ענישה קולקטיבית בתנ"ך

מאת: הדוס | 18/03/2011 שאלות ותשובות

שאלה -

בתנ"ך אנו פוגשים פעמים רבות תופעה של ענישה קולקטיבית. למשל - המצווה להרוג את כל שבעת האומות הכנעניות, ולהשמיד את העם העמלקי. כיצד ניתן להסביר את העניין?

תשובה -

ניתן לחלק את התשובה למספר תשובות אפשריות, שכולם נכונות, והם משלימות זו את זו.

א. השאלות בנושאי אמונה נחלקות לשני סוגים. הסוג הראשון הוא "מי אמר שיש בורא לעולם" או "מנין לנו שהתורה ניתנה מפי הגבורה" והסוג השני הוא "למה התורה כותבת כך וכך". השאלות מהמין הראשון הם שאלות לגיטימיות, שאי אפשר להתעלם מהם. התורה איננה דורשת מאדם להאמין במשהו שאינו נשען על הוכחות רציונליות, ברורת וחדות, ללא צל של פקפוק. לעומת זאת השאלות מהסוג השני אינן אמורות להטריד. מדוע? מפני שאחרי שהגענו להבנה ולידיעה הברורה והמוחלטת שהתורה שבידנו נמסרה לנו על ידי אלוקים, לעיני כל עם ישראל, מאותו רגע ואילך, מוטל עלינו לקיים את דברי התורה, בין אם אנחנו מבינים אותה ובין אם לאו. עלינו לסמוך על החוכמה האלוקית שכל החוכמה האנושית בטילה ומבוטלת כלפיה. החוכמה הטמונה בתהליכים הכימיים המתרחשים ללא הרף בעלה אחד, יכולה לפרנס ספריות שלימות. ולכן, עלינו לסמוך על אותו בורא שהוא יודע מה הוא מצווה. כל זה אינו פוטר אותנו מלנסות להבין עד כמה שידנו מגעת, אבל זו צריכה להיות הגישה הבסיסית. בנוסף לכך, לפי האמונה הדתית, כל עולם החומר הנגלה לנגד עינינו, הוא בסך הכל חלק קטן מאוד מתוך המציאות הכללית. על פי חז"ל, מעבר לעולם הזה יש אינספור עולמות רוחניים, שהעולם הזה הוא רק חלק זעיר מהם. כל הידע האנושי מתמצה אך ורק בחלקיק זעיר מתוך המציאות האמיתית. כדי לייצר תרופה איננו זקוקים לדעת משהו מעבר לעולם החומר, אבל כדי להבין את ציוויי התורה, עלינו לדעת היטב את כל המציאות כולה, ואת כל יחסי הגומלין בין כל חלקי המציאות. כח עוד איננו מגיעים לזה, אין באפשרותנו לרדת לסוף כוונת התורה וציווייה.

ב. כאשר אדם העובר עבירה נענש על ידי השופט, יכולה לעמוד כף רגלו של הנאשם ולזעוק מרות לפני השופט, מדוע אני נענשת על עבירה שנעשתה על ידי הידים? הרי זה עוול שאין כדוגמתו. מענישים את הרגליים על העבירות של הידים. ממש סדום ועמורה.מה התשובה? התשובה היא שהיד והרגל אינם שני ישויות נפרדות, אלא ישות אחת של "אדם".

בתורה ניכר פעמים רבות, שהתורה וחז"ל התייחסו לכל אומה, עיר, משפחה, ושבט, כמציאות וישות אחת, ברמה מסויימת. מהסיבה הזו עבירות שיהודי אחד עושה מזיקות לכל עם ישראל, ומצד שני המצוות ולימוד התורה של יהודי אחד מועילות לאומה כולה. אפשר לבאר את ההסתכלות הזאת באופן כזה. מי קבע שהרגליים והידים הם מציאות אחת? האם העובדה שהם קשורות זו לזו? ואם נקשור שני אנשים עם חבל הם יהפכו לאדם אחד? ישנם שני תשובות אפשריות. האפשרות האחת היא, שהם עובדים בשיתוף פעולה, כשכל אחד מהם נעזר ללא הרף על ידי רעהו, והם פועלים למען מטרות משותפות, ובהתאם לקבלת החלטות משותפת, ואילו התשובה השניה היא התשובה הרוחנית, שמאחורי הגוף ישנה נפש משותפת ליד ולרגל, ולכן הם נחשבים למציאות אחת. שני התשובות הללו נכונות גם ביחס לחברה כולה. כל חברה בעולם פועלת מתוך שיתוף פעולה למען מטרות משותפות, ולכל חברה יש כח רוחני המכונה בפי חז"ל "מזל", שהוא כעין הנשמה והרוח הכללית של אותה חברה. כמובן שאין הכוונה שרמת האחדות של עם זהה לאחדות ברמת הפרט, אבל ברמה מסויימת זה קיים גם באומה. וברמה נמוכה יותר, זה קיים גם ביחס לאנושות כולה, ואפילו ביחס שבין האדם לחי, הצומח והדומם!!

ג. חז"ל מלמדים אותנו ש"מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם". כלומר, כאשר אנחנו הורגים את הרשע, אנו עושים אתו חסד, באותה מידה שאנו גומלים חסד עם כל אנשי העולם. אני יודע שהדברים לא יעמדו במבחן בג"ץ, וקשה לומר את הדברים הללו לאוזן המודרנית, הרחוקה ומנותקת מהאמיתות האמיתיות של האמונה והתורה, אבל הסיבה שקשה לנו לחיות עם ההבנות האלה, נעוצה אך ורק בעובדה שעיקרי האמונה אצלינו אינם משפיעים תמיד על ההסתכלויות שלנו בנושאים אחרים. מי שלוקח ברצינות את י"ג עקרי האמונה, ומתבונן בהם, לא יוכל שלא להגיע למסקנה הברורה, שאדם רשע, שאינו ממלא את חובתו הבסיסית ביותר בעולם, מותו עדיף מחייו. מי שלא מאמין בזה, או שעיקרי האמונה האחרים אינם ברורים לו לחלוטין, או שהוא איננו חושב על הדברים במבט שכלי. אין זה אומר שעלינו לקחת סכין ולהתחיל לטבוח את כל מי שנדמה לנו שהוא רשע. לתורה יש חוקים, ולא כל אחד יכול לקחת את הדין לידים. גם ההגדרה מיהו רשע חסר תקנה ומיהו הטועה שעלינו לקרבו, איננה נתונה לשיקול דעתו של כל פוחז. אבל כאשר התורה מצווה עלינו להרוג את התינוק העמלקי החמוד, בעל עינים כחולות וחיוך שובה לב, התורה יורדת לסוף דעתו של אותו תינוק, והתורה יודעת שהרמה המוסרית של החברה בה הוא חי הגיעה לשפל כה עמוק, שאין כל סיכוי לתקן את אותה חברה.

תגובות

שאלה קטנה

בן אדם | 19/03/2011 21:10:39

מאוד מסקרן אותי, באיזו סיטואציה תהיה מוכן להרוג תינוק. אתה טוען שהתורה יודעת מתי תינוק חייב מיתה על שום רשעותו. ובתור אברך בקיא בתורה (יותר ממני לפחות) אני פשוט מוכרח לקרוא על תרחיש בו תהיה מחוייב הלכתית להרוג את אותו תינוק כחול עיניים וחיוך שובה לב. נסה לתאר, כיד הדמיון הטובה עליך, את השתלשלות האירועים שבה בורא עולם דורש ממך (על פי הלכות תורתו הקדושה) לקחת חיי אותו תינוק. ואם נחה עליך רוח יצירתית, ספר לי כיצד היית עושה זאת? האם היית חונקו בשנתו? שוחט אותו שחיטה כשרה? או שאולי רשע בן רשעים זה אינו ראוי למוות מהיר ומחוייב לסלקו מפני האדמה בדרך מייסרת, ארוכה ומלוכלכת ככל האפשר?
בבקשה ממך, אל תתעלם משאלותיי, התשובה פשוט מסקרנת מדי.
שבוע טוב

תגובת הדוס: א. התורה לא אומרת להרוג תינוק "בשל רשעותו" אלא "על שם סופו".
ב. ישנם שני מקרים כאלו. זרע עמלק, ושבעה עממין.
ג. לגבי חייבי מיתות, הכלל הוא "ברור לו מיתה יפה", כלומר, מיתה מהירה וללא יסורים מיותרים. לגבי שני המקרים הללו, לא כתוב הכלל באופן מפורש, אבל אני חושב שזה הכיוון. אין ענין לגרום לו צער מיותר, זו אכזריות מיותרת.

לא ענית על שאלותי

בן אדם | 19/03/2011 23:00:32

מתוך הנחה שאין בנמצא תינוקות בני עמלק או בני שבעת העמים (אם הבנתי נכון, הכוונה לשבעת העמים שחיו בכנען לפני בואם של בני ישראל ואינם עוד), האם יש להערכתך, היכן שהוא בעולם. תינוק כלשהוא שהתורה מחייבת אותך להרגו? כיצד תוכל להבדיל בין תינוק שכזה לבין תינוק שאסור להרגו (הם מאוד דומים בשבועות הראשונים)? ואם יונח לפניך תינוק שכזה, האם תהרוג אותו או שמחשבות כפירה ותחושות לא מוסברות ימנעו ממך לבצע את המצווה הקדושה? (זה בסדר, אין בושה בלהתקשות להרוג תינוק עמלק, אני מנחש שהוא נראה כמעט כמו כל תינוק אחר).
ולבסוף. איך תעשה זאת? "מיתה יפה" הוא מונח מעורפל למדי, מה עמדתך בנושא? (הרי לא היית רוצה להיתפס לא מוכן אם תיתקל בתינוק עמלק).

פורים שמח

תגובת הדוס: לא הבנתי את השאלה. כרגע אין לנו את שבעת האומות, הרמב"ם כותב שברגע שהם הפסיקו לתפקד כאומות מאורגנות אין צורך לרדוף אחרי פרטים. לגבי עמלק, אין לי את הכלים לדעת מיהו עמלק, אבל אם אדע, אקיים את מצוות הבורא כפשוטה. כמובן שלא אעשה זאת תחת שלטון חילוני, כי אין חיוב להיכנס לכלא בשביל מצוות עשה.
איזו מיתה? אינני יודע.

אז מה אנחנו רוצים מהשוחט מאיתמר

גולש | 22/03/2011 23:36:37

הרי בשבילו אותם ילדים הי"ד הם "עמלק" שלו, ברור שככה הוא משוכנע

תגובת הדוס: הטענה עליו, שהיה לו ללמוד ולא למד. אילו היה מתעמק, היה מבין שכל הדת שלו זה הבל הבלים, תוהו ואין בו ממש. הוא היה מבין שבניגוד לתורה הקדושה שניתנה לעיני עם שלם באופן שאינו ניתן להכחשה, הרי שהדת שלו ניתנה לעיניו של אדם בודד, שאין שום דרך להוכיח את אמיתותה, חוץ מאמונה עיוורת באדם אחד.

אם זה כל הטענה, הוא כמו כל חילוני וגוי

גולש | 25/03/2011 11:52:42

לדעתי יש כאן טענה חזקה בהרבה, שאצל הרוצחים האלו יש קודם כל תאוות רצח ובפרט של יהודים, ועל מצע זה "תופרים" אידיאולוגיה דתית, ואצל היהודים שאינם חשודים על תאוות רצח זה מתחיל מהמצווה.

תגובת הדוס: ראיתי פעם סטטיסטיקה , שחמישים אחוז מהרציחות בארץ הם של ערבים, לעומת אפס אחוז חרדים, וכמעט אפס אחוז דתיים. מה זה אומר? שהערבי הוא סתם רוצח שפל, ואילו כשהיהודי הורג זה נטו בגלל המצווה.