יש אלוקים פרק ו' - מפלצת הספגטי המעופפת
בפרק שני מתיחס דוקינס בין היתר לשאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה. האם על המאמין להוכיח את אמונתו, או שמא על הכופר מוטלת חובה זו. לשם כל משתמש דוקינס במשל הידוע על מפלצת הספגטי המעופפת. על מי מוטלת חובת ההוכחה, האם על האדם המכחיש את קיומה של המפלצת, או שמא על המאמין בה מוטל להוכיח את אמונתו המוזרה והמשונה? מכאן רוצה דוקינס להקיש על האמונה במציאות הבורא. מבחינתו, האדם המאמין במציאות הבורא דומה לחלוטין לזה המאמין בקיומה של מין מפלצת ספגטי מעופפת, מלאת זנבות וקרניים אימתניות. אתה רוצה להאמין? תוכיח. כל עוד לא תוכיח את קיומה של המפלצת הזדונית, הרי שקיומה של המפלצת עומדת על חוסר סבירות קיצונית.
האמנם הנידון דומה לראיה?
הרי עם טיעון זה ניתן להשתמש בנושאים רבים. ניקח למשל את מכחישי השואה. אותם אנשים טוענים כי השואה מעולם לא התרחשה, וקיומה איננו יותר מאשר מזימה זדונית שלה שותפים כמעט כולם. האמריקאים, היהודים, הבריטים, התקשורת, צבאות בעלות הברית, הציונים, כולם כולם הצטרפו לקונפירציה המשונה.
על מי מוטלת חובת ההוכחה, על מכחישי השואה או על המאמינים בקיומה?אולי השואה גם היא מפלצת ספגטי מעופפת?
החילוק בין השואה למפלצת הספגטי הוא ברור למדי. בעוד שאיש מאתנו לא נתקל מעולם בסיבה טובה לחשוב על מפלצת ספגטי או על מפלצות בכלל כמשהו מציאותי, הרי שגם מכחיש השואה הקיצוני ביותר אינו יכול לומר שהוא אינו מבין מדוע אנשים מאמינים בשואה. ישנם סיבות טובות מאד להאמין לסיפור השואה. יש תמונות, יש עדויות, יש מסמכים, ויש מסורות במיליוני משפחות יהודיות. אז אולי הכל בלוף? גם אם זה אפשרי, חובת ההוכחה על טיעון כל כך אבסורדי הוא על הטוען ולא על המכחיש. ההסתכלות השטחית והחיצונית אומרת שהשואה אכן הייתה.
ומה לגבי האמונה במציאות הבורא?
לפני שנכנס לדיון על מי מוטלת חובת ההוכחה בשאלות האמונה, אני רוצה להדגיש בבירור - האמונה עומדת היטב בנטל ההוכחה. ניתן להוכיח את האמונה בכל י"ג עיקרי האמונה בסדרה ארוכה של הוכחות מוחלטות וחד משמעיות.ואולם, כל זה אינו סותר למה שיבואר להלן. נטל ההוכחה מוטל כולו על הכופר, או לכל הפחות מוטל במידה שוה על שני הצדדים.
אף אדם בעולם אינו יכול להכחיש את העובדה שכאשר אנו מסתכלים על העולם בהסתכלות בריאה ופשוטה אנו רואים מול עינינו תכליתיות ברורה. העין נועדה כדי לראות. היא לא רק רואה, אלא היא נועדה לכך, והיא תוכננה לפרטי פרטים בהתאם למטרה זו. ותכנון, מראה על מתכנן. האוזן, נועדה בשביל לשמוע. הרגל תוכננה כדי ללכת, והידים כדי להוזיז ולמשש.
עכשיו מגיעים החכמולוגים עם תיאוריית קונפירציה משונה. היה זאב גדול וכיפה אדומה... המ.. סליחה, מרק בראשיתי, היו שקדי מרק, אטריות, השקדים עפו, אחר כך התהפכו, פתאום נהיה תא חי (בית חרושת עצום, משהו מטורף) איך נהיה? עדין לא ברור, הנושא בבדיקה, אולי בעתיד נבין, תאמינו במדע, בקיצור אחר כך השקדי מרק התחילו לריב, השקדים החלשים טבעו, החזקים צפו, פתאום אחד השקדים התחיל לחשוב, וצמחו לו עיניים, וסנפירים, דינוזאורים, קופים, בננות, והנה אני פה, על הקתדרה, עוזר לכם להירדם עם סיפורי אגדות מדעיות.
על מי מוטלת חובת ההוכחה? המאמין אומר דבר פשוט בתכלית הפשיטות. אתה רואה שעון? מכונית? אתה מבין שמישהו עשה, תכנן, יצר, בנה? עכשיו אתה רואה עין. אז גם את העין מישהו ברא ותכנן, לצורך תכלית מוגדרת. בדיוק כמו מצלמה. אתה לא רואה אותו? נו נו. אז אל תראה. לא נורא. אתה גם לא רואה את הסיני שתכנן את השעון.
אתה רוצה להאמין בסיפורי המרק הבראשיתי? תוכיח. אין הוכחות? אין הסברים? אני לא צריך להוכיח את ההיפך. לא שאין לי הוכחות, יש לי בשפע, אבל אני לא צריך להשתמש בהם, כשם שאינני טורח להוכיח שכיפה אדומה לא הייתה, כי זאבים לא יכולים לאכול זקנות.
איש אינו יכול להכחיש את העובדה שחוקי הטבע בנוים בדיוק בצורה שמתאימה ביותר לקיומם של חיים בכל ושל חיים תבוניים בפרט. המאמין, מסתכל על הדברים במבט ישר והגיוני. הוא רואה מולו תכנון, ולכן מבחינתו תכנון כל כך קפדני מוכיח על מתכנן חכם שטרח לתכנן את עולמו לפרטי פרטים.
מה מסביר דוקינס?
הזיות, אגדות, סיפורי מעשיות. הסכיתו ושמעו, ילדים חמודים. שמעתם על זהבה ושלושת הדובים? אז היום תשמעו עוד סיפור. חוץ מהעולם שלנו יש עוד הההההההמממממממממממווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן עולמות מקבילים. מלא מלא. היי, אל תרדמו, זה סיפור יפה. אם לא תקשיבו אתם תגדלו בורים.
גם אם לא ניתן להטיל את נטל ההוכחה כולו על הכופר, הרי שבודאי ערימת הסיפורים שלהם הוא נזקק כדי לאמת את כפרנותו היא משונה ומחודשת יותר מאשר האמונה כי השעון - מראה על שען.