הגישה לאגדות חז"ל

מאת: נח גוטמן | 14/01/2012 הידעת?

הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות בהקדמה לפרק "חלק", כותב דברים כדורבנות בנוגע להתיחסות הראויה לדברי חז"ל בחלק ה"אגדה". 

מסתבר שחלק מהקוראים מכירים את דברי הרמב"ם הללו, אך ראיתי לנכון להביא את הדברים לטובת אלו שאינם מכירים.

וכך כותב הרמב"ם -

"וממה שאתה צריך לדעת כי דברי חכמים ז"ל נחלקו בם בני אדם לשלוש כיתות:

 

הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו -
הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות.

ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. ואע"פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ - כל שכן לחכמים - היו תמהים בהתבוננתם בהם, והם אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב בזה או שיאמין שהיא אמונה נכונה, ק"ו שייטיב בעיניו.

וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה "אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל מה שכששומעים אותו שאר האומות, אומרים "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".

ורוב מה שעושים זה הדרשנים שהם מפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים. ומי יתן אחר שלא ידעו ולא הבינו שיהיו שותקים. כמו שאמר "מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה". או שיהיו אומרים אין אנו מבינים כוונת החכמים בזה המאמר ולא היאך יתפרש. אבל הם מחשבים שהם מבינים אותו ומשתדלים להודיעו לפרש לעם מה שהבינו הם עצמם, כפי דעתם החלושה, לא מה שאמרו חכמים, ודורשים בראשי העם דרשות ממסכת ברכות ופרק חלק וזולתם על פשטם מלה במלה.

 (תקציר - נחלקו בני האדם לשלוש כיתות בנוגע ליחסם למאמרי חז"ל. הכת הראשונה והגדולה ביותר הם אלו הרואים בכל דברי חז"ל דברים שאין בהם סודות נסתרים אלא קבלו אותם כפשוטם. גישה זו נובעת מחוסר רציונליות. אנשים אלו חושבים שבכך הם מנשאים את מעלת החכמים, אך למעשה גורמים את ההיפך הגמור)

והכת השניה הם רבים גם כן, והם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם, וחשבו שלא כיוונו חכמים בו זולתי מה שמורה עליו פשט הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם ומוציאים דיבה על מה שאין בו דיבה, וילעגו על דברי חכמים ושכלם יותר זך מהם. ושהם, עמי הארץ נפתים, גרועי השכל, סכלים בכלל המציאות, עד שלא היו משיגים דבר חכמה בשום פנים.

ורוב הנכשלים בזה השיבוש המתייחסים לחכמת הרפואות והמהבילים בגזרת הכוכבים, לפי שהם במחשבתם נבונים וחכמים בעיניהם ומחודדים ופילוסופים, וכמה הם רחוקים מן האנושית אצל אותם שהם חכמים ופילוסופים על האמת. אבל הם סכלים יותר מן הכת הראשונה, והרבה מהם פתיות.

והיא כת ארורה, לפי שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים אשר נתבררה חכמתם לחכמים, ואלו הפתאים אילו היה עמלם בחכמות עד שיהיו יודעים היאך ראוי לסדר ולכתוב הדברים בחכמת האלוהות, והדומה להן מן הדברים אצל ההמון ואצל החכמים, ויבינו החלק המעשי מן הפילוסופיה, אז היו מבינים אם החכמים ז"ל חכמים אם לא, והיה מתבאר להם עניין דבריהם.

( הכת השניה, שאנשיה רבים גם הם, הם אלו הכופרים בדברי חז"ל. כפירה זו נובעת אף היא מאותו חוסר הבנה שבה לוקים אנשי הכת הראשונה. שני הכתות מפרשים את דברי חז"ל כפשוטם. אנשים אלו ברובם הם אלו שהשתלמו שמדעי הטבע כמו רפואה, ולא במדעי הרוח כמו פילוסופיה, ועל כן אינם יודעים להעריך את חוכמתם של חז"ל.)

והכת השלישית והם חי השם מעטים עד מאוד עד שאין ראוי לקרותם כת, אלא כמו שיאמר לשמש "מין" ורק היא יחידי. והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם, ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על עניינים אמיתיים למאוד. ואע"פ שהם מעטים ומפוזרים במקומות מחיבוריהם, הם מורים על שלמותם, וכי הם השיגו האמת. ושנתברר גם כן אצלם מניעת הנמנע ומציאות המחויב להימצא. וידעו כי הם עמי הארץ, אינם מדברים היתולים. ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים, דברו בהם בדרך חידה ומשל, כי הוא זה דרך החכמים הגדולים.

( והכת השלישית, שאנשיה מועטים מאד, הם אלו שהשכילו להבין את גדולתם של חז"ל, שנשקפת מדבריהם המחכימים והאמיתיים במקומות רבים, המעידים הן על חוכמה יוצאת דופן והן על חשיבה סופר-רציונלית. ועל כן ברור שגם כאשר דבריהם נראים כדברים בטילים, עלינו להעמיק בכוונת וסודם. וכמו כן התברר לאותה כת כי דרך החכמים הקדמונים מאז ומעולם היה להשתמש בחידות ומליצות)

ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמרו "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". וידוע הוא אצל בעל הלשון כי "חידה" הוא הדבר שהמכוון בו בנסתר לא בנגלה ממנו. וכמו שאמר "אחודה נא לכם חידה" וגו'. לפי שדברי החכמים כולם בדברים העליונים שהם התכלית, אמנם הם חידה ומשל.

ואיך נאשימם על שמחברים החכמה על דרך משל, ומדמים אותם בדברים הפחותים ההמוניים, ואנו רואים החכם מכל האדם עשה זה ברוח הקודש. רוצה לומר: שלמה במשלי ושיר השירים ובמקצת קהלת. ואיך יקשה עלינו לסבור פירוש על דבריהם ולהוציאם מפשטם, כדי שיאות לשכל ויסכים עם האמת ועם היותם כתבי הקודש, והם בעצמם סוברים בפסוקי המקרא ומוציאים אותם מפשוטם ומשימים אותם משל, והוא האמת.
כמו שאנו מוצאים שאמרו (ברכות יח ע"ב) בפירוש פסוק "הוא הכה את שני אריאל מואב", שהוא כולו משל, וכן מה שנאמר "והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור" משל. וכן מה שנאמר "מי ישקני מים מבור בית לחם" (ב"ק ס ע"ב), ושאר הסיפור כולו משל. וכן ספר איוב בכללו אמרו קצתם משל היה (ב"ב טו ע"ב), ולא פירש לאיזה דבר הושם זה המשל. וכן מתי יחזקאל (סנהדרין נב ע"ב) אמרו קצתם משל הוא, ורבים כאלה.

(דוגמאות רבות ישנם לשימוש הנרחב שעשו חכמים שונים בעולם העתיק במשלים ומליצות. שלמה המלך כתב "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם", וכך עשה הוא עצמו בספר משלי, בשיר השירים, ובמקצת מספר קוהלת. וגם חז"ל עצמם פשרו על פסוקים רבים במקרה שנאמרו בלשון משל בלבד. ויש מן החכמים שאמרו שסיפור איוב כולו משל היה.)

ואם אתה המעיין מאחת השתי כתות הראשונות, לא תשגיח בדברי ולא בשום דבר מזה העניין, לפי שלא יהיה נאות לך שום דבר ממנו, אבל יזיקך ותשנאהו. והיאך יאותו המאכלים הקלים המעטים מכמותם הישרים באיכותם לאדם שהרגיל במאכלים הרעים, אבל באמת הם מזיקים לו והוא שונא אותם. הלא ידעת מה אמרו האנשים שהיו רגילים לאכול בצלים ושומים והדגים "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".

ואם אתה מן הכת השלישית, כשתראה דבר מדבריהם שהדעת מרחיק אותו, תעמוד ותתבונן בו ודע שהוא חידה ומשל, ותשכב עשוק הלב וטרוד הרעיון בחיבורו ובסברתו, ותחשוב למצוא כוונת השכל ואמונת היושר, כמו שנאמר "למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת". ואז תסתכל בספרי זה ויועיל לך בע"ה."

==============================

הערה -

הבאתי את התרגום הישן של הרמב"ם, ולא את התרגום המודרני של קאפח, למרות הפופולאריות שלו. התרגום של קאפח הוא יותר קריא ונכתב בשפה יותר פשוטה ועכשוית, אך לדעתי, בתרגום של קאפח יש הרבה פחות נשמה ויופי מאשר בתרגום הישן, שככל הנראה היה יותר מדויק, ולכן הוא פחות נשמע "עברי".

תגובות

בקשה / הערה

יואב | 12/01/2012 21:35:53

אני מבין את הסיבה לבחירה בתרגום הישן.
הייתי שמח אם בנוסף אליו (לא במקום) יבואו גם דברי הסבר. כמו סוג של "תרגום" לשפה של ימינו למי שמתקשה עם השפה של התרגום המקורי.

ניתן, למשל, לאחר כל פסקה של המקור, להביא פסקה באדום ש"מתרגמת" את הדברים לשפה ברורה יותר. ברור שהתרגום לא יהיה מדוייק במאת האחוזים, ויהיה חסר חלק מהחן של המקור, אבל זה פחות נורא כי המקור נמצא ממש מעליו.

תגובת הדוס: הכנסתי, וזה משום מה נמחק. מעצבן נורא.

ישר כח + המלצה

רוני | 13/01/2012 09:26:30

האמת שבעקבות הדיונים האחרונים פה רציתי לפנות אליך ולהציע לך להתיחס לנושא אגדות חזל בהרחבה. אבל הקדמת אותי . ממש בבחינת
וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה
אבל רצוי מאוד להרחיב יותר בנושא גם לטובת מי שלא רגילים ללשונו של הרמבם. ויש גם את דברי המהר"ל הרמח"ל והגר"א בנושא.
הגר"ח פרידלנדר בשפתי חיים. אמונה והשגחה חלק ב' כתב כמה מאמרים בנושא המבארים יפה מאוד את הנושא. בשפה קולחת מאוד ומובנת לכל. מומלץ מאוד לעיין שם. ואם ישנה דרך להביא את הדברים כאן זה יהיה לתועלת רבה

תגובת הדוס: אשקול את הענין, תודה.

קישור למאמר בנושא

מישהו | 13/01/2012 11:53:34

מאמר נחמד של הרב יהשוע ענבל:
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111374

תגובת הדוס: מאמר מושקע מאוד ועשיר בתוכן,כדרכו של הרב ענבל.
יש לי השגה מאד קשה על הקו שיוצא מהמאמר, עם כל הכבוד הרב שאני חולק כלפי הרב ענבל. הרוח היוצאת מהמאמר מציגה את חלק האגדה כחלק פחות חשוב ורציני, שיש לעסוק בו פחות מאשר בחלקים אחרים, מין פלוקלור לא מחייב.
אולם למעשה דווקא הרמב"ם שמאריך כל כך לבאר שדברי חז"ל אינם כפשוטם, כותב שיש ללמוד ולהעמיק בהם -
"תעמוד ותתבונן בו ודע שהוא חידה ומשל, ותשכב עשוק הלב וטרוד הרעיון בחיבורו ובסברתו"