יש אלוקים, פרק ג' - כבוד הרב או כבוד הפרופסור.

מאת: נח גוטמן | 03/03/2012 בקורת ספרים

הפרק הראשון בספרו של דוקינס מוקדש לקינה ונהי על מצב הדור הירוד, רחמנא ליצלן. בפרק זה מקונן דוקינס מרות על הכבוד הרב מדי שרוחשים בני האדם לדת ולאנשיה. כבוד זה קיים במידה כזו או אחרת כמעט בכל החברות בעולם, כולל בחברה המערבית האירופאית.

הדת ואנשיה אינם הדבר היחיד שזוכה לכבוד בחברה המודרנית. ישנם גופים ואישים נוספים שזוכים לכבוד רב, על גבול הסגידה. לדוגמא - השופטים, הרופאים, והמדענים. כשכתבת ברדיו מראיינת את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, היא פונה אליו בתואר המדהים - כבוד נשיא בית המשפט. לעולם לא תשמעו משפטים דומים כמו "כבוד ראש הממשלה", "כבוד שר התחבורה" ואפילו לא "כבוד הרב", רק כבוד השופט. עד עצם היום הזה מקובל בחברה המערבית למנות רופאים ושופטים על ידי טקסים ארכאיים, עם גינוני מלכות מתקופת אליזבת החמש עשרה, ברצינות תהומית השמורה לטקסים דתיים. עד היום הינני זוכר את הנזיפה החמורה שקיבלתי מאחות בבית החולים כשהעזתי לפנות למנהל המחלקה בשמו המלא, ללא התואר פרופסור. רחמנא ליצלן, חילול הקודש.

כשאנחנו דנים האם הדת ראויה לכבוד לה היא זוכה, עלינו להעמיד מולה את כל המכובדים האחרים, ולראות למי ראוי הכבוד ביותר. לרב או לשופט, לראש הישיבה או לחוקר?

בישיבה שבה למדתי היו היה בחור מסכן. הוא היה חברותי וטוב לב, אך סבל מבעיה גופנית חמורה, שמנעה ממנו למצוא את זיווגו ההגון. כל חבריו בני גילו כבר הקימו להם בתים בישראל, ורק מיודענו נותר בודד. ויהי היום, הגיעה לבחור הצעה טובה וראויה. הבחורה סבלה גם היא מבעיה דומה למדי. היא הגיע מרקע דומה מאד לזה של הבחור, והוריה גרו בקרבת מקום להוריו. לנתון זה חשיבות מכרעת, שכן לא ניתן לחתן זוג שכזה ללא עזרה משפחתית רבה משני הצדדים. הבחור יצא עם הבחורה המדוברת למספר פגישות, הכל היה נראה מתאים, אלא שאז התגלתה בעיה חמורה. כפי שהוסבר לעיל, זוג כזה שמתחתן חייב לגור ליד שאר בני המשפחה. אי אפשר לחתן אותם ולשולחם אי שם לפריפריה. כמו כן, אין שום אפשרות להטיל על בני הזוג התחיבויות כספיות נוספות על רכישת הדירה. היות ושני הצדדים אינם אנשים בעלי יכולת רבה, נותר הפרש של רבע מליון שקל כדי לקנות לזוג דירה באיזור המרכז, ליד ההורים והאחים. ניסו לראות אולי בכל זאת אפשר לעשות משהו, גרדו עוד קצת כסף מפה ומשם, אך עדין נותר חור גדול, והשידוך עמד לרדת לטמיון.

הסיפור הגיע ברגע האחרון לאוזניו של ראש הישיבה, שנחרד מהרעיון. עד שסוף סוף אותו בחור מסכן יכול להקים את ביתו על הצד הטוב ביותר, האם עתה יפול הכל על רבע מיליון שקל?

מה עשה ראש הישיבה?

הוא נתן מכיסו הפרטי את הלוא הסכום המבוקש, והשידוך יצא לדרך. רבע מיליון שקל!!! מכיסו הפרטי. אמנם מדובר באדם שיכול להרשות לעצמו מעשים מהסוג הזה, בגלל ירושה שקיבל מהוריו, אבל הוא רחוק מאד מלהיות מולטי מיונר. אני הייתי שם, במסיבת האירוסין שנערכה בביתו של ראש הישיבה, וידעתי על הכל מכלי ראשון, לא סיפורי מעשיות.

עכשיו אני מציע לדוקינס לעשות בדיקה פשוטה. הבה נעבור יחד אוניברסיטה אחרי אוניברסיטה, מכון מחקר אחרי מכון מחקר, ובית משפט אחר בית משפט, ונחפש סיפור דומה. תראה לי איזה פרופסור שתרם רבע מיליון שקל לסטודנט נכה על מנת שיקים את ביתו.

אתה יודע מה? לא רבע מיליון. אני מוכן להסתפק במאה אלף. אולי אפילו חמישים אלף. גם זה הרבה מדי? אז אולי עשרים אלף, אולי עשר אלף. משהו, קצת. הרי מגיע כבוד, לא?

אז למי מגיע יותר כבוד, לראש הישיבה שמחתן את תלמידו, או לפרופסור מנהל המחלקה ששובת פעם בשנה כדי להגדיל את משכורתו? אני לא אומר שכל ראש ישיבה עושה מעשים כאלו אצילים, או קרוב לזה. אבל אם יש מישהו שעושה את זה, אז הוא איש דת.

ישנו מנהג יהודי בשם "מעשר כספים". על פי מנהג זה, כל יהודי חייב להפריש עשרה אחוזים מהכנסותיו לצדקה לעניים, אלא אם כן הוא נמצא במצב כלכלי באמת קשה. בדרך כלל, חרדי ממוצע משתדל לקיים מנהג זה, כל עוד הדבר אפשרי, גם כאשר הוא מתקשה לגמור את החודש. האם אתה, מר דוקינס, או מישהו מחבריך מקיים מנהג דומה? אני רוצה לכבד אותך, האמן לי, אני רוצה שתתן לי סיבה לעשות את זה.

נעמיד אחד מול השני - מצד אחד חוקר שהצליח לנתח בצורה גאונית את הרגלי הקישקוש בזנב של עכברים, או של גבישים, ומולו נעמיד אברך כולל עני שנותן מאות שקלים בחודש מפת לחמו לצדקה, או סתם מנהל גמ"ח כלשהו. למי מגיע יותר כבוד? מי עשה מעשה יותר אצילי? ובכלל, מהו ההבדל בין חוקר מצטיין לסנדלר מצטיין? לפני כמה ימים היה אצלי בבית איש תחזוקה שטיפל באיזו בעיה בתריס המיושן שלי. הוא עשה את זה בכזו יעילות ומהירות, פשוט לצאת מהכלים. אז אולי נתחיל להשתחוות לו? מה ההבדל בינו לבין חוקר מוצלח? שניהם עשו את עבודתם ביעילות ובנאמנות, האחד עם הראש והמבחנה, והשני עם הידים והמברגה. מה ההבדל? מילא כשאדם עושה מעשה מוסרי, אני מבין שיש בזה ערך מוסף, אבל החוקר מהטכניון פועל בדיוק מאותם מניעים שמהם פועל האינסטלטור. אז מה ההבדל ביניהם?

כשאדם עושה משהו מוסרי, כשאדם מתעלה על הרצונות והדחפים שלו, על זה מגיע כבוד. אבל כשאדם פועל מתוך הדחפים הרגילים של כבוד וכסף, הוא לא ראוי לכבוד יותר מאשר החתול שתופס את העכבר מתוך אותם מניעים ממש.

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. (אבות ד' א').

"כֹּה אָמַר ה',

אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ,

וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ;

אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ.

כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--

כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: 

כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'.     (ירמיה ט')

תגובות

על זה הדרך, גם 'הערכים' כביכול הם רק לטובת הנאה עצמית

| 03/03/2012 23:13:09

מאתיים אלך איש שהפגינו עבור 'צדק חברתי' לא שווים הפגנה של מאה חרדים שהפגינו נגד הריסת קברי קדמונים.
הראשונים הפגינו לטובת עצמם, שישאר להם בסוף חודש יותר כסף בבנק, והאחרונים למען "ערך" למען אנשים אחרים.
גם קשקושי "הדרת נשים" מדובר בסך הכל בכדי לשמור על מופעי הזימה החינמיים יום יום של החילוניות ברחוב, ולגטימיות הנהנתנות הבהמית ותרבות ההדוניזם. שום דבר ערכי ונשגב, הקרבה עצמית ונתינה למען השני, יש במאבקים הכביכול 'ערכיים'.
ועל זה הדרך, גם המאבקים למען "השלום" הוא בכדי להיפטר מהצורך ללכת למלחמה ולהגן על הארץ, התעייפו מזה, ועם זה מסמן את סוף המדינה לא נורא לזה יש דרכון זר.
העיקר להנות ממנעמי החיים ולא להתאמץ מידי בשביל לחיות.
זה אותו הבדל בין הסלידה לקריירה של פרופסור, לבין משרת הציבור והיהדות כבוד הרב.

כבוד הרב וכבוד הפרופסור, כבוד מי קודם?

פיני | 04/03/2012 09:34:28

כל המציל נפש מישראל, כאילו הציל עולם מלא.
פיקוח נפש דוחה הכל, כמעט את כל התורה.
ראינו ואנו רואים כיום גדולי דור חולים אשר למרות התפילות והזעקות של הציבור לשמים, הולכים אל הפרופסור המכובד ומתפללים לה' שהטיפול שלו יצליח.וכך הפרופסור המכובד הוא האיש שברגע האמת באים אליו, לא ראיתי רבנים גדולים שברגע האמת הולכים לכבוד הרב הגאון.
ר' נחמן מברסלב וגם הגאון מווילנא כותבים כי אל לו למאמין ללכת לפרופסור המכובד כלל, אלא יתפלל לה' וירפאהו, מי שומע להם?

תגובת הדוס: א. אותם גדולי ישראל גם נהגו להזמין לביתם אינסטלטורים. אולי כדאי להתחיל לסגוד לאינסטלטורים?
ב. לגבי ר' נחמן - תשאל את חסידיו.
ג. לגבי הגר"א - להד"ם.

תיקון שגיאות כתיב

חנן | 04/03/2012 09:39:27

בפסקה הרביעית בשורה שלישית - "היא הגיע" במקום "היא הגיעה".

בפסקה האחרונה - "קישקוש בזנב" במקום "כשכוש בזנב".

דברי הדוס:"קח איתך את הצבא שלך, ורד מהארץ."

פיני | 04/03/2012 09:46:17

כך כתב הדוס לפני המחיקה.
לפני כחצי שנה, החליט מפקד הגיזרה בה נמצאת עיר התורה והחסידות ביתר, לפנות את עמדת הצבא שמגינה על העיר, כי להערכתו המצב באיזור רגוע, ואין צורך להחזיק שם חיילים. הוא הודיע זאת לראש העיר, ומיד הקים צעקה אשר כמוה לא היתה וכמוה לא תוסף. הוא פנה לנציגיו בכנסת, שפנו בדחיפות לשר הבטחון, תוך איום בפירוק הממשלה אם לא יחזירו אותם חמישה חיילים ציונים חילונים לשמור על העיר.
האם ראש העירהרב רובינשטיין יודע משהו שאתה הדוס לא יודע?!

תגובת הדוס: הנה תקרא פה, בדיוק מהיום - http://www.ladaat.net/forum/index.php?topic=64062

הדוס, לגבי הגר"א להד"ם.

פיני | 04/03/2012 13:09:30

פעם בא הגר"א לבקר אצל אחיו החולה, ראה אצלו שני רופאים יהודים, שאל מדוע הזמין הרופאים? כשחולים מתפללים ונרפאים. אחד הרופאים שנפגע מדבריו, שאלו, אם כך מדוע ה' ברא רופאים? ענה לו הגר"א, ה' גם ברא חזירים, האם בגלל זה מותר לאוכלם? החזירים נבראו בשביל הגויים בלבד, וכן הרופאים.

תגובת הדוס: נא להביא מקור רציני.

סליחה שאני אומר את זה, אבל לדוס יש חוצפה

סטודנט בטכניון | 04/03/2012 18:17:20

הקישור שהבאת מדבר על תושבים ביישוב חרשה בשומרון, ששמרו בעצמם במקום החיילות ששלחו להם.
חרשה, למי שלא מבין, הוא יישוב של דתיים לאומיים, שכולם עובדים, שירתו בצבא ומשרתים במילואים. אני לא מבין איך לדוס, שהוא וחבריו לא משרתים בצבא ואף טוענים שזה לא נחוץ כי אם כולם ישמרו את התורה הצבא יהיה מיותר, יש את החוצפה להתגאות בסיפורם של הגיבורים בחרשה. גיבורי חרשה הם אכן גיבורים, והם בדיוק ההיפך מהדוס ומהציבור שלו.

.

עופר | 04/03/2012 18:55:35

מעשה הרב מאוד יפה אבל אני מכיר אנשים חילוניים שעשו מעשים לא פחות אציליים. בסופו של דבר, ברי-הלבב עשויים להימצא בכל קבוצת אנשים, גם בקרב הגויים. אגב, לפעמים מקורו של המעשה האציל הוא 'האני' הנפוח של בעל המעשה. כפי שכבר מישהו כתב כאן בעבר, רק אלהים רואה ללבב.

אם מחר יסתבר שדוקינס תרם מליון לירות סטרלינג לטובת אחד מתלמידיו, זה לא ישנה במאום את היחס השלילי שיש לי לאיש, יחס שאותו הוא הרוויח ביושר. רוחב-לב וגמילות חסדים הם דבר נהדר, אבל לא תמיד הם באים ממקור נהדר.

ועדיין, מאוד מפריע לי שחלקים נרחבים בציבור החרדי הם פרזיטיים, כלומר מתקיימים על חשבון עבודתו של הזולת. תלמיד חכם החי מתרומות כל חייו צריך להיות מאוד מאוד כהה-לב כדי לקמץ ידו כלפי אלו שנזקקים לתרומה יותר ממנו. אחרי ככלות הכל, את כספי המעשר שתרמו הם קיבלו ולא הרוויחו ביושר. וזה מאוד חבל.

תגובת הדוס: כל הקיום של עם ישראל זה בזכותו של האברך שמזיע על התוספות בבא בתרא. לקרוא לו פרזיט? בלעדיו היית אבק.
בנוסף, אף תלמיד חכם אינו חי מתרומות, נקודה סימן קריאה. אין כזה דבר.

דוס יקר - התאכזבתי

תינוק שבוי | 04/03/2012 19:09:33

לאחר שהטיחו בכך חורשי רעות במאמר הקודם כי עליך לקרוא את כל הספר לפני שתתנפל על טיעוני הכותב - נעלמת לשבוע,
וכבר פיתחתי תקווה שהנה אתה מתחיל לספוג את ניחחות ספר הכפירה לריאותיך ואחר ההירהורים יימשכו ההתלבטויות ואחריהם יימשכו המעשים...
אבל חזרת ובגדול בעוד תגובה ניצחת לטיעוני דוקינס (שעוותו ללא היכר) שנסכמה כך:

דוקינס טוען בספרו - שהדת צריכה להיות לכל הפחות שוות זכויות וחובות לטיעונים אחרים אודות עובדות בעולמנו ויוצא נגד הטאבו הקיים בעניין, ומביע שאיפה לעולם בו בני אדם יפסיקו ללכת על קצות האצבעות כשהם מתייחסים לטיעונים תיאולוגים (לשיטתו - מופרכים) ויוכלו לבחון את הדברים בשכל ישר ללא משוא פנים.
זהו הרי שורש הטיעון של דוקינס וסביב לו הוא מציין את היחס המשפיל בארה"ב למדענים ביחס לארכיבישופים למשל - וזהו הטפל בעניין לכולי עלמא.

וכבודו בא ועונה בסיפור (אני חייב להודות ללא ציניות - מרגש) על רב שהשקיע בתלמידו הנכה את חסכונות חייו ודורש שכולנו נמשיך ללכת על קצות האצבעות ובזהירות בכל הקשור להתייחסות לטיעוני רבנים לגבי עובדות נתונות בחיינו כאשר הם עצמם יודו שעיקר העיקרים הוא לא הבנה אלא אמונה. וזאת מדוע? כי הכרת רב ואדם יקר שעשה מעשה נדבה נדיר.

ואני תוהה האם בסדרת המאמרים הזו אין עוד כלל צורך לדעתך להתייחס באופן הוגן לטיעון עצמו ללא דמגוגיות וסיפורי כה עשו חכמנו?

האם סביר לקשר מין לשאינו במינו ללא שמץ הוכחה בכל עניין? (ע"ע זיקה בין אמונה באל ואידיאולוגיה קיבוצית).

כי אם אמות המידה ל"ראיה" ו"הוכחה" ירדו עד כדי כך לפי פחת - אני מבקש להציג את הטיעון הבא:
בשבועות האחרונים של שהיית צה"ל בדרום לבנון, חורף מרץ 2000, הכרתי בן קיבוץ ממרכז הארץ שניסה לחלץ את חברו מעמדת שמירה במוצב דלעת אליה הצליח איש חיזבאללה לצלוף טיל נ.ט במיומנות מדהימה. טיל שני חדר לעמדה והרג את המחלץ במקום. אני מבקש שינתן לי לחבר מאמר אודות הקשר בין האתיאסטיות של הבחור (אוכל שרצים, אגב, ראיתי בעיני) לבין חירוף הנפש שלו. וגם הייתי רוצה לחבר כל זאת לתהליכים העוברים על הקיבוצים.

אם משתמע שאני מזלזל במתים - הרי דע שהבחור היה חבר קרוב.

תגובת הדוס: א. חכה חכה. אני עוד מתכונן לטפל ב"טיעונים" הילדותיים של דוקינס לכל אורך הספר. לידיעתך - אני הספקתי לקרוא כמות כל כך גדולה של דברי כפירה בחיי, שכבר מזמן לא פגשתי טיעון חדש בנושא. כמו כן עברתי בריפרוף על הנושאים המדוברים בספר וכולם לעוסים ונדושים עד לזרא.
ב. בלי שום קשר לשאלות של אמת ושקר, מגיע לאנשים כבוד על מוסריות. זה ענין בפני עצמו, שלא נוגע לשאלות בעצמם. תלך לכל חברה בעולם ותראה שאלו שדואגים לחולים ולעניים במסירות רבה וללא קבלת תמורה, זה תמיד אנשי הדת. ככה זה כאן, ככה זה בארה"ב, וככה זה באפגניסטאן. ולכן, כשדוקינס שואל על מה הכבוד, זו התשובה.
ג. אני לא מדבר על אנשים פרטיים, תמיד יש אנשים בודדים מוסריים בכל חברה שהיא. אני מדבר על האוירה. תפתח ספר טלפונים של ירושלים ובני ברק ותראה רשימה של אלפי גמחים. כמה גמחים יש בתל אביב? כמה צדקה נותנים שם? אולי בדרום העיר, אצל המרוקאים.

פילנטרופיה

תינוק שבוי | 04/03/2012 20:20:44

בעניין עדיפות הפילנטרופיה הדתית-חרדית - בארץ ובעולם - מ-י-ת-ו-ס. להד"מ. ולספר מיתוס מספיק פעמים במספיק מקומות אף פעם לא הופך אותו לנכון, רק למקובל יותר.

במדינת היהודים קרנות הפילנטרופיה הגדולות ביותר בעבר היו שייכות למשפחת הבנקאיים מג'נבה - רוטשילד שפועלת עד היום בהיקף עלום ממשרדיה ברחביה בירושלים ('עלום' בשל הקפדתם האובססיבית על עקרון מתן בסתר שטבע בזמנו הברון).

את קרן הפילנטרופיה הגדולה ביותר בימנו הקים סא"ל במיל' תד אריסון מיודענו ז"ל.

בעולם - הקרנות הגדולות ביותר הוקמו על ידי וו'רן באפט וביל גייטס - שהיקפי התרומות שלהן גדולים מהיקפי התרומות של כל 20 הקרנות הגדולות אחריהם. הרשת עמוסה בבירורים, ציטוטים וראיונות אודות אמונותיהם- אני אשאיר לך את התענוג.

דרך אגב נעשו בדיקות רבות בעניין טיעונך הנדון - והוא הופרך לחלוטין מניה וביה. התורמים הגדולים הם אלו שיש להם. ואלו למרבה הצער אינם דתיים או אינם דתיים מוצהרים (אם כי רובם אינם אתיאסטים מוצהרים ).

אפילו על טיעון הפשרה "אין קשר בין מידת הדתיות לבין פילנטרופיה" לא הייתי מתפשר איתך. וזה כבר נושא לדיון אחר.

תגובת הדוס: א. מונטיפיורי היה דתי, ורוטשילד היה קרוב מאד לדת. שניהם פעלו מתוך מניעים דתיים עמוקים.
ב. באותה תקופה הישוב היהודי הישן התבסס כולו על תרומותיהם של יהודי חוץ לארץ, שבנוסף לזה פרנסו את ענייהם המקומיים. עם כל הכבוד לאדם הבודד בשם רוטשילד, מסתבר שאם היית מצרף את כל כספי הצדקה של היהודים החרדים בכל מקומות מושבותיהם, שתרמו למען אחיהם ובשרם גם כשזה לא היה קשור לאיזו תכנית מדינית מרשימה, מסתבר שהכספים של רוטשילד היו מחוירים לעומתם.
מלבד הגבירים הללו, רוב הכסף ששימש להקמת הישוב החדש הגיע מכספי הקרן הקיימת, שהגיעו ברובם הגדול מיהודי מזרח אירופה החרדיים והדתיים, ולא מיהודי המערב המתבוללים שהיו פחות ציונים.
ג. כיום, אני לא מכיר שום קרן חילונית שעוזרת לנזקקים ברמה של מאות ארגוני החסד החרדיים. הקרן העלומה של רוטשילד כנראה שלא עושה כמעט כלום. אי אפשר להחביא פעילות בסדר גודל משמעותי. כשהומלס בירושלים לא אוכל ארוחת ערב, הוא הולך לבתי התמחוי של החרדים, ולא למשרדים של שום קרן.
ד. כמו כן, אני מעריך אדם פשוט שמרויח משכורת נמוכה ומפריש ממנה כמה מאות שקלים, פי מיליארד מאשר את ביל גייטס שטובע עם הכסף שלו ומחפש מה לעשות איתו.
ה. בנוסף, רוב מוחלט מקרב האוכלוסיה הם בעלי זיקה כלשהי לדת, ומסתבר מאד שגם תרומותיהם של בעלי ההון נובעים במישרין ממניעים דתיים.
ו. לסיום, הפוקר ירון ידען כותב באתרו שהוא ניסה לגייס כספים למטרות של מלחמה בדת אך ללא הצלחה, שכן מרבית העשירים הם בעלי זיקה חזקה לדת, עד כאן לשונו.

לעופר, מי פרזיט?

אורי | 05/03/2012 01:07:29

כל קשקושי החרדים-הפרזיטים, זקוק גם הוא לניפוץ שורש אחד ולתמיד. כי חוץ ממנטרה שהושרשה אין מאחוריה כלום.
נתחיל מכך: 92 אחוז מהציבור החרדי עובד, או הבעל או האישה, אין שום חוק ששתי בני הזוג חייבים לעבוד, וזה מתבקש כך במשפחות ברוכות ילדים. ברוך השם.

כל האליהום הממונף יומם ולילה יוצא על תשע מאות שקלים שלמים שהמדינה נותנת לאברכים הלומדים, שנשותיהם עובדת בדרך כלל, בשורה תחתונה התקציב הזה לא מתקרב רק לסעיף הספורט.
אז בבקשה: רשות השידור, ספורט תרבות, בתי כלא, חד הוריים, ורשימה כל כך ארוכה של תקציבים שחלקם הגדול כמו בתרבות ותקשורת הם כספיים ייחודיים לשמאל הכי קיצוני החותר תחת המדינה, זה בסדר הוגן ופרודוקטיבי , עשירית מכך ההולכים לאנשים המוכנים לחיות בדחקות בשביל להמשיך את היהודת זה שערוריה.....

ואם תגיד לי הרי ההכנסות של החרדים לא שווים לחילונים? גם זה מיתוס, רק 35 אחוז מהכנסות המדינה הם ממס הכנסה ישיר, כל השאר מהטלים אגרות מע"ם מיסים עקיפים כמו בנקים נדלן ועוד שכולם לוקחים בו חלק באופן שווה,
תשעים אחוז! ממס הכנסה ישיר הוא מהעשירון העליון. בעשירון העליון יש יותר אחוז חרדים מיחסם באוכלוסיה, ואין כאן המקום למנות אותם. כל ההטיה עם ישנו הוא בעשר אחוז מס הכנסה הנותר דהיינו ב3.5 אחוז מהכנסות המדינה. והרי גם חרדים יש להם עסקים בינוניים וכו'. עם יש פער מדובר בשברי אחוזים!

בא נחשוב על ההוצאות, חרדי באורח החיים השמרני עולה הרבה פחות למדינה מחילוני. כל תקציבי התרבות כוו' שמנינו, הפשע, המגזר הציבור שפחות מאחוז אחד מהם חרדים, למי הולך כל הכסף הזה?? וכי הכל מתגמד לכמה מליונים לאברכים? זה הכבשה הקטנה שאכלה קש מרכב חולף המואשמת במגיפה ביער הג'ונגל כמשל המפורסם בחז"ל!

החרדים זה טוב למדינה. בלעדם לאלפי חילונים אין מקומות עבודה, וחברות ענקיות במשק יצמצמו או יקרסו! ובלי לדבר על דמוגרפיה והנטל היהודי שהיחידים הממשיכים אותו!

בלי לעשות צבא נכון, אולם ארגוני הרווחה והחסד שכל המגזר השלישי נשען אליהם זק"א יד שרה וחסדי נעמי וכו' לא פחות חשוב משלושת רבעי הצבא שאינם בשירות קרבי, ומי מדבר על ג'ובניקים ומשתמטים מהשמאל כמו לפיד המדברים גבוהה גבוהה על חרדים. אגואיסטים ונהנתנים מהסוג השפל ביותר!

סטודנט מתוקצב פי ארבע בערך מתלמיד ישיבה. עובדה. רוב הכסף הולך למרצים ולסגל וכל המנופחים המרוויחים כארבעים אלף ש"ח!! בלי לדבר על מערכת החינוך החילונית הכושלת המתוקצבת במאתיים אחוז [אחד רגיל, ב' שוטרים. מכונות שיקוף. תוכניות גמילה וכו'] והחינוך החרדי בחלקו הגדול רק 55 אחוז כי הוא חרדי.

מי כאן פרזיט??? מי? זה המגדל ילד וכלב וכל מסלול חייו מרופד בתקציבים! או המביא עוד עשרה יהודים למדינה הוא או אשתו עובדים קשה עם כל החסמים של תארים ושאר שטויות ומקבל חצי ממה שחילוני מקבל מהמדינה??

מוסדות החינוך והכוללים מייצרים כסף זר בגיוס תרומות ואברכים החיים בחלק הגדול מכך עוד נותנים צדקה משכרם הזעום. זה הפרזיט. לעומת ירון דקל ויאיר לפיד וניצן הומוביץ וענת גב, איזה פרודוקטביות יש בהם יותר מאברך??
צריך רק לדעת לעבור על ספר התקציב.

משל סיני עתיק.

פיני | 06/03/2012 09:43:35

הצדקה הכי גדולה זה לא לתת לאדם דג, אלא ללמד אותו לדוג.
מה בין בני ברק לוושינגטון?
בוושינגטון רוב התושבים כושים עניים כמו שבבני ברק רוב התושבים עניים,
שם יש בית תמחוי שמחלק כל יום עשרות אלפי מנות אוכל, מי שלא יכול לצאת מביתו, מקבל האוכל הביתה, גם את זה יש בבני ברק.
שם אוספים את העניים מהרחובות, ומעסיקים אותם במטבח הגדול שלהם ומכשירים אותם לכל מקצועות הטבחות, חלק מאותם עניים כבר פתחו מסעדות וקייטרינג בסיוע בית התמחוי, ויוצאים ממעגל העוני, את זה אין בבני ברק.

תגובת הדוס: אני אלמד אותך משהו. העניים של בני ברק מגיעים מתל אביב. לא תמצא חרדי מבטן ומלידה ממשפחה חרדית רגילה מוטל בבית התמחוי.