המבדיל בין אור לחושך בין ישראל לעמים, בין תורת אמת לאיליאדה היוונית

מאת: הדוס | 21/03/2010 יסודות היהדות

במאמרים על יציאת מצרים ומתן תורה חזרתי שוב ושוב על הטענה המרכזית שלפיה התופעה של יציאת מצרים, שרשרת ארוכה של ניסים שנעשו לעיני עם שלם, שלקח את אותם אירועים כהיסטוריה מוחלטת,היא תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. בכל ההיסטוריה האנושית אין אירוע כזה ואפילו לא משהו שקצת דומה לזה. העובדה הזאת מוכיחה שגם בעידן העתיק אנשים היה זה בלתי אפשרי לשתול היסטוריה ניסית ולהמציא אירועים ניסיים שנעשו לפני עם שלם. בתגובה לטענה הזו קיבלתי מספר תגובות עם דוגמאות ממיתולוגיות של עמים ודתות אחרות שגם הם ניסו להצביע על ניסים ונפלאות. במאמר על הניסים בנצרות טיפלתי בנושא של ניסי ישו והראתי את הגיחוך שבהשוואת ניסי ישו לניסי התורה, היות וישו ביצע את הניסים לפני העם היהודי שלא האמין לו ולא לפני העם הרומאי שכן קנה את דבריו. בתודעה הלאומית של עם ישראל נותר ישו כשקרן ובדאי. אם כן אין לנו כאן מקרה שבו אדם הצליח להחדיר לזיכרון הלאומי של אומה כלשהי זיכרון של ניסים גלוים, שכן האירופאים והאמריקאים וכל מיליארדי הנוצרים טוענים על ניסים שנעשו בפני העם היהודי ולא בפניהם. האם אפשר לקרוא לזה עדות? אם ראובן טוען ששמעון ראה אירוע מסוים ואילו שמעון מכחיש נמרצות, אפשר לקרוא לזה עדות? למעשה ניסי הנצרות דווקא מחזקים את הטענה שלי. למה הנוצרים לא הצליחו ליצור איזה סיפור על נס גלוי, על איזה גילוי כמו הר סיני, או מן שירד מהשמים לעיני עמי אירופה שכן האמינו להם? למה כל הניסים אירעו אי שם הרחק מן העין של המאמין הנוצרי?

במאמר הבא ברצוני להתמקד בנקודה נוספת, ההשואה בין ניסי התורה לבין המיתולוגיה היוונית, ובראשה האיליאדה של הומרוס, שהיא הבסיס לכל המיתולוגיה היוונית. באיליאדה מופיע תיאור ארוך של מלחמת טרויה, שבסופה נכבשת טרויה על ידי הצבא היווני. תיאורי המלחמה רוויים על גדותיהם באין ספור מעשים שונים ומשונים, על אלים ואלות, גיבורים ומוזות, נחשים ענקיים ושאר יצורי שטן, שמשתתפים במהלך האירועים באופן פעיל. במלחמת טרויה השתתף הצבא היווני כולו, שמנה ציבור גדול מאד, ולכאורה האיליאדה מהוה פירכה לטיעון המרכזי שלי על יציאת מצרים. האמנם כן? במאמר הזה ברצוני לנתח את ניסי האיליאדה מכמה בחינות, ולעמוד על ההשואה בינם לבין תורתנו הקדושה.

לפני שנעסוק בעצם הטענה בעצמה, אני רוצה להקדים הקדמה קטנה שאינה נוגעת לענין, אבל חשובה מאד. האיליאדה היוונית לדעתי מהוה ספר חובה לכל יהודי. למה? כי האיליאדה הזו נותנת לנו מבט חד מאד על תרבות הגוים. בזוהר כתוב "לית נהורה אלא נהורה דנפיק מגו חשוכא" - אין אור אלא אור שיוצא מתוך החושך. כלומר, האור ניכר דווקא מתוך החושך. אדם שמעולם לא ראה חושך, אינו יודע להעריך את האור. נתאר לעצמינו מצב שכל היקום היה מואר ללא הפסקה. לא זו בלבד שלא היינו מעריכים את האור, אלא שלא היינו יודעים שהוא קיים. כדי להעריך את עוצמת התורה עלינו ללמוד את הבלי הגוים. מי שיקרא את המיתולוגיה היוונית ואת התנ"ך, לא יאמין ששני הספרים הללו נכתבו באותה תקופה. התנ"ך הוא ספר שמתאר את ההיסטוריה בשפה קצרה, עם שמות ותאריכים. התנ"ך ממעט מאד בניסים, ואין סתם ניסים  שלא לצורך. כמעט כל הניסים בתנ"ך מרוכזים בתקופה אחת, תקופת יציאת מצרים, והם נעשים למטרה מאד מוגדרת של מסירת התורה לדורי דורות. אין סתם ניסים על ימין ועל שמאל. חוץ מתקופת יציאת מצרים לכל אורך ההיסטוריה כמעט שלא מופיעים ניסים. מאז בריאת העולם ועד יציאת מצרים מופיעים בתנ"ך ניסים בודדים בלבד שנעשו למטרות חריגות מאד. ומדובר על אלפים חמש מאות שנה!!! באיליאדה היוונית מתוארת מלחמה אחת, ובמלחמה הזו משתוללים אלים שונים בלי שום פרופורציה. מה הקשר? בשביל מה? הרי בחיי היום יום אנחנו לא רואים אלים ושדים, זאת אומרת שבאופן כללי העולם מתנהל בדרך הטבע. התורה מציגה תמונת עולם של עולם שמתנהל בדרכי הטבע באופן כללי, עם קצת חריגות במקרים מאד נדירים. גם ביחס לערכיי התנ"ך. איזה ערכים מופיעים במיתולוגיה היוונית? האלים היוונים עוסקים בעיקר בדבר אחד - בפשע. זנות, אונס, רצח. זהו. זה המסר וזו הדוגמא. התנ"ך אומר לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, והמיתולוגיה היוונית אומרת תגנוב, תרצח, תנאף. וכל התרבות הזו קיימת אצל אומות העולם עד עצם היום הזה. מה עושים גיבורי הסרטים? עוזרים לזקנה לסחוב סלים? מחלקים מזון לנזקקים? לא! הם רוצחים, נואפים, ועושים כל תועבה, בדיוק כמו האלים היווניים. ומה עושים אנשי השלמות בתנ"ך? כל ספר בראשית זה סיפורים על האבות. מה הם עושים? אין שום תיאור על גבורה פיזית יוצאת דופן. שום יתרון גשמי אינו תופס מקום. מה כן? צידקות, חסד, הכנסת אורחים, דבקות בקדוש ברוך הוא, מסירות נפש, אמונה. זה דבר ראשון ההבדל בין התורה הקדושה להבלי הגוים.

עכשיו נעבור לנידון בעצמו.

האמת היא שהייתי יכול להראות הרבה סיבות למה האיליאדה איננה רלוונטית לגבי השאלה האם בעולם העתיק הייתה אפשרות לשתול היסטוריה ניסית. האיליאדה עצמה איננה כתובה כספר היסטוריה אלא כשיר. בכלל לא ברור שהכותב אכן התכוין לכל מה שכתב. כל שורה באיליאדה מלאה משלים ותיאורים מליציים. בנוסף לזה בכל האיליאדה לא מופיע אפילו נס אחד שהתרחש לעיני כל הצבא היווני. דווקא המאורעות של המלחמה בעצמה התנהלו בצורה טבעית לגמרי. מעניין למה? כל הניסים והנפלאות משום מה התרחשו או הרחק על פסגת ההר, או אי שם בשולי המחנה. זה בדיוק כמו הסיפור של רחל אמנו במבצע עופרת יצוקה. מישהו יכולל להכחיש אותו? לא. למה? כי הוא לא התרחש לעיני הצבא הישראלי כולו, אלא לעיני שלושה חיילים. אבל אם מישהו היה ממציא שבאמצע המבצע החל לרדת מטר של אבני אלגביש על כל רצועת עזה, האם מישהו היה מאמין לו? ניקח למשל את נפילתה הסופית של טרויה. אחרי כל כך הרבה פלאות, הייתי מצפה שנפילתה של טרויה תהיה השיא של כל הנפלאות. בטח יבוא איזה זאוס ענק, יפתח את פיו, ויירק על טרויה המקוללת מין מבול של אש, שישרוף את הטרוינים הארורים. אך ראה זה פלא, איזו אכזבה, דווקא השיא של כל המאורעות מתרחש באופן משעמם למדי. סתם כיבוש רגיל ומשעמם. מה קרה? ובכלל, למה לכל אורך האיליאדה לא מופיע איזה נס אדיר שמתרחש לעיני כולם? למשל, ישנם שני מערכות של דו קרב בין שני המצביאים, אחד על אחד. במערכה הראשונה לא מוזכרת העובדה שהיא נעשתה לפני קהל גדול. ואכן במערכה הזו מתרחשים ניסים ונפלאות. למחרת נערכו הצדדים לדו קרב מחודש, הפעם לעיני הלוחמים כולם. והנה הפלא ופלא, בפעם הזו לא נעשה שום נס. למה? זו ממש רשעות. אתם לא יכולים לבדר קצת את הצופים?

אבל מעל כל העובדות הללו, עומדת עובדה שהיא שקולה כנגד כולם. היוונים לא טענו שיש להם רצף היסטורי. העם היווני שקבל את הומרוס הוא לא אותו עם שנלחם בטרויה. המלחמה בטרויה נעשתה בתקופת הממלכה המיקנית. המיקנים הושמדו על ידי הפולשים הדורים. בזמן שהומרוס עמד ושורר על פלאותיו של זאוס במלחמת טרויה, שני הצדדים הלוחמים עברו מן העולם הם ותרבויותיהם גם יחד. איש לא ניסה להעלותם באוב כדי לשאול אותם על דעתם בנושא. בין לבין עברה תקופת החושך על יוון, האוכלוסיה והתרבות הישנה נעלמה מהאופק, ובמקומה הופיע עם חדש. הציתולוגיה היוונית דומה להפליא לסיפורי המעשיות של ישו. שוב רואים אנו איך העמים כולם ידעו לספר היטב על ניסים ונפלאות שנעשו אי שם מעבר להרי החושך, על ידי עמים אחרים שנכחדו, או על ידי עמים קיימים שמכחישים את האירועים כולם.

וכאן אני רוצה לציין נקודה חשובה. לא זו בלבד שהמיתולוגיה היוונית איננה סותרת את הטיעון שלי על יציאת מצרים, אלא שהיא מחזקת אותו במסמרים לבל ימוט. בואו נחשוב יחד. המיתולוגיה היוונית עמוסה לעייפה בניסים ונפלאות. מה זה מוכיח? זה מוכיח מעל לכל ספק שהיוונים מאד מאד אהבו סיפורי ניסים על טבעיים. אם כך, נשאלת השאלה למה כל הניסים והנפלאות התרחשו אי שם בטרויה, במלחמה שהתנהלה בין שני עמים שעברו מזמן מהעולם? למה לא המציאו איזה סיפור ניסי עכשוי ומרענן, משהו חדש? למה? למה כל הנפלאות נעשו הרחק מן העין?

למה?

תגובות

הבהרה

הדוס | 21/03/2010 22:48:10

המאמר הזה נכתב בצורה קצת חובבנית, יתכן שיש בו טעויות שיתוקנו בהמשך. מה לעשות, ערב פסח זמן לחוץ.

פסח שמח דוס יקר ותודה על מאמר מצוין

אביהו | 21/03/2010 23:17:48

מצפה להמשך הסדרה של יהדות חרדית והחיים המודרנים-לא בטוח שתוכל להפריך את טענתי אבל אני בא בראש פתוח

פסח שמח וכשר:)

לדוס: כנראה לא כל כך קראת את התנ"ך

סטודנט בטכניון | 22/03/2010 10:25:51

אין לי זמן להתייחס לטענות בהרחבה, רק יש לי שתי שאלות:
1) אם כל-כך חשוב ללמוד את תרבות הגויים, למה אתם לא עושים את זה? תראה לי ישיבה אחת שבה לומדים בצורה רצינית במקביל לתורה גם פילוסופיה זרה.
2) כנראה לא קראת את התנ"ך. התנ"ך רווי בתיאורי מין ואלימות. אני לא יודע מאיפה הוצאת את הדימוי הטהור הזה שלך על התנ"ך.

תגובת הדוס: 1. הכי טוב זה לא ללמוד את כל תיאוריות ההבל אלא לדעת ישר את האמת. אף מערכת חינוך איננה טורחת ללמד את בניה את כל השטויות שבעולם, כמו טענותיהם של מאמיני החייזרים ועלה ירוק. אבל מי שכבר הציץ ונפגע עליו ללמוד הכל. הכי גרוע לדעת חצאי דברים.
2. אתה הוא זה שלא למד תנ"ך. אתה פשוט מדבר שטויות. אני מזמין אותך לפתוח את התנ"ך, לעבור פרשה פרשה, ולחפש איפה יש פרשיות מין שאינם מוצגות כדוגמא שלילית ואינם מסתיימות בעונש. ראובן חוטא, ומקבל מוסר מיעקב ומאבד את הבכורה. יוסף מתגבר על יצרו ולא חוטא, למרות ששולחים אותו לכלא. תראה לי בבקשה בכל ספרות הגוים עוד סיפור עם כזה מסר. במיתולוגיה היוונית סיפורי פריצות מוצגים כדבר חיובי. זאוס עצמו נואף כל הזמן. אין שורה אחת בלי מין פורנוגרפי. בתנ"ך כולו פריצות מינית מסתיימת תמיד בעונש. ובכלל, הנושא הזה ממש שולי בתנ"ך. לעומת המיתולוגיה היוונית שכולה סובבת אך ורק סביב הנושא הזה. התנ"ך מזכיר את נושא המין כמו שהוא מתיחס לכל שאלות החיים. והמסר הוא הפוך לגמרי מכל ספרות הגוים החשוכים.

תגובה לדוס

סטודנט בטכניון | 22/03/2010 11:21:56

אם תשווה את סיפור אדיפוס המלך לסיפור דוד המלך, אתה תראה מסר הפוך:
דוד המלך בסופו של דבר ממשיך להיות מלך, ממשיך לחיות עם בת שבע וממנה נולד שלמה.
לעומת זאת, אדיפוס יוצא לגלות כשהוא עיוור, יוקסטה מתאבדת. במקרה הזה דווקא התנ"ך יותר מתירני לניאוף ורצח.

תגובת הדוס: דוד המלך נענש בעונש חמור, הסכת ושמע את דברי הנביא. כמובן שאת דברי הנביא הללו לא תמצא באתר חופש ולא בדעת אמת, אבל אם תפתח את התנ"ך תמצא את דברי הנביא לדוד המלך.
מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן
וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה

מצד שני בכל המיתילוגיה היוונית מעשי פשע מכל הסוגים אינם מוצגים כדברים שליליים. האלים בעצמם אינם עוסקים אלא בזה. מה עשית? מכל המיתולוגיה היוונית מצאת מקום אחד שהפשע הסתים בתאונת עבודה, כשהפושע רק הסתבך בטעות עם האל הלא נכון.
ודאי שהתורה מתייחסת למעשי רשע. ודאי וודאי. התורה אמורה להדריך אותנו מה טוב ומה רע. אם התורה לא הייתה מתייחסת לנושאים האלו זה היה מאד מוזר. אבל השאלה כמובן מה היחס. כל מעשה רשע בתורה מוקע נמרצות. מה שאין כן בתרבות הגוים מעובדי האלילים ועד תרבות הסרטים, שמעשי רשע אינם מוצגים כשליליים, ועל פי רוב דווקא כחיוביים.

רגע, אתה מכיר בכלל את הסיפור של אדיפוס המלך?

סטודנט בטכניון | 23/03/2010 09:26:05

כי לא כל כך ברור לי מאיפה הבאת "תאונת עבודה, כשהפושע הסתבך על האל הלא נכון".

תגובת הדוס: במיתולוגיה היוונית יש לך בכל מריבה ביו שני אנשים אז יש אלים שמחליטים לתמוך בצד הזה ויש אלים שתומכים בצד השני. אין לזה שום קשר למוסר וצדק. מצאת סיפור אחד שהרשע נענש, לעומת כל מעשי הרשע שמוצגים באור חיובי. במלחמת טרויה יש אלים שתומכים בצד אחד ויש אלים שתומכים בצד השני וכל אל משתדל לטבוח באלו שמולו. אני לא מבין, איפה הצדק? אם צד אחד צודק איך זה שיש אלים בצד השני? אלא מה, כל המיתולוגיה היוונית והאלילית הקדומה בנויה על זה שאין שום צדק, והאלים הם יצורים אפלים כמו האנשים שדוגלים בהם. ומה אומרת התורה? את ההיפך המוחלט. לכל אורך התנ"ך הקב"ה דואג לצדיקים ומעניש את הרשעים. זה כל התנ"ך על רגל אחת. יש את התנ"ך בצד אחד של המיתרס, וכל תרבות הגוים בצד השני.

כמה תקריות מוסר בתנ"ך:

יצחק | 23/03/2010 09:35:53

סיפור המבול (הלקוח אגב מהמיתוס הבבלי של אוטה-נפישטים)- לאלוהים היתה דיעה רעה על האנשים לכן הטביעה (כמעט) את כולם, כולל ילדים ועוללים וחיות.
שני מלאכים נשלחים לסדום לחלץ את לוט, וזה מנסה, באבירותו- להצילם מאנשי סדום- "ויאמר אנא אחי תרעו, הנה לי שתי בנות שלא ידעו איש, אוציאנה-נא אליכם ועשו כטוב בעיניכם". כלומר לוט מוכן לסחור בבתוליהן של בנותיו. אלה נותנות הופעה נוספת, אחרי הבריחה- הן חיו במערה עם אביהן ומתוך דאגה שלא יהיה מי שיפרה אותן הבכורה משקה לשוכרה את לוט "ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע". ובלילה שאחריו- הצעירה. אם משפחה זו היא הכי טוב שיש להציע בעניני מוסר...
דודו של לוט, האב הקדום של שלושת הדתות המונותיאיסטיות נדד למצרים עם שרה אשתו. כיוון שחשש ששרה תעורר את תשוקת המצרים והדבר מעמיד את חייו בסכנה, החליט להציג אותה כאחותו. פרעה לוקח אותה להרמונו ומתגמל את אברהם בעושר רב. האל לא מרוצה מהסידור ומטיל על פרעה ובני ביתו דבר ומחלות שונות (מדוע עליהם ולא על אברהם?) (בראשית יב 18-19). פרעה מגרש את רברהם ממצרים. למרבה הפלא מנסה אברהם תעלול דומה כשהוא מגיע לאבימלך מלך גרר (בראשית כ' 2-5). אבימלך שוכנע על ידי אברהם להתחתן עם שרה לאחר שגרמו לו לחשוב שהיא אחותו של אברהם. גם אבימלך מביע את כעסו כמעט באותם ביטויים כמו פרעה.
ואנחנו רק בפרק העשרים של הספר הראשון.

תגובת הדוס: אוי, הצחקת אותי.
א. סיפור המבול לא נלקח משום מקום. הסיבה שהוא מופיע בכל התרבויות העתיקות זה מהסיבה הפשוטה שהמבול אכן היה. מדהים להיווכח איך כל הוכחה לתורה נהפכת לשאלה על ידי ארכיאולוגים אכולי שנאה.
ב. לאלוקים הייתה דיעה רעה? מה אתה אומר. זה בערך כמו לומר שהרוצח נשלח לכלא משום שלשופט הייתה דיעה רעה.
ג. לוט לא מוצג בתורה כדמות חיובית. לוט מוצג בתנ"ך כאדם שעומד על הגדר. רגל אחת בצידו של אברהם ורגל שניה בחוץ. הוא נפרד מאברהם במריבה. מצד שני הם נשארו קשורים. הדמויות החיוביות בתורה זה האבות והאימהות. ודאי שיש בתורה התיחסות למעשי רשע, אבל לא התיחסות חיובית. הסיפור של לוט שרצה להוציא את בנותיו זה לא רשע אלא חסידות שוטה. ומה שהם עשו עם אביהם במערה זה היה כי הם חשבו שכל העולם נחרב ורצו לקיים את העולם.
בקשר לאברהם אבינו, אני לא מבין מה אתה רוצה. אברהם אבינו היה צריך למות? הוא ידע שיהרגו אותו ואת שרה יקחו בכל מקרה. זה לא אני אומר, זה כתוב בפסוק. על פי השולחן ערוך זה בדיוק מה שצריך לעשות בכזה מקרה. אגב, אתה היית נוהג אחרת? ומה המסר שיוצא מכל הסיפור? בדיוק להיפך מכל התרבות הגויות החל מהמיתולוגיה היוונית ועד להוליווד. הרשעים לא מרויחים כלום. והצדיקים הם אלו שיוצאים מנצחים. הקדוש ברוך הוא שונא זימה, וזאוס הוא סוטה שכל היום נואף.

תגובה ליצחק

סטודנט בטכניון | 23/03/2010 10:05:16

כמו ששמת לב, אני לא ממעריציו של הדוס.
אבל במה שנוגע אליך, בבקשה, תנסה קצת לחשוב ולהביא טיעונים מקוריים, ולא להעתיק מילה במילה מהספרים של דוקינס (ועוד את הדברים הפחות חכמים שלו).
כשאתה מדקלם שטויות שלדוס אין בעיה להפריך, אתה רק נותן לו תחמושת.

תגובת הדוס: למה, הרי דוקינס הוא פרופיסור דגול? הוא האפיפיור של האתאיסטים!! כזה אדם נאור ודגול ודאי שאפשר לצטט אותו בעינים עצומות. אתה אפיקורוס!! אתה מזלזל בדוקינס!! אם דוקינס חלילה כותב דברי הבל, כמו תינוק בגן ילדים, זה עלול לערער לאנשים את כל ה"אמונת חכמים" שלהם גם בנושאים שהם לא כל כך מבינים כמו אבולוציה למשל.

עדיין לא הבנתי מה מוסרי

יצחק | 23/03/2010 14:04:10

בהשמדה במבול של כל החיים על פני כדור-הארץ (מלבד כמובן בני-המזל בתיבה). מדובר בילדים ועוללים ובבעלי חיים שודאי שלא חטאו.
ואם התנ"ך אמור להיות ספר מוסר, מדוע להביא את האפיזודות הלא-מוסריות בעליל של אברהם ולוט?

תגובת הדוס: בקשר לשאלת בעלי החיים והתינוקות במבול, זה עוד אחד מהרבה מאד נושאים שאני מקוה לכתוב עליהם אם הנותן ליעף כח יהיה בעזרי. התשובה לשאלה הזו מהוה את אחד היסודות המרכזיים בתורה, ולא אמצה את זה בתגובה קטנה. יש לי על זה מאמר ארוך, אני מקוה שאגיע לזה. אני לא יכול תוך שלושה חודשים להקיף את כל הנושאים האפשריים, מדובר על מאות נושאים.
לגבי אברהם אבינו, הסברתי היטב את הענין. אם נשארה נקודה לא מובנת אשמח לשמוע בצורה יותר מפורטת.