תכלית האדם

מאת: הדוס | 01/07/2011 שאלות ותשובות

שאלה -

השאלה נוגעת לתכלית בריאת האדם.

הגישה המקובלת היום היא כי תכלית האדם (היהודי) היא לימוד תורה ועבודת השם. עבור כך ורק עבור כך נברא העולם וכל אשר בו.

אולם תכלית האדם המתוארת בזמן בריאת האדם היא אחרת, ופשוטה הרבה יותר - האדם הראשון יועד להיות לא הרבה יותר מגנן, שומר, ועובד נקיון - לא אני אמרתי זאת - אלא פרשני המקרא (אוכל למצא סימוכין לכך), בנוסף - הוא גם לא היה חכם במיוחד עד לאכילת הפרי שנאסר עליו.

איך זה מתיישב עם תכלית האדם כפי שהיא נתפסת כיום ואילו גישות נקטו חכמי ישראל כדי לישב את הקושי?

תודה.

(השואל - הניק דוב הקוטב)

תשובה -

קודם כל, אינני יכול שלא להחמיא לך על השאלה. קושיא חזקה מאד, שאלצה אותי לחשוב ולחפש תשובה.

לגבי גוף השאלה -

א. היות ואתה לא הצגת את המקור לטענה שלך, ועל כן אני אעשה זאת במקומך. בפרשת הבריאה כתוב "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". כלומר - האדם אמור לטפל באילנות של גן עדן. כמו כן כתוב בבריאת האדם - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ".

ב. אתה מציג את השאלה בתור סתירה בין מה שמקובל היום לבין מה שכתוב בתנ"ך. אבל האמת היא שהסתירה לכאורה היא בתוך התנ"ך בעצמו, שהרי הרעיון הזה שהאדם נברא כדי לטפל בבריאה מופיע רק במקום אחד - בבריאת האדם. אחרי פרשת הבריאה, העקרון הזה אינו מופיע כלל. בשום מקום בתנ"ך לא תמצא ציווי לטפל בשפנים והארנבות, או ליטוע עצים בהרי הגליל. גם אצל אדם הראשון לא תצמא ציווי שכזה, כל הפסוקים שהזכרתי לעיל הם פסוקים שמבארים את סיבת הבריאה מצד הקב"ה, אבל כאשר הקב"ה מצווה את האדם הראשון, הוא לא מצווה עליו לשמור על הבריאה. גם כשבני ישראל יוצאים ממצרים ומקבלים שלוש מאות ושלוש עשרה מצוות, הם לא מקבלים אפילו לא רמז קל שבקלים על התפקיד שלהם כשומרי הבריאה.

ג. לגבי הפסוק "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ" - לא מצאתי מישהו שמדבר על זה, זכור לי שכשהייתי בישיבה שמעתי על זה שיחה מאחד מראשי הישיבות הידועים, ואני עד היום זוכר את הביטוי שלו שהוא אמר שבפרשת הבריאה נראה שהתפקיד של האדם זה להיות שומר בגן חיות... הוא ענה איזו תשובה, אבל זה היה יותר "ווארט" מאשר פשט אמיתי. מה שאני חושב, שהכוונה בפסוק הזה איננה הגדרת תפקיד האדם, אלא הגדרת צורת האדם. הפסוק הזה נכתב אחרי בריאת בעלי החיים ולפני בריאת האדם, והוא בא להדגיש שהאדם איננו עוד בעל חי נוסף, אלא משהו אחר לגמרי, ושכל מה שנברא עד עכשיו זה רק הכנה לאדם, שעתיד להשתמש בכל זה.

ד. לגבי הפסוק "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" - כתוב בזוהר "לעובדה זו מצות עשה, לשומרה זו מצוות לא תעשה". ומצאתי קטע באור החיים שמסביר את הנושא כך -

(טו) ויקח וגו' לעבדה ולשמרה משמעות הכתוב יגיד כי הגן צריך לה עובד ושומר, והאמת יכחיש זה כי למה יהיה צריך לשמרה אם מהגנבים זה הבאי היא, ומה היא העבודה שהיתה צריכה הגן, ואם צריכה עובד אם כן זה לה חמשת אלפים וחמש מאות שנה מי עבדה:
 אכן יש לך לדעת כי כל הווה אינו אלא דוגמא לרוחניות וכמו שהאדמה צריכה עבודה והזרעה והגשמה להוציא מזון האדם גם שמירה מדברים שמפסידים והמריעים לצומח, כמו כן גן עדן אשר היא היום אדמת הנפשות לבד כי הגופות נגשמו גם היא צריכה עבודה ושמירה כפי רוחניותה הגשמה המיוחדת לה היא עסק התורה, כמו שאמר הכתוב (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי והזרעים הם מצות עשה אשר יעשה אותם האדם כרמוז בדברי הנביא (הושע י יב) זרעו לכם וגו' והגם שלא נזכר בדברי הנביא אלא הצדקה לא על פרט הצדקה לבד הוא אומר אלא על כל פרטי הצדקות הוא אומר, וכן הובא בדבריהם ז"ל (מדרש תהלים קיד ב) שכל מצות שיעשה האדם הקב"ה זורעה והעבודה היא התעסקות גדול והסתכלות נמרץ בתורה שהיא עיקר מצוותה והשמירה גם כן לבל יפרוץ גדריה ולבל יפסיד צמחיה והיא שמירת מצות לא תעשה (שבועות ד) אשר צריך האדם לשמור לבל עבור עליהם כי הם המפסידים כל דבר טוב, והוא אומרם ז"ל (סוטה כא) עבירה מכבה מצוה והגם שאמרו (שם) ואין עבירה מכבה תורה, אין כוונתם לומר שמעשה הרע לא יפסיד התורה כל עיקר אלא לומר שאין כח בעבירה אחת לכבות התורה, ולעולם כי ירבה להשחית תשחת תורתו וידעך נרה ותהפך שלייתו על פניו רחמנא ליצלן מעתה יוצדק לומר על גן עדן לעבדה ולשמרה:
 והנה בימים ההם כשהניח ה' האדם בגן עדן היה מביט וצופה בפעולות צדיק לחיים במעשיו מה שהיה פועל בגן עדן, אך אחר אשר נגרש האדם הושלל ממנו ראות הדבר, אבל המעשה נפש עמל עמלה לו כי הרוחניות לא ימנענה ההרחקה והפעולה נעשית אשרי המחכה ויגיע בעולם הזה לאכול מפרי דרכו שהוא מזון הנשמה בגן עדן שוב בא לידי מאמר חז"ל (תיקוני זוהר תיקון נה) וזה לשונם לעבדה אלו מצות עשה ולשמרה אלו מצות לא תעשה, וכוונתם ז"ל על דרך שביארנו:

תגובות

זה מה שאמרו המרגלים, ולא נכנסו לארץ.

פיני | 01/07/2011 17:40:05

אם נחרוש בזמן חרישה, ונזרע בזמן זריעה, תורה מה יהא עליה? ובגלל שלא רצו לבטל תורה בעבודה נענשו ומתו במדבר. החתם סופר והארי הקדוש מסבירים כי כפי שהלומד תורה לא ימנע מהנחת תפילין, משום ביטול תורה, כך אסור להימנע מעבודה בארץ ישראל כי היא מצווה כמו הנחת תפילין. ונכון נהגו התנאים והאמוראים שעבדו למחייתם לצד לימוד התורה, ומי שבוחר לחיות בארץ כפי שהמרגלים רצו רק ללמוד תורה בלי לעבוד, עליהם נאמר:"אך בה' אל תמרודו."

תודה! - להלן מראה מקום לפרושים נוספים

Polar Bear | 03/07/2011 08:27:15

אתר דעת:
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/perekT.asp?sefer=1&perek=2