המחקר שמפריך את ה"הוכחות" לאבולוציה
בספר "אמונה בעידן המדע" מאת פרופיסור נתן אביעזר, בעמוד 227, מובא מחקר מדהים בעל השלכות חשובות על כל הנושא של חקר האבולוציה. אינני מתפלא על כוהני האבולוציה המסתירים מחקרים מסוג זה מהקהל הרחב ומספרי הלימוד, אבל אני בהחלט מתפלא על אנשים כמו נתן אביעזר, שגם כאשר הוא מביא את המחקר, הוא מתעלם לחלוטין מההשלכה החשובה ביותר של אותו מחקר.
המחקר התפרסם במאמר של ג'ון קיירנס ועמיתיו מבית הספר לרפואה שעל ידי אוניברסיטת הווארדבכתב העת רב ההשפעה nqture.
במסגרת הניסוי שערכו קיירנס ועמיתיו, הם לקחו חיידקים שאינם מסוגלים לעכל לקטוז, והזינו אותם אך ורק בלקטוז. באופן נורמלי, חיידקים שאינם מקבלים את מזונם אינם יכולים להתרבות. אך להפתעת החוקרים, חלק מאותם חיידקים הצליחו לפתח יכולת לעיכול לקטוז. אחד הגנים שלהם התחיל לייצר אנזים הממסוגל לפרק לקטוז, והם שבו להתרבות.
פרופיסור נתן אביעזר מתאר בספרו את התדהמה שאחזה בחוקרים, ואת הסערה שנוצרה בעקבות המחקר. נתן אביעזר מציג את הנושא הזה כחלק מרשימה ארוכה של "חילוקי דעות בין חוקרי האבולוציה". לדעתי, נתן אביעזר מתעלם לחלוטין מהמסקנה החשובה באמת של המחקר.
המשמעות האמיתית של אותו מחקר, נעוצה בעובדה שהמחקר הזה מפריך לחלוטין חלק ניכר מההוכחות שמנסים חסידי התיאוריה להפיץ. למשל, תומכי האבולוציה מנפנפים תמיד בעובדה שחיידקים שונים מצליחים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה. בתגובה לטיעונים הללו, עונים אנשי הבריאה בחילוק הידוע בין "מיקרו אובולוציה" , לבין "מאקרו אבולוציה". לפי טיעון זה, האבולוציה האקראית מסוגלת ליצור שינויים קטנים, אך איננה יכולה ליצור יכולות ומנגנונים חדשים לגמרי. מי שאינו בקיא בביולוגיה עלול לחשוב שהמחקר הזה מהוה הוכחה נמרצת לעובדה שאבולוציה יכולה ליצור יכולות חדשות לגמרי כמו עיכול לקטוז, אך האמת היא בדיוק להיפך. המחקר הזה מוכיח שיצירת יכולות חדשות איננה חייבת להיווצר על ידי מוטציות אקראיות, אלא על ידי התפתחות מכוונת. במקרה של המחקר הנ"ל, האבולוציה האקראית איננה יכולה להיות אחראית לשינוי שהתרחש, שכן השינוי התרחש אצל חיידקים שלא יכלו להתרבות ללא השינוי המבוקש. האבולוציה האקראית יכולה ליצור שינוים רק בקרב צאצאיו של האורגניזם, אך לעולם לא באורגניזם בעצמו.
ההסבר היחיד של אותו מחקר, כפי שציינו החוקרים בעצמם במאמר שפרסמו, הוא בכך שבתוך המנגנונים של יצורים שונים ישנם מנגנונים שתפקידם להתאים את האורגניזם לתנאי הסביבה שבה הוא חי. למעשה, כולנו מכירים את המנגנונים הנפלאים הללו מחיי היום יום. כולנו יודעים שאדם בעל עור בהיר שנאלץ לעמוד כל יום כמה שעות בשמש, הולך ומתכהה עם הזמן. זהו מנגנון הגנה של הגוף מפני נזקי השמש, וזה קורה באדם בעצמו, ולא בצאצאיו. גם אדם שעובד בעבודות כפים גופו הולך ומתאים את עצמו למצב החדש. מסת השריר בגופו עולה, והוא נעשה חסון מיום ליום.
מה קרה למחקר המדהים הזה?
האם החוקרים ניסו להמשיך לחקור את הנושא?
מישהו שמע? מישהו ראה? אולי בספרי הלימוד כתוב משהו?
כלום!!!
המחקר הזה נקבר כמו אינספור מחקרים מהזן הזה, מתחת ערימה עצומה של שקרים ובדותות. וספרי הלימוד ממשיכים, המשיכו וימשיכו הלאה, להפיץ את שלהם, מבלי להתבלבל מהעובדות. אילו היה זה מחקר הפוך, שתומך אפילו למראית עין, באיזו שהיא גחמה קטנטנה של חסידי התיאוריה, הוא היה מופץ בעולם כולו, ונכנס לספרי הלימוד כולם. אבל מכיון שהצנזורים של הכנסיה האתאיסטית אין דעתם נוחה ממחקרים כפרניים מהסוג הזה, על כן נידון המחקר לצלול אל תהום הנשיה. ושמה, בתהום הנשיה, הוא יפגוש הרבה חברים מהסוג שלו, ששוכבים שם שנים רבות, עד לתחיית המתים.