יש אלוקים - פרק ח' - דוקינס והיהדות

מאת: נח גוטמן | 24/03/2012 בקורת ספרים

מהי הדת השנואה ביותר על דוקינס? אין צורך לעסוק בניחושים, הוא מכריז על כך מפורש.

הדת השנואה ביותר על האיש, היא כמובן היהדות. נו מה רציתם? ברור כשמש. אין דבר השנוא על השקר כמו האמת בטהרתה.

מה שמרגיז את דוקינס במיוחד זו בעצם הרצינות של התורה. התורה, בניגוד מוחלט להבלי אומות העולם, היא הספר הרציני ביותר בעולם. זו מערכת ההפעלה של הבריאה, מערכת מפורטת וחמורת סבר, כנאה וכיאה להוראות הפעלה של הבריאה כולה. זה לא פלוקלור נוצרי חמדמד, עיסוק תרבותי לשעות הפנאי. לא, התורה איננה מנסה להיות נחמדה. "מצוות לאו להינות ניתנו" שנו רבותינו.

זהו בדיוק ההבדל בין האמת לבין השקר. השקר הוא יפה, קליל, לא רציני. האמת היא ברורה, חדה, קיצונית והחלטית.

הנצרות, נראית בדיוק כמו שדת צריכה להיראות כדי למצוא חן בעיני הבריות. אם היו מתכנסים כל הפרסומאים ויועצי השיוק המוצלחים ביותר וחושבים איך לייצר דת פופולארית, הם היו מגבשים רשימת המלצות שמתאימות בדיוק למבנה של הנצרות.

המלצות מרכזיות -

  1. לא להכביד בדרישות רבות וקשות.
  2. לשים דגש על טקסים ולא על מצוות מעשיות רבות.
  3. גישה אופטימית ומלאת תקוה. למעט בנבואות זעם, ולהרבות במלל חסר תוכן מעשי.
  4. לפזר מחמאות רבות ולטפוח ללא הרף על כתפי המאמינים.
  5. לא לקחת סיכונים על ידי נבואות מפורטות.

המלצות אלו מיושמות היטב בנצרות. התורה לעומת זאת לא נזקקה  ליועצי פרסום. בני ישראל לא קבלו את התורה בגלל חיוכים של נזירים, ולא בגלל הבטחות ומילים גבוהות, אלא בגלל שראו את האמת במו עיניהם. ולכן, התורה לא מתחשבת בכללים אלו. התורה אומרת את האמת, ואותה בלבד. בין אם זה מוצא חן בעיני כל שוטה ובין אם לאו.

לא זו בלבד שהתורה איננה בנויה כלל באופן שאמור למשוך את הבריות, אלא שנראה הדבר כאילו נותן התורה עשה הכל כדי להרחיק ממנה את בני האדם.

לדוגמא -

  1. התורה מכילה מאות רבות של מצוות בכל ענפי החיים. הוראות מפורטות ובלתי מתפשרות.
  2. התורה מציבה בפני המאמין דרישות קיצוניות, שמעמידות את אמונתו בפני דרישות גבוהות מאד, כמו במצוות עליה לרגל, שמיטה ויובל.
  3. התורה כותבת תחזיות קודריות איומות ונוראות לגבי עתידו של עם ישראל.
  4. התנ"ך כולו לכל אורכו נוזף בבני ישראל ללא רחם, במילים קשות ונוקבות ביותר.
  5. התורה כותבת בדיוק ובבירור רב איך תראה ההיסטוריה של עם ישראל.

גישה זו נמשכה גם אצל חכמי ישראל, רבותינו הקדושים. באותה תקופה ממש שבה עמלו הנוצרים הקדומים לערטל את התורה שכל המצוות המעשיות כדי לעודד את התפשטותה של דתם החדשה, שנטלה מהתורה רק את מה שיפה ונעים, באותה תקופה בדיוק היו עסוקים רבותינו בהיפך הגמור - הם עמלו להוסיף עוד ועוד סייגים ותקנות כדי לשמור על התורה בטהרתה בגלות הארוכה.

באופן אבסורדי, בזמן שכל הדתות האחרות רק עושות ימים ולילות ומשקיעות ממון רב כדי לצרף לשורות מאמיניהם את כל מה שזז, הרי שחז"ל אמרו את ההיפך הגמור. כשמגיע גוי להתגייר בבית דין כשר (שפועל על פי דין תורה ולא על פי ציפי לבני) הם עושים ככל שביכולתם כדי לצנן את התלהבותו. כשיהודי או מוסלמי אומר לכומר שהוא רוצה להתנצר, הוא מוכן לשכב לכבודו על הארץ וללקק את כפות רגליו, אולם כשאותו כומר יגיע לרב על מנת להתגייר, הרב ידחה אותו בהלוך ושוב במשך תקופה ארוכה עד שיואיל לגיירו.

ומי שמחפש פלוקלור? ריגושים?

ילך לו למקום אחר. שם ימצאם בשפע.

תגובות

מה הוא כתב?

מתן | 24/03/2012 21:57:17

איך הבנת שהוא שונא כל כך את היהדות דווקא?

תגובת הדוס: הוא מקדיש לזה כמה עמודים לכך שהנורא מכל זה ה"ברית הישנה".

יכול להביא דוגמאות?

מתן | 25/03/2012 08:30:02

.

תגובת הדוס: הבאתי את הדוגמא המרכזית. הוא מקונן על הגישה הלא סלחנית של התורה.

הבעיה שלי אתך היא עם "חכמנו הקדושים"...

נברא | 25/03/2012 11:17:58

"חכמנו הקדושים" הללו הוליכו את העם מפוגרום לפוגרום ומשואה לשואה. מרוב "חכמנו הקדושים" שכחנו את הדבר האמתי: אמונה תמה וכנה באלוהים. עוד יותר מכך, פילפולי "חכמנו הקדושים" נלמדים השכם וערב, ודברי התוכחה המופלאים של נביאנו, אנשי אלוהים האמתיים, הולכים ונשכחים. כמה פעמים ביום חוקר אברך בישיבה את ישעיהו, וכמה פעמים ביום הוא הופך במלל האינסופי של חז"ל?
הלוואי שהייתם מתפכחים מהקטע הזה של "חכמנו הקדושים". זה היה מקרב את הגאולה של כולנו הרבה יותר מהנטייה החרדית להחליף את דברי אלוהים חיים (כפי שנאמרו מפי הנביאים) בדברי "חכמנו הקדושים".

תגובת הדוס: שוטה כסיל ובער. אני רוצה לעשות לך מבחן בתנ"ך, אתה תצא קטן מאד, מבטיח לך.

אני מצטער, אבל אתה פשוט משקר במצח נחושה

סטודנט בטכניון | 25/03/2012 12:46:07

היהדות היא בפירוש הדת שדוקינס יוצא נגדה הכי פחות. הרוב המוחלט של ספרו מוקדש לביקורת קטלנית על הנצרות והאיסלם. הוא מקדיש מאות עמודים לביקורת מדוקדקת על האלימות של האיסלם הקיצוני ועל הכפייה של הנצרות.

בכל הספר יש אולי עמודים בודדים במקרה הטוב שבהם הוא מבקר את היהדות. וגם שם, כמו שציינת נכון, הביקורת היא בעיקר על דברים בתנ"ך. בכל הספר יש אולי שתיים שלוש התייחסויות להלכה הנוהגת בימינו.

תגובת הדוס: הוא פותח את הפרק השני עם הכרזה שאלוקי הברית הישנה (שוב טעות, זה אותו אלוקים) הוא הגרוע ביותר. אחרי כמה עמודים שהוא מסביר למה, הוא עובר לדתות האחרות, שפחות גרועות לטעמו אבל יותר רלוונטיות.

השוואה בין דתות כהשוואה בין תיאוריות

דניאל | 25/03/2012 16:54:27

מחשבה לא מבוררת: יש משהו ראוי לכבוד בפרטנות שבתורה, בכניסה שלה לתוך כל פינה בחיי היהודי, שנובע מהסתכלות על דתות כעל תאוריות מדעיות.
תאוריה מדעית מוערכת יותר ככל שהיא חושפת את עצמה לביקורת - באמצעות תיאורים וניבויים מדוייקים וברי מדידה/בדיקה.
דתות לעומת זאת, יכולות לנוע בין הנחיות כלליות "להיות נחמדים" (או לא) ועד לפרטי פרטים של הנחיות מה לעשות בכל סיטואציה בחיים, לרבות מתן מנגנון "התאמה" לסיטואציות משתנות.
אין ספק שעל הציר הזה, היהדות נמצאת במקום גבוה (אולי הראשון) בין הדתות. התורה אכן מספקת הנחיות לכל דבר וככזו היא כמובן מעוררת הכי הרבה התנגדות, כשככל שהיא מפורטת יותר מתרבים הפרטים שאותם אפשר לתקוף/להתווכח עליהם.
מצד אחד, העובדה שהיהדות שרדה את כל הזמן הזה *למרות* שהייתה כה ספציפית, מעידה על גדולתה. מצד שני, היא *באמת* מזמינה ביקורת (ומיד אתן דוגמא). בביקורת אינני מתכוון *רק* לשלילה. כל הדיון התלמודי הוא דיון ביקורתי. שאלת השאלות היא מנוע הצמיחה של היהדות לדורותיה.
אבל היהדות מזמינה עליה בפירוט שלה גם ביקורת שחורגת מהביקורת הפנימית. ככל שהתורה מפורטת יותר, יש גם יותר מקום לתהיות על אלוהיותה/נצחיותה.
דוגמא לכך אביא מפרשת השבוע. הפרשה עוסקת בקורבנות. בקריאה שלי מדובר באנשים/קהילה שנמצאים במצבים שונים של ריחוק מה' ומבקשים לחזור ולהתקרב אליו. על מנת להתקרב צריך להקריב, לוותר, והפרשה דנה בהקרבה שנדרשת במצבי הריחוק השונים.
אני יכול להסכים עם העקרון הכללי (זה החלק "הקל"), אבל כשהתורה מפרטת ומשתמשת בקרבנות בעלי חיים, *ודווקא בגלל שהיא מפורטת*, אני יכול לתמוה על נצחיותה. הקרבנות נראים כמו מנהג שנטוע בזמנו ומנותק מהציאות. אני יודע שגם היום שוחטים בעלי חיים (גם אני אוכל בשר), אבל אני חושב שכיום הרבה אנשים היו מתקרבים הרבה יותר אם היו מקריבים משהו אחר ולא בהכרח סומכים יד על בהמה שתישחט כנגדם, דמה יותז וכו'.
פירוט הקרבנות מדגיש לכאורה את הפן ה"אנושי" של התורה - קרי, משה היה נביא ועקרונות התורה נצחיים, אולם כשמדובר בחלק מהפרטים - הוא דיבר לבני דורו ונתן להם כלים שמתאימים להם.
אשמח לשמוע מה דעתך.

תגובת הדוס: הגישה שלי באופן כללי, לא לנסות לצבוע את התורה בצבעים מודרניים. יש אנשים, זרמים, תנועות, שמנסים לצייר את התורה בצורה שתתאים לרוח הזמן. ההשקפות האנושיות משתנות כל הזמן. רק לפני מאה שנה הכיבוש והאימפריאליזם היה דבר לגיטימי. חשבו שעל ידי זה יביאו את רוח הקידמה לעמים הנחשלים. ואילו היום זה הפך לדבר מאוס. ומה יהיה עוד מאה שנה? המשיח יבוא, כמובן, אבל אם לו יצויר שזה לא היה קורה, השינויים בתרבות האנושית יכולים להימשך. אם מחר הסינים יכבשו את העולם (לא נראה לי) אז כל התרבות המערבית והערכים המערביים ישקעו בתהום הנשיה ובמקומם תבוא מערכת ערכים חדשה לגמרי. ומה נעשה אז, נתאים את התורה כל פעם לערכים החדשים? נוציא גירסה חדשה, כמו תוכנה של מייקרוסופט?
אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לתורה, ולא להתאים את התורה לאלינו. ואם יש דברים לא מובנים? אז צריכים לחשוב, להתעמק, להבין.

מהן הסיבות שהוא מתרץ?

יואב | 25/03/2012 21:06:29

מהן הסיבות, אליבא דדוקינס, שהנורא מכל זה ה"ברית הישנה"?

תגובת הדוס: "חוסר סלחנות". זו הנקודה המרכזית.

אולי תקרא את כל הספר?

סטודנט בטכניון | 26/03/2012 09:35:03

זה פשוט מגוחך איך אתה קופץ למסקנות, שאם אתה רק תקרא עוד קצת אתה בעצמך תדע שאין להן שום בסיס, על סמך שני עמודים. פשוט תעשה קצת מאמץ ותקרא, זה לא מאוד קשה.

לדניאל. תתעמק קצת ותרחיב במקורות, ותראה שעעקר התשבה מהחטא לא היה אקט שחיטת הבהמה.

שמחה | 26/03/2012 10:18:30

לדניאל. תתעמק קצת ותרחיב במקורות, ותראה שעקר התשבה מהחטא לא היה אקט שחיטת הבהמה.
אלא חרטה, ווידוי, עשיית מעשים טובים, וכמובא גם בגמרא שעצם ההגעה עם בעל חי לבית המקדש היה כרך בבושה גדולה שכולם ראו את זה, והבושה מכפרת, וגורמת להרתעה.
עין בגמרא וברמב"ם ותראה ששחיטת הבהמה היא רק טריגר, שסובב במעשי הקרבה פנימיים מסועפים הרלוונטים אפי' לימנו. למרות שאין בית מקדש ואין קורבנות.

"אלוהי הברית הישנה"

| 26/03/2012 16:39:15

הכוונה היא לא שזה אל אחר (הנוצרים הרי מקבלים את התנ"ך) אלא "האלוהים כפי שהוא מתואר בברית הישנה". ואכן, אם לא היינו יודעים שזהו אותו אחד היה קשה לגלות זאת.

(נראה לי ששלחתי תגובה חלקית מקודם, בטעות)

תגובת הדוס: מנסיוני, הרבה מאד חילונים לא מבינים את הנקודה הזאת.

"אלוהי הברית הישנה" 2

| 27/03/2012 00:09:42

אז למה אתה מאשים אותו בהאשמות שוא?

הוא טוען, ובצדק לדעתי, שבברית הישנה (התנ"ך) האל מצטייר הכי פחות טוב בעיניים חילוניות מודרניות. עבדות, עונשי מוות על ימין ועל שמאל, קנאות. אני מניח שאתה מסכים עם זה?

תגובת הדוס: אתה יודע מה, נניח. זה לא הענין המרכזי, ואין לי כח להתוכח על זה.

איך הגעת לזה שדוקינס הכי שונא את היהדות

WTF | 28/03/2012 00:34:56

כולה הוא אומר שהאל שמוצג בברית הישנה הוא הכי ****, מה לא ככה ?

תגובת הדוס: לא קראת מה הוא כותב.

אתה קורא את הספר כיהודי אדוק כך שההשקפה שלך אינה ממש ניטראלית

תינוק שבוי | 28/03/2012 19:56:57

אתה קורא את הספר בהשקפה מותקפת (ובצדק) ולכן אתה נפגע יותר בשמה של היהדות.

לדעתי אתה די טועה אבל לא לחלוטין: מאחר ודוקינס ממעט לתקוף את היהדות ביחס לדתות אחרות כפי שאחרים כבר כתבו, הרי לדעתי אתה טועה.
מה שכן - אני מסכים שמה שדוקינס מכנה "האל של הברית הישנה" בפרק השני בספרו זוכה בהחלט ל'התעללות' הקשה ביותר מבין יתר "האלים". אבל לגופם של דברים היה מעניין לשמוע עם מה אתה לא מסכים בתיאור האגרסיבי:

תגובת הדוס: א. אני ממש לא מבין מה הדיון. דוקינס כותב להדיה שהיהדות לשיטתו היא הגרועה שבדתות. על מה אנחנו מבזבזים את הזמן?
ב. מחקתי את הביטוים הגסים שציטטת מדוקינס. אם אתה רוצה הסבר למשהו בתורה, תביא דוגמא ונתייחס אליה.

ראה,

נברא | 29/03/2012 16:26:38

עצם התגובה שלך מעידה שמשהו לא בסדר בגישה שלכם.

"שוטה, כסיל ובער" יכול לומר רק מי שבאמת נקי מ"אני". זה מה שמלמד אותנו משה רבנו, זאת מלמדים אותנו נביאי האמת של התנ"ך. האם אתה נקי לגמרי מ"אני"? אם התשובה לכך היא *כן* אז אני באמת שוטה כסיל ובער. אבל אם אתה לא יכול להשיב על כך תשובה חיובית אז ההיכרות שלך עם התורה והנביאים היא מן השפה ולחוץ.

זה כבר הוזכר כאן פעם בעבר: חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות. אלא שבקהילות החרדיות, מרוב למדנות (ה'עולות' בנות זמננו) לא נשאר יותר מקום לחסד וענווה. והראיה: התשובה שלך לתגובתי.

על דוקינס ושתי דפים מספרו....

אלי | 30/03/2012 01:06:20

למען ההגינות .הייתי בחנות ספרים ורפרפתי ,בספרו של דוקינס שר"י , ובעמוד השני סגרתי את הספר, ורשמתי בפנקסי לכשיבנה בית המקדש להביא קרבן חטאת , על דברי הבלע שראיתי כנגד מי שאמר וברא את העולם , יש לי כלל ברזל בחיים , כשאדם לא טוען ומתווכח עניינית , אלא מגדף ומנאץ ,חוץ משהדבר מוכיח על גסות רוחו , גם הוכחה על רדידות טענותיו.

יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים כשהוא בא לתאר את שלשת הזרמים ביהדות ,

כתב על הפרושים וז"ל משני הכיתות - נחשבים הפרושים כמפרשי התורה הדייקנים ביותר וכו' האהבה שרויה בין הפרושים לבין עצמם .והם מוקירים מאד את האחדות כעילוי הטוב ביותר

ואילו אצל הצדוקים לבם גס ביחס שבינם לבין עצמם .וביחסם עם עמי הארץ הם גסים כמו לנוכרים ...

אני לא יכול שלא להשוות זאת לאתאיסתים של ימינו , כשאני רואה את אופן התבטאותם , בגסות והשתלחות ,באתרים שלהם , אני לא יכול שלא להתעלם מהעובדה שאם היה ממש בטענותיהם לא היו מגיעים לצורת כתיבה גסה ובוטה כל כך
די לראות בשתי הטרגדיות שקראו האחת בטולוז והאחת ברחובות , את התנהגותם האצילית ומעוררת הכבוד של הנשים הרעיות האמהות ,שחרב עליהם עולמם בחייהם, ואת האופן שמתבטאים כנגדם הכת הכופרת ,בעוד הקורבנות לא הגיעו לקבורה , דבר המעיד יותר מאלף עדויות ,על תוכם וגסותם,

מי שחושב שאני מגזים מוזמן לקרוא טוקבקים, ולראות שעוד כתבתי בעדינות ..
נ.ב אין כוונתי לאנשים כאן שמדברים בשפה עיניינית ומכובדת גם אם הדברים לא נעימים למשמע אוזניים.

תגובת הדוס: רק הערה קטנה - האנשים פה כותבים בשפה מכובדת מסיבה מאד פשוטה - מי שמלכלך מצונזר. אין פה ניסים ונפלאות.