מבקרי המקרא. הם יודעים לקרוא?

מאת: הדוס | 05/02/2012 בקורת ספרים

 השבוע הזדמן לידי באורח כלשהו ספר כפירה בשם "מבוא לספר דברים", מאת אדם בשם "אלכסנדר רופא" שכיהן כפרופיסור חבר למקרה באוניברסיטה העיברית. החלטתי לעבור מלמעלה על רוח הספר, ולהניף עליו את שבט ביקורתי.

בפתח הספר כותב הפרופיסור שספר דברים תפס מאז ומעולם מקום מרכזי בביקורת המקרא. בפרק הראשון מפרט הכותב את הטענות המרכזיות שלפיהן החליטו מבקרי המקרא לקבוע את תאריך כתיבתו של ספר דברים לתקופה מאוחרת יותר. קביעה זו משמשת למקום מרכזי בביקורת המקרא כולה. גם טענת השכבות של מבקרי המקרא נשענת במידה רבה על הנחה זו.

אחד הטיעונים המרכזיים של מבקרי המקרא, שמשמש בסיס מרכזי גם לספרו של א.ר. בעצמו, מתבסס על הטענה, שספר דברים הוא הספר היחיד שבו מוזכר האיסור להקריב קורבנות במקום אחר מלבד בבית המקדש שבירושלים. היות וכך, הרי לנו ראיה שספר זה לא חובר ביחד עם יתר ספרי המקרא, אלא בתקופה מאוחרת יותר.

עכשיו ניגש לדון בשאלה הזאת, מתוך מבט מעמיק. לא מתוך מבט שטחי של פרופיסור למקרא, שמתפרנס מהפרחת רעיונות מופרכים וחסרי ביסוס, אלא מתוך מבט מעמיק ויסודי של בן ישיבה, ההולך בדרך המסורה לנו מרבותינו מדור דור, אשר חפרו וליבנו כל נקודה אפשרית בתורה בכובד ראש, ולא הותירו למבקרי המקרא הליצנים בקעה להתגדר בה.

השאלה של מבקרי המקרא, מדוע איסור העבודה מחוץ לבית המקדש לא מוזכר במקומות אחרים מלבד בחומש דברים, היא שאלה כל כך נמוכה, שלקח לי בדיוק עשר שניות כדי לעלות על התשובה הפשוטה.

לכל אחד מחמשת חומשי התורה יש נושא מוגדר. החלוקה בין החומשים איננה שרירותית, ואיננה גזירת הכתוב. הרמב"ן בהקדמתו לחומשים מחלק את חמשת החומשים לנושאים מאד מוגדרים.

החלוקה היא כזאת -

ספר בראשית הוא ספר היצירה, כלשון הרמב"ן. מטרתו לספר את השורשים וההתחלות של העולם (הבריאה והמבול), אומות העולם (מהמבול ועד דור הפלגה), ועם ישראל (מעשי האבות). בספר זה מספרת התורה את בריאת העולם, ומעשי האבות שהם יצירתו וראשיתו של עם ישראל.

ספר שמות, הוא הפיכתו של עם ישראל מיחידים לאומה. הספר הזה מתחיל מיציאת מצרים, וממשיך למעמד הר סיני, ונחתם בהקמת המשכן ובהשראת השכינה. מי שמסתכל בתורה יכול לראות שמעמד הר סיני והקמת המשכן מהוים את הסיום של תהליך יציאת מצרים. משה רבינו אומר לפרעה "שלח את עמי ויעבדוני במדבר". העבודה במדבר זה הקמת המשכן. כאשר משה רבינו נשלח להוציא את עם ישראל ממצרים, הקב"ה אומר לו "בצאתכם ממצרים תעבדו את האלוקים על ההר הזה".  זו הסיבה שספר שמות מסיים במילים "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל בכל מסעיהם".

ספר ויקרא נקרא בחז"ל "תורת כהנים". סביב הנושא של עבודת המשכן וענייני הקורבנות. בספר זה מובאות המצוות שנהגו כבר במשכן בתקופת המדבר. זהו רוב רובו של ספר ויקרא, חוץ מכמה מצוות בפרשיות האחרונות, שהרמב"ן מסביר את השייכות שלהם לספר ויקרא.

ספר במדבר עוסק אך ורק בקורות את עם ישראל במשך תקופת הנדודים במדבר.

חומש דברים מראשיתו ועד סופו מהוה את דברי הפרידה של משה רבינו בערבות מואב, אחרי כיבוש סיחון ועוג, לפני הכניסה לארץ. בחומש הזה, משה רבינו איננו מדבר אל הכוהנים כמו בחומש ויקרא, אלא אל עם ישראל בכללותו, כך כותב הרמב"ן בהקדמתו לחומש דברים. הסיבה לכך היא פשוטה מאד. במשך כל תקופת המסעות במדבר, עם ישראל חי מסביב למשכן. גם ההנהגה המדינית של עם ישראל הייתה כולה על פי ה' ביד משה רבינו. מרגע הכניסה לארץ עם ישראל נכנס לשלב חדש, הוא הופך להיות עם שמפוזר על פני מדינה שלימה, שמנהל חיי כלכלה ומסחר, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כל ספר דברים מראשיתו ועד סופו הוא ורק הוא נועד להכשיר ולהתוות את הדרך של עם ישראל בארץ ישראל. בספר הזה ורק בספר הזה שנויות כל המצוות שנוגעות לניהול המלוכה, לעריכת מלחמות, למינוי שופטים, ונבואות הנוגעות להיסטוריה העתידית של עם ישראל. כל הנושאים הללו אינם יכולים להיכתב בשום מקום אחר מלבד בספר דברים.

אמנם הסדר המתואר לעיל נכתב על ידי הרמב"ן, אבל גם בלי דברי הרמב"ן הוא שקוף וברור כשמש בצהריים לכל מי שפתח אי פעם את ספר התורה.

גם הסדר של הספרים בזה אחר זה, הוא מחויב המציאות. התקופה המתוארת בחומש בראשית היא התקופה הקדומה  ביותר, לאחר מכן ספר שמות, ספר ויקרא עוסק בעניינים שנצטוו בני ישראל מיד עם הקמת המשכן והקרבת הקורבנות. ספר במדבר עוסק במהלך ארבעים השנה שבאו מהקמת המשכן עד הכניסה לארץ. ואילו ספר דברים עוסק בציווים והנבואות שנאמרו לעם ישראל ערב הכניסה לארץ ישראל.

מצוות אלו לא היו יכולות להיכתב בשום ספר אחר.

לשאול למה מצוות אלו לא נכתבו במקום אחר, זה בדיוק כמו לשאול מדוע המבול אינו מוזכר בחומש שמות.

ועל השאלות המגוחכות הללו בנו טיפשי אומות העולם בנינים שלמים של תוהו.

תגובות

שוב אתה מתעלם מטיעונים פשוטים

סטודנט בטכניון | 28/01/2011 14:34:13

נמחק

תגובת הדוס: מצטער.
אני התייחסתי לטיעונים שכתובים בספר ההוא, שנכתב על ידי פרופיסור למקרא ומתיימר לסכם את טיעוני המבקרים.
אם מצאת במקומות אחרים טענות נוספות, אתה מוזמן להביא אותם, אבל עם תנאי אחד - פירוט מלא.

ההבדל בינו לבינך נובע מהנחות הבסיס שלכם

ההגיוני | 30/01/2011 09:41:53

מבחינתך, יש אלוהים והוא נתן את התורה. זו נקודת הבסיס שלך. על מנת לשכנע אותך כי ספר דברים בכלל נכתב בשלב מאוחר בהרבה יש צורך קודם כל לשכנע אותך כי נקודת המוצא שלך אינה נכונה.

מבחינתו - אלוהים כלל אינו קיים, והתורה היא בהכרח ספר שנכתב ע"י אדם - זו נקודת המוצא!
מנקודת מוצא זו יש צורך להתחיל לחפש ע"י מי הוא נכתב ומתי. כאן כמובן שהוא ינתח את הספר באמצעים שונים משמעותית מאלו שאתה כאדם מאמין משתמש בבואך לקרוא את התורה.

אז לא, ביקורת המקרא אינה כפירה, היא פשוט נובעת מהכפירה. העניין הוא שהיא מאוד הגיונית ומתחברת היטב לנתונים שונים, ובכך היא מהווה עבור המאמין איום - אם יש הסבר חלופי סביר כיצד נכתבה התורה, למה להאמין כי היא ניתנה מסיני (הרי תמיד עדיף הסבר טבעי על פני הסבר על טבעי...)?
הדבר דומה מאוד לסיפור עם האבולוציה - העובדה שהיא מציגה חלופה לטיעון הדתי מהווה בעיני הדתי איום, אבל אין בה עצמה שום כפירה, האי פשוט אינה מקבלת את נקודת המוצא הדתית שאתה מתבסס עליה...

תגובת הדוס: א. יפה מאוד - אמרת את הנקודה - הביקורת לא מובילה לכפירה, אלא להיפך, היא נובעת מכפירה.
ב. כתבת שהביקורת מנסה להסביר בצורה טבעית. הצחקת אותי. את מה היא מנסה להסביר באופן טבעי? הרי ההוכחות שלי לאמונה זה בגלל יציאת מצרים ומעמד הר סיני, אירועים ניסיים לעיני מיליוני אנשים. זה ורק זה העמוד שעליו נשענת האמונה שלי. איך זה קשור לשטויות של הפרופיסור על ספר דברים? הרי גם בלי כל התיאוריות העקומות שלו הוא היה יכול לומר שמשה רבינו כתב את ספר דברים מעצמו עפ"ל? זה "טענו בחיטים והודה לו בעגבניות".

הרבה יותר מדי כבוד לזיכרון האנושי הקצר

CB | 30/01/2011 20:59:46

שוב ושוב אני מוצא חוזרים ומחזירים בתשובה חובקים את הטיעון הזה. מעמד הר סיני ויציאת מצריים הם אמת לאמיתה משום שאירעו קבל עם ועדה לפני מאות אלפי או מליונים.
ואני נדהם עד כמה הטיעון הזה נחשב תמיד לטיעון משמעותי, סלע יציב בנהר הכפירה הזורם סביבו. ואף קראתי בספרו של ר' אורי זוהר שרעיון זה לבדו טלטל את כל עולמו והיה המניע העיקרי בתהליך שעבר.

ואולם דומני שהמחזיקים בטיעון זה נותנים קרדיט רב מדי להמונים ויש להשיב: ההסטוריה היא תמיד ההסטוריה כפי שקבע אותה צד מסוים. הצד המנצח בתקופה בה הומצאה אותה הסטוריה לצורך עניננו. ואין לתמוה על כך שמאות שנים ועשרות דורות לאחר שמאורעות קרו - עם שלם יקבל שאבות אבותיו נבחרו ע"י האל, במעמד כלשהו באמצע המדבר בין שהדברים מעוגנים במציאות ובין אם לאו.

ולהבדיל 6 מליוני הבדלות,
בין השנים 1939 ו-1945 הומתו 6 מליון יהודים. עובדה. עובדה לה עדים מליונים ששרדו או היו בתופת, נאצים, יהודיים וגויים אחרים. עובדה המונצחת בארכיונים, בספרים ובהתכתבויות פנימיות של הנאצים.
65 שנה אחרי אסכולת מכחישי השואה הולכת וצוברת תאוצה. אנשים משכילים כותבים עבודות אקדמאיות נחשבות על "ניפוח השואה היהודית". לעיתים - מדובר בדור שלישי לאנשי האס אס שהיו במחנות הטוענים בחימה שמדיניות הפיתרון הסופי היא המצאה יהודית ומתעקשים בתוקף לחלץ את אבותיהם מהכתם ההסטורי הנורא. מכחישים אחרים הם אויבנו ומשנאנו ואילו אחרים - הם פשוט חוקרים המסרבים להאמין בקיומה של מפלצתיות שכזאת.
כך או אחרת, כל זה קורה לאחר המצאת הכתב, הארכיבים, הבירוקרטיה, המצלמות, בסך הכל עשרות שנים מאוחר יותר כאשר ביתני הגז והר האפר במיידנק עומדים עדין במקומם. הכחשת השואה היום היא עדין עמדת מיעוט דחויה. ואולם הדבר נובע מיחסי כוחות מסוימים בעולם היום. וכל אחד יכול לדמיין חלילה קהילות של מאות מליונים כמה עשרות שנים מהיום שאינם מקבלים את עובדת השואה.

תארו לכם כמה פשוט למכור סיפור אופטימי כל כך כמו יציאת מצריים או מתן הר תורה מאות רבות לאחר שכביכול קרה הדבר בתקופה בה האמצעים היחידים להעברת אינפורציה - הם בני אדם וזכרונם. ועל זה אתם בונים?

תגובת הדוס: עיין כאן
http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=34
וכאן
http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=35

ההפניה היא למאמרים שמרחיבים את הטיעון שהסברתי והדגמתי מדוע אינו תקף.

CB | 31/01/2011 00:24:57

והאמת שקטונתי. כמה מהמגיבים במאמרים הנ"ל (בעיקר הלינק השני) הציגו טוב ממני את חוסר התקפות ואני רק הבאתי דוגמה מודרנית יותר.
אני לא חושב שהאמון בחוש הביקורת של אבות אבותנו הוא בסיס טוב לאמונה. ולא כי אני מזלזל חלילה ביושר האינטיליגנטי שלהם או ישירות באינטילגנציה שלהם. מאחר ובדור שלנו על כל בנק ההוכחות שעומדות לרשותו פורחות מחלוקות על הסטוריה כל כך קרובה שאירעה לנגד מליונים אין לי סיבה לחשוב שבעבר היו טובים מאיתנו במובן זה.

תגובת הדוס: א. זה בדיוק הענין. ששמה אני הסברתי למה אתה לא צודק.
ב. אם אתה היית צודק, וההשואה בין הכחשת השואה לבין יציאת מצרים הייתה נכונה, מוטל עליך להסביר איך יתכן שבשום תרבות בעולם לא תמצא משהו שמזכיר משהו שמזכיר אירוע ניסי לעיני המונים, הרי ברור לכל ילד שכל הדתות בעולם היו שמחות ליצור כזה מיתוס.
ג. אלא על כרחך שאתה לא צודק, וזה בכלל לא דומה.
ד. עכשיו לא נותר אלא להסביר מדוע, אחרי שהוכחתי שזה ככה.
ה. ההסבר הוא מאד פשוט. אין שום דמיון בין הכנסת מיתוס על משהו שלא היה, לבין הכחשה של דבר שהיה. למשל - לא יתכן שאריסטו לא היה במציאות ואנשים חושבים שהוא היה. אבל יתכן בהחלט שהיו עוד פילוסופים חשובים שנשכחו במהלך ההיסטוריה.
ו. אל תזלזל בחוש הביקורת של אבותינו, ואני אביא לך ראיה פשוטה. אם מישהו היה מציע לך להמר על מיליון דולר שהיה בן אדם בש אריסטו ביוון לפני אלפי שנים, הייתה מהמר על זה. אין לי ספק.
הא??????????????????????????????????