שחיטה וצער בעלי חיים

מאת: נח גוטמן | 9/14/2011 מבט לעולם השקר

מישהו שלח לי מאמר מאתר "דעת אמת" העוסק בנושא של השחיטה וצער בעלי חיים. הנושא הנ"ל הוא נושא רוך ומורכב, ומחקרים רבים בוצעו בנושא. הפוקר אינו נכנס כלל לגופו של ענין ולכן גם אני לא אטריח את עצמי. ברצוני להתעכב רק על הנקודות שהוא אכן מעלה.

אם נוציא מדבריו את כל הנושאים שאינם רלוונטיים (שעליהם יש לדון באופן נפרד) ועדויות אישיות שלו (שאינם מרגשות אותי כלל משום מה) אנו נותרים עם שתי נקודות.

א. "האם דיני שחיטה מתחשבים בצער בעלי חיים? לא! ההלכה מחייבת חיתוך קנה הנשימה והוושט של החיה ואין זה מעניינה האם החיה מצטערת. לכן, קבעה ההלכה שאם יש לאדם סכין כהה – שאינה חדה – יכול לשחוט בה את החיה אפילו אם החיתוך יקח לו יום שלם ובלבד שיוליך ויביא הלוך ושוב ללא הפסקה ושלא תהיה פגימה בסכין."

ובכן, ההלכה הנ"ל כמו הלכות רבות מאד בגמרא היא הלכה תיאורטית חסרת כל משמעות מעשית. כל אדם ששוחט בהמה מעדיף לסיים את מלאכתו במהירות האפשרית. מדוע יבחר השוחט לסחוב את השחיטה שאורכת כמה שניות על פני שעות? ובפרט שההלכה אוסרת על הפסקה בזמן השחיטה. אם אותו שוחט יעשה הפסקה של כמה שניות בשחיטה כדי לנשום קצת אויר, מיד השחיטה נפסלת. ברור אם כן שהשוחט בתנאים כאלו מעדיף לסיים את המלאכה כמה שיותר מהר.

ב. "בדיונים ההלכתיים מביאים הרבנים, מתוך הבנתם שהחיה ממשיכה לחיות גם לאחר השחיטה וסובלת מכאב, היתר הלכתי לחתוך בבשרה החי של החיה לאחר שהשוחט ביצע את הלכות השחיטה. כלומר, לאחר שהשוחט חתך את קנה הנשימה והוושט מותר לחתוך חתיכת בשר מהבהמה, אף שעדיין היא חיה, וחתיכת הבשר מותרת באכילה.משמע, דיני שחיטה אינם מתחשבים בצער בעלי החיים ובסבלם של החיות. "

גם ההלכה הנ"ל איננה מציאותית כלל. הדיון הוא תיאורטי, מה יהיה הדין אם מישהו יעשה מעשה שכזה, אולם מסתבר ביותר שבמשך כל ההיסטוריה כולה עוד לא קם האדם המטורף שהחליט לחתוך לבהמה את הרגל בדיוק באותם חלקיקי שניות של השחיטה.

וידועים דברי הרמב"ם במורה נבוכים ש"התורה על הרוב תדבר". התורה איננה מנסה לסתום פרצות שנוגעות לדברים רחוקים ולא מציאותיים.

בנוסף, ההיקש כאילו העובדה שהבהמה חיה משמעותה כי היא חשה בכאב מוכיחה כי הכותב לא טרח מעולם לקרוא את החומר הרלוונטי. לפי כל המחקרים שנעשו בנושא הבהמה מאבדת את הכרתה במהירות רבה, הרבה לפני שהיא מתה לחלוטין. השחיטה ההלכתית גורמת לעצירת זרימת הדם למוח, מה שמביא כמובן לאיבוד הכרה מהיר, כאשר הבמה עודנה חיה, אך איננה חשה כל כאב.

והרוצה ללמוד ולהעמיק בנושא בצורה יסודית יעיין בקישור הבא מאתר דעת -

http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=140

בברכה.

תגובות

בדיוני הגמרא בהלכה הכל מעשי.

משפיע | 9/14/2011 2:29:12 PM

בהלכות שחיטה דנים בשאלה, האם שוחט שזרק סכין באויר, והסכין עפה ושחטה בדרכה את הפרה, האם השחיטה כשירה. אחד התלמידים שאל הרב מדוע הגמרא דנה במקרים כל כך קיצונים ולא הגיוניים.תשובת הרב. בגמרא הכל מעשי ואם זה נכתב, זה בוודאי קרה במציאות.

תגובת הדוס: הגמרא בעצמה חולקת עליך. כתוב בגמרא על פרשיות שלימות בתורה שבכתב שהם מעולם לא היו ולא באו לידי מעשה, כמו פרשת בן סורר ומורה ועיר הנידחת ולא נאמרו אלא מפני "דרוש וקבל שכר". על אחת כמה וכמה סוגיות מהגמרא.

מה עניין שמיטה להר סיני.

משפיע | 9/14/2011 9:19:01 PM

בן סורר ומורה יכול להיות במציאות,והגיוני לחלוטין, אלא שחכמים חשבו כי אין זה ראוי להרוג נער על שם סופו, ורק בגלל שאכל הרבה בשר ושתה יין.. לכן "כבלו את ידיהם" של הדיינים בהגבלות הלכתיות, שלא יאפשרו לדיינים להוציא אותו להורג.בעוד שבעניינינו מדובר במצבים בלתי מציאותיים, ובלתי הגיוניים.

תגובת הדוס: אלו דברי כפירה.

למה התכוונו חכמים כשאמרו בן סורר ומורה לא היה?

| 9/15/2011 2:38:05 AM

כל הנושרים ונוער השוליים היום הם בנים סוררים., אינם שומעים בקול הוריהם זוללים וסובאים.
"ותפסו בו" מכאן לומדים כי אם אחד ההורים ללא ידיים, הבן אינו בגדר סורר ומורה.
על פי חכמים יש רק תקופת מעבר קצרה בין שבוע לשבועיים, בין הילדות לבגרות, בו הבן יכול להיות סורר ומורה.
מה שייך חוסר יד של אב למצב של סורר ומורה של הבן, כיצד יתכן כי רק שבועיים בחייו יכול להיות בן סורר ומורה? לכן אני חוזר להסבר לעיל,וכל ההגדרות של כפירה לא יועילו לךכשאמרו לא היה, התכוונו שלא הוצא להורג.

תגובת הדוס: דברי מינות לומר שחז"ל הוסיפו ושינו בגלל שיקולים כאלו ואחרים.

התגובה מינות וכפירה, הן מפלטו של הבן החמישי שאינו יודע להשיב.

משפיע | 9/15/2011 1:16:45 PM

שאלתי אותך שאלות רציניות, לא כדי להקניט, או לפגוע, מדוע אינך עונה לי לגופו של עניין?

תגובת הדוס: אתה לא שואל בתור כופר, אתה שואל כמאמין, כאדם דתי. לכופר אני לא יכול לענות "אלו דברי מינות" אבל כשאתה בא בתור אדם דתי, ומנסה להציג את התפיסה הדתית בצורה שלדעתי היא כפירה, אז אני מנסה להעמיד אותך במקום.
לגבי עצם הענין, אני לא מבין מה אתה עונה. חז"ל אומרים שהפרשה של בן סורר ומורה מעולם לא באה לידי ביטוי מעשי בגלל התנאים הרבים. הרי שחז"ל לא גרסו כלל את מה שאתה כתבת שכל דבר שמובא בתורה חייב להיות בעל משמעות מעשית. אני לא מבין מה פה לא ברור, אשמח אם תסביר לי יותר.

הפעם קיבלתי תשובה לעניין.

משפיע | 9/15/2011 3:06:40 PM

אתה כותב ,בן סורר ומורה אינו מעשי בגלל התנאים הרבים. אתה צודק כי אתה חוזר על מה שכתבתי בנוסח שונה.כלומר בן סורר ומורה שאינו שומע בקול הוריו יכול להייות במציאות וקיים. זולל וסובא יכול להיות וקיים.אלא שההגבלות שהטילו חכמים הופכים את זה ללא מעשי.

תגובת הדוס: הופ, שוב אתה סורר...
לא ההגבלות שהטילו חכמים, אלא הגבלות שהגבילה התורה.

אתה כותב, דברי מינות להגיד שחכמים הוסיםו ושינו בגלל שיקולים כאלה ואחרים.

משפיע | 9/16/2011 7:08:35 AM

מה עם פרוזבול? היכן רמוז בתורה פרוזבול?

תגובת הדוס: מה שחז"ל הוסיפו הם אמרו מפורש שזה דרבנן. מה שלא, כתבו שזה דאורייתא.

"לא בשמים היא"

משפיע | 9/16/2011 9:50:04 AM

מה זה נשנה איך קוראים לזה? רבנן או דאורייתא,כאשר חכמים ראו כי דבר הכתוב בתורה איננו ניתן ליישום, אם בגלל שזה אכזרי, או גזירה שהציבור אינו מוכן לעמוד בה שינו. כגון פרוזבול שהציבור אינו מוכן לקיימה ככתבה וכלשונה, או בן סורר שזה אכזרי, או עין תחת עין שזה גם אכזרי, וקשה לביצוע, שינו על דעתם, כי מיום שניתנה התורה יכולים להוסיף לשנות ולגרוע כרצונם.ועל זה אמר ה' בסיפור תנורו של עכנאי, נצחוני בני.

תשובה למשפיע

משיב | 12/27/2011 7:18:51 PM

חלילה.
פרוזבול הוא במוצהר תקנת חכמים.
התנאים המגבילים של בן סורר ומורה הם דברים שפירשו חכמים בדברי התורה עצמה, וכל התנאים הללו - הן הן מה שהתכוונה תורה. חלילה לנו לומר שחכמים פירשו בתורה, הוסיפו או גרעו לפי רצונם. דיני בן סורר ומורה יוצאים מדרשות חז"ל בפסוקי התורה על פי מה שקבלו מסיני לדרוש כך.