זכותנו על ארץ ישראל
היום בצהריים, עלה בדעתי לכתוב מאמר על הנושא של "זכותנו על ארץ ישראל". הצעד הראשון כשאני ניגש להתעסק בנושא חדש, זה למצוא מה כתבו בנשא הזה אלו שהתעסקו אתו לפני. ברוב הנושאים אני לא האדם הראשון שמתחיל להתעסק בהם, ולכן אני מחפש תמיד את מה שכתבו אלו שדשו בזה לפני. היות ועל פי רוב כותבי הספרים והוגי הדעות הם גוים או יהודים שהתורה אינה נר לרגלם, אשר על כן כמעט תמיד יש לי השגות והערות, טענות ומענות. זו השיטה שממנה אני מצליח להנפיק מאמרים חדשים בכל פעם שאין לי משהו מיוחד לכתוב עליו. היות ורציתי לכתוב על הנושא של זכותנו על הארץ, נכנסתי לתומי לערכים "ציונות" ו"ארץ ישראל" בויקיפדיה. לא היה לי צל של ספק, שאמצא בערכים אלו חומר רב על הנושא המבוקש. הרח הנושא הזה הוא סלע קיומנו כאן, בארץ ישראל. זה הבסיס המרכזי להקמת הישוב היהודי ומדינת ישראל, בלב ליבה של אוכלוסיה ערבית מוסלמית. הנושא הזה היה אמור להטריד כל אדם חושב במדינת ישראל, שיודע להתרומם טפח אחד מעל לעדר השועט קדימה. באיזו זכות אנחנו כאן? מדוע גרשנו מכאן המוני פליטים? הרי רוב האוכלוסיה בארץ ישראל של ערב המלחמה הייתה אוכלוסיה ערבית. מה הצידוק המוסרי למהלך הזה? הייתי בטוח שבויקיפדיה אמצא את מבוקשי. אך למרבה ההפתעה, לא מצאתי אפילו התייחסות אחת ישירה לנושא. כלום!!! מסך עשן מוחלט, צו איסור פירסום. יש בויקיפדיה קטגוריות ענקיות על הנושא של ציונות וארץ ישראל, על הסכסוך הישראלי פלסטיני, אשר מפורט לפרטי פרטים, עד לזוטות ממש. אין נושא שאינו מתועד, אין נקודה שלא לובנה, ובכל זאת, הנקודה הזאת חסרה. והרי המרבה הפלא, הנקודה הזאת איננה איזו שהיא נקודה צדדית, לא מדובר פה באיזו פרשיה צדדית, אי שם ברחבי ההיסטוריה העמוסה של מדינת ישראל, אלא בלב לבו של הסכסוך. על זה כל הויכוח, האם יש לנו פה זכויות, או שלא. האם אנחנו גנבים ורוצחים, או לא. ועל הנקודה הזאת, אין שום דיון ציבורי. אסור לדבר על זה. הרי זה מחזה מפליא, מדהים, ומסעיר. יושב לו עם שלם, על ארץ שהוא שדד ממישהו אחר, ואף אחד לא שואל את השאלה, איך עשינו את זה?
לאדם הדתי, או אפילו לזה המסורתי, אין שום בעיה להתמודד עם השאלה הזאת. הוא מאמין באמונה שלימה, שהארץ הזאת ניתנה לנו על ידי בורא העולם, זה שברא את היקום כולו, זה יצר את השמש והירח, האפרסק והתפוח, הוא זה שנתן לנו את הארץ הקדושה, לעם התנ"ך. "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם". אבל איך יכול החילוני הכופר להצדיק את שהותו כאן? באיזו זכות?
למי שלא יודע את ההיסטוריה, בסוף התקופה העותומנית היה בארץ ישראל רוב עצום של מוסלמים. לקראת הקמת המדינה, עם תום תקופת המנדט, השתנה המאזן הדמוגרפי לטובת היהודים במידה ניכרת, אבל עדיין היה רוב מוסלמי ניכר. גם המצב הזה, שבו היו בארץ ישראל כשלושים אחוזי יהודים, היה מצב שנוצר על ידי עליות היהודים למורת רוחם של הערבים. עם הקמת התנועה הציונית, עדיין היו יהודי ארץ ישראל מיעוט זניח ושולי. זאת אומרת שאנחנו, פשוט לקחנו אומה שישבה לבטח בארצה, ופלשנו אל שיטחה באמצעות תרגילים פוליטיים אפלים, וכאשר הפכנו למיעוט ניכר, אז באנו עם דרישה מחוצפת - הקמת מדינה עמצאית. לא רק שפלשנו בגסות לארץ לא לנו, אלא שעוד העזנו לאחר מכן מדינה משלנו, בעזות מצח. הדרישה הזאת אמנם זכתה להסכמה בין לאומית, אבל האם הסכמה בין לאומית יכולה לתת לגיטימיציה לפשע נתעב?
הדרישה המחוצפת-לכאורה הזאת גרמה ישירות לפריצתה של מלחמה, שהייתה לכאורה מלחמה מוצדקת מאין כמוה, מצד האומה הערבית שנלחמה על ארצה בחירוף נפש. הערבים דחו את כל תוכניות הפשרה, ובצדק רב מבחינתם. אינני יודע אם היתה אומה שלא הייתה דוחה את ההצעה לחלק את הארץ בו היא שוכנת לשני מדינות, שאחת תהיה שלה והשניה תהיה שייכת לקבוצת מהגרים.
באותה מלחמה, המכונה על ידי מדינת ישראל "מלחמת השחרור", נמלטה על נפשה מרבית האוכלוסיה הערבית. המגורשים שהפסידו את נכסיהם וארצם לא וויתרו על אדמותיהם, והם וצאצאיהם ממשיכים להילחם על זכויותיהם עד לעצם היום הזה. הפולשים אינם מראים כל סימני חרטה על מעשיהם. אפילו המתונים ביותר בקרב הפולשים אינם מביעים שום חרטה על עצם הפלישה לארץ לא להם, או איזו שהיא כוונה לעשות צעד מעשי לתיקון העוולה.
השמאל הישראלי מגנה את הכיבוש בשטחים, אבל אף אחד לא שואל, מה ההבדל בין הכיבוש של 67 לכיבוש של 48. ובכלל, הכיבוש של 67 הוא הרבה פחות דורסני מזה של 48. במלחמת ששת הימים לא גורש כמעט ערבי אחד מביתו, בעוד שבמלחמת השחרור גורשו קרוב למיליון איש מבתיהם. השמאל אוהב לדבר במילים גבוהות על זכויות אדם, על שיוויון וצדק. על איזה זכויות הם מדברים? למה הזכויות של ערביי השטחים שוות יותר מזכויותיהם של ערביי רצועת החוף לשעבר?
האקדמיה והתקשורת השמאלניים, אוהבים מאד לנתץ מיתוסים לאומיים. לשחוט את כל הפרות הקדושות. אבל, יש פרה קדושה אחת שאיש אינו מעיז להפריע אותה ממנוחתה מזה שישים שנה. הפרה הזאת היא יותר שמינה מכל הפרות הקדושות גם יחד. לפרה הזאת קוראים "זכותנו על ארץ ישראל".
התקשורת השמאלנית מאשימה את הציבור החרדי באינספור האשמות שונות ומשונות. אתם לא עובדים, לא מתגייסים לצה"ל, כפיה דתית. אבל, גם אם כל האישומים האלו נכונים, הם אינם מגיעים לאפס קצהו של הפשע הגדול ביותר, החברה הישראלית כולה, מכף רגלה ועד קודקודה, היא חברה של גנבים וגזלנים, קבוצת מאפיונרים ורוצחים, שהשתלטו על ארץ לא להם.
גולדה מאיר טענה בזמנו, שהעם הפלשתיני זה מושג חדש. הערבים הארץ ישראליים מעולם לא ראו את עצמם כקבוצה נפרדת, אלא כחלק אינטגרלי מהאומה הערבית הגדולה, ואת ארץ ישראל כדרום סוריה. זו טענה מעניינת, ויש הרבה אנשים שמאמצים אותה, אבל היא איננה מצדיקה את גירוש הערבים מבתיהם. גם האוכלוסיה של דרום גרמניה איננה נחשבת לאומה נפרדת מהאומה הגרמנית כולה. האם בגלל זה מותר לי להביא מיליוני מהגרים לדרום גרמניה, ולפתוח במלחמה עם התושבים המקומיים?
גם הטענה שאנחנו היינו פה לפני אלפי שנים, איננה רלוונטית. רוב אומות העולם לא היו לפני אלפי שנים באותו מקום שבו הם נמצאות היום. ובפרט שהערבים הם לא אלה שכבשו את הארץ מידי היהודים. מי שרוצה לנקום את נקמת אבותיו, שיקים לו מדינה ברומה. מה הוא רוצה מהערבים? ובכלל, הרי לפני הכיבוש של יהושע בן נון, היו פה הכנענים. אז אולי הארץ היא בכלל שלהם?
ולכן, כדי לטעון לזכותינו על הארץ, לא מספיק לנפנף בתנ"ך, אלא להאמין בקדושת התנ"ך.
אחרת, אחמדיניג'אד צודק.
אחרת,
כולנו גזלנים.