תגובה ל"שעת המבחן של ההלכה"
באתר "תכלת" פורסם מאמר תחת הכותרת "שעת המבחן של ההלכה", הקורא לשינויים בהלכה, כדי להתאימה למציאות החדשה של מדינה ריבונית.
את המאמר תוכלו לקרוא כאן -
http://www.tchelet.org.il/article.php?id=521
המאמר עורר פולמוס עז באתר תכלת. היות ומדובר במאמר רציני ומושקע, אמרתי אחוה דעי אף אני, והנה תגובתי -
א. הגלות הסתיימה. האמנם?
המאמר כולו בנוי על הנחת יסוד מרכזית אחת, שנראית לכותבות המאמר כפשוטה וברורה כל כך עד שאיננה דורשת כל חשיבה או הוכחה. הכותבות טוענות בבירור ובהחלטיות רבה, כי עם ישראל כבר יצא מן הגלות, וכי מעתה על ההלכה להתמודד עם מציאות חדשה של מדינה ריבונית. אך לדעתי הענייה, טענה זו איננה פשוטה כלל ועיקר. וכי מי ערב לנו שמדינת ישראל תתקים לאורך ימים ושנים? מדינת ישראל היא המדינה המאויימת ביותר בעולם, המוקפת במדינות עוינות הרוצות להשמידה. מדינות אלו אינם חסרות כסף, אמצעי לחימה, כוח אדם, ובעיקר - סבלנות בלתי נלאית. איזה אדם ראציונלי והגיוני, יכול להתייחס למדינת ישראל כאל מציאות קבועה ויציבה לאורך ימים ושנים? מי ערב לנו שלא נצטרך לצאת שוב אל הגלות הארוכה?
ב. מה ענין שמיטה
סוגית השמיטה איננה קשה כיום יותר מאשר בעבר. בדיוק להיפך. בעולם העתיק, בתקופת התנ"ך, הכלכלה כולה הייתה בנויה כמעט לחלוטין על החקלאות. הפסקת הפעילות והעבודה החקלאית למשך שנה שלימה אחת לשבע שנים, ולמשך שנתיים רצופות אחת לחמישים שנה, הייתה כמעט גזר דין מוות לכלכלה כולה. ואף על פי כן, התורה לא נמנעה מלכתוב מצוה זו ללא כל תירוצים ו"פתרונות".
ג. גיור כהלכה
סוגית הגיור אף היא איננה קשורה כלל למציאות של מדינה ריבונית, אלא למציאות של מדינה חילונית. אילו מדינת ישראל הייתה קצת יותר מסורתית, היא לא הייתה מעלה לארץ ישראל מאות אלפי גוים על פי ההלכה, בדיוק באותה מידה שהיא איננה מעלה מיליארדי גוים ממדינות העולם השלישי שהיו שמחים מאד לעלות ארצה, וכך בעיה זו לא הייתה מתחילה. נמצא אם כן שהדרישה להקלה בגיור אינה שורשת מההלכה להכיר במציאות של מדינה ריבונית אלא במציאות של מדינה חילונית. זו דרישה מההלכה לבוא לקראת אנשים שאינם מכירים בסמכותה, לא דרישה לממלכתיות.
ד. עגונות
לגבי בעיית העגונות, גם בעיה זו איננה קשורה כלל למציאות של מדינה ריבונית, אלא למציאות של מדינה חילונית. אילו מדינת ישראל הייתה מדינה דתית, בעיית העגונות לא הייתה מהוה בעיה יותר מאשר היוותה בעיה זו במשך הגלות. וכי נשים יהודיות בימי הביניים לא רצו להינשא? מה זה נוגע למדינה ריבונית? הסיבה לבעייתיות של הנושא אינה נובעת מעובדת היותה של מדינת ישראל מדינה ריבונית, אלא מהיותה מדינה חילונית.
ה. הפרדת הדת מהמדינה
עד כאן לגבי המאמר, ועתה נעבור אל התגובות למאמר. חלק מהמגיבים טענו שתחת לשנות את ההלכה, יש להפריד את מדינת ישראל מן ההלכה לחלוטין. כדי להתמודד עם שאלה זו, עלינו להביט מעט לעבר ההיסטוריה של מדינת ישראל, ולשאול את עצמנו מדוע נוצרה בכלל הזיקה בין הדת למדינה במדינת ישראל? מדוע ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל הסכים לתת לדת דריסת רגל משמעותית בפרהסיה הישראלית? ההיתה זו השקפת עולמו? ההייתה זו השקפת עולמם של חברי מפלגתו? בודאי שלא. הסיבה לכך נעוצה באילוצים. מייסדיה הראשונים של מדינת ישראל ניצבו בפני משימה קשה ביותר - הקמתה של מדינה יהודית, בתנאים קשים ובלתי אפשריים מכל בחינה שהיא - מדינית, בטחונית, כלכלית, וחברתית. כדי לעמוד במשימה זו זקוקים היו מייסדי המדינה לתמיכה חזקה ביותר של כל שכבות העם, כולל המגזרים הדתיים, המסורתיים, וחלק נכבד מהזרמים החרדיים. זרמים אלו מהוים עד עצם היום הזה את מרבית האומה היהודית, ומבחינות רבות זרמים אלו מהוים את הגרעין הקשה ביותר של האומה, הגרעין בעל המוטיבציה הגבוהה ביותר והזהות היהודית האיתנה מול משברי העתיד. ללא תמיכה דתית רחבה, לא יכלו מייסדי המדינה לעמוד במשימה. כדי לזכות בתמיכה חיונית זו, נאלצו המייסדים לתת למדינה זו אופי מסורתי. נמצא אם כן, שמי שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה נטולת שורשים יהודיים חזקים, הרי הוא משתמש בצורה מאד לא הוגנת בתמיכתם של אותם יהודים דתיים שתמכו בהקמת המדינה בבחינת "השתמש וזרוק".
מי שמעוניין בהפרדת הדת מן המדינה, עליו לסגור את המדינה, להקים אותה מחדש בכוחו הוא, ואז יעשה בה מה שליבו חפץ.