הפסוק שטורף את הקלפים של בקורת המקרא - מאת הדוס

מאת: הדוס | 10/01/2011 אמונה ומדע

שלום לכם גולשים יקרים. הרבה זמן לא כתבתי מאמרים חדשים באתר, ניצלתי את המרץ של ידידי החדש כדי לפרוש להפוגה קלה משטף העבודה.

במאמר האחרון שכתב ידידי הרב ערן הי"ו, הוא טיפל בין היתר בנושא של השמות הקדושים, והפרכת הטענות התלושות של מבקרי המקרא.

במאמר הנזכר מביא ידידי את הקטע הבא מתוך הספר "והשיבות אל לבבך", מאת הרב מרדכי נויגרשל -

"הטענה היא כי שֵׁם אמור לבטא את מהותו של בעל השם, והרי היהדות מדברת על אל אחד – מונותיאיזם – כיצד יתכן שלאל אחד יהיו שמות שונים? אלא אם כן נניח כי היו מחברים רבים, אחת כינה את האלוקים בשם א-ד-נ-י אחד בשם י-ה-ו-ה וכו'. הראיה הזו נחשבת בעיניהם כה משכנעת עד כי הם מכנים את הכותבים השונים על פי שם האלוקים בו השתמש לדבריהם כל אחד מהם – מקור A מקור J וכו'.

 
רעיון זה... מעיד על אי הבנה עמוקה באחד מן החשובים מיסודות מחשבת היהדות. הנחותיהם נכונות, היהדות היא מונותיאיזם – אמונה באל אחד, ושם מבטא מהות, אבל דבר אחד הם לא לקחו בחשבון – שלאלוקים האחד בעצמו אין כל שם, אין בני אדם מסוגלים להשיג את מהותו, ולכן אינם יכולים לקראו בשם.
 
השמות שאנו משתמשים בהם הם שמות של גילויי אלוקים, של הנהגות אלוקיות שונות המתגלות בעולם. והאלוקים האחד הרי מתגלה לעינינו בצורות שונות, יש גילוי של דין, או של חסד, או של רחמים ועוד. השמות השונים מתייחסים לגילויים אלה.
 
המעניין הוא שיש פסוקים שמכילים כמה שמות שונים. לפי התיאוריה המעוותת של המקורות השונים שמות שונים אלה מעידים שהפסוק האחד והיחיד נכתב במשותף על ידי כותבים שונים בזמנים שונים, ולפעמים אף יש צירוף של שני שמות ביחד כמו ה' האלוקים וכדו', כיוון שמדברים על הנהגה המבוטאת על ידי צירוף השמות הזה, אך אין כל מקום לדבר על צרוף של שני כותבים. כל זה לא הפריע ליוצרי התזה להמשיך ולבטא את פניני מחשבותיהם".
 
הרב נויגרשל מביא טיעון מאד פשוט, שישנם אינספור פסוקים שמשתמשים במספר שמות שונים באותו פסוק בו זמנית, דבר המוכיח לחלוטין את ההסבר התורני לחילופי השמות.
 
ואולם, בנקודה הזאת אני רוצה להסב את תשומת הלב למקום אחד בתורה, שבו התורה כותבת במפורש את הרעיון שהבורא יתברך מתגלה לאנשים שונים תחת שמות שונים לפי דרגת השגותיהם אליהם זכו להגיע. הפסוק הזה נמצא בתחילת פרשת וארא, וכך אומרת התורה הקדושה
 
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
 
המשמעות של הפסוקים הללו היא ברורה מאד, ללא צורך בפרשנויות כאלה ואחרות. הבורא ית"ש אומר למשה רבנו - אני ה', ובכל זאת - אני נגליתי אל אברהם יצחק ויעקב בשם ש'.
 
מספר פסוקים קודם לכן, בפרשת שמות, מופיעים פסוקים נוספים ההולכים באותו כיוון ממש
 
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר
 
הפסוקים הללו משקפים במפורש את ההסבר האמיתי לשינויי השמות בתנ"ך. כך שבניגוד למה שאנשים נוטים לחשוב, לא מדובר בהסברים של חז"ל, שגם בהם אסור לזלזל, אלא בפסוקים מפורשים בתורה בעצמה.
 
היבט נוסף שיכול להמחיש לנו את חוסר ההגיון שבתאוריה הכפרנית של בקורת המקרא, נעוץ במספר העצום של שמות קדושים המופיעים בתנ"ך כולו ביחס לבורא יתברך. יש ספר קבלה ידוע בשם "שערי אורה". בסוף הספר יש מפתחות לעניני הספר. הסתכלתי שם, והצלחתי לספור למעלה מעשרים וחמשה שמות שונים של הקב"ה שמופיעים בתנ"ך בעצמו, מלבד עוד שמות רבים שמופיעים בחז"ל.
 
מי שקורא על הנושא של השמות הקדושים באתרי המינות יכול לחשוב שיש כמה שמות בודדים, שעל זה יכולים הכופרים להיתלות ולנסות להסביר את הסבריהם המשונים. אבל איך יסבירו את ההימצאות של עשרות שמות שונים זה מזה? האם כל קטע כזה הופיע ממקום אחר?
 
כמובן שכל זה נועד רק לליצנותא דעבודה זרה. ביקורת המקרא בזמננו זה סוס מת שלא שווה לבזבז עליו מדי הרבה זמן ומרץ. המהלך של מבקרי המקרא חוזר על עצמו בדפוס פעולה קבוע. מעלים לאויר תיאוריה משונה, ואז הציבור האקדמאי לועס את השטויות הטריות כמה עשרות שנים. אחרי עשרים שנה התיאוריה מתחילה לחרוק, שאלות חדשות צצות חדשים לבקרים, פה ושם ניתן להתחיל לשמוע קולות שפוים, עד שיום אחד מגיעה תגלית המחץ, איזה כתובת חדשה או פפירוס חמוד שמעיף את האסכולה הישנה על כל כותביה והוגיה היישר אל סל המחזור. ספריות שלמות נמחקות בהנף יד של ארכיאולוג עקשן אי שם ברחבי המזרח התיכון. ואז, אחרי המפץ הגדול, מתיישבים הכופרים למצוא תיאוריה חדשה. לא חולפת תקופה ארוכה עד שהמוני הסטודנטים מתבשרים חגיגית על התיאוריה החדשה. אתרי הכפירה עטים על המציאה, ערך ענק בויקיפדיה נרקם לו תוך כמה חודשים, ומי שלא מקבל את התיאוריה החדשה הופך לאויב המדע. התיאוריה החדשה מתחילה למשול בכיפה, עד שמתחילות להשמע החריקות הכל כך מוכרות. וחוזר חלילה.
 
 


למאמר זה לא ניתן להגיב