שחיטה וצער בעלי חיים
מישהו שלח לי מאמר מאתר "דעת אמת" העוסק בנושא של השחיטה וצער בעלי חיים. הנושא הנ"ל הוא נושא רוך ומורכב, ומחקרים רבים בוצעו בנושא. הפוקר אינו נכנס כלל לגופו של ענין ולכן גם אני לא אטריח את עצמי. ברצוני להתעכב רק על הנקודות שהוא אכן מעלה.
אם נוציא מדבריו את כל הנושאים שאינם רלוונטיים (שעליהם יש לדון באופן נפרד) ועדויות אישיות שלו (שאינם מרגשות אותי כלל משום מה) אנו נותרים עם שתי נקודות.
א. "האם דיני שחיטה מתחשבים בצער בעלי חיים? לא! ההלכה מחייבת חיתוך קנה הנשימה והוושט של החיה ואין זה מעניינה האם החיה מצטערת. לכן, קבעה ההלכה שאם יש לאדם סכין כהה – שאינה חדה – יכול לשחוט בה את החיה אפילו אם החיתוך יקח לו יום שלם ובלבד שיוליך ויביא הלוך ושוב ללא הפסקה ושלא תהיה פגימה בסכין."
ובכן, ההלכה הנ"ל כמו הלכות רבות מאד בגמרא היא הלכה תיאורטית חסרת כל משמעות מעשית. כל אדם ששוחט בהמה מעדיף לסיים את מלאכתו במהירות האפשרית. מדוע יבחר השוחט לסחוב את השחיטה שאורכת כמה שניות על פני שעות? ובפרט שההלכה אוסרת על הפסקה בזמן השחיטה. אם אותו שוחט יעשה הפסקה של כמה שניות בשחיטה כדי לנשום קצת אויר, מיד השחיטה נפסלת. ברור אם כן שהשוחט בתנאים כאלו מעדיף לסיים את המלאכה כמה שיותר מהר.
ב. "בדיונים ההלכתיים מביאים הרבנים, מתוך הבנתם שהחיה ממשיכה לחיות גם לאחר השחיטה וסובלת מכאב, היתר הלכתי לחתוך בבשרה החי של החיה לאחר שהשוחט ביצע את הלכות השחיטה. כלומר, לאחר שהשוחט חתך את קנה הנשימה והוושט מותר לחתוך חתיכת בשר מהבהמה, אף שעדיין היא חיה, וחתיכת הבשר מותרת באכילה.משמע, דיני שחיטה אינם מתחשבים בצער בעלי החיים ובסבלם של החיות. "
גם ההלכה הנ"ל איננה מציאותית כלל. הדיון הוא תיאורטי, מה יהיה הדין אם מישהו יעשה מעשה שכזה, אולם מסתבר ביותר שבמשך כל ההיסטוריה כולה עוד לא קם האדם המטורף שהחליט לחתוך לבהמה את הרגל בדיוק באותם חלקיקי שניות של השחיטה.
וידועים דברי הרמב"ם במורה נבוכים ש"התורה על הרוב תדבר". התורה איננה מנסה לסתום פרצות שנוגעות לדברים רחוקים ולא מציאותיים.
בנוסף, ההיקש כאילו העובדה שהבהמה חיה משמעותה כי היא חשה בכאב מוכיחה כי הכותב לא טרח מעולם לקרוא את החומר הרלוונטי. לפי כל המחקרים שנעשו בנושא הבהמה מאבדת את הכרתה במהירות רבה, הרבה לפני שהיא מתה לחלוטין. השחיטה ההלכתית גורמת לעצירת זרימת הדם למוח, מה שמביא כמובן לאיבוד הכרה מהיר, כאשר הבמה עודנה חיה, אך איננה חשה כל כאב.
והרוצה ללמוד ולהעמיק בנושא בצורה יסודית יעיין בקישור הבא מאתר דעת -
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=140
בברכה.