תשובות לצבי ינאי
בעקבות צאתו לאור של הספר "אלוקים לא משחק בקוביות" מאד ד"ר מיכאל אברהם, התפרסמו מספר מאמרי תגובה של העיתונאי צבי ינאי שבהם הוא תוקף את רעיונותיו של אברהם.
ניסיתי ליטול מהמאמר הראשון את הקטעים המרכזיים ולהתייחס אליהם.
בקטע הראשון מנסה ינאי לעמוד על הסתירה הפנימית בדבריו של מיכאל אברהם, שפותח את ספרו מתוך גישה מתונה "ישעיהו לייבוביצ'ית" כלשהי, אך בהמשך ספרו הולך ומקצין כשהוא שולל לחלוטין את הרעיון של בריאה אקראית ללא בורא תבוני.
לסיכום קטע זה הוא כותב כך -
השאלה אפוא היכן בדיוק עומד ד"ר אברהם. האם הוא מאמין שמעורבות האל ביקום מתחילה ומסתיימת בקביעת חוקי הטבע בראשית הימים, ומאז הניח לעולם להתנהל על פי חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והאבולוציה הדארוונית, או שמא מאמין הרב אברהם במעורבות נמשכת של האל, בכל רגע נתון של זמן, כפי שזה משתמע מתפיסתו את גורם האקראיות באבולוציה: "חוקי הטבע אינם אלא הדרך של אלוהים לכוון את התהליך ה'אקראי' הזה, ולוודא שהוא יגיע ליעדו".
אכן שאלה קשה.
אך התשובה לדעתי היא כזאת -
הסתירה הפנימית בגישתו של ד"ר אברהם קיימת בכל הפרסומים מהסוג הזה שמקורם באנשי מדע דתיים. אנשים אלו נמצאים בין הפטיש והסדן, והם נאלצים לחפות על דעותיהם הדתיות לחלוטין במסוה של ביטויים מתונים כאלה ואחרים.
השוטון
ינאי -
"חיידק בלי שוטון לא היה שורד", הוא טוען בספרו (ע' 200), כי הוא לא היה מגיע לפירור המזון.
טענה מעט תמוהה, שהרי קיימים אינספור חיידקים המתקיימים בהצלחה רבה בלי זנבונים.
גם אם ישנם חיידקים ללא שוטון, הם ניחונים בודאי במנגנוני תנועה חילופיים, מורכבים מאד מן הסתם, כמו כל המנגנונים הביולוגיים. העקרון הוא שחיידק בלי מנגנון תנועה מאד משוכלל, כזה או אחר, אינו יכול להתקיים.
סביר גם להניח שמוטציה אקראית המצמיחה בליטה ראשונית בגופו של החיידק יכולה להקנות לו יתרון תנועתי קל על חיידקים חסרי בליטה, לא כל שכן כאשר מתרחשת אצל אחד מרבבות מיליוני צאצאי צאצאיו של חיידק זה מוטציה שנייה המאריכה את הבליטה המקורית.
בליטה?
חיידק שאין לו מנגנון תנועה משמעותי ימות ברעב מהר מאד. שום בליטה מכוערת בתחתית הגב לא תעזור לו. כדי לשרוד, החיידק צריך להגיע אל מזונו.
העין
ינאי -
ויכוח דומה מתנהל סביב העין, פולמוס שראשיתו במאה ה-19, בימיו של הכומר ויליאם פיילי. טענתם המרכזית של הבריאתנים ואנשי התכנון התבוני היא שאבר מורכב כמו העין לא יכול היה להתפתח בתהליך ארוך ואיטי של צבירת שינויים זעירים ואקראיים, משתי סיבות עיקריות: מיקומו ותפקודו של כל אחד משינויים אלה מותנה בידיעת המבנה הסופי של העין; כל שינוי בפני עצמו אינו מביא תועלת ולפיכך דינו להיכחד על ידי הברירה הטבעית. לשון אחר: "חצי עין אינה מאפשרת ראייה כלל ולכן לא סביר שהיה שלב ביניים ששרד די זמן."
טענה זו יפה לשעונים ולטלסקופים, אך משוללת כל יסוד לגבי התהליך הביולוגי-אבולוציוני. בטלסקופ, עכירות של עדשה או מיקוד אופטי שגוי הופכים אותו לכלי אין חפץ בו. לא כן הדבר לגבי העין.
בעידן הקמבריון התפתח מבנה עין, המשמש חרקים, סרטנים ועכבישים עד ימינו. זוהי עין הבנויה ממאות עדשות, שכל אחת מהן מרכזת אור על חיישן אחד. מבנה זה יפה לראיית תמונה שלמה אבל ברזולוציה נמוכה, ועל כן גרועה בזיהוי פרטים.
עדשה כזאת משרתת כהלכה יצורים קטנים, אך לא מתאימה לבעלי חיים גדולים הנזקקים לראייה ממוקדת וחדה. אי לכך, ככל שהתפתחו יצורים גדולים יותר נוצר לחץ אבולוציוני לשינוי מבנה העין, שבה כל קולטני האור חולקים עדשה ממקדת אור.
מוטציות אלו באברי הראייה, שהתפרסו על פני עשרות מיליוני שנים, יצרו במקביל רבבות מבנים שונים של עיניים – על פי תנאי הסביבה ובהתאם ללחצי הברירה הטבעית – אשר שרתו ברמה כזאת או אחרת את בעליהן ועל כן שרדו.
הנקודה היא כזאת -
בוודאי שישנם עינים משוכללות יותר ומשוכללות פחות, וכל עין באשר היא מעניקה לבעליה יתרון הישרדותי.
אלא -
שבתחתית הרשימה, רשימת העינים בעולם החי, עומדת העין הפשוטה ביותר, המינימלית ביותר, שפחות ממנה זה לא לראות כלום. והעין הזאת היא מאד מאד מורכבת. בדובר ברמת מורכבות מאד מאד גבוהה, הרבה מעבר למה שאדם שפוי ובריא בנפשו יכול לייחס לידו העיוורת של המקרה. כאן, לא תעזור הברירה הטבעית. הברירה הטבעית יכולה להיכנס לפעולה רק אחרי שנוצרת הפעילות המינמלית של האיבר שבדרך.
המקור
ינאי -
במקרים רבים נעזרת האבולוציה בקיצורי דרך. לדוגמה, מוטציות קטנות בעובר, באזור המיתוג של גנים, יכולות לחולל שינויי מבנה דרמטיים (כגון מעבר מחוטם של אליגטור למקור של ציפור), ובכך להוביל לתמורה אבולוציונית רבתי.
הביטוי "מוטציות קטנות מאד" הוא ביטוי מאד מטעה. גם שינוי של אלף זוגות בסיסים נחשב לשינוי זעיר ממש, בזמן שהסיכוי להיווצרותו האקראית עומד על עשרים בחזקת אלף!!! דבר שלא היה קורה גם אם היקום כולו היה מורכב מבעלי חיים, ועומד כך במשך מיליארדי מילארדי מיליארדי שנים. השאלה היא כמה זוגות בסיסים בדנ"א צריכות להשתנות כדי לעבור מחוטם של אליגטור ומקור של ציפור. מי שמעלה על דעתו שמדובר בכמה ז"ב בודדות, טעון אשפוז דחוף.
המוגלובין
ינאי -
מחקרים הראו כי תפקידו המקורי של ההמוגלובין הזה היה פירוק וסילוק מולקולות של חנקן חד-חמצני מגופם של חיידקים ויצורים אנאורובים אחרים. בעקבות המעבר מהאטמוספרה הקדומה, שהכילה 98 אחוז פחמן דו-חמצני ושני אחוזים חנקן, לאטמוספרה בת ימינו (78 אחוז חנקן, 0.03 אחוז פחמן דו חמצני ו-21 אחוז חמצן), התהפך "ייעודו" של ההמוגלובין. בתפקידו הנוכחי הוא נושא חמצן וחנקן חד-חמצני לרקמות הגוף.
מה זה משנה?
זה בערך כמו לומר שהמכונית נוצרה מעצמה ללא יד מכוונת, אלא שלפני מיליון שנה המכונית שימשה לאיסוף ביצים של דינוזאורים, ועם התפתחות האדם היא הפכה לכלי תחבורה של האדם. מה זה משנה? המכונית היא מכשיר מאד מאד מורכב, לא משנה מה עושים איתו.
מה שלא תעשה עם ההמוגלובין, זהו מנגנון מאד מאד מורכב, שסיכויי ההיווצרות שלו גם בצורה הפשוטה ביותר הם בלתי אפשריים לחלוטין, גם במרק בראשיתי שקיים מיליארדי מיליארדים של שנים. ומי שלא מבין, שילמד קצת מתימטיקה.
למה יש צרות
כאן כבר עובר ינאי לנושא אחר לגמרי. הוא עוזב לרגע את המבחנה, ועובר לשאלות פילוסופיות עמוקות, שאלות על טוב ורוע, סבל ותכלית הבריאה.
ינאי -
אבל, אם ידו של אלוהים בכל, אזי הוא אחראי גם להתפתחותם של נגיפי האיידס והאבעבועות השחורות – לרבות טפילי קדחת הביצות – שלוש מחלות שקטלו מאות מיליוני בני אדם במהלך ההיסטוריה. מה שמעלה את השאלה: לאיזו מטרה נוצרו אורגניזמים קטלניים אלה?
תגיד ינאי, מה הקשר לאבולוציה? על השאלה הזו דנו - דוד המלך, ספר איוב, חז"ל, האר"יזל, הרמח"ל, ועוד. אתה מוזמן להקדיש כמה שנים ללימוד הנושא.