גברים ממאדים, נשים מנוגה

מאת: נח גוטמן | 05/02/2012 בקורת ספרים

 הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" מאת ד"ר ג'ון גריי נחשב לאחד הספרים הפופולאריים ביותר שנכתבו בנושאי זוגיות, אם לא הפופולארי ביותר. ספר זה תורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים בעולם כולו. ד"ר גריי פיתח שיטה מסוימת בנושא זה. את שיטתו העביר במסגרת סמינריונים בנושאי זוגיות ובאמצעות ספרו. כמו כן התנסה גריי בטיפול ויעוץ אישי בעשרות אלפי משפחות אמריקאיות שגריי גוייס להצלת חיי הנישואין שלהם.

 

הספר כשלעצמו עוסק אך ורק בנושא המרכזי שעבורו נכתב. בניגוד לסופרים רבים שנוטים לשתף את קהל הקוראים במחשבותיהם ודעותיהם במגוון רחב של נושאים שאינם קשורים ישירות לנושא המדובר, ד"ר גריי לעומתם איננו גולש כלל לשום נושא אחר, כולל נושאים קרובים מאד לנושא המדובר. לכל אורך ספרו אין ולו אזכור אחד למשמעויות התרבותיות ו\או הדתיות של רעיונותיו השונים, למרות שמטבע הדברים אי אפשר להפריד את השקפת העולם אודות חיי הנישואין משורה ארוכה של השקפות שונות אודות חיי האדם, משמעות החיים ומשמעות הבריאה.

 

ואולם, אם ננתח לעומקם את רעיונותיו המעניינים של גריי, נמצא כי לרעיונות אלו משמעות עמוקה ביותר הנוגעת לבסיס העמוק ביותר של החיכוך התמידי שבין התרבות המערבית - אמריקאית לבין התרבות המזרחית של העולם הישן.

 

אין חולק על כך שכוחו ויציבותו של מוסד הנישואין בחברה המערבית המודרנית מצוי בשפל היסטורי חסר תקדים. אחוז הגירושין בחלק ממדינות המערב עומד על כשישים אחוזים מכלל הזוגות הנישאים. נתון מזעזע זה מהוה את אחד מגורמי הסבל האנושיים המרכזיים ביותר בחברה המערבית. כל מערכת נישואין כושלת מהוה סבל נפשי איום לשני הצדדים, סבל שנמשך פעמים רבות גם לאחר פירוק התא המשפחתי. נישואין כושלים מביאים לעולם פעמים רבות ילדים שאינם זוכים לראות כיצד נראית משפחה בריאה, בעלת זוג הורים.

 

ישנם כמה הסברים למגמה הרסנית זו, אולם אנו נתמקד ברעיונותיו של ד"ר גריי.

 

על פי גריי, הגורם המרכזי לבעיותיו של מוסד הנישואין, נובע מהעובדה שבני האדם נוטים לראות במין הגברי ובמין הנשי, שני יצורים כמעט זהים. כולנו מודעים היטב להבדלים הרבים שמבדילים בין האופי הנשי לאופי הגברי, אולם אנו איננו משכילים להבין עד כמה הבדלים אלו הם עמוקים ויסודיים. לפי גריי, עלינו להתייחס לגברים ולנשים כשני מינים שונים לחלוטין. מינים אלו שונים זה מזה באופן מהותי בצורת חשיבתם, בצרכיהם הנפשיים הבסיסיים ביותר, ובצורת התנהגותם. מכיוון שבני האדם אינם מבינים הבדלים אלו לעומקם, נוטים הם לנסות ולתקשר עם בני ובנות זוגם על פי צורת התקשורת המקובלת עליהם בעצמם. הגבר נוטה לפרש את דברי רעייתו על פי עולם המושגים ואמות המידה הגבריות, בעוד שעל פי שפת הנשים כוונתה הייתה שונה לחלוטין. גם האשה טועה בנקודה זו, בזמן שהיא מנסה לפענח את התנהגותו של בעלה על פי קוד ההתנהגות הנשי, מבלי לקחת בחשבון את קוד ההתנהגות הגברי שנוהג להגיב על אירועים שונים בצורה שונה לחלוטין.

 

לכל אורך ספרו הולך גריי ומונה בזה אחר זה את ההבדלים היסודיים שגורמים לחוסר ההבנה היסודי שבין בני שני המינים.

 

ואולם, תיאוריה זו מעלה בעקבותיה מספר תמיהות יסודיות ביותר, בתחומים שבהם גריי אינו מתיימר לעסוק.

 

אם אכן עקרון זה נכון, עלינו לברר מדוע אם כן בעיות אלו בחיי הנישואין נפוצות בחברה המערבית בלי שום יחס לחברות היותר שמרניות? אם הגברים והנשים מדברים בשתי שפות שונות, ולהם מערכת נפשית שונה בבסיסה, אם כן מדוע בעיות אלו אינם קיימות בהיקף כה רחב בחברות שאינם מערביות, ובהם שיעור הגירושין נמוך ללא כל השואה? הרי טבע האדם אחד הוא.

 

התשובה לשאלה זו פשוטה בתכלית –

 

הבעיה איננה נעוצה בהבדלים בין גברים לנשים. הבדלים אלו הם ברכה גדולה ביותר. קשה לדמיין איך היו נראים חיי האדם עלי אדמות אלמלי הבדלים אלו. השוני בין האופי הגברי לזה הנשי מותאם היטב לצרכי החיים. האופי הגברי מותאם במדויק לאופי הנדרש לאיש העשייה, ואילו האופי הנשי מותאם היטב לזו האמורה לשים את עיקר עמלה בבניית הבית והמשפחה. הבעיה איננה נעוצה בכך שישנם הבדלים, אלא בצורה והאופן שבה החברה האנושית מתייחסת להבדלים אלו.

 

החברה השמרנית איננה מנסה להתכחש להבדלים הללו. היא איננה מנסה לכפות על בנותיה ונשותיה אורח חיים גברי. האישה בחברה השמרנית איננה מנסה לעשן סיגריות, לנהוג על אופנוע אימתני ולגדל כלב רוטויילר מבעית. היא איננה מכריחה את עצמה להיות אשת קריירה. בחברה זו האישה ממלאת את תפקידה האמיתי, המתאים היטב לתכונות נפשה. היא איננה מנסה להיות מה שהיא לא. היא איננה רוצה להיראות חזקה וגברית.

 

החברה המערבית מכירה היטב את ההבדלים הנפשיים העמוקים שבין שני המינים, אולם היא משתדלת ככל האפשר לגמד הבדלים אלו ולטשטשם, ולהימנע מלתת להם ביטוי רחב מדי במישור המעשי. האישה בחברה המערבית נאלצת להפוך לאשת קריירה. היא נאלצת להתחרות בגברים על המגרש שלהם, במקום להתגדר ביכולותיה המדהימות בשטחים שבהם היא מצטיינת.

 

(אין בתובנה זו בכדי לזלזל לחלוטין בגישה המערבית. בגישה זו ישנם צדדים חיוביים רבים, שנשאבו אליה הישר מספרי התנ"ך, בתיווכה המפוקפק של הכנסייה הנוצרית. חברות מזרחיות רבות סובלות מבעיות קשות ביותר, שגם הם מהוות סטייה חמורה מדרכה של תורה. אולם מכיוון שהגישה המערבית היא זו השלטת כיום בעולם יותר מכל גישה אחרת, עלינו לבחון אותה בשבע עיניים.)

 

התורה הקדושה, בבואה ליצור את מערכת החיובים והמטלות שעל האישה והגבר, בנתה שתי מערכות שונות לחלוטין זו מזו. אם האישה והגבר דומים זה לזה, ניתן וראוי שגם הדרישות משניהם יהיו שוות וזהות, אך אם אכן הגבר ממאדים והאישה מנוגה, אם אכן מדובר בשני מציאויות רחוקות זו מזו שנות אור, הרי שאין שום אפשרות להעלות על הדעת כי שני יצורים שונים כל כך ייכנסו תחת מערכת כללים אחת.

 

גם מבחינת דיני המשפט הממוני בתורה ניכר הבדל יסודי בין שני המינים. בדיני הממונות שבתורה ובחז"ל זוכה האישה לזכויות רבות שאין הגבר זכאי להם, אך גם הגבר זוכה לדברים שהאישה איננה זכאית להם. מערכת זו בנויה מתוך עקרון שלפיו הגבר והאישה זקוקים לצרכים שונים לחלוטין. בעוד הגבר זקוק למערכת פיננסית חופשית - קפיטליסטית מתונה שתאפשר לו לממש את יכולותיו, הרי שהאישה זקוקה דווקא לזכויות סוציאליות איתנות ויציבות שיאפשרו לה לנהל את חייה בנחת ובביטחון.

 

כדי לחיות חיים יציבים, בריאים ואיתנים, חיים שמתאימים לתכונות האופי של האדם שעימהם נוצר, עלינו לדבוק בערכי התורה, ערכי הנצח. מערכת ערכים זו היא היחידה המסוגלת לנו את האושר הפנימי האמיתי, לטוב לנו כל הימים.

תגובות

מאוד התפעלתי מהמאמר

שילה | 16/08/2011 17:42:59

מרתק כל פעם לראות את הצגת הידע המרשימה והמקיפה תחומים שונים ומגוונים של שני הכותבים באתר - נח וערן.

אני מכיר חברה שמרנית מאד החיה על פי חוקי התורה ושם הכל הפוך.

דן סגל | 16/08/2011 18:09:26

היא מנסה בעזרת מערכת החינוך לכפות על הנשים אופי גברי של עשיה ויציאה לעבודה כדי לפרנס המשפחה, להיות אשת קריירה כדי שתוכל לכלכל משפחה ברוכת ילדים.
כדי לחיות חיים יציבים, בריאים ואיתנים, חיים שמתאימים לתכונות האופי של האדםשעימהם נוצר, עלינו לדבוק בערכי התורה הנותנים לנו חיים שאין בהם בושה וכלימה, לטוב לנו כל הימים.

תגובת הדוס: אכן שאלה מצוינת.
זהו ענין למאמר בפני עצמו, בעזרת השם.