פולמוס בענין ההשגה האנושית במהות הבורא והנהגתו בעולם
חנן -
גם אם אם הוכחת שישנו אל בורא, וודאי שלא הוכחת שהוא האל היהודי. הוא יכול להיות באותה המידה אלוהי הפילוסופים שברא את העולם ומאז ועד היום נח ומתענג על הבריאה.
תגובת הדוס: כל מי שמאמין בק-ל אחד, מאמין באותו ק-ל בדיוק. אם יש איזה אינדיאני בהרי הרוקי שמאמין באלוקים אחד ללא גוף וללא דמות הגוף, הרי שאני והוא מאמינים בדיוק באותו בורא, גם אם הוא החליט משום מה לקרוא לו נגבוטו ולהקריב לו שפנים.
חנן -
אתה בעצמך אומר שמי שמאמין באל יחיד, מאמין באותו אל יחיד בין אם הוא אינדיאני, ובין אם הוא יהודי. רק המנהגים משתנים.
ואני שואל אותך, אם אני ואתה מכירים את יוסי, אבל אני מכיר את יוסי הבלונדיני שעובד בהייטק ואתה את יוסי שאיבד את שתי גפיו בתאונה ומתקיים מביטוח לאומי. אם אני בכלל קורא ליוסי משה, האם אתה היית אומר שאנחנו מדברים על אותו אדם ?
נשמע לי כאילו יש כאן כל מיני דתות שונות שמציירות אל שנראה מאוד שונה. חלקן רוצות שנקריב לו פרות אדומות, וחלקן מסתפקות בקטורת.
משמע, זה שהוכחת שאולי קיים בורא למציאות לא מוכיח איזה מין בורא הוא. תרבויות שונות מאמינות בבוראים (יחידים) שונים. חלקם לדוגמה מנחים את מאמיניהם לסתור את חוקיי נוח, ולכן וודאי לא יכולים להיות אותו האל היהודי שאתה מדבר עליו.
תגובת הדוס:
יש הבדל אחד בין אותו יוסי לבין להבדיל טריליוני הבדלות האלוקים יתברך. כל התכונות של יוסי הם תכונות עצמיות. הוא ג'ינגי', הוא שמן, הוא נחמד. אצל הקב"ה הנעלה והמרומם על כל השגה, כל ההשגות שלנו אינם בו אלא ביחס אלינו. הוא מיטיב לנו, הוא ברא אותנו, הוא משגיח עלינו, אבל בו עצמו אין שום תפיסה, כי השכל שלנו יכול לתפוס רק דברים מוגבלים ולא דברים אינסופיים.
חנן -
המוחות שלנו מוגבלים ? יכול להיות. אבל נראה לי שהם מתמודדים די יפה עם מושגים אינסופיים. אנחנו עושים את זה במתמטיקה ובפיזיקה באופן יומיומי כמעט.
למרות ההסתייגות שלי , אני אזרום עם ההנחות שלך. נניח שאנחנו לא יכולים לתפוס את האל, אלא רק את ההשלכות שלנו עלינו. עדיין אנחנו יכולים להבחין בין סוגים שונים של אלים.
האל היהודי - ברא אותנו. מיטיב. משגיח עלינו.
אלוהיי הפילוסופים - ברא אותנו. אפאטי. לא מתערב בקיום ונותן לו לרוץ בשלו.
האלוהים המתאכזר - ברא אותנו. שוחר רוע. מתאכזר אלינו.
מה שמחויב המציאות הוא קיומו של בורא. מבחינה מעשית אבל, אין הבדל משמעותי בין קיומו של אלוהיי הפילוסופים האפאטי ואתאיזם.
אני מסכים שזו נקודה מורכבת, אבל היא נקודה חשובה. כנראה ההכי חשובה בכל הדיון הזה.
תגובת הדוס:
אכן כן, הבדלים רבים ועצומים, אבל כל זה רק ביחס אלינו. לקב"ה בעצמו אין שום "אופי" שיכול להיתפס במוח האנושי.
חנן -
אולי עכשיו אנחנו מתקדמים לאנשהוא !
אני אחלק לשלבים כדי שיהיה קל לעקוב.
א. אתה הסכמת איתי שעצם קיומו של בורא, לא מעיד כהוא זה על סוג הבורא שאנחנו מתמודדים איתו. "כשלונה" של האבולצייה יצביע רק על קיומו של בורא, ולא על קיומו של האל היהודי.
ב. אתה הסתייגת ואמרת שהמוח האנושי איננו מסוגל להכיל את מושג האלוהות, ולכן כל ניסיון לשייך לאל מאפייני אופי כמו אפאטי או אכזר, לוקים בחסר. מצד שני, אנחנו עדיין יכולים להשיג על התנהגותו\שלטונו בעולם, כמו שאתה בעצמך אמרת : "לכן כל מה שאנחנו מדברים הוא על הנהגתו בעולם ותו לא".
אבל על זה נאמר : "אם זה נראה כמו דג, זז כמו דג, ומסריח כמו דג - זה דג".
אני אף פעם לא יכול להסיק דברים על "אדם" אחר. אני אף פעם לא אדע האם בן שיחי קיים באותה מידה שאני קיים. האם הוא באמת חושב, והמחשבות שלו נשמעות כמו אלו שלי. כל מה שאני יכול להעיד עליו, הוא איך בן שיחו נשמע, ואיך הוא מתנהג.
במקרה הזה, לא מעניין אותי לרגע, מהו אלוהים "באמת". רק האופן שבו הוא מנהל את העניינים מעניין אותי.
ג. אז הסכמנו שמתוך הטענה שהאבולוצייה עובדת\לא עובדת אי אפשר להסיק האם שלטון האל בעולם הוא אפאטי, או רחמן-יהודי.
ד. מכאן, שכל הדיון על אבולוצייה קצת עקר בדיעבד. בין אם האבולוצייה עובדת, ובין אם לאו, מה זה אומר לנו ? כמעט כלום. זה אומר לנו שיש בורא, אבל אין לנו מושג איזה מין בורא זה. אין לנו מושג איך הוא שולט בעולם, ואין לנו שום סיבה לחשוב שהוא לא יותר מארטיפקט פילוסופי מעורפל, ששולט בעולם בצורה פאסיבית לחלוטין, ותפילות הן בלשון המעטה חסרות תועלת.
ה. בעצם זה לא מדויק. עצם העובדה שכל כך הרבה מילים נכתבו על אבולוצייה מראה שבין אם האבולצייה היא הסבר מלא ליצירת האדם או לא, היא בהחלט הסבר קביל. אני מקווה שאתה לא מזלזל בחוכמתם של אנשים מהצד השני של המתרס, עד כדי כך שאתה טוען שהם כולם שקרנים ושאף אחד לא בחן את הראיות והחליט שאבולוצייה היא אמינה.
אז מה זה אומר לנו ? זה אומר ששלטונו של האל בעולם מתאפיין לא בניסים ונפלאות, אלא דרכיי פעולה שהן שקטות לכל היותר. זה אומר שהעולם נברא בדרך שבה כל כך קשה לדעת האם הוא נברא או נוצר מעצמו.
זו כמובן סתירה מפורשת לדמות האל בתנ"ך. האל התנכי לא מקמץ בניסים והוכחות לקיומו. האל שמתגלה בעיני המדע הוא כזה שאם הוא קיים בכלל, הוא מסתתר ממש ממש טוב.
תגובת הדוס: יש דברים שאנחנו מסכימים ויש דברים שלא. אני מסכים ששלילת האבולוציה לבדה איננה מוכיחה על צורת הנהגתו של האלוקים, אלא רק על עובדת היותו. ובכל זאת אינני מסכים להגדרה של "האלוקים היהודי". תקח לדוגמא את נתניהו. המעריצים שהיו לו פעם במרכז הליכוד ראו בו אדם חכם אינטלגנט מבריק כריזמטי, ואילו השמאלנים רואים בו חסר חוט שדרה, זגזגן, פחדן, טיפש. האם הם מדברים על שני בני אדם?
ב. כל הדיון שלנו הוא דיון היפוטטי. למעשה, המיתולוגיות הפאגניות אינם עוסקות כלל באלוקים הראשון. זאוס במיתולוגיה היוונית הוא ראש האלים שפועלים בעולם, אבל יש הרבה אלים מעליו. המיתולוגיה הפאגנית הכירה היטב את העובדה שמעל הכל יש את האלוקים העליון,ף מחויב המציאות האמיתי, אבל הם לא התעסקו איתו בכלל.
ג. לגבי אלוקי הפילוסופים, אני לא חושב שזו אפאטיות. היום בבוקר אתה עברת ליד קן של נמלים. בקן הייתה מהומת אלוקים, ואילו אתה לא התייחסת אליהם כלל. המשכת לדבר בפלאפון כאילו כלום. האם אתה אפאטי?
ד. אינני חושב שהאלוקים מסתתר מאד חזק. זה שכמה אנשים החליטו לעצום את העיניים בצהרי היום, אינו אומר שהשמש מסתתרת.
ה. כשגיעים למסקנה שהעולם נברא על ידי אלוקים, זה מעורר מיד את השאלה הבאה - למה הוא עשה את כל זה? למה? אם כדור הארץ היה חתיכת בוץ, היית אומר שזה חסר משמעות. אולי. אבל כשאתה רואה חוכמה אדירה, פלא פלאות, כל חלבון והורמון, כל מערכת וכל איבר, לא יאומן כי יסופר, האם זה נעשה סתם? בלי תכלית?