חז"ל וידיעת הטבע - פרק ב'

מאת: הדוס | 21/02/2010 יסודות היהדות

בפרק הקודם טיפלנו בנושא של ידיעת הטבע של חז"ל. ראינו שעל פי ראייתם של חז"ל, וגם על פי ההיגיון הפשוט, דיני התורה נקבעים לפי המבט של אדם מלפני 3300 שנה, ולא על פי מה שנראה דרך עדשת המיקרוסקופ.

כל זה בנוגע לקביעת ההלכה. אבל מה אם דברים שאינם נוגעים כלל להלכה?

עירובין דף סג/א
"תניא רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.
ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו.
אמרה לו: נביא אתה?
אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות. בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר וליטעמיך שמו ושם אביו למה? אלא שלא תאמר משל היה "

כלומר, הגמרא מביאה סיפור על תלמיד שהורה הלכה בפני רבו, ונטרף על ידי אריה. שואלת הגמרא למה בסיפור מופיע שמו ושם אביו? עונה על זה הגמרא, שלא תאמר משל היה.

מהגמרא הזאת נמצאנו למדים שני יסודות.

א. אם לא היה מוזכר שמו ושם אביו, יתכן בהחלט שהגמרא הייתה מספרת סיפור שלם, וכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא אלא משל היה.

לנו יש טעות יסודית בהבנת המושג "משל". אצלנו משל זה סיפור עם נמשל, שהכותב החליף את הדמויות האמיתיות בדמויות דמיוניות. אצל חז"ל משל זה סיפור שבא להעביר מסר מסוים, גם אם אין אפשרות לתרגם אותו לנמשל.

ב. בגמרא הזו כתוב יסוד נוסף. כשם שהגמרא מלמדת אותנו מתי אפשר לומר שהסיפור הוא משל, כך היא מלמדת אותנו מתי אי אפשר לומר משל היה.

הרי הגמרא כותבת ששמו ושם אביו נכתבו כדי שלא נאמר משל היה. נשאלת השאלה, למה כאשר נכתבו שמו ושם אביו אי אפשר לומר משל היה? אולי השם הוא חלק מהמשל? אלא כאן כתוב יסוד חשוב ומרכזי בהלכות משלים. ישנה דרך מאד מאד פשוטה להבחין  בין משל לסיפור אמיתי. המשל הוא סיפור אנונימי, שנכתב בלי שם, בלי תאריך, ובלי שום קישור לאירועים הסטוריים אחרים. סיפור היסטורי אינו  נכתב בלי רקע וקישורים לאירועים חיצוניים.

מצאנו לדוגמא כיצד חז"ל נחלקים בשאלה האם ספר איוב אכן מתאר עלילה אמיתית או ש"איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". מצד שני לא מצאנו מעולם שחז"ל יאמרו למשל שהסיפור של מכירת יוסף לא היה ולא נברא. מה הסיבה לכך? משום שהסיפור של יוסף הוא סיפור עם שמות, תאריכים, ומקומות מדויקים.  הסיפור הזה הוא חלק מסידרת אירועים ארוכה, ולא סיפור בודד. לסיפור של ספר איוב לעומת זאת, אין את הדבר הבסיסי ביותר שאמור להיות בספר היסטוריה. תאריך. הוא גם איננו מהוה המשך לסיפורים קודמים או רקע לסיפורים מאוחרים. בסיפור כזה יש מקום לומר שהוא משל.  דבר זה מלמדנו איך להתייחס לסיפורים תמוהים שנמצאים בחז"ל.

הרעיון הזה איננו רעיון שלי או של מישהו אחר בעידן המודרני. הרמב"ם והמהרש"א כתבו את זה הרבה לפני.

אני רוצה לסיים את הפרק עם דוגמא קלאסית של מאמר בגמרא שנראה מאד תמוה, אך אם נתבונן בדברי המפרשים נגלה אורות גבוהים.

בגמרא במסכת בבא בתרא דף עג' מופיעים סדרת סיפורים ואגדות של האמורא רבה בר בר חנה. הסוגיה הזאת היא סוגיה מאד יחודית שאין דומה לה בכל הש"ס כולו. הסיפורים של רבה בר בר חנה הם סיפורים שנראים כמו אגדות לא מובנות. מי שלא רגיל ללמוד גמרא איננו יודע עד כמה התופעה הזאת היא חריגה ונדירה. אך אם נתבונן בדברי המפרשים השונים בסוגיא נראה איך הם הפשיטו את האגדות הללו מהמעטה החיצוני שעליהם, וגילו מתחת אותו מעטה אוצרות מופלאים של חכמת אין קץ. הגאון מווילנא אומר שבאגדות הללו טמונים הסודות העמוקים ביותר, שחז"ל הטמינו אותם מפני הגויים.

אחד הסיפורים של רבה בר בר חנה הוא, שיום אחד הוא נסע בספינה, ולפתע נראה להם באופק אי קטן. נוסעי הספינה שהיו מותשים מהנסיעה הקשה  שמחו על ההזדמנות לרדת מן הספינה ולנוח קצת מעמל הדרך. הם ירדו מהספינה והדליקו מדורה קטנה להנאתם. אך אז התבררה להם טעותם המרה. אותו חוף מבטחים שכל כך קסם בעיניהם, לא היה יותר מאשר גבו של דג ענק.  המדורה שהודלקה על גבו של הדג לא מצאה חן בעיני הדג, והוא החליט להתהפך על גבו, תוך כדי שהוא מנער את נוסעי האוניה ההמומים הישר אל מימי הים הקרירים. הנוסעיחם האומללים עמדו לטבוע בים, אך לרוב מזלם נזדמנה לשם ספינה, שהעלתה אותם אל סיפונה, רטובים אך מרוצים.

האגדה הזאת נראית לכאורה אגדה משונה ומוזרה. מעבר לעצם הסיפור המוזר, ישנה שאלה נוספת. גם אם נניח שהסיפור אכן היה, לשם איזו מטרה הגמרא מביאה כזה סיפור.

על כך ענה ה"נתיבות המשפט" בספרו "נחלת יעקב" באופן הבא.("נחלת יעקב" דף לג' עמוד ב').

הספינה ונוסעיה הם עם ישראל בגלות. וראה רבה בר בר חנה ברוח הקודש שלפני ביאת המשיח תהיה לעם ישראל מלכות ויהיה נדמה להם שבאו לחוף מבטחים ונגמרה הגלות. אך באותה מלכות ישלטו עם ישראל על אומה אחרת, שתהיה כפופה ושפלה תחת ידם, וזהו הדג הענק.  ובני ישראל באותו דור יהיו בטוחים שידם תהיה לעולם על העליונה, והם ירשו לעצמם להתגרות בדג, כמו נוסעי הספינה שהדליקו אש על גבו של הדג. עד שביום אחד אותה אומה עתידה למרוד בעם ישראל ולהעמיד אותו במצב מאד מסוכן.  המצב הזה עלול להגיע לגרוע מכל, אלמלי יהיה זה ממש בסמוך לביאת הגואל.

הרי לנו דוגמא נפלאה איך הופכת אגדה עמומה לנבואה מדהימה על עתיד האומה. למותר לציין שהנתיבות המשפט חי לפני 200 שנה, הרבה לפני שנראו ניצני הציונות.

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

תגובות

חז"ל, האם זה לא אלו שקבעו לדוגמה

שלומי | 19/02/2010 15:29:37

שעטלף מטיל ביצים?

לחז"ל לא היתה ידיעה בטבע מעבר לידיעת בני דורם, והם עסקו בחקירת הטבע במידה הדרושה להם בכדי לפסוק הלכות.

כל טענה שלחז"ל היתה איזושהי ידיעה שמיימית בכל הקשור לטבע, ניתנת להפרכה ובקלות.

תגובת הדוס: אתה כנראה לא קראת את פרק א'.
חוץ מזה שהכלל בהלכה הוא שאנחנו לא יודעים מה זה כל מין שמוזכר בתורה בלי מסורת של איש מפי איש. לאף אחד אין מושג מהו עטלף, מהו שפן וכדומה. יש כמה וכמה דוגמאות לדברים שנקראים אצלנו בשם אחד ולמעשה הכוונה למין אחר. למשל אבטיח בתורה זה מילון. אם תסתכל ברש"י בחומש תראה שעטלף זה מין אחר, כי העטלף שלנו זו התנשמת. מזה אתה יכול להקיש לשפן וכדומה.

עטלף=תנשמת??

| 21/02/2010 02:03:14

אם העטלף בתנ"ך הוא בעצם התנשמת של היום (כי הוא לא מטיל ביצים), אז מהי התנשמת של התנ"ך?

וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם: (ויקרא פרק יא פסוק יח)

אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת: (דברים פרק יד פסוק טז)

ואיך אנחנו יודעים בעצם שהכוונה בציווי "לא תבשל גדי בחלב אימו" היא לא בעצם "לא תבשל דולפין בחלב אימו".

כחומר ביד היוצר, כך התורה ביד הרב, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר.

תגובת הדוס: א. הפוך. העטלף שלנו הוא התנשמת של התנ"ך. בכלל רוב ההשוואות בין בעלי חיים שמוכרים לנו לאלו שבתנ"ך בנוים על החלטות שרירותיות של בן יהודה. להוציא את בעלי החיים שהיו בשימוש רציף כמו פרה סוס וכו'. שזה כולל כמובן את הגדי.
ב. התורה מצווה אותנו מפורש לשמוע בקול חכמים. אי אפשר להפריד בין תורה שבכתב לזו שבעל פה.

לא מצאתי את הפרשנות המוזכרת בספר הנ"ל

| 21/02/2010 02:08:02

לא מצאתי היכן בספר "נחלת יעקב" מוזכרת פרשנות מעין זו. ראוי ונכון לציין מראה מקום לדברים אלו, אחרת מדובר בטענה שאין לה אב ואם.

תגובת הדוס: תסתכל בהיברובוקס, "נחלת יעקב" דף לג' עמוד ב', עמוד 80 לפי המיספור שלהם. יש שמה עוד ספרים בשם נחלת יעקב, אני מדבר על זה של הרב לוברבוים, הנתיבות המשפט.

אהה, כאשר אתם צריכים לתרץ את הטקסטים האלה

שלומי | 21/02/2010 12:01:52

אז עטלף אינו עטלף, תנשמת אינה תנשמת, אזוב אינו אזוב ושום דבר אינו עצמו.

במקום לתרץ, לא יותר פשוט להודות כי הכל מעשייה? אמנם מעשייה מתוקה ורבת דמיון, אך עדיין מעשייה...

תגובת הדוס: אני לא אשם שאתה עם הארץ. מי שאשם בזה זו מערכת החינוך הגויית שבה למדת.
כל מי שלומד תורה יודע שבאין ספור מקומות בן יהודה טעה ואין קשר בין העברית של היום לזו של התנ"ך.

אז מהו העטלף בתנ"ך?

| 22/02/2010 02:23:57

"בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ--אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים" (ישעיהו פרק ב' פסוק כ')

באיזו שנה התרחש מעמד הר סיני?

חיים | 07/03/2010 16:12:24

אפילו על התאריך עצמו (ו סיון) יש מחלוקת

תגובת הדוס: ולכן?

כוח חז"ל

אהרון | 28/03/2010 14:41:15

א. אינני מבין מהו הנושא הגדול של "דעת אמת" וכדומה עם ידיעתם של חז"ל במדע. נניח שאין להם הבנה גדולה ואז מה ? היאך הגענו מזה לכך שהתורה אינה מן השמים ? בספר פחד יצחק לר' יצחק למפרונטי ערך צידה אסורה רוצה לאסור הריגת כינים אחר שהתברר שהם אינם נוצרים באופן ספונטני ובכ"ז הוא לא הוריד את הכיפה גם אחרי שגילה את התגלית המרעישה שחז"ל "טעו" לדעתו.
ב. במקומות רבים חז,ל הפגינו ידע מדהים במדע ראו בספר אמונה ובטחון לחזון איש על מקרים מעניינים בגמרא ובראשונים פרופסורים מודים שמסכת חולין מפגינה ידע רב באיברי הבהמות והחיות כך שגם אם טעו קצת זה לא ממש נורא
ג.  רוב "טעויותיהם" היא בדברים שהמדע גם לא ידע גם המדע היה סבור בזמנם שיש יצירת חיים ספונטנית ומדוע לחז"ל אסור לטעות ?
ד. ונצטט מעט מההוגים היהודים שעסקו בשאלה זו: א. במכתב מאליהו (ח"ד עמ' 355 והילך) כתב שההסבר שחז"ל נתנו לדין אינו מחייב את הדין אלא להיפך הם ידעו על קיומו של אותו דין ותלו אותו בהסבר כלשהוא ובמידה ונמצא שההסבר אינו נכון יש לנו למצוא הסבר אחר ב. בחזו"א הל' טריפות סימן ה' כתב שהשתנו דברים רבים בטבע ג. במהר"ל בבאר הגולה תחילת הפרק השישי כתב שחז"ל דברו ממה שמחייב את הטבע [כוונתו שכל מיתודה מדעית אינה הסבר של התופעות אלא תיאור וחז"ל דיברו "למה" קורים המאורעות] ד. בספרי המקובלים הסבירו מעשים רבים בגמרא ע"פ פנימיות ראה למשל בבן יהוידע פסחים דף צד. ובספר הברית מאמר ד' פרק י' ובספרי מהר"ל חומר רב]
 

מאמר מעולה! למדתי הרבה

יוני | 21/12/2010 01:51:33

יש לי כמה שאלות אבל, וברצוני להבהיר קודם שהשאלות באות מסקרנות בלבד, ולא חס וחלילה מזלזול כלשהו. אני פשוט לא מבין בגמרא כל כך טוב (כמו שרציתי) ואתה מבין ממני פי אלפי מונים

1) ציטוט מויקיפדיה "המדרש התלמודי מפריז בגודלו של הלווייתן ובכוחו, ומתארו כבריה נוראה ואדירת ממדים, כדוגמת דברי רבה בר בר חנה אשר סיפר: "פעם היינו מהלכים בספינה וראינו דג שעלה חול על גבו וקנים גדלים עליו. סבורים היינו - יבשה היא, עלינו ואפינו ובישלנו על גבו. כשחם גבו של הדג התהפך, ואלמלא הייתה הספינה קרובה - היינו טובעים בים", וכדברי רבי יוחנן: "פעם היינו מהלכים בספינה וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מתוך המים והיו עיניו דומות כשתי לבנות ומני נחיריו נזרקו מים כשני נהרות של סורא"."

הקטע הראשון זה הקטע שהתייחסת אליו במאמר, מה לגבי הקטע השני, האם הוא גם קשור לקטע הראשון ואם לא האם הוא משל או סיפור שאירע באמת?

2) בהתייחס לשאלה 1 האם יש מאמר/אתה מתכוון לכתוב מאמר על הזיז, לויתן והבהמה? זהו נושא שמאוד מעניין אותי אישית והייתי מעוניין ללמוד עוד עליו (בייחוד אחרי שקראתי את המאמר באתר דעת על יצורים מיתולוגיים ביהדות)

3) לאיזה "קטגוריה" נכנסים הקטעים במשנה ובתלמוד על גלות ישראל (נהר הסימבטיון, שליש שישב בענן ושליש שהתערבב בין העמים)

תודה רבה על התשובות