מוסר אתאיסטי, יש חיה כזו?

מאת: יאיר טיילור | 24/10/2011 מבט לעולם השקר

 מאת: פו הדוס

   

 באתרא קדישא (האתר הקדוש) חופש, מתעקשים משום מה שהרעיון של מוסר אנושי בצורתו הנוכחית כאבן בסיס ותשתית לחברה אנושית, קיים ואף נוצר מאיליו, בלא עזרת הדת. מי צריך אותה? אנחנו אנשים, חכמים רציונליים ומוסריים, ויודעים היטב מה טוב לנו ומה טוב לאחרים. מה מוסרי ומה חורג ממסגרת המוסר. הנה ציטוטים נבחרים, שנכתבו לא לפני שאלה (שאת חלקיה הנבחרים הם טרחו להשמיט) שדגדגה היטב את בלוטת הרגש שלהם. מה שהקפיץ על רגליהם האחוריות את טובי המומחים של האתר ושל המחב"שיות הכללית. לא בהצלחה יתירה, כמובן .

   

הנה לנו חלק מהתשובה: "להבנתי, מוסר הוא מערכת מוסכמות או אידיאלים אשר חלים על האדם או על ק בוצה של אנשים בחברה. אם לך יש הגדרה שונה, אשמח לשמוע." תשמח? אני לא כל כך בטוח. את זה נראה בתגובות, אולי...

והנה הוא ממשיך: "מקור המוסר בעיניי, הוא בהבנה משותפת של חברה לגבי ההתנהגות שטובה וראויה לכל חבריה, ומאזנת בין צרכי הפרט לטובת הכלל.לדעתי קוד מוסרי דתי (לכל דת, אגב, לא רק יהדות) קם מתוך הצורך האוניברסאלי של בני אדם לחיות בחברה" טוב שיש לו גם מקור אמין לדברים: "בעייני"

הבה נאתגר מעט גישה זו, נציג אותה פרט אחרי פרט במערומיה, ונבדוק האם אכן יש אחיזה מציאותית כלשהי למוסריות, יושר וצדק אנושי במשקפי האתאיזם המוחלט. דבר שישים אותה לדעה מעט (?) נלעגת, שלא לומר הזויה.

אבל רגע, אני לא מתאפק. לפני שנעבור לנתח מעט את אופיו של המוסר והצדק נטולי הצו העליון, הבה נתייחס לעוד תשובה מהאתר הנ"ל. הכותבת כעת הינה מצוות האתר, והיא גם נושאת תואר ד"ר! הנה מה שהיא כותבת:

"השאלה שהעלית בדבר מקורו של המוסר - אנושי או אלוהי, ובעיקר - הדוגמאות שאתה מביא להוכחת טענותיך, מזמינות - לא! מחייבות!! מענה, המסתמך אף הוא על ההלכה היהודית ועל מקורותיה המקראיים, ממש כפי שנהגת אתה. כדי לא להאריך מדי, אתייחס בתשובתי לשתיים מן הסוגיות שהעלית אתה, ושהגיב להן קודמי, רוני, עם הרחבה ותוספת כלשהי. האחת תתייחס לחוסר המוסר ביחס לאישה - וכאישה אך טבעי שזה הנושא בו אבחר להתחיל, והשני - על הסתירה בין התנהגותו של גדול מנהיגי האומה - דוד המלך - שמצאצאיו אמור לבוא "משיח צדקנו", ולפיכך הוא אמור לשמש מופת ומודל להתנהגות מוסרית, לבין התנהגותו בפועל, שאינה תואמת שום אמת מידה של מוסר, אפילו בחברה של פושעים וחברי מאפייה בזמננו"

עכשיו הבנו כיצד ועל בסיס מה צומח לו המוסר האנושי יש מאין, ללא תשתית וללא מחייב. פשוט מאוד: תקוף! אין לך מה לומר? תקוף את הצד שכנגד! מה הבעיה. הנה: דוד המלך. אחת הסוגיות הנלמדות והנפוצות ביותר בתלמוד הבבלי, שכל תינוק של בית רבן יודע ומכיר את הנושא על בוריו, עדיין משמש ככלי ניגוח פרימיטיבי (לא פחות פרימיטיבי מאומנות התקיפה=מגננה) בידי חסרי חוט השדרה המחשבתי. והנושא השני הוא, איך לא? מעמד האשה! הקלף המנצח! כאן חשוב לומר שככל הנראה סבורים (ובאיזשהו מקום גם מאוד צודקים) עורכי חופש, כי רוב גולשיהם ושותי- בצמא את דבריהם הינם בורים חסרי חוליות כמותם, שלא שזפה עינם מעולם צורת אות, או רצף כלשהו מהפריט הנ"ל. על מנת שלא להאריך, אפנה את הקוראים למאמר על מעמד האשה, ואם ירצה השם עוד נסביר כמה סוגיות תנ"כיות.

ועכשיו לעבודה, קדימה!

הנחת היסוד  האתאיסטית/רציונלית הפשוטה היא שלאדם, כל אדם, יש מצד אחד תשוקות שלעיתים הן אסורות (נניח לגנוב כסף) ומצד שני יש לו קווי מתאר בסיסיים של ערכים שעליהם הוא לא יוותר ועבורם הוא מוכן להקריב. השאלה היא האם אכן אפשר לשכנע אדם אובייקטיבי לגמרי  שלגנוב זה אסור?  יתרה מכך, האם זה מוסרי מבחינתנו לגרום לו לא לרצות לגנוב. הרי בכך אנו מעדיפים איזה זולת על חשבונו. אנחנו כחברה מאוד נשמח שאף אחד לא יגנוב, אבל מה אם יש כאן בריון שלא חושש מאיש ולא אכפת לו שגניבה תהפך לנורמה. ממנו- לא יגנבו.  מה נומר לראש משפחת פשע, מדוע שלא  יגנוב כספים, במה הוא טוב מהמחוקק שמטיל מס על אנשים עניים על פי לוביסטים של טייקונים? אם המיסוד הופך את זה ללגיטימי, האם אי אפשר למסד את חוקי המאפיה? וכפי שלימדנו  סילבסטר סטאלון: "תהרוג שניים ותהיה רוצח, תהרוג המונים ותהיה כובש."

מכירים את הספר/סרט "בעל זבוב"? בקצרה הסיפור מתאר קבוצת נערים שנקלעו לאי בודד וניסו לחיות שם חיי חברה, מהר מאוד החברה התפצלה בין האחראים, בוגרים ושקולים, לבין נהנתנים ובריונים . כותב הסיפור מצליח להוכיח שכאשר אין ערך מוחלט להאמין בו, לא תהיה אפשרות לבוגרים והשקולים אפילו למנוע רצח מהקבוצה שכנגד. ומה נגיד על מטייל שפגש להנאתו קניבל שדיווח לו כי עליו להביא את ראשו של המטייל הלבן למוכתר השבט  כדי לקבל תואר שני ב(-)?

אבל למה להביא דוגמאות כאשר המציאות הפשוטה עולה על כל דמיון פרוע?

ובכן. נתחיל מהפשוט ביותר, ונגלה שגם כאן הבלגן חוגג. רצח! אין לך דבר פחות מוסרי מרצח. זאת יודע כל עולל וכל גנגסטר. אני ממציא? ממש לא. הנה הערת המערכת לסיום באתר חופש: "ערכים כמו "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב" ואיסור גילוי עריות הם חוקים שנחקקו בהיסטוריה האנושית הרבה קודם לתורה העברית, והם חוקי-טאבו כלל אנושיים, שבלעדיהם אין חברה אנושית מסוגלת לחיות ולשמר עצמה כחברה. איסור רצח הוא אחד  מאותם חוקים," הכיצד משתקף אידיאל נחרץ זה בראי החברה האנושית המתורבתת, אביב-קיץ 2010? הבה ונראה. ובכן כך. רצח, כהגדרתו, הוא איסור על הריגת אדם חי. ברור. מהו אדם חי? אדם שנמצא בין השלב של תחילת החיים לשלב של סוף החיים. עד כאן הכל מוסכם. אבל הופ, רק רגע, מתי זה בדיוק "תחילת החיים"? פה מתחיל הבלגן. "ובכן" אומר לנו איש החברה המערבית "אני אחליט מתי החיים מתחילים." ואז, פשוט מאוד, כל עוד החיים לא התחילו, אין איסור רצח. כי הרי האדם עוד לא חי" גאוני לא? נשמע מצחיק/עצוב? הנה הדברים כמות שהם:

פרופ´ פרנסיס קריק, (חתן פרס נובל, שגילה את מבנה ה – D.N.A), כתב בשנות ה – 60, מאמר לביטאון ""nature שכותרתו: "ההשלכות הסוציולוגיות של הביולוגיה המודרנית". במאמר הוא פורס את חששותיו לגבי עתידו של המין האנושי: ריבוי הילודה, ודלדול משאבי הטבע מהווים סכנה על האנושות כולה. בעקבות זאת מעלה פרופ´ קריק את פתרונו לבעיה: "לא נוכל לראות את חיי האדם כקדושים, לא נוכל להרשות את הרעיון שלכל אדם יש נשמה וזכות קיום. תינוק הנולד ייחשב חי מבחינה משפטית רק 48 שעות לאחר הלידה. אז מה הבעיה? מבחינה משפטית הוא לא חי, אז להרוג אותו זה לא רצח. נקי.בינתיים, הוא מציע באבירות, יבדקו אם הוא חבר רצוי בחברה האנושית. האבסורד עוד לא נגמר:וכן רצוי להגדיר אדם מעל גיל 80 כמת מבחינה משפטית עם כל המשמעויות הכרוכות בכך.והנה משפט המחץ:כדי שהחברה תקבל זאת יש להפסיק את לימוד המוסר הדתי לילדים, וללמדם את ההשקפה של הביולוגיה המודרנית על מקומו של האדם ביקום". מי אמר אבולוציה ולא קיבל? זה לא היה הנושא שלי, ממש לא, אבל תראו איך שזה נכנס לו...

עכשיו גם אין בעיה לעשות הפלות "בעלות האשה על גופה" זועקים הדמגוגים. (ובעברית פשוטה אפשר לקרוא להם רוצחים) מה בדיוק קשור לכאן בעלות האשה על גופה?! יש כאן יצור חי לכל דבר, עם דופק, גלי מוח, שמע, תחושה, חמצן ומה לא. היום השיטה היא פשוטה, "תיארוך!" מתארכים את רגע תחילת החיים, מתארכים את רגע סוף החיים, וכל השאר, זה לא חיים. זה לא רצח.איזה יופי.

הסיוט נגמר? עוד לא. הנה, כיום לחברה יש שתי סיבות עיקריות לקצר חיי אדם. ראשית, עלויות כספיות גבוהות. שנית, קציר איברים. כידוע לכולנו, כדי 'לתרום' לב יש צורך לקצור אותו בעודו פועם. הבעיה היא שפעולה כזו נחשבת לרצח. מה עושה הרפואה המודרנית? מגדירה על פי נוחיותה מה נחשב לאדם חי, וממילא אין בעיה להרוג אותו. והנה ההמצאה החדשה: מוות מוחי נשימתי. עד היום כדי להגדיר מוות השתמשה הרפואה רק בהרס של כל המוח, כולל הגזע. ואילו כעת, לצורך העניין, שונתה ההגדרה לגזע המוח בלבד. במילים אחרות, המילים "מוות מוחי" מסתירות מאחריהן באכזריות את האמת הפשוטה, שהמוח עדיין חי. בבדיקות אי. אי. ג'י. נמצא כי שנעשו לאנשים במצב של מוות מוחי נמצא פעילות מוחית ב10% מהפציינטים. ואם כבר מדברים, קרו מקרים נדירים של מוות מוחי שהחולים חזרו לחיים. כמו אותו חולה באוקלהומה שהתאושש לחלוטין ממצב כזה, ואף התראיין לתקשורת. זה קרה ברה"ב בשנת 2008!

מה עוד הרופאים לא יספרו לא יספרו לבני המשפחה, שעה שיבקשו מהם בנימוס לפנות את יקירם מהעולם הזה? (ואינני מתייחס לדעות ההלכתיות, אנו עוסקים כרגע רק על העובדות הרפואיות היבשות) ד"ר ליאון זכרוביץ', נוירולוג בכיר מניו יורק העוסק בתחום הטיפול בחולים סופניים, מעדכן אותנו כי קביעת מוות מוחי אינה דיאגנוזה מדוייקת אלא הערכת מצב לא ברורה ולא ודאית. במקרים רבים הרופאים פשוט 'מדלגים' על חלק מהבדיקות כי הם משוכנעים שאוטוטו החולה ימות...

עוד משהו, לא פחות מזעזע, רופאים מרדימים יודעים לספר כי לפני קציר איברים הם מתבקשים להרדים את הפציינט ולשתק אותו נגד כאבים, שאם לא כן, בעת פתיחת החזה, החולה מתרומם! (תופעה עצבית מוכרת לכל מרדים) הממצאים לא נעצרים כאן, המחקרים מוכיחים כי במקרים מסויימים הגוף ממשיך לעכל את המזון במצב כזה, ולעיתים נמשך איחוי העצמות.

מה לא מוסרי? הכל נעשה בשם המוסר ולמען המוסר. אם נדייק, למען הצלת חיים, ועל ידי אנשים שתפקידם הוא הצלת חיים.

קדימה- בואו נמשיך הלאה,

החברה המערבית עוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה באווירה חגיגית זו. אם כבר הרגשנו בנוח לקבוע כי עד גיל 48 שעות האדם עוד לא חי, אם לגיטימי ומוסרי לקבוע קריטוריונים למהות מותו של האדם, למה לא נחליט גם מיהו אדם חי ומי לא? כרגיל, אבקש לא לצחוק, הנה דברים שקורים בכדורנו הקטן. במאמר שהתפרסם ממש לאחרונה בניו יורק טיימס על ידי פרופ' דרשק סנגהבי (ראש מחלקת קרדיולוגיה פדיאטרית בביה"ס לרפואה שבאוניברסיטת מסצ'וסט) מתוארת בהרחבה יוזמה של רופאים לבצע "קיצורי דרך" ולנתק ממכשירי ההנשמה ילדים במצב סופני עוד לפני קביעת המוות המוחי, או אז ניתן יהיה לקצור את איבריהם. פשוט מאוד, הרופאים היו זקוקים לאיברים חיים מגוף 'מת' ולצורך כך יצרו מצב של הגדרה רפואית של מוות לאדם חי. לדוגמא הוא מביא ילדה שנפגעה בתאונה ביוני 08' אחרי בדיקה התברר כי הילדה עדיין לא הגיעה למצב של מוות מוחי והיא עדיין מגיבה. לפיכך הציעה הרופאה להורים לעשות את הלא יעשה: השתלה אחרי "עצירה קרדיולוגית" (הפסקת הלב) מוצאיאים את צינור החמצן, וממתינים שעה לראות אם הלב חדל מפעום. אחרי שהוא מפסיק, ממתינים 5 דקות נוספות לראות שאין הלב חוזר לפעילות. ובמקרה אחר בקולורדו, קוצר הזמן ל65 שניות. למה לא?אגב, אם נשתמש בהגדרות הרפואיות היבשות, אז גם חולים במחלות ניווניות שונות (פוליו או לו גריג) גם הם נחשבי כמתים, כיוון שהינם במצב של אי נשימה בלתי הפיך.

מדהים! רופאים, שתחום התמחותם הוא כיצד להציל חיים, נטלו לעצמם סמכויות מרחיקי לכת, לקבוע מי חי ומי לא, ובעיקר, למי מגיע לחיות... וסתם, כדי לעצבן, אם משתמשים בEEG לקבוע חיים של אדם, מה הזכות לרצוח עובר אשר יש לו גלי מוח אלו החל מהיום הארבעים להריונו? (על פי פרופ' לוגר "המשחקים בחיים". מעוגן היטב ועמוק בהלכה שנכתבה לפני 2000 שנה, בה מתייחסים ליום ה40 כיום המכריע לראשית החיים) ועוד שאלה קטנה, ביום שיווצר צורך להשתיל רקמות מוח, נשנה שוב את הגדרת המוות על פי פעימות הלב?

עוד שלב, והכל בשם המוסר ולמען הצדק בחברה האנושית:                             

עם עליית הנאצים לשלטון, הכריז הממשל על "מבצע אוטנסיה", במסגרתו התבקשו האזרחים הגרמנים המתורבתים ביותר בעמי אירופה, להסגיר לידי השלטונות את בני משפחתם הראויים להמתת חסד: סניליים, נכים, מפגרים וחולי נפש. מה יותר מוסרי וצודק מזה? הנ"ל מהווים נטל על החברה, כך שאין הצדקה להקצות משאבים עבורם. (מזכיר לנו משהו?) בפרט אם לא נתעלם (וכמובן לא נתעלם בשום אופן) מהגישה האתאיסטית שאחרי מותו של אדם לא נותר ממנו כלום, אז בכנות, מה זה משנה לו אם הוא ימות כעת או מאוחר יותר? רק יסבול פחות. בשולי הדברים ראוי לציין כי מבצעי הזוועה הזו היו לימים מבצעי השואה ביהדות אירופה. (על פי "חיילי הרשע" מאת תום שגב)

תקצר היריעה מלהכיל את הדוגמאות רק בתחום הרצח, לגלות לנו שוב כי אין מקום ל"מוסר" המתנהל על פי גחמותיה של חברה, והמתעוות על פי ערכים של צורך וכדאיות. ועוד לא הזכרנו ערכי מוסר של גזל, של ענישה, של חינוך, של "זכות הציבור לדעת" ועוד.

אי אפשר לסיים את המאמר הזה בלי דבריו של נשיא ארה"ב ג'ון אדמס: "אני עומד על כך שהיהודים עשו עבור התרבות יותר מכל אומה אחרת. ...שהגורל הועיד את היהדות להיות הכלי המהותי ביותר לתרבות... הועיד את העם היהודי ללמד לאנושות את הרעיון שהמונותאיזם הוא הבסיס של המוסריות, וכתוצאה מכך של כל הציביליזציה.
זו האומה המהוללת ביותר שאי פעם יישבה עולם זה. הרומאים ושליטיהם הם עורבא פרח בהשוואה ליהודים. היהודים העניקו דת לשלושת רבעי הגלובוס והשפיעו על האנושות יותר מכל עם עתיק או מודרני". 

פול ג'ונסון (הסטוריון אנגלי) כותב: "דרושות שעות רבות כדי לסכם ארבעת אלפים שנה של היסטוריה יהודית. פירושו של דבר הוא לשאול את עצמנו מה היה קורה עם הגזע האנושי לולא היה אברהם ענק רוח כזה, או אם היה מותיר את כל החכמה שלו לעצמו מבלי לחלוק אותה עם אחרים, וכך לא היה קם העם היהודי. ללא ספק העולם ללא היהודים היה משהו שונה לחלוטין. כן, קרוב לודאי שכל התגליות, הרעיוניות של האינטלקט האנושי, היו מתגלות בסופו של דבר, אבל היה דרוש גאון מיוחד כדי לעצבן לראשונה. את המתנה הזאת העניק האל ליהודים: להם אנו חבים את הכבוד לערך החיים של כל בן אנוש, את המצפון האינדיבידואלי ואת הגאולה האישית, את המצפון הקולקטיבי ואת האחריות הסוציאלית, את השלום כאידיאל מופשט ואת האהבה כיסוד הצדק, ופרטים רבים נוספים שעיצבו את האינטלקט האנושי הבסיסי.
לולא היהודים היה העולם מקום הרבה יותר דל וריקני. ...כמעט מעבר ליכולתנו לדמיין כיצד היה העולם מתנהל אם הם לא היו מופיעים על מפת ההיסטוריה''.
שימו לב למונחים: כבוד לערך החיים, מצפון אינדבדואלי וקולקטיבי, אחריות סוציאלית ועוד. (הרעיונות עליהם מדבר ג'ונסון שזורים הין היתר לאורך חמשת החומשים. כדאי לעקוב בענין אחר פרשיות השבוע.)

 

והערה חשובה מאוד לסיום: כותב השורות מכיר אתאיסטים רבים הגונים, ישרים איכותיים ומוסריים. אין בכוונת המאמר להטיל חלילה דופי באדם זה או אחר, המאמר מעורר תהייה ברמת המאקרו האם אפשר להשתית חברה על פלטפומה בלתי תלויה כזו.

תגובות

וכבר אמר אברהם אבינו

רוני | 17/11/2010 00:57:43

"רק אין יראת א-לוהים במקום הזה והרגוני..." ההבדל בין נורמליזציה לרצח הוא דק מאוד. רק יראת א-לוהים היא הדבר היחיד שמונע הידרדרות של הנפש במדרון חלקלק ומהיר לתהומות השחיתות והפשיעה.

דברים מעניינים אבל!!

אריק | 17/11/2010 05:14:58

מדוע ידידי כל התאוריות שהצגת לא תקפים כאשר ה"זקוק להשתלה" הוא יהודי חרדי כמו הרב רביץ ואחרים. לחרדים אסור לתת אברים רק לקבל ואפילו מתורם חי ואפילו מבן משפחה.
כמו "ושמרתם נפשכם" אבל דתיים וחרדים מעשנים סיגריות. משתמשים בטל' נייד (גם זה עם תמונות זימה) אז שלא יעבדו עליכם,,,,,,

תגובת הדוס: אין שום בעיה עם השתלת איברים, הבעיה היא רק עם גרימת מוות בעקבות קצירת האיבר. זה ההבדל בין כליה ללב. אין בעיה עם תרומת איברים, והאדם שתרם לרב רביץ זצ"ל את הכליה הוא בנו בכורו.

מי שמעיין מידי פעם בעיתונות החרדית מגלה פעמים רבות מודעה בסגנון "דרוש תורם לכליה בעל סוג דם X". הוא גם יראה אינסוף מודעות בגנות העישון, גם אם יש פה ושם כאלו שעדיין מעשנים מספרם פוחת בהתמדה ובעיקר החברה כחברה רואה בזה דבר פסול. בישיבות למשל אסור לעשן, אתה מכיר תיכון בו המנהל יכול לומר לתלמידים שמי שמעשן ימצא את מקומו מחוץ למסגרת?

.

| 17/11/2010 07:51:59

בשורה 22 כתוב בלעג שמי שאין לו מה לאמר תוקף, ומשם עד סוף המאמר זה בדיוק מה שהכותב עושה

תגובת הדוס: אינני יודע מי היה המורה שלך בהבנת הנקרא, אבל אני במקומך הייתי תובע אותו. אפילו עם עו"ד גרוע.

לכותב אין הבנה של תהליכים תרבותים והיסטוריים

רז | 18/11/2010 07:59:49

ואם נניח לרגע למה שנאמר בכותרת (שלפו הדוס אין הבנה של התהליכים) עדיין לא ברור כיצד אתה קובע שתפיסה מוסרית אחת "טובה" או "רעה" ביחס לתפיסה אחרת כשאתה משתמש בבסיס המוסרי של אחת התפיסות? אם "אסור לגנוב" בתפיסה שלך זה דבר בסיסי כיצד אתה יכול לשפוט מערכת מוסרית אחרת שבה מותר לגנוב (אגב, יש מערכות כאלה בתרבויות מסוימות, כמו שיש תפיסה שקניבליזם זה מוסרי ראה מאורים, מאיה, פפואה וכו'). חוץ מזה, באופן כללי, לא קיימת מערכת מוסרית שהיא עקבית ואחידה - ראה אורתודוקסים, קונסרבטיביים, רפורמים ועוד. כל הדיון שאתה מעלה כאן הוא בעצם מניפולציה כדי להראות שבסופו של דבר מער המוסרית שלך טובה יותר

תגובת הדוס: שאלתך במקום. ברור שאין כוונתי לומר שאני הכי צודק, כי מה בעצם נותן לי את הסמכות המוסרית להכתיב לך אי אלו כללים? המאמר רק מוכיח שאין בכלל ביכולת בן אנוש לתת קווי מתאר למוסר אנושי, ובכל מקרה זה ילקה בחסר בצורה מאוד משמעותית גם כאשר יש אנשים משכילים ותרבותיים שינסו לנסח זאת. מה שנותר הוא איפוא רק ציווי אלוקי שאותו אנחנו מקבלים כציווי על, אוניברסאלי, ועליו אפשר להסתמך בכל דבר, מתוך הכרה ברורה שמי שיצר את האנושות יש לו את הסמכות לומר לה כיצד לנהוג, ומאידך הוא גם יודע מה טוב לה.

שאלה לדיון

Polar Bear | 18/11/2010 13:09:09

העלת דברים מעניינים - האמת היא שאני מופתע לטובה מרמת הדיון - זה לא נובע רק מלמידת תורה וגמרא.

הדברים שציינת כמו 48 שעות מלידה, גיל שמונים, קיצורי דרך לא ראויים - הם לחלוטין לא מוסריים בעיניי - אני גם חושב שבמקרה של הפלות - *החל משלב מסויים בהריון* - שעל מקומו המדוייק אפשר להתווכח מדובר לא רק בזכות האישה על גופה - וישנה זכות בלתי מעורערת, אלא גם בזכות על גוף אחר - העובר - שמחצית מהגנים שלו שייכים בכלל לאב.

שאלה: * האם יש לך הפנייה לגבי החולה באוקלהומה מ 2008? (לפי מיטב הבנתי מוות מוחי הוא לחלוטין בלתי הפיך)


אכן דברים ראויים לדיון.


אבל ברצוני להעלות (בלי להגיב בעצמי הפעם) שאלה אחרת לדיון:

האם התורה היא מוסרית - לפי הבנתנו את המוסר היום ???

אשמח לקרא תגובות.


תגובת הדוס: א. תודה על הפידבק.
ב. הרקע העיקרי שלי לחשיבה וניתוח נובע מלימוד גמרא שהוא 98% מהעיסוק שלי לפחות מאז גיל התיכון.
ב. החולה מאוקלהומה הופיע בעיתונות, אפשר ויש לי איזשהו גזיר עיתון בעניין.

ג. העובר לא רק שייך לאביו אלא גם ברשות עצמו. למה לא נראה בו כישות בלתי תלויה שרוצה לחיות?
ד. לשאלתך, אין ספק כי אין באפשרותינו להצדיק דרך מוסרית כזו או אחרת על אף אחד אחר, העובדה שאנחנו משתמשים בתורה היא רק מפני שאנחנו מכירים בה כצו אלוקי עליון של יוצר האדם והאנושות, שלו יש זכות לקבוע כללים, ולו יש את הסמכות והזכות המוסרית להכתיב לנו כללים. ואם הכללים האלה לא נראים לנו? זה לא משנה, מספיק לנו לצורך העניין שהוא צווה. כמובן שאפשר לנסות ולהבין על פי הכלים שלנו את החכמה העליונה, או לפחות לאמת אותה באמצעות ניסויים, אבל גם אם השכל שלנו יאמר ההפך, עדיין נשמע לו.

בברכה, פו הדוס.

מספר הערות והארות

ההגיוני | 18/11/2010 23:36:09

טענתך כפי שמופיעה בסוף המאמר: "המאמר מעורר תהייה ברמת המאקרו האם אפשר להשתית חברה על פלטפומה בלתי תלויה כזו". ועל כך כל שניתן לומר הוא כי מה לעשות ואיני מאמין בקיום בסיס שעליו ניתן לבסס מערכת מוסר "בלתי תלויה". הטענה כי ישנה מערכת מוסר אבסולוטית (אלוהית) כלשהי כלל אינה מקובלת עלי, כך שהאופציה אותה אתה מציע אינה אפשרית בעיני...

בדוגמאות שהבאת ישנם לא מעט טעויות וחוסרים:
- האגדה על גלי EEG בעובר בן 40 יום היא פשוט אינה נכונה. וגם אם היה בה בסיס כלשהו ישנו הבדל מהותי בין EEG של מוח בוגר לבין תבנית הגלים הבסיסית שקיימת בעובר בשלבים אלו.
- ההגדרה של מוות מוחי היא "הפסקת פעילות בלתי הפיכה של גזע המוח". ברור כי במקרה שהבאת ההפסקה היתה הפיכה, ולכן הוא לא היה במצב מוות מוחי. מניתוח המקרה גילו כי הרופאים לא הקפידו באותו מקרה על כל כללי האיבחון.

בכל מקרה, לקחת את נושא המוות המוחי ולהפוך אותו ללא מוסרי כי הוא כביכול בא לאפשר השתלות? זה כבר אבסורד:
הפסקת פעילות הלב - השיטה הישנה לקביעת מוות - היא דבר הפיך בלא כל צל של ספק (ראה את כל החוזרים ממצב של "מוות קליני"). ובכל מקרה, ללא מערכות ההחייאה המלאכותיות שהופיעו עם הרפואה המודרנית - לא היתה כל אפשרות לשמור את פעילות הלב בהנתן מצב של מוות מוחי. ההגדרה של מוות מוחי באה על מנת לקבוע באופן המוחלט ביותר מתי אדם הוא מת לחלוטין ולא יכול לחזור לחיים. כל הגדרה אחרת - כולל הפסקת פעילות הלב - היא גרועה בהרבה מכל בחינה.
בניגוד לטענתך ההגדרה החוקית למוות מוחי בישראל ובארה"ב היא מוות של כל המוח ולא רק של גזע המוח - וזאת למרות שמעשית מי שגזע מוחו מת כבר לא יכול לחזור לחיים.

לגבי דבריו של פרנסיס קריק אותם אתה מצטט - לא מצאתי שום מקור אחר (שאינו אתר דתי ישראלי) לקיום המאמר הזה, ובכל מקרה - אותו אדם מייצג רק את עצמו ולא אף אחד אחר. הוא מציג את התפיסה המוסרית אליה ראוי לדעתו לכוון, והעובדה היא שאף אחד לא רץ לאמץ אותה...

אבל אם כבר להביא דוגמאות לבעיות מוסריות - בדת ישנן בעיות רבות לא פחות אשר גם אם הייתי מקבל את טענת קיום האל לא הייתי מוכן לקבל כי הוא אוחז בתפיסה מוסרית שכזו:
- הדת מצווה על השמדת עם - גברים נשים וטף עד האחרון שבהם.
- הדת מאדירה מעשהו של אב המוכן לרצוח את בנו לבקשת האל,
- הדת מענישה אנשים על מעשים שנעשו לפני שהם בכלל נולדו (ממזרים ויותר גרוע - ספק ממזרים [שתוקים]).
- הדת אינה סובלנית כלפי מי שלא מאמין בה ומקיים את מצוותיה (מחללי שבת - מות יומתו)
- ועוד ועוד...

תגובת הדוס: א. ראשית, את הנושא הזה אפשר להוכיח, ובכל מקרה, הייתה התגלות פומבית של הא-ל קבל עם ועדה, כך שמציאותו לא מוטלת בספק, לא למי שראה אותו ולא למי ששמע את העדות. אבל זה נושא אחר ועל כך יש מאמרים נפרדים. עם זאת, ברור שבלי שנקבל את הדת אין לנו בסיס למוסר אנושי, לא שזו סיבה להאמין בדת, אבל זה מוכיח שאי אפשר להתקיים בלעדיה, וכל מי שמציג את עצמו כמוסרי בלא הדת אינו אלא עושה שקר בנפשו.
ב. השאלה היא האם המוח פעיל, ואם כן אזי אנו רואים את היצור כחי עצמאי. הוא לא חייב להיות פילוסוף.
ג. הבעיה שלמרות ההצהרה הרפואית הבומבסטית הזו, היא לא תמיד עומדת במבחן המציאות. זה ההסבר ל"נס הרפואי" שקרה שם.
ד. המונח "דיאגנוזה" שאתה משתמש בו יפה אולי לבור בתחום הרפואה, אך ד"ר ליאון זכרוביץ', נוירולוג ניו יורקי העוסק בתחום החולים הסופניים קורע את קשר השתיקה של הרופאים ומלמד כי "קביעת מוות מוחי איננה דיאגנוזה מדוייקת אלא הערכת מצב לא ברורה ולא וודאית. הרופאים העוסקים בנוירולוגיה יודעים שבהרבה מקרים יש אפשרות שקיימת פעילות מוחית אך הם משוכנעים שעוד מעט החולה ימות לגמרי." במרכזים רפואיים מסויימים אף מוותרים על כל הבדיקות הנחוצות לקביעה זו. חבל על הזמן.
ה. מאז ומתמיד בעולם הרפואה השתמשו לקביעת המוות ב"מוות מוחי" הרס של כל המח כולל גזע המח, וכעת שינו את כללי ה"משחק" לגזע המח בלבד. חוסך מיטה בטיפול נמרץ, לא חבל? וזאת למרות שחלקים במח ממשיכים לתפקד כפי שהבאתי בגוף המאמר.
ו. אם חברות מערביות בעידן המודרני עשו שימוש בתפיסה דומה, מי ערב לך שבתוך 50 שנה זה יהפך לתפיסה לגיטימית?
ז. לגבי מוסר הדת ראה בהערה הבאה.

"לא תרצח" והיהדות

תינוק שבוי | 20/11/2010 21:43:09

ומשהמתנתי בסבלנות לצאת השבת לכתיבת שורות אלו אודה לתגובתך. והצטערתי על כי בחרת לעצמך כינוי המשמש את הרבים ככינוי גנאי ואסתפק בכינוי -
כבודו,
רבים רבים טענותי על דברים שרשמת אך משקצרה היריעה אתמקד בנושא הרצח. והנה הראת כיצד התרבות המודרנית המערבית המקדשת לכאורה את החיים דוגלת הלכה למעשה ברצח באמתלות שווא של הצלת חיים אחרים..

והתפלאתי מאד על נסיונך להציב את "לא תרצח" כספינת הדגל המוסרית ביהדות. שהרי קדושת החיים היא כידוע ערך בררני עד מאד ביהדות והמקעקע הראשון של עיקרון זה היה משה רבנו עצמו. טרם יבשה הדיו האלוהית מעל שברי לוחות הברית והציווי "לא תרצח" ויצווה משה:

וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ.

מצינו אם כך כוונת הכתובים - לא תרצח אלא אם כן X ומאוחד יותר למדנו כי גם הכוונה לא תרצח אלא אם כן Y ולבסוף אלא אם כן Z ו-W או A..
אמור אם כך מעתה כי שווים, לכל הפחות, אמות המוסר המערביות והמודרניות וציווי המוסר היהודיים בדבר זה. שאלו יאמרו לא תרצח אלא כאשר אפסו הסיכויים ויש בכך להציל חיים אחרים ואלו יאמרו לא תרצח אלא אם מדובר בעובד עגל או צאצא עמלקי או מקושש עצים ביום השבת.


תגובת הדוס: א. אני מעריך את התחשבותך, את גישתך ואת צורת החשיבה.
ב. קדושת החיים היא ערך ביהדות שאפילו על ספק רחוק מאוד אם קיים אדם מתחת למפולת, יחללו עם שלם את יום כיפור לפקח מעליו את המפולת, בשביל להאריך חיים של אדם אחד בדקה אחת (ואפילו איננו יודעים האם קיים אדם כזה).
ג. אמת ויציב, פעמים התורה מצווה להוציא להורג אדם אחר (סיפור ארוך ומסובך, כמעט בלתי אפשרי, סנהדרין שמבצעת את ההליך פעם ב70 שנה נחשבת ל"קטלנית"), אך בא נשתמש באחת הדילמות המפורסמות המופיעות בתלמוד: שניים שהולכים במדבר, ויש להם כוס מים אחת, אשר יכולה להספיק לאחד מהם להגיע ליישוב, אך אם שניהם יהנו ממנה ימותו שניהם. למי מגיע לשתות? אולי למחזיק הכוס? אולי למבוגר מביניהם? ושמא דווקא לצעיר? ומה אם תלמיד הולך עם רבו או בן עם אביו? ואם אחד מהם הוא רופא שהולך להציל עשרות אנשים, או מדען בדרך לגילוי תרופה חדשנית, או אולי מדובר ברמטכ"ל או ראש ממשלה? לצורך התמודדות כזו ודומיה, יש צורך באמת אבסולוטית שתתן מענה לדילמות מוסריות שדומה ואין בכח אנוש להתמודד איתם. (כמו גם: האם מותר להרוג עשרות ילדים בעזה כדי להרוג רב מחבלים ולהציל חמשה ישראלים, או למחוק כפר אפגני כדי ללכוד את בן לאדן) ברגע שיש לנו צו עליון אנחנו כפופים אליו בכל מקרה, אך ברגע שזה נכנס למוחו הקטן של האדם, אינסוף אינטרסים ישרתו אותו בדרך ל"אמת" שנח לו לקבל.
ד. לא למותר להביא כאן ציטטה של ראש ממשלה בישראל שכתב על ראש ממשלה אחר על החלטתו לפתוח במלחמה שעלתה במאות חחי אדם ומשפחות שכולות: "שפשפתי בעיני רוחי. איזה תדריך מדיני הוא זה, בהונה מגדל תלוי באוויר - היכן כאן המאמץ להשתיתו על בסיס כלשהו הנתון במסגרת המציאותצ המדינית או ההגיון הבנלאומי? - איזה כישלון היא מכין לאומתו? נזכרתי בשושנה הקטנטונת בת שלוש או בת ארבע, ילדה שכולה אש וגפרית, חניכת בית היתומים בצפת, כיצד הייתה עולה על אבן גבוהה, ניצבת על שפתה ואומרת: "אחת שתיים שלוש! מה שיהיה יהיה! אמות- אמות, אחיה - אחיה! קפוץ" והיתה משליכה נפשה מנגד וקופצת. או יוצאת בשלום או נופלת ונחבטת. זהו בערך הגיונו של ראש ממשלת ישראל כשהוא מחליט לקפוץ לתוך ההרפתקה של מבצע סיני" (מיומנו של משה שרת) לקרוא במקביל את תהליך קבלת ההחלטות הארוך והנוקשה של הענשת אדם כלשהו בעונש כלשהו בסנהדקין, על פי קריטוריונים ברורים וחד משמעיים, ולקבל פורפורציות על מוסר מחייב ובלתי תלוי.

על היהדות ו"לא תרצח" - והויכוח הענייני

תינוק שבוי | 21/11/2010 07:52:31

לעניות דעתי - שני דברים עיקריים יעמדו לזכותו של ויכוח ראוי ובלתם אין טעם.
1. ויכוח מושתת על לוגיקה.
2. דיון ממוקד בו צד אחד מתייחס באופן מדויק לטענותיו של צד אחר.
שללא שני אלו הרי הופך הויכוח לתחרות רטוריקה בין השניים ובתחרות מעין זו לעולם תגבר ידו של הרטוריקן מבין השניים (אומן ה"ספין", אשר ידע להסית את הויכוח למחוזות מתאימים יותר לשיטתו וקלים יותר להגנה) ןלא של זה שטיעוניו מבוססים יותר או זה אשר הצליח להפריך לוגית את טענתו של האחר.
לצערי, אין בתגובתך אלא הפגנה נוספת של היכולת הרטורית שלך שהיא בוודאי מוכחת ואתר מוצלח זה הוא הראיה לכך. אודה אם תתייחס ספציפית לתגובתי.

א. איני מבין מה טעמה של האמירה "קדושת החיים היא ערך ביהדות שאפילו על ספק רחוק...יחללו עם שלם את יום הכיפורים". כיצד תיחשב קדושת החיים ערך אם קדושתה מותנית כל כך כפי שרשמתי. ומה טעם לחלל יוה"כ למען קדושת החיים אם רגע אח"כ סוקלים את המקושש עצים?
ואוסיף כי מעולם לא התחברתי לטיעון הנפוץ אודות הסנהדרין שנמנעו לחלוטין מהציווים הקטלניים שבתורה. שהרי מה טבעה של טענה זו אם לא כדי לתרץ מצפון נוקף באשר לעונשים בתורה? ומשנטענה טענה זו - באיזה אור מוצגים הכתובים אשר מאריכים במצוות סקילה, כרת וחניקה רק כדי לזכות בהתעלמות מסנהדרין. דומני כי מוטב היה להצדיק עונשים אלו מאשר לטעון כי מעולם לא בוצעו.
אך משום שחששתי שתעמיד לצידך טיעון דחוק זה - התייחסתי אני רק לרציחות שבוצעו בפועל ולא לעונשים בעלמא עליהם ניתן לטעון כי בפועל התעלמו מהם.

ב. החיים אכן מציבים דילמות מוסריות מורכבות ביותר ואין צורך להרחיק לאותם שניים שהלכו במדבר. אלא שאני איני מתיימר לטעון שלכל דילמה מוסרית יש פתרון אחד וממילא העובדה שבני אדם שונים יגיעו לפיתרונות שונים אין בה דבר כנגדי ובוודאי שאין בה כדי להוכיח את הצורך בציווי לא אנושי בענין זה.

אבל מאחר ואני חושד שבכוונתך לומר בכך כי הוכחתי בעצמי שמוסר אנושי אינו קיים - אזדרז ואטען - קיים גם קיים. והדילמות הקשורות למוסר האנושי הם הוכחה להתקיימותו ולהתפתחותו ולמה שהביא אותו עד הלום ובוודאי שלא להיעדר המוסר.

ג. וראיתי במקום אחר שכתבת למגיב שציטט דינה של גויה קטינה שנאנסה ע"י ישראל - וקבעת כי הדברים הם עדות לכך שהמוסר האלוהי שונה מהמוסר האנושי וזכותנו לערער על כך אינה קיימת. ושוב עלה בדעתי שהדבר סותר את הלוגיקה הפשוטה. שהרי למה בא מאמר זה לעולם אם לא בכדי להציב מראה בפנינו ולהראות לנו שמה שאנו מחשיבים כאמות מידה מוסריות הינן היפוכו של דבר. ותמהתי מדוע תטרח כל כך? מדוע תטרח לסבר את האוזן בכל הקשור לציווים אלוהיים? כלום זקוק האל שיהיו אמות המוסר שלו תואמים את השכל הישר? ואם נדמה לנו כי התורה מתירה את העבדות או יחס נבזה לנשים או מקוששי עצים - מדוע תזדרזו לספר על סנהדרין שהיו נמנעים מכך.

ד. ולבסוף כתבת "לא למותר כאן להביא ציטוט.." ודומני שכן למותר. כי על אף העוצמה הגלומה בו כאשר הוא מובא בהקשרו - הרי שבעניננו הציטוט הוא דוגמה לאותה רטוריקה ממנה הסתייגתי בראשית דברי.

תגובת הדוס: כוונתי בכל התגובות הייתה פשוטה, אסביר שוב, ואם זה לא יספק אותך אבהיר את עצמי יותר: כאשר יש ישות עליונה שיצרה אותנו וקבעה עבורנו סדרי עדיפיות וצווי מוסר, אנחנו מורשים לטמון את הראש בחול תוך הכרה ברורה שהיוצר נתן לנו את ספר ההוראות הטוב ביותר. אנחנו גם מצווים לנסות ולהבין למה הוא התכוון בהוראותיו ולהגיע למסקנות שונות, כמו למשל שלאשה יש יחס מכובד יותר מהגבר למרות שקל לטעות בזה. (ראה מאמר רלוונטי כאן) לכן לא איכפת לי אילו תיאורתית התורה הייתה דורשת ממני להחריב חצי עולם, כי מי שיצר יש לו גם את הזכות להחריב, ובכל מקרה, אנחנו לא נכנסים לשיקולים של ישות כל יכולה שמזרימה לנו חיים בכל רגע נתון. ברגע שיצור אנוש קובע מה נכון ומה לא, הוא נתון במקביל ללוגיקה של הדברים גם לגחמות (כמו קריירה מוצלחת אם הוא יצליח להשתיל לב, או הילה של מצביא אם ינצח בקרב) מה שאומר שבלי ספק הוא עשוי ליפול בפח וכפי שהוכחתי מההיסטוריה.
ובכל מקרה, אם נשתית את ערכי המוסר על שכלנו, אין לנו שום לגיטימציה לגרום לאנשים אחרים שסוברים אחרת לנהוג כך.

תגובה קצרה

Polar Bear | 21/11/2010 12:55:09

א. העובר הוא אכן ישות ב"ת, ההתיחסות לדנ"א האב היא להראות שלא מדובר (רק) בגוף האם.
-----

ב. ניכר מדברך כי מוסרי התורה היא אכיסיומתית, הצידוק הוא "מי שיצר יכול להחריב"? - האמנם? ... נניח כי ביום מן הימים בני האדם יצליחו ליצור מכונה (בכוונה אני לא מתייחס לחיים או לילדים) בעלת מודעות עצמית ויכולת להרגיש כאב - האם זה מוסרי לענות אותה?

ג. כתבת: "קדושת החיים היא ערך ביהדות שאפילו על ספק רחוק מאוד אם קיים אדם מתחת למפולת, יחללו עם שלם את יום כיפור לפקח מעליו את המפולת, בשביל להאריך חיים של אדם אחד בדקה אחת"

הבא נדייק - מיהו בדיוק 'אדם' ?
א. האם ***לפי ההלכה*** יחלל יהודי את יום הכיפור או השבת כדי להציל גוי ? עכו"מ ? אפיקורס להכעיס ?


תגובת הדוס: א. או. קיי, עכשיו הבנתי.
ב. מי אמר שתהליך ההשמדה בא על חשבונה של המכונה, מרגע נתון ואילך היא לא חשה כלום ואיננה סובלת, פשוט היא לא קיימת יותר.
ג. הבורא ברא את כל האנושות לתכלית מסויימת ועם מטרה ברורה, כשכל יצור הוא בורג במערכה. כשם שהוא אמור לחיות על פי התכנית הוא עשוי גם להפסיק את חייו כאשר תפקידו מסתיים.
ד. לגבי עינוי, אם התפקיד של המכונה במערכת הוא רק להרגיש כאב, אז כנראה שכן. אלא שיש צורך לנסח את שאלתך כך: האם מוסרי ליצור מכונה שחשה כאב כדי לענות אותה? אם התשובה היא לא, אז באמת יכולנו לוותר על חלקים נרחבים באנושות. "למזלנו" הבורא ברא את המערכת כך שהתגמול מגיע בעתיד, והוא רב יותר על הצער, ועל כל פסיק במנת הצער יש התחשבנות עתידית.
ה. והכי חשוב, נניח שכל זה לא מוסרי במשקפי בשר ודם, אז מה? האם אלוקים הוא שפיט? האם יציר כפיו יכול לבוא אליו בדרישות? האם בכלל שכלנו, שכל היכולת הקוגנטיבית שלו היא גם תוצר של אלוקים יכול לומר לו מה מתאים על פי המוח הזה? הלא הוא היה יכול לתכנת אותנו כך שנחשוב שהכי מוסרי וצודק זה לענות יצורים. (וכך כדאי לך לעשות אם תייצר פעם מכונה תבונית...)

ו. כוונתי הייתה להראות שקדושת החיים היא ערך עליון ביהדות גם כאשר היא רומסת לכאורה או שלא לכאורה כל ערך מקודש אחר, בלי פורפורציה, בשביל חצי דקה של זקן סנילי מחוסר הכרה וגוסס.

כמו תמיד הבעיה היא עם מי שיקחו את דבריך כפשוטם

Polar Bear | 21/11/2010 13:40:59

דבריך מדברים בעד עצמם ןמעידים על הפעם הגדול ביננו- לפחות ברמה ההצהרתית

אבל איני מאמין כי *תפעל* לפי דברך - בדיוק לפי ציווי התורה - אם אחיך יאמר לך "הבא נעבוד אלוהים אחרים" - אני משוכנע כי אתה *לא* תשלח ידך ראשונה להרוג אותו כפי שספר דברים מצווה אותך. חז"ל טרחו הרבה כדי שניתן יהיה לעקוף - גם בתירוץ הדחוק ביותר - כמה מציווי התורה הקשים ביותר (סנהדרין חובלנית היה גוזרת מיתה פעם ב70 שנה - יש להניח שמספר העברות שהעונש שלהם מיתה (כמו למשל חילול שבת) לא היה פעם ב70 שנים).

הבעיה שתמיד ימצאו רפי שכל שיקבלו את דברך כפשוטם - וכאן הסכנה.

*** ולכן עליך להזהר שבעתיים בדבריך. ***

האמן לי הדבר האחרון שאתה רוצה זה אידיוט שיחשוב שאתה הראת לו שהוא צריך לרצוח מישהו כי זה רצון האל.

ו. - לא ענית על השאלה.

תגובת הדוס: א. הרעיון שעומד מאחורי הדברים למיעוט הבנתי הוא בעיקר להראות כמה חמור הרעיון של חילול שבת, שפעמים ואפילו בני אדם יורשו ליטול נפש על זה. מאידך אותם בני אדם מצווים לנסות ולחפש בנרות כל בדל זכות עבור הנאשם ("והצילו העדה" כלשון הכתוב) בנוסף אם הם ראו במו עיניהם את המקרה הם אינם דנים שכן אנו עלולים לחשוב שהרגש מתערב. אם כל הסנהדרין (הרכב של 71 דיינים, שמעת על הרכב כזה? בקיאים בכל השפות כדי לא להיזקדקק למתורגמן שעלול לעוות במשהו את המשמעות, או שיש דברים שכלל אי אפשר לתרגם כצורתם) פסק פה אחד למיתה, הנאשם זכאי כי יש להניח שהם לא מספיק ניסו לזכותו... שוב אסביר את עצמי, נטילת חיים זה דבר שאף פעם אינו חיובי ביהדות ומופיע רק במצבי קיצון של חוסר ברירה, ובעיקר להדגיש את חומרת העוון. חילול שבת אולי היה [לא נפוץ כמובן כמו בימנו:( ] אבל עם שני עדים שאינם קרובי משפחה וכו' וכו' עם התראה מוקדמת הכוללת את העונש המדוייק, ועם תשובת "לא אכפת לי, אף על פי כן" זה הפך לנדיר מאוד. והמגבלות הללו אינם במקרה.
ב. לפני חצי דור היו אנשים שמסרו את עצמם או את בניהם (אב בשואה שלא חילץ את בנו מקבוצת השמדה ביודעו שיטלו ילד אחר להשלים את המכסה ועוד) למען ציווי הא-ל, וזו המטרה. כמובן שיש מערך לימודי, ובעת הצורך רבני, עמוק ורחב שנותן כללים יותר ממדוייקים מתי וכיצד לנהוג (ולא כל מי שמחזיר שטחים הוא רודף...)
ג. ממה אתה חושש? לא הבנתי.
ו. על מה לא עניתי?