מגילת מיוזה

מאת: הדוס | 11/9/2010 סאטירה

 ויהי בימים ההם ויאמר האל אבולוציה אל דארוין הכהן הגדול מדוע לו הגישותה לי מיוזה? הטרם תדע כי מיוזה אנוכי רוצה, וכי בהם דבקה נפשי? ומה אעשה בכל החיידקים אשר אביאותה לי אם לא תביא לי מיוזות מהר ומתו כל החיידקים?  ויחר אף אבולוציה בדארוין , ויקרא אבולוציה בקול גדול תהי מיוזה!! ויהי מקול הרעש הגדול נבהלו מאד שקדי המרק הבראשיתי אשר בצלחת המרק הבראשיתי אשר על פני מזבח מקדש האל אבולוציה.וכול השקדי מרק והגזרים והתפוחי אדמה והלוקשים אשר במרק בוכים בקול גדול. ותאמר שקד אחת אל רעותה, הבה נתהפכה למיוזה מהר, אולי תצלח דרכנו ונכפרה את פני אדונינו ואל יחר אפו בנו. עוד הם מדברים ותתהפכנה אשה אל רעותה מקול הרעש הגדול, ויהיו למיוזה.
וזה דבר המיוזה.
שלבי המיוזה
לפני תחילת המיוזה החומר התורשתי מוכפל, כאשר כל כרומוזום צמוד לעותק שלו, וכל אחד מהם קרוי "כרומטידה אחות" ולא נחשב כרומוזום עצמאי.
למיוזה שני שלבים עיקריים:
·         מיוזה ראשונה, בה כל זוג כרומוזומים הומולוגיים נפרד לשני תאי בת, כך שבכל אחד מהם מחצית מכמות הכרומוזומים בתא המקורי; שני תאים אלו נחשבים תאים הפלואידים למרות שהכרומוזומים שלהם מוכפלים, מכיוון שכרומוזום מוכפל, בעל שתי כרומטידות אחיות, נחשב כרומוזום יחיד.
·         מיוזה שנייה, שני תאי הבת מתחלקים כאשר כל כרומטידה נפרדת מאחותה וכך לארבעת תאי הבת נשאר מספר הפלואידי של כרומוזומים לא מוכפלים - מחצית מכמות החומר התורשתי בתא המקורי.
עוד לפני המיוזה הכרומוזומים שבגרעין מוכפלים. כל כרומוזום בנוי כעת משתי כרומטידות אחיות הקשורות זו לזו באזור הנקרא צנטרומר. לפני התחלת התהליך חשוב לציין את העובדה שבתא דיפלואידי (כתא הנבט לפני המיוזה) ישנם זוג כרומוזומים מכל סוג הנקרא זוג כרומוזומים הומולוגיים, אשר אחד מקורו באב, והשני באם. הם נושאים בשל כך, צורות לא בהכרח זהות לאותן התכונות.
שלב 1
בפרופאזה מתפרק הציטוסקלטון (שלד התא) ליחידות המבנה שלו ומסתדר מחדש במבנה הכישור אשר תפקידו להניע את הכרומוזומים במהלך התהליך. סיבי הכישור מסתדרים מתוך שני קטבים הנמצאים בשני צידיו המנוגדים של התא. הכרומוזומים ההומולוגים מסתדרים זה לצד זה במבנה צמוד ומעובה, הנקרא טטראדה. מבנה זה נועד לשם תהליך השחלוף, זהו תהליך בו מתחלפים קטעי כרומוזומים באקראי בין הכרומוזומים ההומולוגיים, התהליך מתבצע במצב תקין אך ורק בין שתי כרומטידות הנמצאות בכרומוזומים שונים ולא בין הכורמטידות האחיות. השחלוף מגביר את השונות של הצאצאים אשר מניבות המיוזה וההפריה. לאחר השחלוף נפרדים זה מזה הכרומוזומים ההומולוגים. לקראת סוף הפרופאזה ממברנת הגרעין מתחילה להתפרק לבועיות קטנות.
שלב 2
ממברנת הגרעין מתפרקת. הכרומוזומים קטנים ודחוסים ויושבים על סיבים של מיקרוטובולים. הכרומוזומים מתחילים לנוע לכיוון מרכז התא ולהסתדר בשורה. סיבי כישור מסתדרים בקצוות התא ושולחים מיקרוטובולים הנקשרים לצנטרומרים.
שלב 3
שלב זה הוא שלב הצ'ק פוינט של המיוזה.במידה ויש תקלה,התהליך יפסק ויחזור לאחור לתקן את עצמו. סיבי הכישור שנוצרו בפרופאזה נקשרים עתה לכרומוזומים באזור הצנטרומר, ומציבים אותם במישור המשווה, כשכל כרומוזום הומולוג פונה לקוטב אחר של הכישור באקראי, זאת אומרת שאין תלות בין כרומוזום למשנהו בדבר החלוקה במטפאזה.
שלב 4
בשלב זה הכישור מניע את הכרומוזומים אל עבר הקטבים. כל כרומוזום נע לקוטב אליו פנה קודם לכן. יש לשים לב לכך שהכרומוזומים עדיין נמצאים במצב המוכפל שלהם.
שלב 5
בשלב הטלופאזה הכרומוזומים מגיעים לקטבי הכישור. הכישור מתפרק חזרה ליחידות המבנה שלו. התא כולו מתחלק לשני תאים הפלואידים, כשבכל תא נותר רק כרומוזום אחד מכל זוג הומולוגי, אך כרומוזום זה מצוי במצבו המוכפל - לכל כרומוזום שתי כרומטידות אחיות.
לפני המיוזה השנייה לא מוכפלים הכרומוזומים כך שאל המיוזה מגיעים תאים הפלואידים. למרות זאת מוכפל מרכז הקוטב שאליו הגיעו הכרומוזומים לשני קטבים, כשאחד מהם מתחיל לנוע לעבר צידו השני של התא.
שלב 6
במטפאזה מוצבים הכרומוזומים בין קטבי הכישור כך שכל כרומטידה פונה לעבר אחד משני הקטבים.
שלב 7
באנפאזה תנועות הכישור מנתקות את הקשר שבין שתי הכרומטידות האחיות. כעת כל כרומטידה נחשבת כרומוזום בפני עצמו. הכישור מניע את הכרומוזומים לעבר הקוטב אליו פנו במטפאזה.
שלב 8
בטלופאזה מגיעים לבסוף הכרומוזומים לקטבים. הכישור מתפרק ומרכיב מחדש את שלד התאים. הבועיות שאליהן התפרקה ממברנת הגרעין שבים לעטוף את הכרומוזומים. כעת ישנם ארבעה תאים הפלואידים- בכל אחד מהם מחצית מכמות המידע התורשתי אשר היה בתא הנבט הראשון. לאחר הטלופאזה מתחלקות על פי רוב גם ציטופלסמות התאים והתאים עוברים תהליך נוסף המביא ליצירת גמטות בשלות- תאי המין.


ויאמר אבולוציה אל דארוין עתה ידעתי כי עשית עמדי חסד.


זה דבר המיוזה ומשפטה, אשר עשו שקדי המרק, כאשר ציווה אותם אבולוציה, אל פני דארוין הכהן הגדול וירון ידען הכהן הקטן. ויהי כן עד עצם היום הזה.

תגובות

מה זה קשור למשהו?

אורי מאיר | 1/19/2010 12:46:07 PM

אגב, כמובן שתהליך המיוזה מתרחש רק בתאים מסוג מסוים...

תגובת הדוס: ברור. וגם זה לא קשור...

אין ספק שהטבע מדהים זה מוכיח שיש אלוהים?

בנצי | 1/19/2010 11:22:46 PM

כל פעם שתגיע לנקודה הסופית תתפלא איך אפשר להגיע לכזאת דרגת מורכבות. אבל חוסר הבנה איך משהו נוצר לא מוכיח שיש שען.

תגובת הדוס: קראת את הפרק הראשון על אבולוציה?
הפרק הזה זה סתם משהו מהצד. לא רציני.
אגב, שעון בהחלט מוכיח על שען. בלי ספק.

שעון מוכיח על שען?

בנצי | 1/20/2010 12:40:26 AM

מה עם שעון שמש?
אתה מביא דוגמאות שיוצרו על ידי בני אדם (ספרים) ומנסה להסיק על אלוהים.
אם תראה לי ספר תורה על מאדים אז אני אסכים איתך שאין מקריות.
לגבי הפרק על אבולוציה אני מסכים עם כל אלו שכתבו לך אתה מניח שהמטרה הסופית של ההמוגלובין היא נשיאת חמצן אבל כנראה כמו בהרבה חלבונים אחרים הןא מורכב ממספר מולקולות שמילאו תפקיד אחר. תסתכל על מבנה ההמוגלובין הוא מורכב מכמה שרשרות של אלפה הליקס ובמרכז הם (HEME). אתה חושב שכל חלק הוא מהותי להמוגלובין. יש אלפי (לדעתי) צורות שהשרשראות יכלו להתחבר מי אמר שרק הצורה שיצאה בסוף היא היחידה המתאימה. אפילו אם תבדוק יש המוגלובין מיוגלוביןציטוגלובין ועוד מבנים נוספים של המוגלובין (FETAL).
לסכום כמו שכתבו לך החץ פגע במקום מסוים ואתה הצבת שם את מרכז המטרה. זה נכון בדיעבד זו המטרה (כלומר אם מישהו תשתנה לו חוצת אמינו אחת בהמוגלובין הוא יכול למות אבל מלכתחילה אלוהים (דארוין) יכל לזרוק את החץ להרבה מקומות אחרים.

תגובת הדוס: שעון שמש, אם הוא בנוי כמו שעון שמש, זה מוכיח על אדם שבנה אותו.

העניין הוא שכך מסופר בבראשית

| 1/20/2010 1:23:31 AM

(כלומר - זה הסגנון)
לעומת זאת, לא תורת האבולוציה ולא תורת המפץ הגדול מתארות את התמונה שציירת.

לגבי החלק השני של מה שכתבת, אין כמו התשובה של טים מנצ'ין, אני אצרף קישור (יסלחו לי אלה שקשה להם עם השפה האנגלית)

http://www.youtube.com/watch?v=V0W7Jbc_Vhw

כל הפואמה משעשעת, אבל הפואנטה לגבי מה שכתבת היא לקראת הסוף.

תגובת הדוס: ניחא.

שעון שמש מוכיח שיש שען?

בנצי | 1/22/2010 12:19:00 AM

אם עץ במיקום מתאים משמש כשעון אז מי שקורא אותו הוא השען אבל לא מי שייצר אותו.
בצורה דומה אנחנו בראנו את אלוהים בכך שנתנו לו משמעות.

תגובת הדוס: עץ לא יוכיח, אבל מקל מחוטב עם סימונים וספרות, כן יוכיח.