אמונה ומוסר.

מאת: הדוס | 16/02/2011 שאלות ותשובות

שאלה -

1) האם אתה צריך להיות אדם דתי כדי להיות מוסרי?

2) האם יכול להיות מצב שאדם אתאיסט יהיה מוסרי?

3) האם יכול להיות מצב שאדם דתי יהיה לא מוסרי?

4) האם במדינות במערב אירופה (לדוגמא- שבדיה, דנמרק, הולנד וכו') אחוז האמונה באלוקים גבוה יותר או פחות מבשאר העולם?

אם כן, האם עקב היותם פחות מאמינים אחוז המשכילים שם הוא גבוה יותר?

5) האם אחוז הפשיעה באותן מדינות הוא גבוה יותר או פחות מבשאר העולם? ( היות ובמדינות אלו אחוז האמונה באלוקים נמוך יותר, יש פחות פשיעה מבשאר העולם)

אשמח להתייחסותך.

תשובה -

א. המוסר טבוע בתוך ליבו של האדם מיום היוולדו. זו תכונה שטבע הבורא בלבות בני אדם, כדי שלא יחרב העולם, כשם שהוא טבע בנו תכונות רבות, כמו הדחף לאכול ולשתות, להתחתן ולהוליד. מסתבר שיש בזה משהו יותר עמוק, יתכן שזו זעקת הנשמה הטהורה שדוחפת את האדם להיות מוסרי, כל עוד החברה והחיים לא השחיתו את דרכו.

ב. אשר על כן, ברור שיכולים להיות כופרים נחמדים, ויכולים להיות דתיים מושחתים. ואולם, ללא דת הדחף הזה איננו רצונלי, בדיוק באותה מידה כמו יתר הדחפים. הדחף להוליד ילדים גם הוא איננו רציונלי במבט אגואיסטי - אתאיסטי.

ג. מדינות מערב אירופה הם מעוז של כפירה וניתוק מהדת והאמונה.

ד. כל זה באופן יחסי. ולמרות זאת עדיין רוב האוכלוסיה מאמינה במציאות הבורא.

ה. אינני יודע נתונים, אבל אני משער שהפשיעה בארצות אלו נמוכה מאשר בארצות אחרות.

ו. הסיבה לזה איננה נובעת ממוסריות יתר, אלא משפע כלכלי. כשיש כסף ואנשים שבעים, הם אינם נאלצים לשדוד ולגנוב.

ז. כמו כן, השפע הכלכלי נותן לחברה אמצעים לבנות מערכת חוק ומשפט חזקה ויציבה, ששומרת על הסדר הציבורי, ומרגילה את האנשים לחיי סדר ומשטר.

ח. הראיה החזקה ביותר לדברי, היא ההיסטוריה של אירופה במאה האחרונה. רק לפני שבעים שנה פרצה מלחמת העולם השניה, שהפכה את עמי אירופה לחיות טרף מהסוג הגרוע ביותר. בכל ההיסטוריה המתועדת לא היה מצב של חוסר מוסריות כמו זה של עמי מערב אירופה במלחמת העולם. אירועים אלו מוכיחים שמאחורי החזות האירופית המעודנת, מסתתרות חיות טרף. כאשר הוסר המחסום של השפע הכלכלי, התפרצו אותם חיות מן הג'ונגל, ורצו להחריב את כל העולם.

תגובות

ומאיפה השפע הכלכלי הגיע לאירופה, ירד מהשמיים?

סטודנט בטכניון | 13/02/2011 17:06:06

אדוני, אתה החלפת את היוצרות לגמרי:
השפע הכלכלי בארצות המערב התאפשר הודות לקיומה של חברה מסודרת עם מערכת חוק יציבה, וזה התאפשר עקב אוירה מוסרית גבוהה יותר באוכלוסייה.
אם אתה לא מסכים, שמא תענה לי על השאלה הבאה: מאיפה בדיוק העושר הגיע לאירופה, מהשמיים? ובבקשה, אל תבלבל לי את המוח עם זה שאירופה ניצלה את המושבות שלה. עובדה שאירופה נשארה עשירה גם אחרי שנסוגה מכל מושבותיה, ואילו המושבות העשירות במשאבים שקועות עד היום במלחמות ופשע.

תגובת הדוס: א. כפי שכתבתי, ההיסטוריה של המאה האחרונה הראת לנו בבירור את ה"מוסריות הנעלית" של חיות הטרף האירופיות, רוצחי המונים נבזים, ימח שמם וזכרם. ולכן, על כרחך שהתהליך הוא הפוך.

ב. שפע כלכלי אכן יורד משמים, ממש כך. כל המומחים להיסטוריה יודעים לתת הסברים בדיעבד, אבל הם היו יכולים בקלות רבה לתת הסברים בדיעבד לכל מציאות אפשרית.
ישבתי פעם עם חבר שלומד איתי בישיבה, ועשינו חשבון איך המומחים היו מסבירים אילו השפע של ארצות הברית היה נוחת על כל מדינה אחרת. המסקנה הייתה, שתוך רבע שעה הצלחנו להמציא סיבות לכך שדווקא האפריקנים יצליחו להגיע לשפע כלכלי (מחצבים) הערבים (נפט) הסינים (מסות של בני אדם) הרוסים (קומוניזם) אוסטרליה (העדר מלחמות) ועוד ועוד.

הבנתי אותך. אז זאת הסיבה שהחרדים לא עובדים?

סטודנט בטכניון | 16/02/2011 17:46:21

טוב, אם לשיטתך עושר יורד מן השמיים, ואין שום קשר בין פעולות האדם לבין העושר שלו, אז באמת ברור למה כל כך הרבה חרדים לא יוצאים לעבוד ורוצים שהחילונים יעבדו ויפרנסו אותם.

מה שלא ברור לי, זה למה במאמר אחר שלך באתר הזה הסברת שהחרדים כן עובדים וש"החרדים הפרזיטים" זה מיתוס. אם עושר יורד מהשמיים, למה באמת לעבוד?

תגובת הדוס: אני כתבתי שחרדים עובדים?
אולי בתוך נושא אחר. אני מקפיד לא להיכנס ישירות לנושא הזה. יש לי מה לומר בזה, אבל אינני יכול לכתוב את זה, ולכן אני מעדיף לא להיכנס לנושא מאשר להיכנס ולכתוב שטויות.

"עושר יורד מן השמיים, ואין שום קשר בין פעולות האדם לבין העושר שלו"?

יואב | 21/02/2011 23:37:07

הטענה שהעושר יורד מהשמיים לא גוררת שאין שום קשר בין פעולות האדם לבין העושר שלו.

זה בערך כמו לטעון שאם המשכורת שלי מגיעה מהמעסיק זה גורר שאין קשר בין הפעולות שלי לבין המשכורת שאני מקבל.

למיטב ידיעתי, גם לפי נקודת המבט החרדית אין תחליף לעבודה, שכן הקללה "בזיעת אפיך תאכל לחם" תופסת לגבי כולנו.

חשוב לזכור אבל, שמדובר בקללה ולא במצווה. זה לא דבר שהוגדר כטוב וככזה יש לעשות כמה שיותר ממנו, אלא עונש שיש למלא. אם קיבלת עונש לעשות 20 שכיבות שמיכה, אין ערך בלעשות 40.
בהקשר של עבודה: העונש מדבר על כך שהזיעה הכרחית לסיפוק הצרכים הבסיסיים ("לחם"). לכן יש לעבוד בדיוק מספיק כדי לספק צרכים אלה. כלומר: אוכל, מלבושים, קורת גג. DVD וחופשות סקי - לא.

ההגיון מאחורי זה הוא כפול:
1. לעבודה מוגזמת יש מחיר יקר בכך שהיא באה על חשבון זמן איכות עם המשפחה ודברים חשובים אחרים.
2. שאר הצרכים - מעבר לבסיסיים, לא כלולים בעונש של "בזיעת אפיך תאכל לחם", ולכן לא צריך לעבוד עבורם. אם מלמעלה הוחלט שתקבל אותם - תקבל אותם גם אם תעבוד את המכסה המינימלית ההכרחית, ואם לא - לא משנה כמה תעבוד לא תקבל אותם.
כמובן שגם ההחלטה הזאת, מה גם שאינה תלויה בכמה עבדת, בהחלט יכולה להיות תלויה בפעולות (אחרות) שלך - מתן צדקה למשל.

אפשר לחשוב שהתפיסה שתארתי נכונה או מוטעית, אבל לא נכון לתאר אותה כ"אין שום קשר בין פעולות האדם לבין העושר שלו".

איך בטכניון? עדיין מספרים את הבדיחה שאומרת שאם תקשור חמור לאולמן 4 שנים גם הוא יצא מהנדס? ;)

תגובת הדוס: הטבת להסביר.

תגובה ליואב

סטודנט בטכניון | 23/02/2011 22:49:42

לתפיסה שלך, כמו גם לזו של הדוס, אין שום קשר ליהדות. התפיסה, לפיה העבודה החומרית היא קללה, היא תפיסה נוצרית.
היהדות כולה מדגישה את הערך של חיי העולם הזה, ואת החובה לחיות אותם בשלמותם, וזה אומר גם לעבוד וליצור. לגבי "בזיעת אפך תאכל לחם", כבר חז"ל הסבירו שהקללה היתה, שהעבודה תהיה קשה. לא העבודה עצמה היא קללה. עובדה שלפני כן נאמר, שאלוהים שם את האדם בגן עדן "לעבדה ולשמרה", כלומר, הייעוד של האדם מלכתחילה היה לעבוד.

תגובת הדוס: דוד המלך אומר בספר תהילים -
"שוא לכם משכימי קום, מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שינה".
אם כי מצד שני, יש צדק מסוים בדבריך, שחז"ל כן רואים ערך בעבודה. כתוב - "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים".
זה לא סותר למה שיואב כתב, כי חז"ל מדברים אחרי החטא והקללה, וכפי ששמעתי מתלמיד חכם גדול, שהעבודה זה לא רק עונש, אלא גם תיקון. אבל מצד שני, לעבוד יותר ממה שצריך, זו השחתת החיים.

לחיות את החיים בשלמותם

יואב | 24/02/2011 06:50:41

אני לא יודע במה אתה עובד, אבל אם אתה מרגיש שבזמן העבודה שלך אתה חי את החיים בשלמותם אתה בר-מזל.
אני מאוד אוהב את העבודה שלי. היא מביאה לי סיפוק וחושפת אותי לדברים שאחרת לא הייתי נחשף אליהם.

עם זאת, אני יכול לחשוב על 10 דרכים להעביר את אותן 9 שעות בצורה שבה ארגיש ש"אני חי את החיים בשלמותם" הרבה יותר.
יש כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה ללמוד ולנסות בזמן הזה.

אם המטרה היתה לחיות את החיים בשלמותם ולא לספק את צרכיי שלא יסופקו בדרך אחרת, בטוח שהייתי לפחות משנה את המינון.

בכל מקרה, גם לפי הגישה שלך, חרדי שמכין סנדוויצ'ים לילדיו, מתקן את בגדיהם, שוטף כלים במטבח וכן האלה, נחשב "עובד", שכן המדד שלך לעבודה הוא חווית החיים שאתה משיג ממנה, ולא המשכורת או המס שאתה משלם למדינה עליה.
לפי הגדרה זו כל החרדים עובדים, עד האחרון שבהם.