הרב פינקל - קוים לדמותו

מאת: נח גוטמן | 11/8/2011 הידעת?

היום בבוקר, איבד עולם התורה את אחד מעמודיו המרכזיים - הגרנ"צ פינקל, ראש ישיבת מיר בירושלים.

לכתוב קוים לדמותו של הנפטר אינני יכול, שכן לא הכרתיו מעולם. במקום זאת אכתוב קוים לדמותו של מפעל חייו - ישיבת מיר המעטירה. ישיבה שדברי ימי חייה שזורים היטב בדברי ימי עם ישראל בדורות האחרונים ואף למעלה מכך, כפי שנראה בהמשך.

ישיבת מיר לא נוסדה על ידי הרב פינקל. יתירה מזו, איש אינו יודע כיצד נוסדה,  {ע"פ "תנועת המוסר" מאת הרב דב כץ, בר סמכא גדול בנושאים אלו} (חוץ מהכותבים בויקיפדיה שזכו כנראה לגילוי אליהו בנושא...). לא רק שאיננו יודעים מי יסדה, אלא שאיננו יודעים מתי בכלל נוסדה. מה שברור בודאות גמורה, שמדובר בישיבה העתיקה ביותר בעולם, שהפכה בשנים האחרונות גם לגדולה ביותר.

ישיבת וולאז'ין נחשבת בפי כל ל"אם הישיבות". ואכן, היא הייתה אב טיפוס לישיבות במתכונתם המודרנית, וכל הישיבות כיום הם חיקוים של הישיבה בנוסח הווליז'יני. ואולם, הישיבה היחידה הקיימת כיום עוד מהעידן שלפני וולוז'ין היא ישיבת מיר.

באותה תקופה היו ישיבות רבות באירופה. בכל ישוב בעל אוכלוסיה יהודית משמעותית הייתה ישיבה מקומית, בראשותו של הרב המקומי. ישיבות צנועות אלו נשאו אופי מקומי מובהק, והם היוו חלק אינטגרלי ממוסדות הקהילה, בניגוד מוחלט לישיבות מבית מדרשה של וולאז'ין שנותקו לחלוטין מההקשר הקהילתי המקומי, והפכו למוסדות עמצאיים בזכות עצמם.

זו הסיבה שאיש אינו יודע מתי נוסדה ישיבת מיר. הייתה זו ישיבה מקומית קטנה וצנועה, בעיירה ליטאית לא גדולה במיוחד, שאפילו את שמה לא היינו שומעים אלמלי מה שאירע לישיבה שבתחומה. עיירה זו הייתה נבלעת בתהום הנשיה ביחד עם מאות ואלפי עיירות יהודיות קטנות במזרח אירופה. ככל הנראה ימיה של ישיבת מיר כימיו של הישוב היהודי בעיירה מיר.

בניגוד לישיבות רבות מהטיפוס הישן שהלכו וגוועו ביחד עם קריסתו של העולם היהודי הישן והעתיק, הרי שישיבת מיר עברה מהפיכה מיוחדת במינה - היא התאימה את עצמה שלב אחר שלב לצורתו החדשה של עולם הישיבות. בזמן שהישיבות המקומיות הלכו ונעלמו ואת מקומם תפסו הישיבות החדשות, ישיבת מיר הלכה והתאימה עצמה לדרישות החדשות, וכך שרדה היא בגאון על פני תקופות ותהפוכות.

כאשר ישיבות המוסר כבשו בסערה את עולם התורה, ישיבת מיר קיבלה לתוכה את המהלך החדש בזרועות פתוחות. ואילו כאשר החלו לנשב מכיוונה של וולוז'ין רוחות דל דרך חדשה בלימוד, דרכו של הגר"ח מבריסק, היו אלו ראשי הישיבה של מיר ששלחו את תלמידיהם המובחרים להשתלם בדרך זו אצל הגרי"ז מבריסק ולהביאה עמם לישיבה. זהו סוד כוחה של מיר - הישיבה שידעה להתעדכן כל הזמן.

בתקופת מלחמת העולם השניה עברה ישיבת מיר פרשיה מיוחדת במינה. בזמן שאירופה כולה עלתה בלהבות, ומיליוני יהודים קדושים וטהורים נעקדו על קידוש השם, הצליחה הישיבה בדרך פלאית להימלט מגי ההריגה אל המזרח הרחוק, לעיר שנחאי שביפן הרחוקה, המדינה היחידה שהסכימה לקלוט כמות קטנה ביותר של פליטי החרב הנמלטים על נפשם (כן, אובמה. אחמדיניג'אד אמרנו?). באותה תקופה חיו בני הישיבה בתנאים קשים מנשוא, בודדים עלי אדמות, כאשר גורל משפחותיהם לוטה בערפל הקרב. גם חייהם שלהם היו בסכנה תמידית, כאשר היפנים, בעלי בריתם של הנאצים ימ"ש התלבטו כל העת מתי בדיוק לחסל את שארית הפליטה. ואולם בני הישיבה שקדו על תלמודם ברמות בלתי נתפסות, ללא כל התחשבות במצבם הגשמי האומלל, ובחרב המתנופפת מעל לראשיהם.

לאחר המלחמה היגרו בני הישיבה לארצות הברית, ולאחר מכן עלו ברובם לארץ ישראל, שם הקימו את ישיבתם מחדש, על אדמת הקודש.

הגרנ"צ פינקל זצ"ל קיבל את הנהגת הישיבה לידיו בשנת 1990. באותה תקופה היו בישיבה "רק" חמש מאות תלמידים בלבד. כאשר השיב את נשמתו לבוראה, מונה הישיבה למעלה מששת אלפים תלמידים, והיא מהוה את הישיבה הגדולה ביותר בעולם.

מה שמפעים במיוחד במספר עצום זה היא העובדה שמדובר ככל הנראה באחת הישיבות הגדולות ביותר בהיסטוריה כולה. אין ספק שלפחות מאד תקופת חז"ל לא הייתה ישיבה גדולה כל כך. אפילו בישבות הגאונים המפורסמות בבל, לא היו יותר מאלף ומאתיים תלמידים גם בתקופות הגיאות החזקות ביותר שלהם.

אם יש משהו שיכול לשכנע אותי שאנו אכן נמצאים בתחילת תהליך הגאולה, זה לא הטנקים של צהל ולא קראוונים על גבעת טרשים בשומרון, אלא המראה של ששת אלפים תלמידי ישיבת מיר העושים את דרכם בשעות הבוקר מטור האוטובסים האדיר לעבר בתי המדרש השונים המפוזרים בשכונת בית ישראל הירושלמית. חלק נכבד מתלמידים אלו אינם ישראלים. יש בהם אמריקאים וצרפתים, פורטוגזים וברזילאים. כולם כאחד מהוים חלק מהיצירה הענקית שנקראת ישיבת מיר.

לא בקלות הצליח הרב פינקל להרים את הישיבה לשיאים שכאלו. רק בעמל וביזע רב, כאשר מצבו הגופני קשה מאד כבר שנים ארוכות, ללא ליאות וללא מנוחה, בדם ממש. גם אדם בריא וחזק מתקשה לעמוד במטלה הנוראה, קל וחומר לאדם שסבל משתי מחלות איומות רחמנא ליצלן, שריתקוהו לכסא גלגלים. אך מזה עלינו ללמוד, כי אין לך דבר העומד בפני הרצון.

הלואי ונלמד מעט מדרכיו, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.

תגובות

שנחאי

גיא | 11/8/2011 11:39:22 PM

או ליתר דיוק שנגחאי, זה לא ביפן.

תגובת הדוס: נכון, היום זו עיר שנמצאת בסין, אבל במלחמה היא הייתה תחת כיבוש יפני.

שנחאי היא סין, וגם אז תחת שלטון סין.

פיני | 11/9/2011 8:52:28 AM

היפנים התנו קברת סרטיפיקטים בשהיה זמנית ביפן, ולכן עברו לשנחאי שבסין.

תגובת הדוס: אתה תמיד צודק, זה כבר סכמנו מזמן.

מה עם ישיבות ספרדיות עתיקות?

יוני | 11/14/2011 9:05:53 PM

אינני שואל חלילה מזלזול אלא מסקרנות, האם גם לספרדים יש ישיבות עתיקות?

תגובת הדוס: לא ידוע לי. ישיבת פורת יוסף הייתה הישיבה הספרדית היחידה בארץ, והיא נוסדה לפני פחות ממאה שנה.
כמובן שישבות ספרדיות התקימו בגולה, אבל הם לא שרדו בארץ ישראל.