הסברה חרדית כיצד
העולם כולו שרוי בחושך. חושך של דעות כוזבות, אידיאולוגיות לא נכונות, כפירה ומינות. את החושך הזה לא מגרשים עם מקלות, את החושך הזה מגרשים עם נר קטן, נר של אמונה, נר של שיעורי תורה, נר של דעת ויראת השם.
בתקופה האחרונה נשמעים הרבה קולות בציבור החרדי על הצורך הדחוף במה שנקרה "הסברה חרדית". הקולות הללו נשמעים על פי רוב מלמטה, מהרחוב החרדי, ולא מהמימסד החרדי של הרבנים והעסקנים בעלי הנסיון. אני כשלעצמי שייך יותר לאגף הראשון, אין לי תפקיד כל שהוא, אינני שליח של אף אחד מלבד של עצמי בלבד. ובכל זאת, אחרי נסיון של שנה בתחום הכתיבה באינטרנט, אני הולך ומגיע למסקנה שדווקא השתיקה הרועמת של העסקונה המנוסה, הרבה יותר יעילה מאשר הנסיונות הנואשים ליצור הסברה חרדית.
יש לי כמה סיבות טובות לחשוב כך.
דבר ראשון, אני לא מאמין ביעילות ההסברה הזאת. אין לי ספק שגם אם נקים מערכת משומנת של מסבירנים ואנשי תקשורת, גם אם נתגייס לצה"ל ונתחבר חלילה לתרבות הישראלית הכללית, הרחוקה מאד מהתרבות היהודית השורשית, עדיין ימשיכו כלי התקשורת השונים לתקוף אותנו על כל צעד ושעל, להעליל עלינו עלילות דם שפילות ונבזיות ולהצר את צעדנו. אין לדעתי שום צעד שיכול לגרום למשנאינו להפסיק לבזותינו.
מי שמפקפק בטענה הזאת, עליו להביט על היחס של מוסדות המדינה אל אחינו הדתיים לאומיים. הציבור הדתי לאומי הוא הציבור האחרון שאפשר להאשים אותו בהשתמטות, בבדלנות, בכפיה דתית. הציבור הדתי לאומי הוא ציבור שתורם את נשמתו למען המדינה, מקיז את דם צעיריו ביחידות הקרביות ביותר, שולח את בניו להתיישב במקומות שוממים, אך ורק למען קידום הציונות ואחיזתינו בארץ ישראל. אפשר לחלוק על הצעד הזה, אפשר לטעון שזה צעד מסוכן ולא אחראי, אבל איש אינו יכול לטעון שהוא לא נעשה מתוך אידיאל ציוני והקרבה עצמית.
ומה מקבל אותו ציבור בתמורה להתרפסות? כבוד? הערכה? שום דבר, רק בזיונות ואכזריות נוראה. אלפי משפחות שהלכו להתיישב בשליחותה של מדינת ישראל בגוש קטיף, גורשו מבתיהם בבזיון, ועד היום רבים מהם מתגלגלים ככלי ריק בתוך קרווילות עלובות. אינני מדבר בדווקא על עצם הפינוי, שאולי נבע מתפיסה בטחונית שגויה או נכונה, אני מדבר בעיקר על היחס האכזרי שמקבלים המפונים עד עצם היום הזה. אטימות, רשעות, ואכזריות אין קץ. קשה למצוא לרשעות כזאת דוגמאות ממהלך ההיסטוריה. אולי סטאלין.
מה המסקנה שלנו מפרשת ההתנתקות?
המסקנה היא שהשנאה של הממסד הישראלי לשומרי תורה ומצוות איננו נובע משום דבר. לא מסיבות כלכליות, לא בגלל גיוס לצה"ל, ולא בגלל חוק החמץ. שונאים אותנו - כי אנחנו יהודים אמיתיים. כי אנחנו מראים לכל העולם שהתורה היא נצחית ושום דבר לא יעזור. כי אנחנו מזכירים לכל העולם בכל רגע את האמת היחידה, שיש בורא לעולם, שיש עולם הבא, גן עדן וגיהנום, משיח ותחיית המתים, שכר ועונש. זה מה שמפריע לשמאל החילוני, השולט במדינת ישראל ובכלי התקשורת. ולכן, כל עוד לא נצטרף אליהם, עד שלא נתפלש ביחד איתם בבוץ של החברה החילונית, הם לא ירפו מאיתנו.
רק לדוגמא, עד כמה השנאה של השמאל לציבור הירא היא שנאה עיוורת, נקח לדוגמה את החוק שייזמו חברי הכנסת החרדים, לפיו כל זוג צעיר שיקנה דירה בפריפריה יקבל מהמדינה מענקים, כדי להתמודד עם מצוקת הדיור הקשה. ההצעה הזו איננה קשורה לא לחרדים ולא לחילונים, אלא לכל מי שיואיל בטובו ללכת לגור בפריפריה המשוועת לזוגות צעירים, ולהתנתק ממנעמי החיים של מדינת תל אביב. כבר הרבה זמן שלא עלתה על בימת הכנסת הצעה כל כך לאומית וציונית, שמקדמת את ההתישבות בפריפריה. איך הגיבה התקשורת על ההצעה? באתר גלובס פורסמה כתבה תחת הכותרת "מחזירים את הקצבאות דרך המענקים", תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהחוק המדובר איננו קשור כלל לזוגות חרדים יותר מאשר לחילונים. איזו מערכת הסברה יכולה להתמודד עם כאלו שקרים? ואם יענו על השקר הזה, מיד יצוץ השקר הבא, אין לזה סוף.
הסיבה השניה שאינני חושב שיש צורך בהסברה חרדית, מפני שלדעתי התמונה הקשה של הציבור המוסת פשוט איננה משקפת את המציאות. אני נפגש באופן קבוע עם אנשים מכל גווני הקשת הישראלית, בתוך עמי אני יושב, ואינני גר באיזור חרדי. אני מכיר היטב את המציאות הישראלית האמיתית, ואני יודע בוודאות שרוב הציבור בישראל איננו שונא חרדים, הוא מכבד לומדי תורה, ויש לו הערכה למסורת ישראל. גם התגובות בטוקבקים שלכאורה אמורות לשקף את המציאות, אינם כאלה. בסך הכל יש כמה מאות או אלפים בודדים של שונאי תורה, שכותבים תגובות אנטישמיות על מאמר שמזכיר איכשהו משהו שקשור לחרדים או לדת, וזה מה שיוצר את האוירה העכורה.
הסיבה השלישית, הינני סבור שאנחנו כיהודים חרדים לדבר השם, עלינו להשקיע בראש ובראשונה בהסברת היהדות, בקירוב עם התורה אל התורה. אנחנו צריכים להראות את המאור שבתורה, ולא את המאור שבציבור כזה או אחר. עלינו להלחם למען כבוד שמים, ולא למען כבוד עצמנו. מי ששונא אותנו, שימשיך לשנוא ככל שליבו חפץ. התפקיד שלנו זה להאיר את העולם באור התורה, ולא לשכנע מישהו שאנחנו צדיקים. יאמרו שאנחנו גנבים? בסדר, אז אנחנו גנבים. אנחנו מצומצמים? בסדר גמור, אנחנו מצומצמים. אבל מה עם התורה? מה עם האמונה? למה אתה לא מתעניין במה שסבא שלך מסר על זה את נפשו? זה התפקיד שלנו, זה מה שמוטל עלינו. לנסות לחבר את היהודי אל המסורת שלו, לא אלינו.
החפץ חיים אמר, שעם מקלות אי אפשר לגרש את החושך. וגם לא עם סכינים, לא עם חרבות, ואפילו לא עם תותחים. את החושך מגרשים אך ורק עם אור. העולם כולו שרוי בחושך. חושך של דעות כוזבות, אידיאולוגיות לא נכונות, כפירה ומינות. את החושך הזה לא מגרשים עם מקלות, את החושך הזה מגרשים עם נר קטן, נר של אמונה, נר של שיעורי תורה, נר של דעת ויראת השם, ולא על ידי ויכוחים אינסופיים אם החרדים כן עובדים או לא עובדים, כן תורמים או לא תורמים.
אינני אומר שלא לענות. גם אני עונה לפעמים על נושאים שונים בקונפליקט הדתי - חילוני. אבל לא זה העיקר.