על אבולוציה, שקרים, ומספרים.
באחד מאתרי הכפירה, מצאתי את הקטע הבא, המנסה להסביר את הסבירות של האבולוציה -
"עכשיו תחשבי על המספר העצום של היצורים החד-תאיים והרב-תאיים שחיים על פני כדור הארץ: בערך עשר בחזקת חמישים, לפי חלק מההערכות. זה הרבה, הרבה, הרבה יותר ממספר הכוכבים בכל היקום הידוע לנו, או ממספר גרגרי החול בכדור הארץ. ותחשבי על כל מיליארדי השנים, ועשרות-מיליארדי הדורות של המוטציות שהיצורים האלו עברו עד לימינו אנו."
ובכן, בואו נעשה חשבון, האם יש מקום לכל כך הרבה יצורים בכדור הארץ.
אני מוכן לוותר לכופר, ולא לדבר על ג'ירפות ונמרים, אלא רק על חיידקים. כאילו כל כדור הארץ מלא בחיידקים בלבד.
אני מוכן אפילו לקחת בחשבון שאנחנו ממלאים את כל כדור הארץ בשכבת חיידקים בעובי של מטר.
ואני מוכן שניקח חיידקים קטנים ביותר, בגודל של מיקרומטר על מיקרומטר.
שטחו של כדור הארץ הוא כחצי מיליארד קמ"ר. אני מוכן להיות סופר לארג', ולעגל את זה למיליארד.
עכשיו,
בכל מטר מרובע, יש עשר בחזקת שתיים עשרה משטחים של מקרומטר מרובע, מקום של חיידק אחד. כלומר - בסך הכל עשר בחזקת שתיים עשרה חיידקים יכולים להיכנס בכזה שטח. אם אנחנו מדברים על שכבה בעובי של מטר התוצאה - עשר בחזקת שמונה עשרה.
בקילומטר מרובע, לפי החשבון הזה, יש מקום לעשר בחזקת עשרים וארבע חיידקים.
במיליארד קילומטר מרובע - עשר בחזקת שלושים וארבע.
אז איך הוא הגיע לכזה מספר אסטרונומי?
אז אולי הוא חושב שכדור הארץ מלא בשיכבה של קילומטר של חיידקים?
בסדר.
עכשיו אנחנו אוחזים בעשר בחזקת שלושים ושבע.
נו?
אנחנו כבר טובעים באוקיינוס של חיידקים, ועדיין המספר הוא אחד חלקי 10,000,000,000,000.
אז איך הוא הגיע לזה?????????????????????
ואפילו אם הוא כן היה צודק.
נניח.
נאמר שיש בכדור הארץ עשר בחזקת חמישים בעלי חיים. כמה יצורים כאלה היו יכולים להיות במשך מיליארדי שנים?
אם ניקח אפילו מחזור חיים קצר ביותר של חצי שעה, אז במשך עשר מיליארד שנה יש בערך עשר בחזקת ארבע עשרה דורות. אם נכפיל את זה בנתון הקודם, נקבל מספר אסטרונומי של עשר בחזקת שישים וארבע.
זה נשמע הרבה, אבל זה כלום במושגים של היסתברות.
למה?
כי בשביל ליצור באופן אקראי טקסט בעל משמעות באורך של מאה אותיות, יש צורך במספר הרבה יותר גדול מזה, משהו באיזור של עשר בחזקת מאה עשרים.
ומה זה חלבון של מאה נקולאוטידים?
כלום שבכלום. רוב החלבונים הם הרבה יותר ארוכים.
ואם ניקח בחשבון את המבנה המרחבי המסובך של החלבונים,
ונצרף לזה את העובדה ששום חלבון אינו פועל לבדו ללא שיתוף פעולה של מערכות שלימות של חלבונים סביבו.
הרי שהכל הופך לליצנות אחת גדולה.
"עד מתי פתאים תאבו פתי"