תגובה לסרטוני הכפירה - המשך - בין אריסטו לאשת הבאפלו

מאת: נח גוטמן | 28/01/2012 מבט לעולם השקר

במאמר הקודם הגענו למסקנה, כי מצד אחד לאיש מאתנו אין ספק על קיומם של אריסטו וסוקרטס, למרות שמעולם לא ראינו אותם, ומצד שני איש מאתנו אינו מאמין לסיפורי האינדיאנים על הבאפולו שהפך לאישה ונתן להם את המקטרת, למרות ששני הסיפורים נשענים בדיוק על אותו מקור - מסורת אנושית של דור אחר דור.

אי לכך עלינו לחשוב מה הם ההבדלים הכל כך תהומיים בין שני הסיפורים, הבדלים שגורמים לנו להאמין מצד אחד במציאותו של אריסטו ללא צל צלו של ספק, ומצד שני לכפור במעשיית אשת הבאפולו. שני הסיפורים התרחשו בתוך חברה של עובדי אלילים לפני אלפי שנים, ושניהם הותירו חותמות - אריסטו השאיר ספרים, והבאפולו הותיר מקטרת. ובכל זאת לזה אנו מאמינים לגמרי, ולזה לא. מדוע?

הטענה כאילו החילוק נובע מכך שהסיפור על אריסטו הוא סיפור טבעי ואילו אשת הבאפולו עשתה דברים לא טבעיים היא טענה ש - א. איננה הגיונית. ב. איננה נכונה עובדתית. היא איננה הגיונית, שכן אם אנחנו מוכנים להמר על טריליון דולר על כך שאריסטו אכן היה קיים, משמע שהעדות של המסורת האנושית של איש מפי איש היא עדות אמינה ברמת אמינות של מאת האחוזים ממש. מבחינתנו, עדות זו זהה בעוצמתה ואמינותה לראיה שלנו, במו עינינו. אם היינו רואים את אריסטו עין בעין, היינו משוכנעים בקיומו בדיוק באותה רמת שכנוע שבה אנו משוכנעים כיום, מבלי לראותו. כמו כן, טענה זו איננה נכונה עובדתית, שכן אילו היו עמודים בפנינו מיליוני אנשים שעברו בעצמם את ים סוף, וראו את כל אירועי היציאה ממצרים במו עיניהם, תוך שהם מראים על מקומות ותאריכים מדויקים, שום כופר לא היה מעיז להכחיש מציאות ניסית זו.

מה אם כן ההבדל שבין אריסטו לאשת הבאפלו?

ניתן למנות מספר רב של הבדלים מהותיים ביותר.

א. הסיפור על אודות אריסטו התרחש בפני מספר עצום של אנשים. במשך שנות חייו של כל אדם באשר הוא, הוא נפגש עם עשרות אלפי אנשים שונים, בכל מיני הזדמנויות. כל אדם שני ביוון הקדומה פגש או את אריסטו בעצמו, או מישהו אחר שפגש בו. לעומת זאת, סיפור הבאפולו התרחש בפני קבוצה קטנה של אנשים.

ב. אריסטו חי במשך שנים רבות. לא מדובר על אירוע בודד, שהתרחש מספר שניות כמו אשת הבאפולו, אלא על משהו ארוך ומתמשך, שנמשך עשרות שנים. איש מאתנו אינו משוכנע למשל שפיתגורס אכן רץ עירום בחוצות אתונה כאשר גילה את סוד המשקל הסגולי, אך לכולנו ברור שפיתגורס אכן היה קים. מפני שפיתגורס חי עשרות שנים, ואילו הריקוד הערום באתונה לא נמשך יותר מכמה דקות, אם אכן היה.

ג. איש אינו ידוע לציין לא את המיקום המדויק ולא את התאריך המדויק שבו התרחש סיפור אשת הבאפולו, אך כולנו יודעים היכן גר אריסטו, ובאיזו תקופה. מאד קל לספר סיפור ללא מיקום ותיארוך מדויק, אך קשה מאד להמציא סיפור עם תיארוך ומיקום. איש אינו יכול להכחיש את הסיפור שאתמול בלילה השתולל דינזאור ברחוב אחד בעולם, שאיש אינו יודע היכן הוא, אך ניתן להכחיש סיפור שכזה אם המספר יטען כי המעשה היה בכניסה לתל אביב מכיון ז'בוטינסקי, בשעה עשר וחצי.

ד. לא ברור עד כמה האינדיאנים באמת היו משוכנעים בסיפור אשת הבאפולו. ברגע שמישהו הגיע עם סיפור יותר יפה, על ישו או מוחמד, הם היו מוכנים מיד לשכוח מהסיפור הישן לטובת החדש. היוונים לעומת זאת התייחסו לאריסטו כאיש מציאותי, חלק מעובדות ההיסטוריה היבשות.

ה. הסיפורים אודות אריסטו אינם סיפורים בודדים בחלל הריק. ליוונים הייתה היסטוריה שלימה מהתקופה המדוברת. אמנם לא לפרטי פרטים, אך בהחלט היו להם ידיעות רבות על אותה תקופה. לאינדיאנים לעומת זאת, כמעט ואין שום מסורת מהתקופה המקבילה. המסורת על האיש אריסטו משתלבת בתוך רשת שלימה של ידיעות על אישים, שליטים, ומאורעות. היסטוריה שלימה, לעומת סיפורים בודדים.

השילוב של כל אותם הבדלים, יוצר תמונת מצב כללית, שמשייכת את מציאותו של אריסטו לאגף ההיסטוריה הברורה והמוחלטת, ואילו את סיפורי הבאפלו, לאגף האגדות, נושא למחקרים אנתרפולוגים של חוקרי שבטים ואגדות עם.

עכשיו, ניקח את סיפורי התורה, וננסה לראות היכן הם עומדים ב"סולם אריסטו". נעבור סעיף סעיף, ונראה שלא זו בלבד שיציאת מצרים והנדודים במדבר  נמצאים בצד של אריסטו, אלא שהם נמצאים שם בקצה הקיצוני ביותר של הסולם, הרבה מעל ומעבר לאריסטו.

א.  אירועי יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, והנדודים במדבר, התרחשו בפני שלושה מיליון בני אדם לפחות. פי עשרות מונים מאשר קיומו של אריסטו.

ב. אירועים אלו התרחשו במשך ארבעים ואחת שנה, דבר יום ביומו, בני ישראל אכלו מן, היו מוקפים בענני הכבוד, ראו כי קרן אור פני משה, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. לא אירוע חד פעמי, ואפילו לא סדרת אירועים, אלא חיים שלמים.

ג.  התורה מציינת מקומות ותאריכים מדויקים לחלוטין, של כל אירוע גדול וקטן המתואר בה. מסעותיהם של בני ישראל במדבר, קריעת ים סוף, מתן תורה, כל אלו מגובים על ידי פירוט רב.

ד.  בני ישראל בכל הדורות (וגם אומות העולם ע"ע כתבי מנתון, ההיסטוריון המצרי הקדום) , ראו ביציאת מצרים סיפור הסטורי מוחלט, בדיוק באותה צורה שאנו רואים את מלחמת העולם הראשונה והשניה. על סמך ידיעה ברורה זו היו הם מוכנים לקבל את התורה המקיפה והכבדה ביותר שקיבל על עצמו עם כל שהוא שבמהלך ההיסטוריה.

ה. כל ספרי התנ"ך, מספרים את ההיסטוריה היהודית בפירוט רב, דור אחר דור, בהשתלשלות של רשת צפופה מאד של אירועים רבים, שונים ומשונים זה מזה.

נמצא אם כן, שההיסטוריה התנכית כולה היא הסטוריה לכל דבר וענין, ואנו יכולים להיות בטוחים בקיומה בוודאות מוחלטת שאיננה פחותה מראיה ישירה ובלתי אמצעית, לא פחות ואף יותר מכל אירוע היסטורי אחר.

למאמר זה לא ניתן להגיב