חז"ל וידיעת הטבע - פרק א'

מאת: הדוס | 01/06/2011 יסודות היהדות

הנושא של חז"ל וידיעת הטבע הוא הנושא האחרון בסולם האמונה. רק אחרי שגמרנו לטפל בנושאים של מציאות הבורא ותורה משמים אפשר לפתוח בדיון סביב ידיעת הטבע של חז"ל. מי שעדיין לא הבין למה מציאות הבורא היא עובדה מוכחת ובלתי ניתנת לעירעור, אין מה לדבר איתו על השלב הבא. רק כאשר גמרנו לסקור מלמעלה את הנושאים הבסיסיים, אפשר להתחיל לדון בנושא.

הטענות על ידיעת הטבע של חז"ל, משמשות את האתאיסטים כעיר מקלט. זהו המבצר האחרון שאליו הם נמלטים בעת צרה וצוקה. כשאתה מצליח להביא את האתאיסט למצב שבו הוא מודה שאין לו שמץ של מושג איך נוצרו החיים בכדור הארץ בלי אלוקים, ששום חלבון לא היה יכול להיווצר באופן אקראי, שאירוע כמו יציאת מצרים ומתן תורה אינו מופיע בשום דת ומיתולוגיה עתיקה, מה שמוכיח על חוסר האפשרות של יצירת מיתוס מהסוג הזה, כאשר האתאיסט מגיע לפינה, או אז הוא שולף את הנשק האחרון. למה חז"ל אומרים שכינים נוצרות מעיפוש? (לא משנה שהם לא אמרו את זה) ולמה פה, ולמה שם.

כדי להבין למה השאלות הללו אינם תופסות מקום, אני רוצה ללמוד ביחד עם ציבור הגולשים שני קטעים בגמרא, שמהם נלמד כמה יסודות מרכזיים מאד בתורה שבעל פה, רעיונות שאם נפנים אותם הם יפתרו לנו את כל הקושיות שיעלמו כלא היו.

הקטע הראשון מופיע במסכת חולין דף סב' עמוד ב'.

"אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב רומי ולא מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה."

פירוש הדברים.

כתוב בתורה שכאשר מצורע נטהר מטומאתו, יש צורך להזות עליו ממי החטאת על ידי אזוב. האזוב הוא סוג של שיח מסוים, ולא ניכנס עכשיו לשאלה מהו האיזוב. אבל מה שברור הוא שכדי לטהר את המצורע מטומאתו ישנו צורך דווקא באיזוב, ולא בשום מין אחר.

עכשיו הגמרא דנה בשאלה הבאה. לשיח האיזוב ישנם כמה קרובי משפחה שקרובים לו ברמה כזו או אחרת. השאלה היא איזה זנים של איזוב נחשבים לאיזוב והם כשרים לטהרת המצורע, ואיזה מהם פסולים לטהרתו.

על השאלה הזו עונה הגמרא בכלל הבא. כל אזוב שנקרא בלשון בני אדם "אזוב" סתם, בלי תוספת אחרת, הוא כשר. וכל אזוב שנקרא בלשון בני אדם עם שם לוואי כגון "אזוב מדברי" או "אזוב כוחלי" הוא פסול לטהרת מצורע. ההיגיון שעומד מאחורי הכלל הזה הוא היגיון מאד פשוט. בתורה כתוב לקחת אזוב. לא כתוב לקחת אזוב כוחלי. ולכן מה שאנשים קוראים אזוב, זה אזוב. ומה שאנשים אינם קוראים אזוב אינו אזוב.

כאשר אנחנו דנים מהו אזוב ומה אינו אזוב, אנחנו לא שואלים פרופיסור לבוטניקה. הדיעה שלו לא מעניינת אותנו. אותנו מעניין מה מבין האדם הנורמלי כשהוא שומע את המילה אזוב. מה שנקרא אזוב, זהו אזוב. ולא מעניין אותנו שכל הפרופסורים יצעקו גיוולד. כי התורה מדברת לאנשים בשפה שלהם. התורה לא מדברת למדענים, התורה מדברת לכולם. כאשר מדען מבקש מהמוכר בחנות מים מינרליים, הוא יבקש ממנו מים מינרליים, גם אם הוא עשה בדיוק היום בדיקה שהוכיחה לו שבמים המינרליים אין שום מינרלים. כי עם כל בן אדם מדברים בשפה שלו. ולכן התורה צריכה להתפרש לפי ההבנה הפשוטה.

עכשיו ניגש להמשך.

"אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה."

כאן מחדש אביי חידוש גדול. בקטע הקודם למדנו שהמודד מה נחשב אזוב נמדד לפי הרגילות של לשון בני האדם. כעת מחדש אביי שלב נוסף. הלשון של בני האדם שעל פיו נקבע מהו אזוב, איננו לשון בני האדם בתקופה שאנחנו חיים, אלא הלשון שאנשים דברו בזמן מתן תורה. כאשר אנחנו רוצים לדעת מה נחשב אזוב ומה אינו נחשב לאזוב, עלינו לברר מה היה נחשב אצל דעת בני אדם לאזוב בזמן מתן תורה.

העיקרון הזה הוא עיקרון חשוב מאד בכל התורה כולה. כאשר אנחנו רוצים להבין את המשמעות של פסוק מסוים, עלינו להיכנס לתוך הראש והאוזניים של יהודי מלפני 3300 שנה, ולהבין איך הוא מבין את הדברים. לא מה שאנחנו מבינים, אלא מה שהוא מבין. ולכן המודד לכל דיני התורה הוא לא המדע המודרני, אלא דווקא המדע העתיק. כי התורה דיברה לאנשים מלפני אלפי שנים בשפה שלהם. כשאני דן האם חשמל הוא אש או לא, לא מעניין אותי מה אומר הפיזיקאי, אלא מה היה אומר על זה יהודי שעמד למרגלות הר סיני, ושמע את משה רבנו מזהיר שלא להבעיר אש ביום השבת.

ההיגיון שעומד מאחורי העיקרון הזה הוא כל כך איתן, שאם הגמרא לא הייתה אומרת אותו אנחנו היינו אומרים אותו לבד. איך יתכן להבין באופן אחר. האם הבורא דיבר עם אנשים בשפה שהם לא מבינים?

העיקרון הזה משמש את הפוסקים במקומות רבים. זו הסיבה שאין איסור לאכול חיידקים, למרות שהם בעלי חיים לכל דבר, רק היות ואנחנו לא רואים אותם, אם כן מבחינתנו הם אינם קיימים, משום שכל עיניני ההלכה נקבעים על פי ראייתו של האדם בתקופת מתן תורה, אלפי שנים לפני המצאת המיקרוסקופ. זו גם הסיבה לכך שהריבוע של התפילין אינו צריך להיות מדויק ברמה המיקרוסקופית. ועוד ועוד.

העיקרון הזה, שהוא עיקרון עתיק, ידוע ומפורסם בעולם ההלכה, והוא בעצם שומט את כל היסוד מתחת רוב הקושיות בנושא חז"ל וידיעת הטבע. חז"ל פירשו את כוונת התורה על פי המדע העתיק, כי רק לזה התכוונה התורה.

ישנם כמה מאמרים שעדיין לא התישבו במאמר הזה, והם יתיישבו ברצות הבורא במאמר הבא.

תגובות

שאלה

מישהי | 25/03/2010 11:59:22

זה לא קצת מוזר,
שכדי להבין את התורה שאמורה להיות נכונה לכל דור ודור לעולמי-עולמים, "עלינו לברר מה היה נחשב אצל דעת בני אדם... בזמן מתן תורה"?

תגובת הדוס: גם אני עמדתי נדהם כשראיתי את הגמרא הזאת בפעם הראשונה, זה סותר את התפיסה הפשוטה. אבל במבט שני זה חלק מהצימצום של התורה לעולם החומר. הרי התורה בשורשה היא רוחנית לגמרי, היא הייתה קיימת עוד לפני בריאת העולם, אז איך היא מדברת על ענינים חומריים? אלא מה, שזה הצימצום של התורה כשירדה לעולם החומרי שלנו. יש כלל גדול בגמרא ש"דיברה תורה כלשון בני אדם". איך זה מסתדר? התורה הקדושה מדברת כביכול בשפה של אנשים? הרמח"ל כותב שכל אחד מהנביאים קיבל את הנבואה בשפה שהוא היה רגיל לדבר בה ולכן בכל אחד מהנביאים אנחנו מוצאים סיגנון שונה. איך זה יתכן? התורה הכל כך קדושה יורדת לשפה של בני אדם? התשובה היא שאכן כן, זה החסד שהקב"ה עשה אתנו, שהתורה תדבר אלינו בשפה שלנו. אם היא הייתה מדברת בשפה שלה אנחנו לו היינו מבינים מילה אחת, ולכן היא מדברת לפי המושגים שלנו. זה כמו אדם מבוגר שמדבר לילד קטן הוא צריך לדבר בשפה שלו.

.

| 25/03/2010 12:47:27

נראה לי שלא הבנת את השאלה.
השאלה לא היתה איך זה שכדי להבין את התורה עלינו לדברר מה נחשב אצל בני אדם,
אלא איך זה שכדי להבין את התורה שאמורה להיות נכונה ל*כל הדורות*, צריך לברר מה דעת בני אדם ב*זמן מתן תורה*. הדגש הוא על הזמנים.

תגובת הדוס: אז עכשיו אני מבין את השאלה.
התשובה היא שזו בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים תורה שבעל פה. למשל, כתוב בתורה "והיו לטוטפות בין עיניך". המילה "טוטפות" זה היה כינוי מקובל לקמיע, כלומר קטע של טקסט ששמים אותו על היד או הראש. אבל אנחנו לא משתמשים במילה הזאת. לאלו ששמעו את המצוה הזאת ממשה רבנו, הם הבינו את המשמעות שלה בלי שום הסברים נוספים, אבל אנחנו זקוקים לתורה שבעל פה שתסביר לנו את המשמעות הזו.

למישהי

אהרון | 28/03/2010 14:29:47

ישנם דברים בתורה שמתאימים לכאורה לערכי זמנם ולא לערכי זמננו ניקח כדוגמא את התקיעה בשופר שהייתה בזמנם צורה להמלכת מלכים ולא בזמנינו אך זהו דווקא נצחיותה של התורה בכך שאנו מקיימים את הציווי לא משום שזוהי תרבותנו אלא שזהו ציווי התורה ואנו מכופפים את תרבותנו בפני התרבות האידיאלית של התורה לא שיש צורך לחיות באותה תרבות אבל יש צורך לעשות את צווי התורה כפי שנצטוונו.
כלומר נצחיות התורה היא בקביעה מהי התרבות האמיתית והנכונה רק להבנתנו כיום אנו צריכים 'להכנס לראש' שהיה בזמנם.

ל"דוס"

אהרון | 28/03/2010 14:43:35

אינני מבין. לדעתך, מהו המשא ומתן בגמרא בשבת על הכינים, שאביי שואל שכתוב שישנם ביצי כינים ורב יוסף אומר שביצי כינים ישנם אלא שהם נוצרים באופן ספונטני ולדבריך כל המו"מ אינו נכון שהרי גם הם ידעו שהכינים אינם נוצרים מעצמם אלא שהם אינם נראים בראייה פשוטה ? 

תגובת הדוס: הסיפור של הכינים זה משהו אחר לגמרי. בגמרא לא כתוב מילה אחת על בריאה ספונטנית, זה כתוב בראשונים שבאו לפרש את הגמרא. בגמרא כתוב שאינם פרות ורבות, ביטוי שכתוב גם על עבד שלא מקים פריה ורביה כיון שאין זרעו מתיחס אחריו, למרות שמבחינה ביולוגית הוא ודאי אביו. זאת אומרת ש"אינם פרים ורבים" בלשון חז"ל אין משמעו בדווקא שלא יולד, אלא שלא נחשב כבנו. כינים אמנם מטילות ביצים, אבל ביצה זה דומם, ואם כן מבחינה הלכתית זה בריאה ספונטנית. אצל עופות שמטילים ביצים האם דוגרת על הביצים עד הלידה, ולכן יש קשר בין ההורה לילוד, מה שאין כן בכינים שאינם דוגרות אלא מטילות ביצה והולכות. זה מה שאני חושב, אם כי אני צריך עוד לבדוק יותר יסודי.

אש בשבת

יעקב | 30/12/2010 22:59:58

כשאני דן האם חשמל הוא אש או לא, לא מעניין אותי מה אומר הפיזיקאי, אלא מה היה אומר על זה יהודי שעמד למרגלות הר סיני, ושמע את משה רבנו מזהיר שלא להבעיר אש ביום השבת.

הוא הבין שאסור ללכת לקושש עצים
ולהדליק אש איך שהם היו מדלקים כלומר שזו עבודה המצריכה עבדה פיזית קשהללכת ללקט עצים להרים ולסחוב אותם להערימם בצורה מסוימית ולהבעיר אותם (בטח לא עם גפרור )כל זה מצריך הוצאת אנרגיה רבה אבל אם אני לא צריך להוציא אנרגיה(להתעיף ולעבוד פיזית)אז אם אאני לא עושה את כל זה אז מותר להדליק חשמל

תגובת הדוס: לא מה הבין יהודי פשוט, אלא מה הבינו החכמים, שכבת המלומדים של העם. לא לפי ההבנה של כל אדם פשוט, כמו שהבנת ספר החוקים נתונה לשופטים, ולא לכל אחד.
זו הנקודה, ואידך זיל גמור.

תגובה

יעקב | 03/01/2011 16:35:04

ככל הנראה אתה לא קורה את מה שאתה כותב כאשר אנחנו רוצים להבין את המשמעות של פסוק מסוים, עלינו להיכנס לתוך הראש והאוזניים של יהודי מלפני 3300 שנה, ולהבין איך הוא מבין את הדברים. לא מה שאנחנו מבינים, אלא מה שהוא מבין.זה מה שכתבת ואיך זה נהפך בתשובה שלך לאיך חכמים הבנינו זה רק אתה יודע או כמו שכתבת התורה מדברת לאנשים בשפה שלהם. כי עם כל בן אדם מדברים בשפה שלו. ולכן התורה צריכה להתפרש לפי ההבנה הפשוטה. עכשיו הסבר

תגובת הדוס: אז תחשוב קצת.
חמש דקות, אתה תבין.

תגובה

יעקב | 08/02/2011 17:57:06

חשבתי יותר מחמש דקות ומה שהבנתי שאתה לא קורה את מה שאתה כותב ותענה תשובה ולא התחכמות
עלינו לברר מה היה נחשב אצל דעת בני אדם לאזוב בזמן מתן תורה ןלכן צריך לחשוב מה היא נחשב בימי קדם הבערת אש ולא כמו בימנו שזב הדלקת אש ויש הבדל בין הבערה להדלקה ויש הבדל בין הבערת אש ומה שכרוך בכך לבין הדלקת חשמל
כמו שכתבת התורה מדברת לאנשים בשפה שלהם. כי עם כל בן אדם מדברים בשפה שלו. ולכן התורה צריכה להתפרש לפי ההבנה הפשוטה. עכשיו הסבר והכונה שאם זה לפי הבנה פשוטה אז מה שכתוב זה במה שאנ י מבין צריך לעשות ולא דברים שמובנים רק למתי מעט ולא זוהר ולא כל מיני מיסטיקה וסודות וכונות וספירות וכל הדברים העליונים שלא נובעים מההבנה הפשוטה של הכתוב
זה אתה כותב לא אני

תגובת הדוס: א. לא הבנתי את השאלה לגבי הבערת אש.
ב. מהזוהר לא לומדים שום דין, הכל מהגמרא. מהזוהר לומדים בעיקר הנהגות טובות.