העולם כן נגדנו
מצאתי היום כתבה מעניינת באתר הארץ. הכתבה עוסקת בשנאת ישראל בעולם, לרגל אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי" הנחגג בקמפוסים המובילים בעולם, על ידי קרנבל הזוי של אנטישמיות ועלילות דם שפלות כנגד מדינת ישראל והעם היושב בציון.
האנטישמיות המודרנית מהווה בעיה קשה מאד לשמאל הישראלי, שמתנגד נמרצות לגישת "אתה בחרתנו" המסורתית. האנטישמיות העיוורת מהווה הוכחה מוחלטת להיותו של העם היהודי עם שונה ומיוחד. אין הסבר הגיוני לאנטישמיות על צורותיה השונות. כשהיינו חרדים שנאו אותנו כי אנחנו שונים. כשהיינו מתבוללים שנאו אותנו כי אנחנו מתחתנים עם גרמניות ומחללים את טוהר הגזע הגרמני. הנאצים טענו שאנחנו קומוניסטים, והקומוניסטים טענו שאנחנו מתנגדי המהפכה שרוצים להרעיל את סטאלין. כשהיינו בגלות טענו שאנחנו זרים, היום שיש לנו מדינה אז אנחנו כובשים. אם נהיה קטנים ישנאו אותנו כי אנחנו קטנים, ואם נהיה גדולים ישנאו אותנו כי אנחנו גדולים. האם יש לתופעה הזו אח ורע בתולדות העמים? מישהו שמע על תנועה עולמית של "אנטי-יפנים"? או "אנטי-צרפתים"? תנועה שנמשכה אלפי שנים, וחצתה עמים, ממלכות, ותרבויות?
האנטישמיות המודרנית, איננה מגיעה מהשכבות הנמוכות של חסרי ההשכלה. בדיוק להיפך. בארצות הברית הנאורה, ישנה תמיכה עממית חזקה מאד במדינת ישראל. בסקר שנערך לאחרונה נמצא שהתמיכה העממית במדינת ישראל בארה"ב הגיע לכמעט שיא של כל הזמנים. כל השנאה למדינת ישראל מקורה הוא באקדמיה האמריקאית, האקדמיה המובילה בעולם. דווקא אותם .אנשים "נאורים" הם אלו שעוצמים את עיניהם, שלפתע פתאום אינם מבינים את ההבדל הבסיסי בין שיגור טילים למרכזי אוכלוסיה ישראליים, מתוך כוונה להרוג אזרחים תמימים, לבין אזרחים שנהרגים ברצועת עזה בגלל שמחבלי החמאס בחרו להסתתר מאחורי גבם. האנשים הכי חכמים בעולם, מתגלים פתאום כאנשים הזויים שלא מבינים את הדבר הבסיסי ביותר. הדבר הזה אוכל את השמאל הישראלי. אותה אקדמיה שבה הם רואים את סמל החיקוי, נותנת להם בעיטה בפרצוף.
אז איך הם מתמודדים עם הבעיה? טומנים את הראש בחול. ואם הרוח מפזרת את החול והמציאות המרה מצליחה לבצבץ מבעד לסדקים? אז טומנים את הראש יותר עמוק.
הנה לנו המאמר המדובר, נקרא אותו, ואחר כך ניגש לנתח את הטיעון המרכזי שבו.
העולם אינו נגדנו
בתחילת החודש נפתחו אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי" בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה, וכסטודנטים באוניברסיטה בארה"ב אנו מוצאים שהאתגר שבהסברת מדיניות ישראל נעשה קשה מהרגיל, זאת בעיקר לנוכח הפרויקט האחרון של משרד ההסברה.
קמפיין ההסברה החדש אינו מועיל לתדמיתה של ישראל, ואף עלול לגרום נזק, מאחר שאינו מביא בחשבון כמה גורמים מרכזיים, שמניסיוננו למדנו שעליהם מתבססת הדעה בנוגע לישראל.
העולם - ובעיקר העולם המערבי - אינו בור בנוגע למה שקורה בישראל ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא שיש לו נטייה כמעט אובססיבית לתמוך בצד החלש - ב"אנדר דוג". כל עוד יהיו לפלסטינים הזדמנויות להציג עצמם כצד החלש והסובל יותר, הם יזכו בסימפטיה רבה יותר מהעולם, בין אם סבלם נגרם בגללנו ובין אם לאו. בהתאמה, ככל שמצבם של הפלסטינים ישתפר, כך תפחת תשומת הלב שהם מקבלים. לתמונה של אנשים סובלים יש הד עצום, וכל עוד המצב הנוכחי מייצר תמונות אלה, מצבה ההסברתי של ישראל לא ישתפר. אי אפשר לפתור זאת על ידי מניעת כניסתם של עיתונאים לעזה או לגדה, שכן צעד כזה רק מציג אותנו כמדינה אפלה שיש לה מה להסתיר.
קל יותר לגרום לזרים להתעניין ולפתח הבנה לעמדה הישראלית, כאשר ישראלים מראים אמפתיה לצד השני. כשמבקרי ישראל פוגשים בישראלי שעסוק כל הזמן בהתגוננות מול הטיעונים הפלסטיניים, התגוננות המתובלת בהטפות מוסר בנוסח אתר משרד ההסברה, הוא נתפש כנציגו של עם שמרוכז בעצמו ואינו רגיש לסבלם של אחרים. לעומת זאת, רוב מבקרי ישראל, גם החריפים ביותר, מתקשים להתמודד עם ישראלי שמסוגל גם לגלות הבנה למצבם של הפלסטינים ואינו מתעטף בצדקנות.
אין ספק שהעובדה שישראל נבחנת מחו"ל רק בראי הסכסוך היא בעייתית, אך סיסמאות כמו "צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם" ו"ההתנחלויות אינן מכשול לשלום" אינן משכנעות אף אחד. אדרבה, הן רק מחזקות את הסטריאוטיפ שלפיו אנחנו חברה אלימה וצדקנית.
מעבר לכך, עלינו להשלים עם העובדה, שיש כאלה שלעולם לא נוכל לשכנע. לעומתם, סטודנטים רבים שלומדים אתנו, כמו גם רבים אחרים, חשים אהדה לישראל ומכירים בזכותה להתקיים. הם יודעים שהחברה הישראלית היא חברה מתקדמת ושיש בה הרבה מעבר לסכסוך, ואף מגלים הבנה לצורכי הביטחון שלה. עם זאת, הם גם מודעים למאזן הכוחות בינינו לבין הפלסטינים - מה שמונע מהם להזדהות עם הצד החזק, בעיקר כשזה האחרון ממאן לקדם יוזמה מדינית. יוזמה כזאת תספק לאחרונים סיבה לתמוך בישראל, דבר שייצור חיץ בינם לבין הקיצוניים, השוללים את זכותה של ישראל להתקיים.
כל עוד אנחנו חזקים יותר, ניחשב אחראים לקיפאון המדיני. זהו מחיר העוצמה. לפיכך, כל עוד ישראל אינה מספקת אופק מדיני מהימן, דברי המסבירים ייפלו על אוזניים ערלות. איננו שוגים באשליות - אין בכוחו של מהלך מדיני לפתור את כל בעיות התדמית שלנו. אולם מהלך מדיני מהימן עשוי ליטול את מרבית העוקץ מדברי המלעיזים מחד גיסא, ולתת למליצי היושר רוח גבית מאידך גיסא. יוזמה מדינית כזאת חייבת להראות כוונה אמיתית המתבטאת בצעדים ממשיים, שמוכיחים רצון לסיים את השליטה בפלסטינים. פחות מכך ייתפש כעוד בלוף ישראלי.
פעמים רבות אנו מרגישים ש"כל העולם נגדנו". זה אינו נכון. כשנציג יוזמה מדינית משכנעת, נופתע לגלות כמה תומכים יש לנו.
הכותבים הם סטודנטים לתואר שני ביחסים בינלאומיים ולימודי ביטחון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק
עד כאן הניתוח המלומד.
נא לא לזלזל. הכותבים הם סטודנטים. לא סתם סטודנטים, סטודנטים לתואר שני ביחסים בינלאומיים ולימודי ביטחון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ממש מפחיד. כל החולק עליהם כחולק על השכינה.
היות והמאמר נכתב על ידי שני מלומדים למדעי המדינה, כמובן שאינני מעיז להעלות על דעתי את האפשרות לחלוק על דברי קדשם. מי אני ומה אני לחלוק על גדולי האומה. חלילה. אבל אני רק רוצה לשאול שאלה קטנה במחילת כבוד תורתם, כמו שאמרו חכמינו "תורה היא וללמוד אני צריך". שמה יואילו המלומדים ללמדני, האם האומה הפלשתינית היא האומה היחידה בעולם הנרדפת והחלשה? אם העולם המערבי נוטה תמיד לטובת החלשים ונגד החזקים, מדוע אותו עולם איננו מתקומם למשל על דיכוי הכורדים? ומדוע מעולם לא שמענו על שבוע האפרדהייט הסיני? ומה נשמע אצל הצ'צ'נים? הכל בסדר? זהו זה? נגמרו המסכנים? וכל אותם מיעוטים מדוכאים היו שמחים מאד לקבל את הצעות השלום שקבלו הפלשתינים. הצבא הישראלי הרס כפרים שלמים כמו צבאות סין ורוסיה?
ובכלל, מדוע אותו עולם שאוהב להיות בצד המסכנים לא עמד לצידם בשואה? מדוע נאטמו אוזניו? מדוע מטוסי בנות הברית חלפו במשך שנה תמימה מעל הקומדיטוריום העמלקי ולא הסכימו להשמיד את אותו מבנה קטן שבו נטבחו מיליוני ילדים שלא טעמו טעם חטא? האם הם לא היו מסכנים? להיכן נעלמו בלוטות הרחמים של העולם הנאור?
אחרי ששמענו את ההסברים השמאלניים, בואו ונשמע את ההסבר של תורתינו הקדושה. אחרי ששמענו דברים מבולבלים, בואו ונשמע קצת דברים ברורים, מסודרים, בלי סתירות והתחמקויות.
וכך כותב הרמב"ם באיגרת תימן.
ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר דברים ד' ח' "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים" וגומר, קינאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להלחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלהים הוא ומי ירב לו. ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך עובד עבודה זרה גובר או מכריח או מתגבר או אנס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו, ולהפוך דתנו באונס בניצחון ובחרב. כמו עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריונוס, והרבה כיוצא בהן. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלהי.
אלו הם שני ההסברים. הם אומרים העולם אינו נגדנו, והרמב"ם כותב העולם כן נגדנו.
והבוחר יבחר.