עוד מאמר "מדעי". אימל'ה.

מאת: הדוס | 4/21/2010 מבט לעולם השקר

הדם הוא הנפש?
הגענו למסקנה שאין נשמה, כי אין לה היכן להתחבא בגוף. ***** ******* משיב לכל הטוענים נגד הקביעה החד משמעית הזו של המדע
בשיחות שונות כאן באתר נדרשנו לא אחת לשאלה אם התודעה היא דבר פיזיקאלי. טענתי בשיחות אלו הייתה שמכל מה שידוע לנו עולה שכך הדבר. את הדעה הנגדית ניסו רבים לייצג – רובם על ידי מתקפות אישיות נגדי וחלקם על ידי נימוקים מנימוקים שונים. מבין השיחות שקיימתי בנושא, המעניינת ביותר הייתה עם אדי. שיחה זו, דומה שנסתיימה בעקבות תגובתי זו.
בתגובה זו הראיתי שכשרוצים להגדיר את התודעה באופן שאינו פיזיקאלי – כאשר מביאים בחשבון את כל אלו מבין תכונות המוח שידוע שהן פיזיקאליות – מתברר שלא נותר דבר שאפשר ליחס לה.
אחרי שכתבתי את התגובה שאלתי את עצמי אם התכונות שהצעתי כחלקים אפשריים של התודעה אינן פספוס אחד גדול במובן זה שאולי אינן קולעות נכון למושג התודעה ושהשתתת מושג זה עליהן פוסלת באותה מידה גם את האפשרות שהתודעה תהיה פיזיקאלית.
התכונות שבהן מיקדתי את הדיון היו:
1.       זיכרון
2.       תכונות אופי
3.       יכולות מנטאליות
4.       קלט החושים
5.       קבלת החלטות
השאלה ששאלתי את עצמי הייתה אם בכלל היה נכון לקשור תכונות אלו בתודעה והבסיס לשאלה הייתה העובדה שגם אני משתמש במילה תודעה ובעשותי זאת אינני מתכוון ספציפית לאף אחת מתכונות אלו אלא למשהו אחר. הרגשתי צורך לתת לעצמי דין וחשבון על השאלה מהו אותו דבר נוסף שמצדיק שימוש במילה מיוחדת מעבר לחמשת הביטויים הנ"ל.
לא תליתי בתחקור עצמי זה הרבה תקוות כיוון שמחשבות רבות של גדולים וטובים כבר התנפצו מול האתגר של הגדרת התודעה אבל בסופו של דבר נדמה לי שהבנתי משהו, ומשהו זה הוא הסיבה לכתיבת דברים אלה.
ברצוני להבהיר מראש: לא מדובר כאן בתוצאה של מחקר מדעי מסודר אלא במסקנות מסוימות אליהן הגעתי בתהליך של התבוננות פנימית (אינטרוספקציה) ושאני מציע כתיאוריה אפשרית בלבד.
מה שהבנתי הוא שככל שאני מנסה להתחקות אחרי המתרחש במוחי הרי שהתודעה אכן מתבססת על היכולות המנטאליות הנ"ל (ודומות להן) אך מה שמייחד אותה הוא בעצם מיקוד תשומת הלב.
ברגע מסוים היא ממוקדת בכאב שגורם לי הכסא הקשה שאני יושב עליו, ברגע אחר היא ממוקדת במסקנה שכאב זה נובע מכך שעיסוק מרובה בספורט מקטין את כמות הריפוד הטבעי שהייתה עשויה להגן עלי מכאב זה וברגע הבא היא כבר עסוקה בכך שהתסריט הזה יכול לשמש במאמר הנוכחי להדגמת מיקוד תשומת הלב.
חלק מן המחקרים המתחקים אחרי פעילות המוח בודקים מהם האזורים הפעילים בכל רגע על ידי מדידת אספקת הדם לאזורי המוח השונים. לדעתי, יש מקום למחשבה שהאזורים הפעילים בכל רגע הם אלה המייצגים את התודעה. זו הסיבה לכך שבחרתי להכתיר את המאמר במובאה מספר דברים, פרק יב, פסוק כג.
אם אני צודק אז מחבר הספר קלע בסביבות המטרה. בסביבות – אבל לא בדיוק: אני חושב שתשומת הלב אינה נתונה בהכרח לאזורים ש"עובדים יותר קשה" אלא לאלה ש"צועקים יותר חזק".
תיאור זה מתאים לחוויה שפותרי החידות שבינינו מכירים – זו של פתרון חידות מבלי משים: שומעים את החידה, חושבים עליה קצת באופן מודע ואם הפתרון אינו קופץ ישר – "מתייקים" אותה כדי לחשוב עליה מאוחר יותר. פעמים רבות "קופץ הפתרון" מבלי שהיינו מודעים לכך שחשבנו על הבעיה ומכריז על עצמו "נמצאתי!". כך הוא מגיע לתודעה.
חוויה דומה ויותר נפוצה היא הניסיון שלנו להיזכר בדבר מה (למשל שמו של אדם כלשהו מעברנו). כאשר איננו נזכרים מיד, מותנע תהליך של חיפוש בלתי מודע ופתאום אנו נזכרים ומידע שהיה בלתי מודע רגע קודם הופך למודע. זה גם אומר שיש חפיפה רבה בין אזורי המוח המשמשים את המודע לבין אלה שמשמשים את התת מודע כיוון שהתת מודע הופך למודע כאשר הוא מתרגש.
פיזורה של התודעה באזורי מוח רבים ומשתנים הוא בעצם דבר שדי מתבקש לאור העובדה שאנחנו יכולים להיות מודעים – לפעמים בו זמנית ולפעמים לאורך זמן – לחלקים רבים מהווייתנו. התמונה שמצטיירת לנגד עיני היא של פעילות מקבילית של אזורים שונים במוח ושל תשומת לב המתמקדת באזורים המרוגשים ביותר.
תשומת הלב עליה אני מדבר היא בחלקה דבר נלמד. על כך יעידו תהליכי "משוב ביולוגי" (או בעברית – ביופידבק) שבהם לומד אדם "להקשיב" לחלקים במוחו שבדרך כלל אינו מודע אליהם ואף להפעיל אותם באופן יזום.
שאלה שטבעי שתשאל היא מה מקנה לכל זה את תחושת האחדות. תחושה זו, בצירוף העובדה שניתן להחליט במכוון להתרכז (וכאמור, אפילו לשפר תפקוד באמצעות משוב ביולוגי) מעלים את האפשרות שיש עצבוב מיוחד במוח שנועד לקשר בין האזורים השונים וליצור תחושה ויכולות אלו.
אני שואב חיזוק למסקנה זו ממה שקורה לאנשים שהקורפוס קלוסום שלהם נחתך ( הקורפוס קלוסום הוא אגד העצבים המקשר בין שתי ההמיספרות של המוח. חיתוך הקורפוס קלוסום הוא פעולה ניתוחית שנקטו בה בעבר יותר מבימינו במקרים של אפילפסיה קשה כדי למנוע את התפשטות ההפרעה החשמלית מהמיספרה אחת לשנייה). בתנאים נורמאלים מרגיש האדם כישות אחת לכל דבר ועניין אבל משנחתך הקורפוס קלוסום אפשר להדגים את העובדה שכמו המוח גם אישיותו מופרדת במובנים מסוימים לשתיים (שאפילו עלולות להילחם ביניהן על הבכורה).
כחובב משחקי מילים אוסיף עוד דבר אחד: התמונה של "הדם הוא הנפש" מתיישבת היטב עם הביטוי "תשומת לב". זרימת הדם היא אמנם התפוקה של הלב אבל אם מסתכלים עליה בהקשר הכללי הרי היא תשומתו של הלב לקיום תהליכי החיים.
אפסיק עם משחקי המילים הללו לפני שאהפוך לבבה בובה.
 
עכשיו נשלוף את איזמל המנתחים, וניגש לעבודה. קדימה.
א. המאמר נפתח במשפט המחץ "הגענו למסקנה שאין נשמה". וכן, זו היא לא פחות ולא יותר מאשר "קביעתו החד משמעית של המדע". אני חושב שכדאי להחליף ב"קביעתו החד משמעית של מישהו שאמר משהו בשם מישהו".
מעניין מאד מי הוא המדע אליבא דאתר הידען. מעניין מאד איך קרה הדבר שרוב אנשי המדע בארצות הברית לא שמעו על "קביעתו החד משמעית של המדע". מוזר, לא כן?
ב. בכותרת היומרנית מתרברב הכותב בכך שהוא עומד לענות על כל טענותיהם של המפקפקים. ככל הנראה הכותב המלומד פשוט שכח בשלב מסוים מהו הנושא שעליו הוא התבקש לכתוב.
ג. הכותב המלומד מתחבט בשאלה מהי תודעה. הוא החליט משום מה שהתודעה היא היכולת להתמקד בנושא מסוים. ובכן אדוני, אתה שוגה שגיאה מרה. תודעה זו העובדה שאתה מרגיש. כאשר מערכת האזעקה "מרגישה" בגנבים שמנסים לפרוץ את השער, היא פורצת בסדרת יבבות נוראיות. גם כאשר צובטים אותך, אדוני, אתה פורץ בצווחות עזות. בדיוק אותה פעולה. אז מה ההבדל? ההבדל הוא אחד ויחיד. לך כואב, למחשב שמפעיל את האזעקה, לא כואב. אתה מרגיש, המחשב לא. זוהי תודעה, וזוהי נשמה.
ד. וכל זה מתפרסם ב"אתר המדע המוביל בישראל".
בררררררררררר......
איזו אימה....................

תגובות

הידע הוא אויב כאשר הוא נטול אמונה.

צדיק חיים | 12/6/2011 5:47:57 PM

הקדמה קצרה: שימו לב לתשובתו המאלפת של הרב סיני מבית מדרש "הסולם" כשכמה "חוכמולוגים" "ידעניסטים" פרימיטיביים חשבו שהקבלה היהודית הקדושה לא קשורה לאמונה.
שימו לב לרב הזה הוא פשוט גאון מדהים: לא נובח, לא משתלח, לא מתלהם, בשקט ובשכל ישר של דעת תורה נותן תשובות שמשאירות את הקורא פעור פה!


הרב סיני:
זה מכבר פנו אלינו מדענים מאוניברסיטת בר אילן בדבר השיתוף ביננו לבינם.

בקשתם הייתה ללמוד את תורת הקבלה , כדי להבין יותר את הנקודות בהן הם "תקועים מבחינה מדעית" ומוכנים לפתוח צוהר בכיוון הקבלה.

לאחר דיון קצר, ראו המדענים, שכל מה שהם מעלים קיים באופן מדויק בחכמת קבלה.

עניין זה, שישנה חכמה עצומה , הנמצאת ביהדות בכלל ובחכמת הקבלה בפרט, היה נהיר להם.

כך, באמצע שיחה קולחת, אמרה,שאלה אותי דוקטור רוזנברג(שם בדוי), "שמעתי שהקבלה זה מדע ולא דת, חשבתי שמדובר בעוד גימיק, אבל אני רואה שיש בכך משהו" , כך אמרה.

תשובתי אליה הייתה חדה ברורה ובלתי מתפשרת.תשובתי מעט העליבה אותה, אך גם אני בשם הקבלה "נעלבתי" לא פחות ממנה.

[שמעו נא ממה נעלבה.] עניתי לה: "זה כמו שאומר לך , שמעתי שאת בהמה", ומיד התנצלתי והסברתי. אמנם את עושה מעשים של בהמה , אך האם בשל כך את בהמה ? האם אדם, שלא זז לעיתים, הופך אותו להיות דומם, אבן או בול עץ?

שימו לב, כאשר הדבר קרוב אלינו , אנו, אפילו נעלבים, מהגדרה פרטית לדבר כוללני. שהרי ודאי הוא, שמעשה בהמה, במסגרת של אדם, אינה הופכת את האדם להיות בהמה. זה שיש מדע בקבלה עדיין לא הופך את הקבלה למדע. צריך לבדוק, מה המסגרת הכללית, שבה נמצאת חכמה זו, מדע זה.

ישנו חוק חשוב בחכמת הקבלה האומר: "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא".

נכון הוא, שיש פרט הנקרא בהמה בתוך האדם , אך הוא כפוף לכלל הנקרא אדם. וע"כ כל מי שהכלל שלו הוא אדם, גם אם יתנהג לגמרי כבהמה, עדיין ייעלב אם נקרא לו בהמה. זאת הסיבה - אמרתי לדוקטור רוזנברג - שנעלבתי משום שלקחת פרט בתוך הקבלה וצמצמת את כל הקבלה לפרט בתוכה, הנקרא מדע.

למה אצה להם הדרך לכל מיני מורי קבלה למינהם לקרוא לקבלה מדע ולהדגיש ולא דת?

התשובה לכך היא, שדומה הדבר לסיבות הידועות לאותם, המבקשים לראות את האדם כבהמה, כדי לקרוא דרור לתאוותם המינית והבהמית, להפקרות הבלתי מרוסנת של רצונם הגופני. מובן, שאין הדבר עומד במבחן המציאות הגלויה וצריכים הללו להסתיר את רצונם זה. אמנם, למרות זאת, רואים מידי פעם אנשים שקמים ברייש גלי, לומר "אנו בעצם בהמות" וע"כ מותר לעשות את כל מעשי הבהמות. להתיר מין חופשי וסמים לכל דורש, וכל תאווה בעצם מותרת.

ראינו לא מזמן את נשיא ארה"ב לשעבר נחשד במעשי בהמה זדוני, היו אנשים, שהצדיקו אותו. אך כלפי חוץ הממסד כמובן דוחה מעשים ממין אלו, שהרי, באופן מחשבה מסודר, ברור לכל,] שלא בהמות אנו.

כן הוא אלו הקוראים לקבלה מדע ולא דת. מבקשים הללו להתיר את כל הרסן הדתי. מבקשים הם להיות מקובלים "בהמות" (התבלבלתי... לא באמת), מבקשים הללו להיות מקובלים חילוניים.לכבוש את לב החילוניים, וע"י תרמית זדונית זו מורידים את הקבלה להיות מדע ולא דת.

תשאלו אותי, והרי אפילו בעל הסולם קרא לספרו פתיחה לחכמת הקבלה. ואני אענה לכם. נכון. יש חכמה , יש בקבלה מדע מאוד מפותח, האם זה הופך את כל הקבלה למדע ? התשובה ודאי שלילית. זכרו, אני ואתם עושים מעשה בהמות.האם זה עושה אותנו לבהמות?

אחת משלש עשרה המידות בה התורה נדרשת היא כדלהלן: "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד , לא ללמד על עצמו יצא , אלא ללמד על הכלל כולו יצא" זאת אומרת, הסיבה, שחכמת הקבלה יצאה כפרט מתוך הכלל, שהיא הדת, יצאה ללמד על הדת ככלל ולא רק על עצמה.

החכמה, המדע מעיד על הדת ואותה היא מלמדת.לכך נועד המדע במסגרת הקבלה.

תשאלו אותי שוב, "מהיכן אתה לומד שהכלל הוא דת? אולי המדע הוא הכלל והדת היא פרט ממנו ?"

היות ואנו רוצים לייצג את דעת "בעל הסולם " הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל, נביט מעט בכתביו.

דברי בעל הסולם פרי חכם א' עמ' קל"ה "והנך מוצא תכלית כל חכמה חיצונית - לתועלת הגשמיות הנאבדת, בלי ספק היום או מחר".

לכאורה, היינו רוצים לומר שכל העניין הוא בהגדרת המושגים, אך היות ואנו יודעים שהבלבול מכוון הוא להסיח את הדעת , אנו נצרכים, להיות מדויקים בהבנת הדברים.

ישנו הבדל ברור בין כל המדע החילוני למדע הנמצא בתוך הקבלה. המדע החילוני כל תכליתו הוא הגשמיות הנאבדת, ע"כ המדע החיצוני עוסק ודן על פי החוקים, הנובעים מהגשמיות הנאבדת, הנתפסת בחמשת החושים.

ומה ההבדל בין חכמת הקבלה לחכמות חיצוניות?

אומר בעל הסולם בהמשך המאמר "ועתה יש לנו אמת הבנין, למדוד חשיבות חכמת ישראל , על חכמת החיצוניות. שכל ענייניה , אינם זולת להבין דרכי השגחת הבורא ית' על בריותיו, ולהדבק בו יתברך."

ואם כך נשאל, אז גם לקבלה אפשר לקרוא חכמה רק מסוג שונה , עם תכלית שונה .

אך גם היא מתעסקת בחקר על פי נסיון האדם, שדרכו חוקר הוא את האמת, את המדע, את התועלת החברתית את המוסריות.

אך לא כך הדבר, חכמת הקבלה או מדע הקבלה - אם תרצו - שונה הוא לחלוטין ועל כן נקרא הוא דת ולא רק מדע.

ראו את דברי בעל הסולם במאמר "מהות הדת ומטרתה" בספר "מתן תורה" עמ' נ"ה : "מה שאין כן הדת , אשר דבר הכרת טוב ורע המתפתחת בנו מתוך שמושה, יש לה יחס רלטיווי אל ה' יתברך לבדו, דהיינו משינוי הצורה מהיוצר יתברך עד להשואת הצורה אליו יתברך שנקראת דבקות".

הנה אנו רואים שהגדרת הדת של בעל הסולם היא בדיוק כמו הגדרת חכמת ישראל. (ראה קטע למעלה המתחיל במילים אומר בעל הסולם). דהיינו חכמת ישראל-הקבלה והדת אחד הם. וראוי להבנת נושא זה לקרוא את כל מאמר "מהות הדת ומטרתה" של בעל הסולם בספר "מתן תורה".

אם כך הם פני הדברים, מומלץ להיזהר מאנשים, המעוניינים להראות באופן מכוון את תורת הקבלה רק כמדע ולא כדת. זהו אמנם מדע אך שונה בתכלית ממדע המסתמך על החושים, נסיונם, וההקשים הנובעים מנסיונות אלו.

זהו מדע המסתמך על אמונה בידע עליון שלא בא משכלו של האדם. כל החקירה נועדה רק כדי לפתח את ההבנה של מה שידוע, ולא לחדש את הידיעה. מסתמך הוא על המושג הראשוני של יש מאין, שהוא שורש האמונה, ולא רק מהיש מיש , שהוא שורש המדע והחקירה השכלית הטהורה.

הדברים כל חדים בדיוקם בתורת בעל הסולם, עד כדי שאומר הוא, שלא ניתן להבין, רק בשכל, את תורת הקבלה.

עוד צריך לומר, שהמדע של הקבלה, תכליתו שונה באופן מהותי מכל המדע החילוני. מטרתו, דבקות בה' ולא צבירת ידע חיצוני.

אלו דברים, שהופכים מדע זה להיות דת , וכל מי שמנסה ליצור הדמיה למדע חילוני ע"י שם דומה, אך עם תוכן בעל משמעות שונה לחלוטין, טועה ומטעה. ונראה, שבכוונה ברורה נעשה הדבר כך.

ישנה טענה ידועה, שעל ידי הצגת הדברים באופן כזה, אפשר לקרב את החילוניים ללמוד את תורת הקבלה. על זה כתב בעל הסולם פרי חכם "אגרות קדש" עמוד י"ב :"ומכבר ידעת את שיחתי, במנהג אותם המקרבים תלמידהם לאמת, בחבלי זיוף ובמטוה של שקרים, או מותרות, אשר מעודי לא נטמאתי בגילוליהן, ולא באלה חלק יעקב, ולכן כל דברי נאמרים באמת, ובאותו מקום שאי אפשר לגלות דבר אמת, אני שותק לגמרי"

הדברים ברורים ביותר. מי שמכיר את בעל הסולם ובנו בכורו הרב"ש יודע בוודאות, שאינה מוטלת בספק, שהם אמרו בפה מלא דברים שונים. התנהגו באופן שונה. הוצאת דברים מהקשרם גרמו להרבה רעות בהיסטוריה היהודית. עלינו להיות זהירים מאוד.

אפשר להגיש את האמת . היא חזקה מאוד גם כך. אין אנו צריכים לחשוש שמה לא תובן או לא תתקבל. זו שמירתה. כך כותב בעל הסולם ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" אות ד'.

צא ולמד קורא יקר את פני הדברים. עצתי לך, לא להאמין לי או לכותבים אחרים. קרא את מאמרי בעל הסולם, העוסקים בנושאים אלו, ותואר לך בע"ה האמת.