חנוכה: המאבק על התרבות היהודית
נס חנוכה, כולנו יודעים, התרחש בשנת 200 לפני הספירה בערך. בשנים האלה, היוונים שלטו כאן בארץ כחלק מהאימפריה הענקית שלהם, ואיפשרו לתושבי הארץ אוטונומיה מלאה תחת שלטונם. למרות זאת, קראו קומץ זעיר של מורדים תיגר על הממלכה הענקית, והכריזו על מאבק מזויין נגדו, דבר שנלמד באקדמיות הצבאיות כנידון מראש לכישלון. עם זאת, כולנו יודעים, המאבק הוכתר בניצחון שהחזיר את השלטון לבית חשמואני, ואף גרם לעירעורים מרחיקי לכת בקרב האמפריה כולה.
מה גרם לאותו קומץ מורדים לצאת מאדישותו ולעורר את הענק מרבצו?
בתפילת "על הניסים" אנחנו אומרים "כשעמדה מלכות יוון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". אנחנו מתבוננים בהסטוריה ומבקשים לבדוק כיצד בדיוק ניסו היוונים להשכיח את התורה. מסתבר שהיוונים לא כפו חילוניות גמורה על כל תרי"ג מצוות. הם אמנם פרצו וחיללו את בית המקדש, אבל לא החריבו אותו. עיקר המאבק שלהם היה בשמירת שבת, ברית מילה וקידוש החודש והנגזר מזה: הלוח העברי. מן הדין היה להרחיב את הדיבור על שלושה קודקודים אלו, ועל הברית שהם מסמלים בין עם ישראל לאלוקיו, בקידוש הזמן ועידון היצר. אולם עדיין אין זה נותן מענה לשאלתנו: כיצד היוונים השכיחו את התורה?
אז מי בעצם היו היוונים? היוונים הם למעשה האב טיפוס של התרבות המערבית, תרבות יוון השפיעה עמוקות על תרבויות אחרות שכבשו אחריה את במת ההסטוריה. הם אלו שהשתיתו את תרבות הפנאי והבלינות לסוגיה. הם אלו שייסדו את זה שאם יש לך זמן פנוי, אתה מוזמן לצפות בשני גברתנים המתגוששים זה בזה, ללא כל מטרה אחרת. הם גם העריצו את החזק, הגיבור, היפה, הנאור, המשכיל. אבל בעיקר: הם החדירו לתודעה את הרעיון שזמן זה תענוגות, זמן זה בליינות, זמן זה ספורט. מצויין! מה רע?
לימוד התורה בעם היהודי הוא מאז ומתמיד היווה את התשתית התרבותית והרוחנית של העם. מלבד היותו גורם מקשר בין העם לאלוקיו, ומורה דרך להתנהלות הלכתית, היה זה הווי רוחני ואינטלקטואלי. כבר מגיל צעיר מאוד היה הנער נחשף לתכני עומק, לוגיקה, חשיבה מורכבת ויכולת ניתוח אנליטית. לימוד התורה מקיף את האדם בכל שעות היממה, "ודיברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך" וזה חוץ מ"ושיננתם לבניך". מה יהודי עושה כאשר הוא נוסע בדרך, והוא פנוי? מרכז את המחשבות אודות תקיפת בעיה מסויימת, מנווט את ההגיון ומרכז את היכולת האנושית האמיתית לחשיבה בעלת מטרות והשגים. הלימוד, במתכונתו האמיתית, הוא חווייתי, וככזה הוא מקיף כל רגע פנוי-מחשבה מזמנו של היהודי, ומעשיר את חייו בעומק וראיה רבת היקף.
יש גם תועלות נלוות ללימוד זה, כאשר הוא בא לידי יישום בחיי היומיום, אולם אין זה מעניין מאמרינו.
מה בסך הכל רצו היוונים? לשלב אותנו בחיי המודרנה. בואו, תהיו אלופים ביורוליג, תקבלו פרס נובל פה ושם, תהיה לכם טלוויזיה בבית, תהנו מחיי התיאטרון והתרבות שלנו. מה רע?
אין רע! אולם הסגידה לתרבות החומרית שהיא מעצימה את חיי החומר ללא כל מטרה רוחנית בסופה, היא שקיעה מוסרית וצלילה בעומק תהומות התוהו שיכול האדם לנשור. מהכבים ביקשו לחדד מסר זה, אנחנו יכולים וצריכים להדגיש כי החיים כאן הם בעלי משמעות, בעלי מטרה. יש מחיר לזמן. נהנתנות לשם נהנתנות היא פסולה (אין הכוונה שאנחנו אמורים להתנזר לחלוטין מחיי החומר, אולם אנחנו משתמשים בהם למטרות גבוהות יותר, ולא הופכים אותם למטרה). נר החנוכה, אותו אנחנו מדליקים שנה אחרי שנה במשך 2200 שנה, מחדד בעיניינו מסר רוחני ותרבותי זה.
חנוכה שמח!