חנוכה: המאבק על התרבות היהודית

מאת: יאיר טיילור | 20/12/2011 מעגל השנה

נס חנוכה, כולנו יודעים,  התרחש בשנת  200 לפני הספירה בערך. בשנים האלה, היוונים שלטו כאן בארץ כחלק מהאימפריה הענקית שלהם, ואיפשרו לתושבי הארץ אוטונומיה מלאה תחת שלטונם. למרות זאת, קראו קומץ זעיר של מורדים תיגר על הממלכה הענקית, והכריזו על מאבק מזויין נגדו, דבר שנלמד באקדמיות הצבאיות כנידון מראש לכישלון. עם זאת, כולנו יודעים, המאבק הוכתר בניצחון שהחזיר את השלטון לבית חשמואני, ואף גרם לעירעורים מרחיקי לכת בקרב האמפריה כולה.

מה גרם לאותו קומץ מורדים לצאת מאדישותו ולעורר את הענק מרבצו?

בתפילת "על הניסים" אנחנו אומרים "כשעמדה מלכות יוון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". אנחנו מתבוננים בהסטוריה ומבקשים לבדוק כיצד בדיוק ניסו היוונים להשכיח את התורה. מסתבר שהיוונים לא כפו חילוניות גמורה על כל תרי"ג מצוות. הם אמנם פרצו וחיללו את בית המקדש, אבל לא החריבו אותו. עיקר המאבק שלהם היה בשמירת שבת, ברית מילה וקידוש החודש והנגזר מזה: הלוח העברי. מן הדין היה להרחיב את הדיבור על שלושה קודקודים אלו, ועל הברית שהם מסמלים בין עם ישראל לאלוקיו, בקידוש הזמן ועידון היצר. אולם עדיין אין זה נותן מענה לשאלתנו: כיצד היוונים השכיחו את התורה?

אז מי בעצם היו היוונים? היוונים הם למעשה האב טיפוס של התרבות המערבית, תרבות יוון השפיעה עמוקות על תרבויות אחרות שכבשו אחריה את במת  ההסטוריה. הם אלו שהשתיתו את תרבות הפנאי והבלינות לסוגיה. הם אלו שייסדו את זה שאם יש לך זמן פנוי, אתה מוזמן לצפות בשני גברתנים המתגוששים זה בזה, ללא כל מטרה אחרת. הם גם העריצו את החזק, הגיבור, היפה, הנאור, המשכיל. אבל בעיקר: הם החדירו לתודעה את הרעיון שזמן זה תענוגות, זמן זה בליינות, זמן זה ספורט. מצויין! מה רע?

לימוד התורה בעם היהודי הוא מאז ומתמיד היווה את התשתית התרבותית והרוחנית של העם. מלבד היותו גורם מקשר בין העם לאלוקיו, ומורה דרך להתנהלות הלכתית, היה זה הווי רוחני ואינטלקטואלי. כבר מגיל צעיר מאוד היה הנער נחשף לתכני עומק, לוגיקה, חשיבה מורכבת ויכולת ניתוח אנליטית. לימוד התורה מקיף את האדם בכל שעות היממה, "ודיברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך" וזה חוץ מ"ושיננתם לבניך". מה יהודי עושה כאשר הוא נוסע בדרך, והוא פנוי? מרכז את המחשבות אודות תקיפת בעיה מסויימת, מנווט את ההגיון ומרכז את היכולת האנושית האמיתית לחשיבה בעלת מטרות והשגים. הלימוד, במתכונתו האמיתית, הוא חווייתי, וככזה הוא מקיף כל רגע פנוי-מחשבה מזמנו של היהודי, ומעשיר את חייו בעומק וראיה רבת היקף.

יש גם תועלות נלוות ללימוד זה, כאשר הוא בא לידי יישום בחיי היומיום, אולם אין זה מעניין מאמרינו.

מה בסך הכל רצו היוונים? לשלב אותנו בחיי המודרנה. בואו, תהיו אלופים ביורוליג, תקבלו פרס נובל פה ושם, תהיה לכם טלוויזיה בבית, תהנו מחיי התיאטרון והתרבות שלנו. מה רע?

אין רע! אולם הסגידה לתרבות החומרית שהיא מעצימה את חיי החומר ללא כל מטרה רוחנית בסופה, היא שקיעה מוסרית וצלילה בעומק תהומות התוהו שיכול האדם לנשור.  מהכבים ביקשו לחדד מסר זה, אנחנו יכולים וצריכים להדגיש כי החיים כאן הם בעלי משמעות, בעלי מטרה. יש מחיר לזמן. נהנתנות לשם נהנתנות היא פסולה (אין הכוונה שאנחנו אמורים להתנזר לחלוטין מחיי החומר, אולם אנחנו משתמשים בהם למטרות גבוהות יותר, ולא הופכים אותם למטרה). נר החנוכה, אותו אנחנו מדליקים שנה אחרי שנה במשך 2200 שנה, מחדד בעיניינו מסר רוחני ותרבותי זה.

 

חנוכה שמח!

תגובות

ישנו גבול מסויים בעניין הזה

אהדה לתורה | 22/12/2011 01:56:28

קיום מצוות התורה הוא חשוב ביותר, אבל מכאן ועד להגיד שאדם שמשקיע מחייו לקידום המדע, לחקר החומרניות בעולם זוהי סטייה מדרכי התורה זה לדעתי ממש לא-נכון. פרופ' ישראל אומן הוא אדם דתי מאוד שזכה בפרס נובל במתמטיקה על חקר ענף בתחום הכלכלה, אני לא חושב שבגלל שהאיש הנכבד שם לעצמו למטרה לחקור את עולם החומר הוא סטה מדרכי התורה. האם פרופ' שכטמן לדוגמה הוא אדם מחוסר-דת בהכרח? לא. לדעתי עד שלא התוודה בעניין, ולפי מה שאני יודע הוא לא, איננו יודעים אם הוא למשל מסורתי, גם הוא לא יעז להגיד את זה בפני התקשורת בראיונות לקהילה המדעית, מעצם היותה שונאת כל דבר שקשור לדת/מסורת, והוא ידידי, חבר ותיק בקהילה שסירבה להכיר בגילויו שנים רבות. דרך-אגב, גם אני רואה את המרד כנגד היוונים כגבורה של אדיקות על שמירת הדת, התרבות והמסורת. גם אני חושב שההתקוממות היא זו שגרמה להתמוטטות המהירה של ממלכת אנטיוכוס ולכבישתו בידי הרומאים. המדהים הוא, שבמהלך ההצלחה חסרת-ההיגיון הזו (אנחנו מדברים אמנם על אימפ' מתפרקת, אך עובדה שרק היהודים הצליחו לגרום לטריגר משמעותי של נפילת אימפריה שהשתרעה מפרס עד מצרים (לאחר כיבוש בית תלמי). לדעתי, אם המרד לא היה מושך תשומת לב כ"כ רבה היוונים היו מצליחים גם לנצח בתורכיה את הרומאים, אבל עצם זה שאספסוף קטן גם לכך, זה נס. אם תחשוב על זה, עמים שלמים תחת כיבוש שמרו על שתיקה ואספסוף יהודי זעום גם לכאוס שלם. גם היסטוריונים היום עדיין בפליאה כיצד ייתכן שהאנטיכוס הזה שטרוד בכ"כ הרבה בעיות במדיניות חוץ, לפתע מפנה את גבו להסתכל על התקממות קטנה (לפני המרד, אנטיכוס נסע למצרים לחתום על הסכמים דיפלומטים, כשחזר הודיעו לו על התקוממות קטנטנה ביהודה) אף-אחד לא יודע מדוע האנטיכוס הזה מחליט להלהיט את העניינים עוד (מטיל גזרות), גם כשהוא יודע שיכול לגרום להשמדה סופית של האימפריה? זה מה שנקרא לדעתי, קנאה ביהודים. כשגם אחרי שבאה פילוסופיית ההלניזם עדיין לא כולם ביהודה תמכו בה, כל העמים מסביב הפכו לסנקריטיסטים, רק היהודים בשלהם, מה גורם להם להישאר בעמדתם? תרבותם, מסורתם, דתם? כל התשובות נכונות.

תגובת הדוס: אני מסכים. אני התייחסתי רק לבהיה במסך הטלוויזיה, או צפיה באיזה מאבק גליאדטורים כתכלית החיים.

לאהדה לתורה

נח גוטמן | 22/12/2011 12:16:39

הרעיון שלך שההתקוממות ביהודה הביאה את תחילת הסוף של האימפריה הרומאית כתובה בגמרא, אני לא זוכר את המקור המדויק, אבל זה ודאי כתוב, שהיהודים כרתו ברית עם הרומאים להפיל את היונים, והרומאים עמדו בברית כמה שנים עד שהחליטו להפר אותה.
אגב, בספר יוסיפון רואים בכמה מקומות שהיהודים היו גורם מאד משמעותי במפה הבינלאומית.

לנח- היהודים תמיד היו ויהיו חלק בלתי נפרד מהעולם

אהדה לתורה | 23/12/2011 00:28:13

אין זה רעיון אלא עובדה שאין יהודי שבעולם שלא יוכל להתנגד לה. מאז תקומתו של העם היהודי ועד היום אנחנו תמיד על המפה גם שאנו פיזית לא, גם בגלות הראשונה בבבל, חכמת היהודים נשמעה תמיד, היהודים נודעו בתפקידים משמעותיים, מרדכי היהודי הוא רק דוגמה אחת עד כמה היהודים היו נעוצים חזק בממלכות הגויים, ולו דווקא היה המזל שדודניתו תזכה להיות אשת השאה- שליט כל העולם המוכר מהודו עד סודן. גם לאחר-מכן בגלות השנייה שכבר נפוצנו בכל העולם- נודעה חכמת היהודים בכל התקופות מחשכת ימי-הביניים (יהודים משמשים כסוחרים ראשיים של הקייזר הגרמני, מלכי בריטניה למיניהם (עד הגירוש בסוף המאה ה-13) וקיסרי צרפת זה נמשך דרך הרנסאנס וגם עד המודרנה. איני צריך לספר לך שבגרמניה של רפובליקת ויימאר שליש מהפרופסורים היו יהודים, ועד היום מתקומת אמריקה יהודים שימשו בתפקידים זוטרים. אם תשאל אותי, החכמה היא מטעם האל, עקשנותו (שלפעמים לא לטובה) של העם היהודי היא שהביאה אותו למעמד הר סיני ולבחירתו ע"י ה' מכל העמים.

תגובת הדוס: יתכן גם שמשולב בזה גם בדביקות בתורה שגם מחנכת ומרגילה לחשוב, וגם מעצבת את האישיות ומלמדת עמידה על עקרונות.