שבוע אחד בצל האמונה

מאת: נח גוטמן | 12/10/2011 מעגל השנה

הטור בתחילת הלכות סוכה כותב את טעם המצוה -


בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה וסוכה זו צריך שתהיה במקום הראוי לעשותה וממין הראוי ושיהיו דפנותיה כראוי בשיעורם ובמנינם ושיהיה סככה כראוי ושלא תהא גבוה יותר משיעורה ולא נמוכה פחות משיעורה ולא קטנה משיעורה:

בדברי הטור ניתן להבחין בשני נקודות. מצד אחד הטור פותח את הלכות סוכה ולולב הארוכות והמסובכות בסימן שעוסק בטעמי המצוה, כדי ללמד אותנו איך ניגשים לקיים את המצוה. אדם שמקיים את כל ההלכות בלי לכוון את העיקר והתכלית והתוכן הפנימי של המצוה, חסר לו בעצם המהות של המצוה. הדברים אמורים במיוחד בתקופה שבה אנו חיים, כאשר החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, עלינו להשתמש בכלים שהתורה נתנה בידנו על מנת לשנן בלבנו את האמיתות הפשוטות והברורות, האמיתיות והנצחיות, שלא תאבדנה ותיטשטשנה חלילה בחשכת הזמן ובנבכי התקופה. לא מדובר פה על רעיונות של ספרי מחשבה, או על פילוסופיות של בעלי המוסר, אלא בפסוקים מפורשים וגלוים. "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

אולם נקודה נוספת ניתן להבחין בדברי הטור. למרות שסימן בודד זה, בשונה מעשרות הסימנים ההילכתיים שלאחריו, מוקדש כולו לענין תוכן ומהות המצוה, הרי שבשורות האחרונות כותב הטור כמה מילים שבולטות מאד בחוסר ההתאמה שלהם לתוכן הסימן - וסוכה זו צריך שתהיה במקום הראוי לעשותה וממין הראוי ושיהיו דפנותיה כראוי בשיעורם ובמנינם ושיהיה סככה כראוי ושלא תהא גבוה יותר משיעורה ולא נמוכה פחות משיעורה ולא קטנה משיעורה:

קשה להוכיח דבר זה, אך ההרגשה הפנימית של מי שקורא את דברי הטור בסימן זה עם הסימנים שלאחריו היא, שהטור בא להדגיש את הצד השני של המטבע. נכון. נכון שהמהות הפנימית חשובה ביותר, אך חס וחלילה לזלזל בשל כך בקיום המצוה בעצמה על כל הלכותיה הטכניים עם כל פרטיהם ודיקדוקיהם. הסוכה צריכה להיות על פי כל הלכותיה הרבות והמסובכות. סטיה קטנה מהלכה עלולה לפסול את הסוכה לחלוטין, ולא יעזרו שום כוונות ויחודים. כשנוטלים לולב אפשר לחשוב על מליון דברים, על יציאת מצרים וענני הכבוד, על השגחת הבורא על עמו ועל שמירתו אותם, אבל לפני כל זה צריכים לדאוג שאכן יהיה זה לולב.

רק השילוב של שני הדברים כאחד, קיום המצוה על כל פרטיה ודקדוקיה, וכוונת הלב על מהות המצוה וחיזוק האמונה והמשך המסורת על יציאת מצרים, רק כך מתקיימת המצוה על הצד הטוב ביותר.

מועדים לשמחה.

תגובות

מעניין, וארצה לשאול גם שאלה:

אהדה לתורה | 13/10/2011 00:44:54

הערב, ירד גשם על סוכתנו בעת שישבנו בה וקידשנו. כמדומני, המסורת אומרת שבעת שיורד גשם בסוכה, יש להפסיק לשבת בה, ואילו דבר זה קרה באופן די נדיר- ביום הראשון. האם ייתכן שבעוד ביום הראשון שיושבים בסוכה, עוזבים אותה?

תגובת הדוס: יפה מאד, בשאלת כיוונת לדברי הפוסקים שכתבו שבלילה הראשון לא יוצאים מהסוכה בכזית הראשון. לפי חלק מהדעות אפשר לאכול גם בגשם ולחלק מהדעות צריכים לחכות שייפסק הגשם ואז לאכול, בשונה מיתר הלילות שבהם פטורים לגמרי כאשר יורדים גשמים.
מלבד זה, כדי לצאת מהסוכה צריכים כמות מסויימת של גשם שהורסת את התבשילים, זאת אומרת מטר של ממש ולא כמה טיפות.
בברכת מועדים לשמחה,

אוקיי, תודה

אהדה לתורה | 16/10/2011 23:30:28