יש אלוקים פרק י' - החויה האישית
בהמשך הפרק השלישי מכוונן דוקינס את חיצי לשונו המושחזים לעבר הטיעון מן החויה האישית, כלומר אנשים שטוענים כי עברו חויות אישיות על - טבעיות כאלו ואחרות. אין דבר יותר קל מאשר ללגלג על אנשים שטוענים כי פגשו בחצות ליל בקרן הרחוב את השטן בכבודו ובעצמו, או את אחד מסגניו המחרידים. אפשר למלא ספר שלם בדברי ליצנות מושחזים עם הזקנה שפגשה את רוחה של כיפה אדומה, או של הזאב, על ההוא שקולות משאית האשפה נידמו לו כקולות רשעי עולם הבוקעים מאש הגהינום. כמה קל, כמה פשוט.
ואולם, חשיבה זו, הדוחה על הסף כל טיעון לקיומם של תופעות לא טבעיות, מבלי לבחון את הטענות והעובדות לגופם של דברים, היא חשיבה אנטי רציונלית. אדם רציונלי, הוא אדם שלא מתייחס לשום דבר כמובן מאליו. כל דבר צריך בירור. יש עדויות? בא נבדוק. נבחן. בא ניצור קריקטוריונים ברורים, מתי אנו מאמינים לסיפורים ומתי לא.
ניקח רק לדוגמא את תופעת החויה החוץ גופית במוות הקליני. אם נרצה לתאר את התופעה בצורה מדויקת, הרי שמדובר במיליוני אנשים ברחבי העולם, שעברו את רגע סף המוות, וראו וחשו כיצד נפשם מתנתקת מגופם. רבים מתוכם מעידים כיצד הם החלו את המסע הנורא לקראת העולם הבא, עולם הנשמות. לא מדובר בתופעה נדירה כלל וכלל, אלא בתופעה רחבה ונפוצה ביותר, שאיש אינו מכחיש את עצם קיומם של עדויות כה רבות. מדובר במיליוני אנשים בעולם כולו, מכל שכבות האוכלוסיה ממש. משכילים כנבערים, חילונים כדתיים, ואפילו לוחמים אנטי דתיים, כמו העיתונאי החוזר בשאלה ישראל סגל. זו תופעה, שאין להתכחש לה.
החוקרים נתנו לתופעה זו את השם המקומם "חוויית סף המוות". באותה מידה בדיוק ניתן לכנות את מיליוני העדויות על קיומה של צרפת כ"חוויית סף המטוס בנמל התעופה היתרו בפריז". החוקרים מנסים לתת הסברים שונים ומשונים לתופעה זו, או יותר נכון למציאות ברורה זו. ההסברים הללו כל כך חלושים, כל כך תלושים, כל כך מלאכותיים, שההסברים הדתיים החלושים ביותר של הכמרים הקתוליים נשמעים משכנעים בהרבה מאלו.
"אנשים מדמיינים"... אהה...
האם בית משפט היה מקבל את "טיעון הפנטזיות" בייחס לעדויות של מליוני אנשים שנמצאו תואמות להפליא?
"אנשים מאמינים במשהו, אז הם נוטים לחשוב שהם ראו אותו"... אהה...
רגע, אז הצופים של ביתר ירושלים ידמיינו כולם ביחד שהנבחרת שלהם ניצחה? ובית המשפט היה מקבל את הטיעון הזה?
ולמה מעולם לא דמיינתי בלילה שנשמתי עולה למרום, הרי אני מאמין בזה בלב שלם. ובכלל, ממתי אנשים לפני המוות מתחילים לחלום חלומות? ומדוע כולם חולמים על חויה חוץ גופית, ולא על מיליוני חלומות אחרים, אפשריים לא פחות? והרי אפילו סתם כך בלילה רגיל אם מיליוני אנשים יחלמו אותו חלום זו תהיה תופעה פרא נורמאלית. ואני עד היום לא שמעתי על מישהו שחלם בלילה אפילו פעם אחת כיצד נשמתו עוזבת את גופו ועולה לתת את הדין הנורא.
מה יותר הזוי, לפגוש את השטן בקרן הרחוב, או להאמין שמיליוני אנשים חולמים באופן קבוע חלום זהה דווקא בעומדם על סף המוות, חלום ש"משום מה" מסתדר היטב היטב עם ההסתכלות הדתית על העולם, אותה הסתכלות ש"משום מה" מסתדרת כמעט עם כל מה שזז.
אז לא רק שדוקינס וחבריו מאמינים בערימת ההבלים הללו בלב שלם, אלא שהם עוד דורשים מאתנו להכיר באמונות טפילות אלו כ"ברירת מחדל", כאילו זו היא ההסתכלות הפשוטה. ומי שלא מאמין בערימת הפיות והדרקונים של דוקינס, הוא הרי לא רציונלי.