דרגת עם ישראל בתנ"ך, ואיך לומדים תנ"ך

מאת: הדוס | 16/07/2010 עניינים שונים

כאשר אנחנו נגשים ללימוד התנ"ך, עומדות בפנינו לכאורה שני אפשרויות. האפשרות האחת היא ללמוד את התנ"ך דרך המשקפיים של חז"ל והמפרשים שהלכו בעקבותיהם, והדרך השנייה היא ללמוד את התנ"ך על פי ראיית עינינו. במאמר הבא ברצוני להראות מדוע באמת לימוד עצמאי של התנ"ך הוא לימוד שיוצר תפיסה מעוותת של התנ"ך, ודווקא מבט מעמיק מלמד אותנו שדברי חז"ל הם הם פשוטו של מקרא, הם ורק הם ידעו להאיר את עינינו העיוורות בשבילי התנ"ך.

אני חושב שהנושא שבו נמצא הפער הגדול ביותר שנפער בין תפיסתנו השטחית אנו לבין תפיסתם של חז"ל שנבעה ממסורת רציפה בכל הנוגע להבנת המקרא הוא בנושא של דרגת עם ישראל. מי שלומד את התנ"ך בצורה עצמאית נדמה לו לפעמים שהתנ"ך מציג את העם הנבחר באור שלילי למדי. התנ"ך כולו מלא בחטאים של עם ישראל, וגם בחטאים של גדולי ישראל. ספר במדבר מציג את עם ישראל בצורה שנראית לכאורה שלילית ביותר. בני ישראל נופלים בחטאים שונים פעם אחר פעם, עד שלבסוף נענשים במיתה במדבר. גם לאחר הכניסה לארץ, עושים הם הרע בעיני ה'. "הוי גוי חוטא, עם כבד עוון, בנים משחיתים, זרע מרעים, ניאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא יתבונן". במילים נוראיות ונוקבות אלו מטיח ישעיהו בעם ישראל האשמות קשות מנשוא, ומילים מהסוג הזה ממלאים את התנ"ך על גדותיו ממש. גם קדושי עליון כמו ראובן ודוד המלך מואשמים בתנ"ך בחטאים נוראים. התנ"ך על פי השגתינו מהווה לכאורה כתב אישום חמור נגד עם ישראל. מאידך גיסא עומדת מולנו גישתם של חז"ל שמלמדים אותנו שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, וכל האומר ראובן חטא ובני עלי חטאו גם הוא אינו אלא טועה. אפילו דמויות כמו אחאב ודואג שמוצגים בתנ"ך בצורה שלילית ביותר מוצגים בדברי חז"ל בצורה הרבה יותר נעלה. חז"ל מלמדים אותנו שלתורה יש נטיה להציג את החטאים הדקים של אנשים גדולים בצורה חמורה, על פי דרגתם. ככל שאדם הוא יותר גדול כך התביעות שעליו הם הרבה יותר גדולות. גם חז"ל בעצמם משתמשים בשיטה הזו. במסכת שבת נאמר שפרתו של רבי אליעזר בן עזריה הייתה יוצאת בשבת עם רצועה בין קרניה שלא ברצון חכמים. והגמרא מסבירה שלא שלו הייתה אלא של שכנתו הייתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. הכוזרי כותב שחטא העגל היה "חטא שהגדילוהו לגדולתם". אז מי צודק? המבט המטושטש שלנו או מבטם הבהיר של חכמינו ענקי הדעת? אז דבר ראשון צריך לדעת שאם חז"ל אומרים אז ככה זה בדיוק, בין אם אני כן מבין ובין אם לאו. האמונה בדברי חז"ל איננה אמונה עיוורת אלא אמונה לוגית ושכלית, רציונלית מאין כמוה. כבר הוכחתי ברורות בפרקים על יציאת מצרים את אמיתות התורה בצורה חדה וברורה, ובאותה תורה שקיבלנו מבורא העולם כתוב מפורשות שעלינו לשמוע בקול השופט אשר יהיה בימים ההם, וממילא כל דבריהם של חכמי ישראל מקבלים סמכות אלוקית. אבל, היות וחז"ל בעצמם ציוו עלינו "דע מה שתשיב לאפיקורוס", לכן עלינו להראות שדווקא מתוך הלימוד והניתוח של פשוטו של מקרא מתוך לימוד מעמיק עלינו להגיע לאותם מסקנות שלימדונו חז"ל ברוח קדשם.

כדי ללבן את הנקודה הזאת, הבה ננסה ללמוד שני מאורעות שהוזכרו בתנ"ך כחטאים של עם ישראל ונראה איך דווקא מתוך אותם מאורעות מוצג עם ישראל כעם המוסרי והנעלה ביותר שהיה אי פעם בהיסטוריה האנושית, עם צדקות נוראה ובלתי נתפסת בעולם המושגים שלנו.

האירוע הראשון הוא סיפורו של עכן ביריחו. אחרי מות משה רבנו עם העברת ההנהגה לידיו של יהושע בן נון, נכנס עם ישראל לארץ הקדושה. הקרב הראשון על ארץ כנען נפתח בעיר יריחו. לפני כיבוש יריחו מצווה יהושע את העם שלא לקחת משלל העיר מאומה. בני ישראל כובשים את יריחו, ועושים כדבר יהושע, מלבד אדם אחד בלבד שלוקח מן השלל. עכשיו, בואו נתאר לעצמינו מה אנחנו היינו אומרים על כזה אירוע. צבא אדיר של 600,000 לוחמים נכנס לעיר, ומתוך אותם 600,000 רק אדם אחד העיז לגעת בשלל!!! זה פשוט לא יאומן. האם הצבא האמריקאי או הצרפתי היה עומד בכזה נסיון? כמה חיילים מתוכו היו עומדים בו? עשר אחוז? אולי עשרים? פה מדובר על מאה אחוז!!! צדיקים גדולים!!! ומה אומרת על זה התורה? מחמאות? שירות ותשבחות? לא ולא. אוי ואבוי.

"וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל".(יהושע ז' א')

"חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציויתי אותם"

לא יאומן!!! איזה מילים קשות. וימעלו בני ישראל מעל בחרם. ויחר אף ה'. חטא ישראל. וכל זה על אדם אחד מתוך חצי מליון.

מהסוגיא הזאת אנחנו למדים שני ענינים. דבר ראשון על הדרגה העצומה של עם ישראל, שבה מתוך חצי מליון רק אדם אחד בלבד לא עמד בנסיון הקשה, ודבר שני זה היחס של התורה לענין, כאשר צורת ההתיחסות זהה לחלוטין לזו שבה חז"ל מבארים את חטאיהם של ראובן, דוד המלך ובני עלי. זהו חטא שהגדילוהו לגדולתם, כהגדרתו של הכוזרי. התורה דורשת מעם ישראל דרישה לשלמות מוחלטת, וכל מעידה קטנה כבר הופכת לחטא חמור.

הפרשה השניה שעליה נתבונן בהזדמנות זו היא הפרשה המדהימה של פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים. פרשת פילגש בגבעה החלה באירוע מסוים, מסוג האירועים שמתרחשים במדינת ישראל כל שני וחמישי. מספר נערי רחוב נטפלו לאשה, התעללו בה כל הלילה, ובבוקר היא מתה. הם לא התכוונו לרצוח אותה, אבל זו הייתה התוצאה של מעשיהם. האם מדובר באירוע שראוי להכנס לספרי ההיסטוריה? בלילה אחד בארה"ב יכולים מן הסתם להתרחש עשרות אירועים חמורים בהרבה. כאן לא מדובר על רצח בכוונה תחילה. מעשה שכזה שהיה מתרחש אי שם ברחובות פריז, היה נבלע עמוק בתהום הנשיה, אבל כשכזה ארוע קורה אצל העם הנבחר, הוא מסתיים בצורה שונה לגמרי. עם ישראל כולו הזדעזע, ועל הרקע הזה פרצה מלחמה. כן כן, מלחמה עקובה מדם עם עשרות אלפי הרוגים, שבאו למחות כנגד שבט בנימין שלא עשו משפט באותם נערים. הזעזוע היה נורא – "והיה כל הרואה ואמר לא נהייתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים שימו עליה עוצו ודברו". מדהים ונורא, לא נהיה כזה דבר מאז יציאת מצרים. כמה אירועים חמורים בהרבה נעשו במדינת ישראל ובעולם כולו בשנה האחרונה? למישהו זה היה אכפת? מישהו אחד לא נרדם בלילה?

"ויצאו כל איש ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל ה' המצפה. ויתיצבו פנות העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלוהים ארבע מאות איש שולף חרב" (שופטים כ')

עם ישראל כולו יוצא למלחמה. על מה? לא על נפט ולא על שטחים אלא למחות על מעשה רשע של כמה ריקים ופוחזים. זהו עם ישראל בתפארתו, לפני שהגלות הארוכה השחירה את פניו המאירים. ועל אותה אומה קדושה אין כמעט מילה אחת טובה בכל התנ"ך, רק דברי מוסר ותוכחות. רק בלעם הרשע הוא היה היחיד שנתן לעם ישראל מנה גדושה של מחמאות, "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל", ואילו משה רבינו שהיה אוהב ישראל הגדול ביותר הוא דווקא אומר דברי כיבושים, הוא זה שאומר לעם ישראל אתם לא בסדר, ואחריו כל הנביאים כולם.

העיקרון הזה שלימדונו חז"ל שהתורה מבליטה את חטאיהם של העם הנבחר והאנשים המובחרים בולט מאד לעין. התנ"ך כולו הוא ספר של בקורת על עם ישראל. בתקופות שבהם העם כולו נהג כשורה לא הופיעו לפתע נביאים והתחילו לומר לעם אוי כמה שאתם צדיקים אוי כמה שאתם קדושים. אבל ברגע שישנה הדרדרות מיד מגיעים עשרות נביאים בזה אחר זה ומתחילים לומר דברי כיבושים. כשאדם מגיע לרופא והרופא רואה שכל האיבריו שלו בריאים ושלמים חוץ מבעיה קטנה בלבלב, הוא מיד אומר לו שיש לו בעיה וצריך דחוף ללכת לחדר מיון. ואם הוא יסרב הרופא יצעק עליו ויאמר לו שהוא משוגע ולא נורמלי, ושהוא מאבד עצמו לדעת, ושאר מחמאות מעין אלו. הוא לא יאמר לו תשמע, הריאות שלך משהו משהו, הלב מתפקד חבל על הזמן, הוא רק יגיד לו שיש בעיה בלבלב. האם הרופא שונא את הפציינט? האם הוא רוצה לראות שחורות? לא ולא. הוא פשוט רוצה שהחולה יחיה. זהו תפקידו של רופא הגוף, וזהו תפקידם של הנביאים, רופאי הנפשות.

לסיכומו של ענין נמצאנו למדים שאת התנ"ך עלינו ללמוד אך ורק מבעד למשקפיים הבהירות שהעניקו לנו חז"ל במסורת שבידיהם, כי בכל נסיון להתחכם יותר מהם, לבסוף תהיה ידינו על התחתונה.

 

תגובות

כל האומר דוד חטא טועה?

ר.ח | 18/07/2010 00:41:30

איך אתה יכול להלבין חטא כמו כבשת הרש? דוד שכב עם אישה נשואה ושלח את בעלה להרג. איזה תרוץ אפשר להביא ולאמר שזה לא פשע? הרי הוא עבר על לפחות 3 דיברות מעשרת הדיברות עצמן.
בצורה כזו ניתן להכשיר כל רצח או מעשה תועבה. לא פלא שקמו אנשים והכשירו את יגאל עמיר.

תגובת הדוס: לא נכנסתי לפרטים של כל מקרה לגופו. לגבי דוד המלך הוא היה מורד במלכות שדינו עונש מוות ואישתו הייתה מותרת כי כל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט לאישתו, אלא שדרך התורה להבליט חטאים כפי שהראתי במאמר.

מי אתה ומה עשית לדוס המקורי?

ג'יים | 18/07/2010 23:50:09

?

ממעשה עכן ניתן ללמוד עוד שיש ללמוד בראיה רחבה ולא "להתפס" לפסוק מסויים

יהודה | 19/07/2010 02:58:44

כי פשטות המקראות מלמדים שחטאו כמה מישראל ולא רק עכן, כמ"ש בפרק ז' וימעלו בני ישראל מעל בחרם. משמע שלפחות כמה אנשים חטאו. אך מהמשך הפסוקים מתבאר שהוא היחיד שמעל בחרם, כי הוא היחיד שעלה בגורל, וכן שם פרק כ"ב כתוב הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו. ומה שבאמת כתוב "וימעלו" לשון רבים, כבר יישב המלבי"ם: " כי כל ישראל קשורים כגוף אחד, עד שכל איש ואיש מהם יחוסו אל הכלל כיחוס אבר אחד מן הגויה אל הגויה, וכמו שע"י חולי או הפסד אבר אחד יתהוה חולי או מום בגוף כולו, כן במה שלקח עכן מן החרם נחשב כאילו מעל העם כולו, וז"ש וימעלו בני ישראל ויקח עכן". ואולי זהו דברי חז"ל בסנהדרין מד, א: "אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב וכל ישראל עמו, אלא לרדותן".

צנזור תגובות

ר.ח | 20/07/2010 00:24:23

דוס יקר,
אתה מלין חדשות לבקרים על היחס אליך באתר הידען אולם אתה מצנזר ומעלים תגובות שלא נראות לך. איך אמר הילל הזקן? "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור".

תגובת הדוס: אני לא מצנזר, אני פשוט לא מנהל את האתר מביתי כמו שהיה בעבר, היות ונמאס לי להחזיק בבית את התועבה ששמה אינטרנט, ולכן אני מנהל ממקום אחר שאני נמצא בו אחת לזמן, ולכן לוקח לי זמן לעבור על התגובות. באתר הידען לעומת זאת יושבים אנשים סביב לשעון ואין להם שום בעיה עם כמות התגובות חוץ מאשר עם התוכן כמובן.

דוד ובת שבע

ר.ח | 27/07/2010 05:34:28

קודם כל אני רוצה להתנצל שחשבתי שאתה מצנזר תגובות.

לגבי סיפור דוד ובת-שבע. לנתן הנביא ברור שדוד חטא. לדוד עצמו ברור שהוא חטא והוא לא מנסה להתחמק או לטעון טענות מתחמקות ומשוללות בסיס כגון "אוריה היה בוגד במלכות" אלא שהוא אומר: "חטאתי לה'"!. אולם כל זה לא מפריע לחז"ל להתעלם מהפשט ומההיגיון המשפטי של הסיפור ולטעון: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" על סמך מה בדיוק? למעט משאלת הלב שלא יכולה לקבל שדוד חטא?

תגובת הדוס: חז"ל לא מתכוונים שהוא לא חטא בכלל, ודאי שהוא חטא, אלא שהחטא שלו היה הרבה יותר קטן מזה שנראה מפשוטו של מקרא. אם אינני טועה רש"י מסביר כך את הגמרא.

חטא דוד ובת שבע

ניר | 14/11/2010 01:16:16

יש בגמרא דעות אחרות אחרות מדעת ר' שמואל (דעה אחת טוענת כי מדובר היה באונס, ולכן לא מדובר כאן באשת איש האסורה על הבועל). בכל מקרה טוב להכיר גם את פירושו של אברבנל למקרה זה:
ואמנם הפועל הזה פשוטו יורה עליו שהיה מגונה מאד מחמשה צדדים. האחד מאשר חטא דוד באשת איש וישכב את אשת רעהו, וזה בלי ספק יותר מגונה במלך שישכב את אשת עבדו ויגדפהו וישחיתהו בזה וכל שכן בהיותו טרוד בעבודתו ונלחם את מלחמותיו[...] והצד השני הוא במה שהשתדל דוד שאוריה ישכב את אשתו ויחשב לו הבן הילוד [...] והצד השלישי במה שצוה לשום את אוריה אל מול המלחמה החזקה להמיתו [...] והצד הרביעי באופן המיתה וההריגה שהרגו בחרב בני עמון וע"י אויבי השם [...] והצד החמישי מהגנות שמיד כשעבר האבל שבעת ימים על אשת אוריה מיד צווה המלך ללקחה אל ביתו [...] אמנם במסכת שבת (דף נו ע"א) "אמר ר' שמואל [...] כל האומר דוד חוטא אינו אלא טועה" [...] והדברים האלה לחכמינו ז"ל הם דרכי דרש ואין לי להשיב עליהם, ודי במה שאמרו "רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה" [...] ואיך מאמר "שבקש לעשות ולא עשה"? והכתוב מעיד על המעשה הרע כלו בפירוש, ואם דוד לא חטא איך אמר "חטאתי להשם"?!
[...] טוב לי שאומר שחטא מאד, והודה מאוד, ושב בתשובה גמורה וקבל ענשו ובזה נתכפרו עוונותיו
וניראה לי כי בדורינו מנסים להדחיק את הפרשנויות האחרות.

תגובת הדוס: את הגמרא הזאת למדתי בדיוק היום, כמה נפלא.
אם כי זה לא ברור שלפי התרוץ הזה התרוץ השני לא נכון, כי יתכן ששניהם נכונים והגמרא מביאה את שני התירוצים כי שניהם אמיתיים.
לגבי עצם הענין, יעויין במלבי"ם שעובר על דברי האברבנאל ומשיב עליהם.

מה הכשיר את חז"ל להבין את התנך יותר ממני?

חילונית | 14/11/2010 16:05:31

מדוע אני צריכה לקבל את הפרשנות שלהם ולא פרשנות הגיונית שמתיישבת עם רוח הטקס? קח לדוגמא את העובדה שיעקב נשק לרחל ברגע פגישתם: חז"ל עושים מזה צימס נוראי ומנסים להגיד שהיא הייתה קטנה וזה בסדר (פדופיליה?) אבל זה פשוט לא מתיישב עם רוח הטקסט שאומר שיעקב אהב את רחל כל כך שעבד את לבן בעבורה שבע שנים "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". עניין נוסף הוא ספר איוב: איך ניתן להסביר אל ציני שמתערב עם השטן על גורלו של צדיק, הורג את כל ילדיו החפים מפשע וגורם לו נזקים כלכליים ובריאותיים? הפרשנות שלך לעניין דוד המלך ממש לא מתיישבת עם הטקס ועובדה שגם הנביא טען כנגדו במשל כבשת הרש. לפיכך הנסיון שלך לשכנע חילונים אמיתיים (להבדיל מאלו שפשוט אין להם כוח לקיים מצוות) נדון לכשלון.

תגובת הדוס: תמשיכי לאכול הרבה צ'יפס עם קטשופ, וזה יכשיר אותך להיות פרשנית מקרא לתפארת.
את מצטטת פה דברים שחז"ל פשוט לא אמרו מעולם, וספר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה כפי שלימדונו רבותינו, בקיצור, פרשנים לא נהיים מקטשופ.

לגבי איוב נראה לי שהרעיון נדחה בגמרא

אריק | 03/10/2011 16:30:03

הגמרא מתארת שהתלמיד שאל ואז אמרו לו שמו ושם עירו למה? כך שמשמע שזה לא משל וצ"ע.

תגובת הדוס: זה הענין, הגמרא אומרת שאלמלי היה מפרט שמו ושם עירו, היינו אומרים משל היה.