין למה יש אנשים שמקבלים את התאורייה הזו. אין לי ספק שכל אחד הבוחן לעומק את דברי מבקרי המקרא רואה שמדובר בדברים לא רציניים. תמשיכו לקרוא ותשפטו בעצמכם.
בספרו של מבקר מקרא די נודע, שאת שמו ואת שם ספרו לא אפרסם, הוא מנסה להראות שאחרי מותו של משה רבנו תפסו ממנו בעם ישראל סוג של אל - ממש מיני אלוקים. הוא מנסה להראות זאת ע"י שילוב של כמה ראיות מגוכחות. אני אתייחס לשתיים מהן במאמר הזה, השנייה תגיע רק כאנקדוטה בסוף המאמר.
הנה הציטוטים מספרו של מבקר המקרא:
"חוקרי המקרא שניסו לשחזר את המיתוס הקדום על משה, שרק מקצתו השתמר בתנ"ך, בכמה פסוקים מבוזרים, מעריכים שמשה נחשב במיתוס העברי הקמאי בן-אל או אל כלשהו (לא בחייו) ויש לכך עקבות במקרא שנשמטו מעיניי העורכים הדויטרונומיסטים, שהשתדלו לטשטש עובדה זו ככל יכולתם"
סבבה. נשמע מעניין מאד. עכשיו בואו נבדוק איך מבקר המקרא מבסס את דבריו:
"כאמור, עורכי המקרא השתדלו לטשטש את המיתוס הקדום על משה, שבו הוא נחשב בן-אלוהים. למשל, כאשר משה היטה את מטהו הפלאי לחציית יס סוף, הוסיפו העורכים הערה משלהם, שלא יובן כאילו משה ביצע את המופת בכוחותיו המגיים, אלא רוח אלוקים היא שחצתה את הים. וכך נכתב שם: "ויט משה את ידו על הים [ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה] ויבקעו המים (שמות יד:21). הטקסט המקורי היה, כך נראה: "ויט משה את ידו ויבקעו המים". עורכי המקרא הוסיפו הבהרה למופת , שאותה סגרנו בסוגריים מרובעים. ואולם את מופת החזרת הים למצבו הקודם, שגם הוא מופת ראוי לא פחות מהבקעת המים, משה מבצע ללא עזרה אלוקית (שמות יד:27)[1]. שם שכחו העורכים להתערב בטקסט".
אני רק רוצה להבהיר למי שלא בקיא: מדבריו של המבקר ניתן להבחין ב - 3 תקופות:
1. תקופת משה.
2. התקופה שלאחריו (אחרי מותו של משה). בתקופה זו, לפי המבקר, הייתה אמונה אצל אלו שכתבו את החלק של התנ"ך של אותה תקופה, עורכי "המיתוס הקדום על משה", כדבריו, שמשה הוא אליל או אל בן-אלוקים.
3. התקופה שבה נערך התנ"ך באופן סופי ע"י עורכים כנראה בתקופת בית שני (הדויטרונומיסטים כלשונו).
לפני שאגע בנקודה המרכזית של קטע הנ"ל, הבה נתמקד במשפט אחד מהציטוט דלעיל:
"הטקסט המקורי היה, כך נראה : "ויט משה את ידו ויבקעו המים".
על מה מבסס המבקר את זה שלדעתו הטקסט ערוך? על כלום. פשוט כלום.
רוצים ראיה, הוכחה, קצה חוט של משהו שמעיד שהייתה פה עריכה? אין.
הוא פשוט החליט שהקטע הזה נערך, ולמה הוא החליט כך? פשוט בגלל שהקטע עם התערבות אלוקית הזה לא מסתדר עם התזה הכללית שלו - שמשה נחשב אחרי מותו לאל.
ברצוני להדגיש שמבקר המקרא הוא אדם משכיל (בעל תואר שני בלימודי מקרא). מאדם שעוסק במחקר הייתי מצפה לגישה קצת יותר רצינית כלפי תזות שהוא מעלה. אז נכון, אני לא מצפה שתביא לי תמונות מלפני יותר מ 2,000 שנה, של אנשים יושבים ועורכים את התנ"ך, אבל בכל זאת, מאדם שחוקר הייתי מצפה להרבה יותר. אבל עזבו את זה, עכשיו מגיעים למנה העיקרית.
הנה הפסוקים הרלוונטיים מחומש שמות. הנה הפסוקים שמדברים על קריעת הים. שימו לב:
(טו) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. (טז) וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. (שמות יד טו-טז).
(כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (שמות יד כא).
עד פה הפסוקים שמדברים על קריעת הים. עכשיו הפסוקים שמדברים על הסגירה:
(כו) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו. (כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. (כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד. (שמות יד כו-כח).
לגבי פתיחת ים סוף, תזכורת של דבריי המבקר בקצרה:
"הטקסט המקורי היה, כך נראה : "ויט משה את ידו ויבקעו המים"
גם אם המבקר סבר שהנוסח המקורי הוא שמשה ביצע את הפעולה בעצמו, ושרק לאחר מכן העורכים התערבו והוסיפו את זה שה' התערב ד-פקטו, ניתן לראות בפסוקים שציטטי לעיל, שהקב"ה כן נתן פקודה למשה לקרוע את הים, זאת אומרת, גם בלי הקטע שהמבקר טוען שהוא ערוך, אפשר עדיין לראות שהייתה התערבות אלוקית. תסתכלו בפסוק טז', ממנו כמובן בחר המבקר להתעלם :
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.
עכשיו המבקר כמובן יוכל לטעון את הטענה הרגילה שגם הפסוק הזה הוא עריכה מאוחרת ובלה בלה בלה. . . כפי שהסברתי לעיל, זו לא חכמה גדולה לטעון כך.
אני אצטט בשביל הקוראים קטע מהמאמר הראשון שלי באתר על ביקורת המקרא:
"על כל מקום בתנ"ך שיסתור את התזה שהם מנסים להעביר/להבהיר, ויש עשרות ואולי מאות מקומות כאלו, הם יאמרו שהוא פשוט "עריכה מאוחרת". הם יאמרו זאת כמובן בלי שום הוכחה. לעתים יהיה להם אולי איזה נימוק קלוש עד כדי גיחוך, אבל לרוב גם את זה לא תמצאו. למשל, עשרת הדיברות בספר שמות ממוטטות את התזה של כמה מהם, שהאלוקים שמתואר שם הוא רק אל ולא האלוקים המונותיאיסטי והאבסטרקטי שאנו מכירים (כי עשרת הדברות מציגים אלוקים מונותיאיסטי ואבסטרקטי), אז הם יאמרו פשוט שזו עריכה מאוחרת או מקור אחר. זהו זה הכל. הוכחות רציניות לכך לא תקבלו".
לגבי סגירת ים סוף:
כל הטענה שלו שהחלק של פתיחת ים סוף הוא ערוך, ושהתערבות אלוקית הוכנסה בו ע"י העורכים, מתבססת על זה שבחלק של סגירת הים, אין התערבות אלוקית ושמשה מחליט לסגור את הים לבד ושהוא עשה זאת בעצמו. הנה תזכורת לדבריו:
"ואולם את מופת החזרת הים למצבו הקודם, שגם הוא מופת ראוי לא פחות מהבקעת המים, משה מבצע ללא עזרה אלוקית (שמות יד:27). שם שכחו העורכים להתערב בטקסט".
א) תסתכלו בציטוטים שהבאתי מחומש שמות, פסוק אחד לפני הפסוק אותו מזכיר מבקר המקרא (פסוק כו), רואים בפירוש שהקב"ה מצווה על משה לסגור את הים, ולכן זו לא פעולה שמשה מבצע בעצמו!
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם . . .
ב) גם בפסוק כז' עצמו, רואים שהקב"ה כן מתערב בפועל בסגירת הים. הנה שוב, מתוך הסיפא של הפסוק:
"וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם".
למה מבקר המקרא בחר גם הפעם לא לספר לקוראים התמימים בספרו את האמת? למה לא לספר להם שגם בחלק של סגירת ים סוף כתובה במפורש התערבות אלוקית? האם המבקר טעה?
אסיים בעוד אנקדוטה על עוד "ראיה עצומה" של המבקר, לגבי זה שמשה נתפס בעבר כאליל. גם היא לקוחה מתוך המאמר הראשון שלי באתר על ביקורת המקרא:
המבקר סובר שכאשר משה יורד מהר סיני, אז העם רואה אותו כאליל עם קרני חיה, הוא "נעזר" בפסוק:
וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. (שמות לד', לה).
עכשיו, שימו לב לקטע המצחיק, איך הוא מבסס את דבריו? פשוט כי יש ממצאים ארכיאולוגיים שמראים שבתקופות קדומות היו עמים ששייכו לאלילים שלהם מראה מקורנן. אז מכיוון שלמשה היה מעמד של אליל (אליבא דמבקר כמובן), אז גם אצלו הכוונה לקרניים של חיה. כמובן שגם פה לא תהיה התייחסות רצינית לאף פרשן יהודי. אבל האמת היא שלא צריך פרשן גאון דור כדי להתגבר על דברי המבקר, מספיק להסתכל על פשט הפסוק "קרן עור" כדי להבין שהכוונה היא שעור פניו של משה קרן מאור ולא קרניים של חיה, הרי קרניים מחוברות לגולגולת ולא לעור, לא?
רק עכשיו בטח המבקר יטען שהפרימיטיביים של פעם לא ידעו את זה . . .