תורה שבעל פה

מאת: הדוס | 01/04/2010 יסודות היהדות

במאמר הבא אני רוצה לדון בנושא של תורה שבעל פה. בנושא הזה יש הרבה חומר ישן ומוכר שאחזור עליו בקיצור ובתימצות, אני כדרכי אינני מנסה להביא ים של חומר אלא להתמקד בנקודות המרכזיות ביותר. במאמר הזה אני רוצה קודם כל לכתוב את החומר הידוע והמפורסם, ולאחר מכן לעבור לרעיונות חדשים שעלו במוחי.

בפרקים על יציאת מצרים הראתי בצורה הברורה ביותר שסיפור יציאת מצרים ומתן תורה לא היה יכול להיווצר ללא שאכן היה באמת. העובדה היא שהאומות העתיקות אהבו מאד לספר סיפורי ניסים ונפלאות, ובכל זאת בשום אומה בעולם לא הצליחו להכניס לתוך הזיכרון הלאומי של אומה, סיפורי ניסים ונפלאות שנעשו בפני המוני אנשים מאותה אומה. כל המיתולוגיות הקדומות עמוסות לעייפה בסיפורי בדים על שדים ורוחות, אבל משום מה כל אותם אירועים מרטיטים נעשו תמיד אי שם מעבר להרי החושך, בפני מספר אנשים בודדים, או בפני אומה אחרת, כמו הנוצרים שמספרים על ניסים שנעשו בפני היהודים, בזמן שהיהודים עצמם מכחישים אותם עד עצם היום הזה ובזכרונם הלאומי נותר ישו כשקרן וזייפן ולא כנביא. או כמו היוונים שמאד אהבו את סיפורי האלים, אבל משום מה כל אותם סיפורים נפלאים התרחשו בפני יוון המיקנית, האומה ששכנה ביוון לפני תקופת החושך, והושמדה על ידי השבטים הדורים. העובדות הללו מוכיחות כאלף עדים שיצירת היסטוריה ניסית שנעשתה לעיני עם שלם במשך ארבעים ואחת שנה איננה אפשרית, מה שמהוה הוכחה מוחלטת לתורתינו הקדושה. כמו כן הבאנו את הנושא של נבואות שהתגשמו, כמו שהארכתי בזה בפרקים הרלוונטיים.

כל אלו הוכחות לתורה שבכתב, אבל מה עם התורה שבעל פה? התשובה היא שאין שום אפשרות להפריד בין תורה שבכתב לזו שבעל פה, היות והתורה בעצמה כותבת (דברים יז') "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל."

כנגד הטיעון הזה קיימים מספר טענות נפוצות שאני רוצה להתמודד איתם אחת לאחת.

הקראים טוענים שבפסוק הזה לא נאמר שיש תורה שבעל פה, אלא שיש לחכמים סמכות לפרש את התורה שבכתב. אך טענה זו איננה נכונה. הרי התורה שולחת אותנו לשאול את החכמים, ואנחנו הולכים על פי ציווי התורה לשאול את החכמים איך לקיים את התורה, והנה אותם חכמים שהתורה שלחה אותנו אליהם, הם מספרים לנו שיש להם מסורת איך לפרש את התורה. האם אנחנו יכולים שלא לשמוע להם? על פי הקראים, אם החכמים יאמרו לנו שלדעתם הפירוש הוא כך, עלינו לשמוע להם, אבל אם הם יעיזו לומר חלילה את המילה "מסורת" באותו רגע עלינו לברוח. מדוע? אין בזה שום הגיון.

טענה נפוצה נוספת היא שהפסוקים הללו מתייחסים רק לסנהדרין שנמצאים ב"מקום אשר יבחר ה". אבל זו טעות, משום שלכל הדעות התורה שבעל פה הייתה מצויה אצל חכמי הסנהדרין בזמן בית שני.הרי על זה בדיוק נחלקו חז"ל עם הצדוקים, והשליטה בכל מוסדות הדת כולל הסנהדרין ובית המקדש הייתה בידי הפרושים. כך שאם אנחנו נעים בציר הזמן אלפיים שנה אחורה ושואלים את חכמי הסנהדרין כיצד עלינו לקיים את התורה, אנחנו מקבלים מהם את התשובה על כך שיש בידיהם תורה שבעל פה. כמו כן עלינו לדעת שישנם בתורה פסוקים מפורשים שמדברים על שופטים גם מחוץ ללישכת הגזית שבבית המקדש. למשל הפסוק הראשון בפרשת שופטים - "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". כך שהתורה מצווה עלינו במפורש לשים שופטים בכל מקום, ולשמוע בקולם.והנה השופטים הללו, שהם כל חכמי ישראל לדורותיהם, ואנו מצווים לשמוע בקולם, הם מספרים לנו על התורה שבעל פה.

עוד טענה שעלינו להתמודד איתה זו הטענה שאם ישנה תורה שבעל פה מדוע היא לא נכתבה בתורה שבכתב. התשובה על הטענה הזו היא פשוטה מאד. בואו נתאר לעצמינו ספר היסטוריה שמנסה לתאר את ההיסטוריה של הממלכה הבריטית, והוא מקדיש מספר פרקים כדי לתאר את החוקה הבריטית. האם הספר הזה יוכל לכתוב את כל ספר החוקים האנגלי? ודאי שלא, זהו בלתי אפשרי לחלוטין. כשספר היסטוריה בעוד מאה שנה ינסה לתאר למשל את רפורמת הבריאות של אובמה, הוא יאלץ לתאר אותה במספר שורות בודדות, בזמן שהצעת החוק שהונחה על שולחנו של המחוקק האמריקאי הוא ארוך ומפורט בהרבה. התורה כתובה בצורה של ספר שמתאר את ההיסטוריה של עם ישראל, תוך פירוט ארוך של המצוות, אבל לא בצורה של ספר חוקים, ולכן התורה איננה אמורה לפרט כל חוק לפרטי פרטים.

ובכלל, אצלינו הרעיון של העברת תורה שלימה בעל פה נשמע מוזר, כי אנחנו רגילים לצורת החיים של האדם המודרני שאיננו רגיל בשינון בעל פה. אבל אם נפשפש קצת בנבכי ההיסטוריה נראה שהרעיון של לימוד בעל פה היה מאד מקובל בעולם העתיק. הוודות ההודיות עברו אלפי שנים בעל פה, וכמו כן הקאנון הפאלי בבודאיזם,  האווסטה של הדת  הזורואסטרית, ועוד.

לסיום, אני רוצה להביא הוכחה נמרצת ביותר לכך שהתורה שבכתב איננה כוללת את כל יסודות היהדות בצורה מפורשת וגלויה.

הנקודה הבעייתית ביותר בהשקפה ראשונה בתורה שבעל פה זה האמונה בעולם הבא ובחיים שלאחר המוות. הנושא הזה הוא כל כך מרכזי בדת שקשה מאד להבין מדוע התורה שבכתב מתעלמת לחלוטין מנושא כל כך מרכזי, הרי תפיסת העולם הדתית עם עולם הבא היא שונה לחלוטין מהתפיסה של דת ללא עולם הבא. איך יתכן שהתורה מתעלמתת מכזה נושא חשוב ומרכזי. אבל, כמו תמיד, אם נלמד את הנושא לעומקו נראה שדווקא בנקודה הזו ישנה הוכחה נמרצת  ביותר לכך שהתורה שבכתב איננה מכילה חלקים חשובים מהדת היהודית. וההוכחה היא כזו. הרי עם ישראל יצא ממצרים. במצרים העתיקה האמונה בחיים שלאחר המוות הייתה מאד חזקה, והיא תפסה מקום מאד מרכזי בתרבות והדת המצרית.  האמונה הזו הייתה רווחת אצל כל התרבויות העתיקות, אבל היא הגיעה לשיא מרכזיותה אצל המצרים. אני כדרכי אינני מביא מקורות מספרי מדע, אבל כל אחד יכול להגיע לשפע של מידע בנושא על ידי חיפוש קטן ברשת. גם מעשה החניטה המפורסם, המוזכר בתורה בעצמה מספר פעמים, היה מעשה שכל משמעותו הייתה קשורה לאמונת הישארות הנפש. אין ספק אם כך שהנושא של הישארות הנפש היה ידוע היטב לעם ישראל. מדוע אם כן התנ"ך כולו מתעלם כמעט לחלוטין מנושא כל כך חשוב? מדוע כל הנביאים אינם משתמשים בנשק הכל כך חשוב של העולם הבא? בשום מקום בתנ"ך לא מוזכר רמז על מה שעובר על הנפש לאחר המוות, חוץ מכמה פסוקים בודדים בנביאים וכתובים, בעוד שבחומש בעצמו אין אפילו מילה אחת. ואם יבוא הטוען וייטען שבאמת נביאי ישראל לא האמינו בהישארות הנפש, אם כן הוא נופל מן הפח היישר אל הפחת. הרי הישארות הנפש אצל התרבויות הקדומות בכלל והמצרית בפרט היה נושא חשוב ומרכזי. אם נביאי ישראל כפרו באמונה כל כך יסודית, הרי שהיה זה מהפך מחשבתי עצום כמעט כמו איסור עבודה זרה. מדוע מהפך כל כך דרמטי איננו מצוין בתורה שבכתב? ומלבד זאת, שבספר שמואל מתואר כיצד שאול המלך מעלה את שמואל הנביא באוב לאחר מותו, ושמואל הנביא אומר לו מחר אתה ובניך איתי(שמואל א' כט' יט'). גם שלמה המלך בספר קוהלת כותב במפורש "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה"(יב' ז') זאת אומרת שנביאי ישראל האמינו גם האמינו בהישארות הנפש. אז מדוע לכל אורך התנ"ך הם כמעט שאינם עושים שימוש בנושא שהוא לכאורה החשוב ביותר? מדוע הם אינם מאיימים על החוטאים בעונשים שלאחר המוות? על השאלה הזו ישנם כמה תירוצים, יש הסברים פילוסופיים, יש הסברים קבליים, אבל כולם חורגים מההבנה הפשוטה של פשוטו של מקרא. אין ספק שאם נקרא את חמישה חומשי תורה וננסה להבין אותם על פי השכל האנושי שלנו, בלי לדעת את ההיסטוריה של אמונת הישארות הנפש, ובלי לדעת את הפסוק המפורש בספר שמואל, ובלי לבטל את דעתינו העניה לקבלתם של רבותינו הקדושים, אנחנו נגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהתורה איננה מאמינה בהישארות הנפש. זהו פשוטו של מקרא. אבל אם נמשיך ונבדוק נראה שמעל לכל ספק שמשה רבינו כן האמין בהישארות הנפש, למרות שאין זה נראה כלל מפשוטו של מקרא. נמצאנו למדים שאין כזה דבר "פשוטו של מקרא". ומה עם הכלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו"? התשובה היא שכדי לקבוע מהו פשוטו של מקרא יש צורך להכיר את השפה ועולם המושגים שבהם דיברה התורה. אדם שחי היום איננו יכול להבין ספר אלוקי שנכתב לפני 3300 שנה, לאומה קדושה מלאה נביאים שלכולם היתה רוח הקודש, הם דיברו בשפה אחרת לגמרי מהשפה שלנו. בשביל זה אנחנו זקוקים לדברי חז"ל.

תגובות

יפה! הדוס חולק על הרמב"ם בכבודו ובעצמו

סטודנט בטכניון | 01/04/2010 13:35:59

ועוד אומרים שאצל החרדים מתבטלים בפני תלמידי חכמים. כנראה שלא. אחרת איך אפשר להסביר, שהדוס חולק על דברי הרמב"ם ,שכתב בצורה הכי מפורשת שיש, ש"ככל אשר יורוך" מתייחס אך ורק לסנהדרין שיושבת בלשכת הגזית?

תגובת הדוס: לא כתבתי שהוא מתייחס גם לחכמי ישראל שלא היו בלשכת הגזית, אלא שגם אם אין הוא מתיחס אליהם עדיין הוא מהוה סמכות לתורה שבעל פה, ובנוסף לזה ישנם פסוקים נוספים שנותנים סמכויות לכל חכמי הדורות.

לא הבנתי את דבריך

מתעניין | 01/04/2010 20:34:49

1)בניגע לטיעון שלך כלפי הטענה של הקראים, לא הבנת כלל את טענתם הם טוענים שהחכמים כביכול של העדה הרבנית אומרים מסורת הכוונה להשפעה של עבודה זרה והחכמים של הרבנים הם לא החכמים של הקראים כלמר הטענה שלכה נגדם מגוכחת כיוון ש"המסורת" שכביכול אתה מדבר עליה היא תוצאה של עבודה זרה ולכן החכמים אינם רואים להיקרא חכמים ויש לפנות רק לאלה שמפרשים את התורה. והבכך יש בזה הרבה היגיון (אך ברור שהקראים סטו אפילו מדרך זו לאחר שהם מאפשרים פירוש עצמי מהתנ"ך שזה הזוי).
2) בכל הנוגע לשאר נשמע לי מוזר שאתה מתחיל לתת לי דוגמאות כלפי מסורות של עמים זרים בניגוד לאמונה היהודית שיש להיבדל מעמים אלה ומכך טענות אלה ממש לא משכנעות אולי רק בנוגע להתעלמות של עם ישראל מתרבות המצרית שזה לא קשור ללמידה אלא ליחס לנושא אבל גם זה לא כל כך משכנע כיוון שלא ידוע באיזה תקופה יציאת מצרים הייתה ויתכן שהייתה בתקופה בא התרבות זו לא הייתה במרכז.

אתר מצוין חג שמח

תגובת הדוס: 1) כל הטענות הללו של הקראים מתעלמות מנקודה אחת. תאר לעצמך שהתורה שולחת אותך לשאול איזה זקן אסקמוסי ולשמוע בקולו. עכשיו יבא מישהו ויאמר לך שאותו זקן הוא סנילי, ובנוסף לזה הוא עובד עבודה זרה. מה תענה לו? אתה לא תנסה בכלל להתוכח איתו אם ההוא סנילי או לא, כי אם האלוקים שלח אותך אליו אז אתה צריך לשמוע בקולו וחסל. אתה לא שומע בקולו אלא בקול האלוקים ששלח אליו. התורה שולחת אותנו אל ה"שופט אשר יהיה בימים ההם", שנמצא ב"מקום אשר יבחר ה". מי זה אם לא הסנהדרין שהיו בלישכת הגזית? הסנהדרין הייתה תמיד בשליטת הפרושים ולא בשליטת הצדוקים שהיו קבוצה קטנה ושולית, כפי שכותב יוסיפון בעצמו למרות שהוא נטה לצדוקים.
2) התורה מתייחסת באריכות רבה לשלילת האמונה בעבודה זרה, למרות שזו תרבות חיצונית. למה התורה לא טורחת לספר לנו על המהנפכה המחשבתית העצומה של שלילת העולם הבא בניגוד לכל התרבויות באותה תקופה?
3) התרבות המצרית מיומה הראשון הייתה עסוקה מאד בנושא של הישארות הנפש, כך שלא היתה "תקופה קודמת". אתה יכול לבדוק את זה ברחבי הרשת בקלות רבה.
חג שמח.

התורה שבעל פה והקבלה בפרט הן שקר עמלקי

הרוזן קובבה | 27/09/2010 15:31:26

התורה שבעל פה והקבלה הן ההוכחה כי ניתן לשכתב את ההיסטוריה. הקבלה הופיע כך פתאום במאה ה-13 בצרפת והתקבלה כאמת מסיני והיא ללא ספק פרי דמיון של נוכל כפי התורה שבעל פה. התנאים והאמוראים עם כל הכבוד לא היו נביאים ועל כן אין להם הרשות לשנות את מועדי השנה ולא להוסיף סיפורי מעשיות מצוות ואיסורים שכל בר דעת יודע כי שקר יסודם. לדעתי אותם חצופים היו עמלקים שוכבי משכב זכר שהגיעו בדרכי עורמה ובמתק שפתיים להנהגה.
את האמת תמצא באתר ישרי האל האמיתיים : www.sffgc.org
המדקדק בקטנות ובו בזמן נכשל בגדלו, בעבירות של ייהרג ובל יעבור - אין לו מקום בתורת משה!
קרא את מאמר שנת היובל שבאתר ותבין מיהו אויבו האכזר של אלה הרוצים לצעוד על דרך האמת.
בהצלחה!

תגובת הדוס: ברוך הבא מלך המשיח!!!!
נכנסתי לאתר שלך והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שאתה הוא מלך המשיח, ללא צל של ספק.
בנוגע לעניין, אולי תקרא את המאמר שכתבתי בשם "תורת הקבלה" שם תמצא התייחסות מפורטת לנושא שהעלית.

בהצלחה.

אולי

חרדי שואל | 15/10/2010 00:31:47

אפשר להסביר את הפסוק הנ"ל (וזה הביאור לפי המפרשים אבל אני "עדיין" לא מאמין בדבריהם) שרק בדיני ממונות ונפשות ונגעים שואלים את הדיין שיפסוק לפי הצדק ההגיוני. וממילה אין שום מקור בתורה שבכתב שיישנה תורה שבע"פ?

תגובת הדוס: התורה מלאה בפסוקים שנוקטים בדוגמאות. תיקחח למשל את הפסוק "כי יכרה איש בור או כי יפתח איש בור ונפל שמה שור או חמור", האם יעלה על הדעת שהתורה מתכוונת דווקא לשור וחמור? ומה אם יפול שם כבש? או חתול? ברור שהתורה נוקטת דוגמאות בלבד. זוו דרכה של תורה בכל מקום. להבדיל מספר חוקים מודרני. בספר חוקים של מדינה במאה העשרים ואחת אין כאלו דברים. כל חוק מנוסח בצורה ברורה שכוללת בתוכו את כל מה שהוא אמור לכלול. אם היה כזה חוק לא היה כתוב בו שור או חמור אלא "כל בעל חיים".
מאיפה אתה יודע שהתורה בפסוקים מהסוג הזה מתכוונת לדוגמא בעלמא? משום שאין הגיון לומר שדווקא שור או חמור. האם יש יותר הגיון לומר שהסמכות של חז"ל היא דווקא בדיני טומאה ולא בדיני כשרות למשל?

שכחתי לציין שמאד הערכתי את חוכמתך

חרדי שואל | 15/10/2010 00:57:35

ואני בטוח שאם אדע את הדברים שאתה יודע האמונה אצלי תגבר על כל תאווה שייש בי,

עדיין לא מיושב

חרדי שואל | 17/10/2010 02:13:27

לו הייתי אלוהים והייתי רוצה שיהיה עולם של דמוקרטייה עם חוק מסודר הייתי כותב בספר הכללים כפסוק הנ"ל אבל על שאר דברים כמו תפילין יכול להיות שזה נתון להחלטת כל אחד איזה טוטפות בין העינים. כמו אצל הערבים שצמים רמאדן ואין תורה שבע"פ ואם אחד חולה שואל את השייך והשייך קובע לפי ראות עיניו להתיר, וזה תלוי באדם עצמו כמה קשה לו לפי כמה שהוא רוצה לאכול, וככל שיתאמץ יקבל שכר. (יותר "הגיוני" ופשוט מאשר להביא תילי תילים של הלכות צום. לא?)
ולגבי הדוגמא של שור וחמור הרי דברה תורה בלשון בני אדם ולא צריך חכמים שיאמרו את זה.
ועוד אך אפשר לצוות על אדם לקנות אתרוג במאות שקלים (ויש עוד דוגמאות: סוכה, תפילה, לימוד תורה, ועוד הרבה) רק משום שההיגיון אומר שייש תורה שבע"פ? צריך ראייה מוחצת, וברורה! המוציא מחבירו עליו הראיה.
ועוד קשה לי הרי התורה שבע"פ הרבה יותר רחבה מהתורה שבכתב, א"כ איך יתכן שאפ' פעם אחת לא כתוב בתורה שבכתב שישנה תורה נוספת ושם יובא הפירוש על מצווה זו, -בפירוש-. ? (כדוגמה שהבאת בעניין אובאמה, אם היו מאות מקרים כנ"ל אז הייה כתוב וודאי פעם אחת באחד מן המקרים, שלפניו הייה מסמך ארוך מאד וכו'...)
עוד קשה לי הרי הייה בלבול ושכחה אצל התנאים וכ"ש אחריהם.(כך כתוב ברמב"ם שזו הסיבה למחלוקות). וכל התורה שבע"פ בנויה בצורה שייש ירידת הדורות והקודמים וודאי שלא טעו ואנו כחמורים לידם.ואת זה מי אמר? אולי אפשר לתקן טעוית ואנו חכמים לא פחות? וא"כ מחקת את רוב התורה שבע"פ משום שאין מחלוקות, וקיום המצוות נהייה הרבה יותר נורמטיבי ופחות דורש? ולפי הנראה לעין יותר הגיוני לומר שאנו חכמים לא פחות ואף יותר וכך מתורצים כל הסתירות והקושיות שבתורה שהתנאים ואמוראים פשוט, טעו פה ושם.
וייש לי עוד שאלה לא קשורה, הרי כתוב שמי שלא למד וחטא יענש על שלא למד. א"כ אני ואתה צריכים לבדוק את כל הדתות ולשמוע מהם שאולי שם האמת ואנו נענש על שלא בדקנו את הנצרות הבודהא וכדומהו?

תגובת הדוס: א. אם בתורה כתוב מפורש שיש חכמי ישראל ולהם יש סמכות לקבוע ולפרש, וזה לא כתוב במקום אחד אלא בכמה מקומות, ועכשיו אותם חכמים טוענים שיש להם מסורת בעל פה, אז אנחנו חייבים להאמין להם. זה לא משנה מה אנחנו היינו עושים, כמו שכתבת "לו הייתי וכו"
ב. כתבת שתורה כללית שנתונה לחסדיו ושגיונותיו של כל קאדי מקומי יותר הגיוני מאשר הלכות מפורטות. אשאל אותך שאלה. אם כך, מדוע מדינת ישראל וכל מדינה מערבית איננה מסתפקת בספר חוקים קטן ותמציתי והשאר שיחליטו השופטים לפי המקום והעניין? למה עשרות כרכים עבי כרס עם אינספור פרטים וסעיפים?
ג. ההבדל בין היהדות לשאר הדתות בנוי בדיוק על הנקודה הזאת. שאר הדתות ניתנו על ידי אנשים בשר ודם, ולכן הם לא יכלו לכתוב לאדם הדרכה לפרטי פרטים שתתאים לכל אדם ולכל מצב. בדתות האחרות יש הרבה פחות מצוות והרבה יותר פלוקלור, דווקא משום שהם שקריות. כדי לתת לאדם תרי"ג מצוות בלי שהוא יקרוס אלא אדרבה יהיה יותר מאושר צריך להיות יוצר האדם, זה שיודע איך המערכת הנפשית שלו עובדת. אם אדם בן תמותה היה כותב תורה עם כל כך הרבה מצוות כל מי שהיה מנסה לקיים אותה היה קורס מהר מאד. התורה לא זו בלבד שלא הרסה אותנו, אלא אדרבה, אנחנו שרדנו את כל הגלות בתנאים ששום אומה לא הייתה מחזיקה מעמד. אנחנו הפכנו לאומה האינטלגנטית ביותר בעולם, ונתוני פרסי הנובל יוכיחו. זה דבר שרק הבורא יכול לעשות. האיסלאם והנצרות לעומת זאת פגעו בהתקדמות האנושית, כידוע לכל לומד היסטוריה, בדיוק להיפך מן התורה.
ד. השאלה מי יותר חכם, אנחנו או הקדמונים, איננה רלוונטית, משום שהתורה איננה בנויה רק על חכמה, אלא בעיקר על מסורת מדור לדור, ולכן אין ספק שככל שחלפו הדורות הלכה המסורת ופחתה. גם הצידקות והאמונה הלכו ופחתו ככל שאנחנו הולכים ומתרחקים מהאירועים הגדולים של בריאת העולם, המבול, יציאת מצרים, ומתן תורה. אגב, גם באומות העולם לא קם חכם כמו אריסטו בדורות האחרונים. לחוקרים של היום יש יותר תנאים התחלתיים, ויותר ידע שהצטבר במשך דורות, אבל עם כושר הניתוח של הקדמונים אין מי שיתמודד.
ה. לגבי שאר הדתות, כתבתי מאמר בשם "למה דווקא האלוקים שלך".

התורה שבעל פה מתנפחת

חרדי שואל | 04/02/2011 01:44:40

כפי שכתוב ברמב"ם שהמחלוקות נובעות משיבושים וטעויות וכתוצאה כ' תמיד נפסק לחומרה מחוסר ידע, וכפי הנראה בעוד 200 שנה המושג של 40 יום בכותל יהפך למנהג בקהילות מסוימות ועוד ישאלו מה הדין במי שפספס וכו' אז אולי חצי מהתורה שלנו כנ"ל
אנו יודעים כיום על רבנים ידועי שם ויש להם תלמידים רבים ובאמ ת הם חסרי תוכן, שחקנים טובים, ובעלי כריזמה. ובעוד 200 שנה יהיה מחלוקת בינו לבין ת"ח אחר אמיתי והלמדנים ילמדו תורה זאת בעיון רב ויסבירו "פשטים" בדברי ההדיוט. א"כ אולי אף אנחנו כך? (בקיצור אולי הגר"א לא ת"ח)

תגובת הדוס: שאלתך הועברה למדור שאלות ותשובות.

עוד ראיות חותכות לאמיתותה של תורה שבעל פה

טיטו | 17/05/2013 01:03:34

קישור למאמר המוכיח אמיתות של תורה שבעל פה:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888&year=2005&month=8