תורת השמיטות
תורת השמיטות הקבלית היא תורה קבלית קוסמוגנית (העוסקת במוצא העולם) וקוסמולוגית (העוסקת במבנה העולם) המתארת את העולם כנברא ונחרב בשבעה מחזורים של 7,000 שנה (שמיטה) בתוך מחזור גדול של 50,000 שנה (יובל). תורת השמיטות הקבלית מבוססת על מצוות השמיטה ושנת היובל המקראיות. המקור הראשון שבו נזכרה תורה זו הוא ספר התמונה לרבי נחוניה בו הקנה. תורת השמיטות מובאת גם בכתבי האריז"ל והגר"א, שנים מתוך שלושת המקובלים החשובים ביותר בחמש מאות שנה האחרונות.( למותר לציין ששניהם חיו וכתבו מאות שנים לפני דארוין.)
מצוות השמיטה מופיעה במקרא בגרסתה המפורטת ביותר בספר ויקרא בפרק כ"ה. עניינה של מצוות השמיטה בתורה הוא נושא הבעלות על האדמה ועבודת האדמה. המקרא מצווה על האדם לעבוד את חלקתו במשך שש שנים ולשבות מעבודתו זו בשנה השביעית. השנה השביעית לה קוראת התורה "שבת שבתון" של הארץ היא עת שביתת האדמה והארץ, המקבילה ליום השביעי של השבת. כמו כן ישנם השלכות רבות לנושא השמיטה בטווח רחב של נושאים הלכתיים.
אולם המקרא ממשיך ומפרט כאן מעבר לרעיון השמיטה שמופיע כבר בשמות כג' וגם בדברים טו' ומפליג הלאה לנושא שנת היובל. מחזור שבע השנים של השמיטה הופך לחלק ממחזור זהה בעל שבעה חלקים היוצר מחזור גדול בין 49 שנה. בסיום מחזור זה מתרחשת מעין התחלה חדשה המחזירה את הדברים לצורתם התחילית, הראשונית והשווה. נחלות הארץ מוחזרות לבעליהן המקוריים ומתבצעת מעין חלוקה מחודשת (חלקית אומנם) של ההון המבטלת את חוסר השוויון הנוצר במהלך ההיסטוריה. מצווה זו גם מתכתבת עם המצוות הסוציאליות האחרות הנקשרות בשנה השביעית כגון המצווה לשחרר את העבד העברי בשנה השביעית (שמות כ"א) וזו המצווה על שמיטת החובות (דברים טו').
בחז"ל משמע במקומות רבים שהשמיטה והיובל הם חלק מצורת הלוח העברי כך שהלוח העיברי מחולק ביסודו ליובלות, שמיטות, שנים, חושים, ימים ושעות,
את שני עיקריה הגדולים של תורת השמיטות הקבלית ניתן למצוא בחיבור בין שני מאמרים מפורסמים של חז"ל. הראשון מעיקרים אלו הוא רעיון השבת הקוסמית שבו נתפס העולם כמתקיים במחזוריות בת 7,000 שנה שמתוכן 1,000 השנה האחרונות הן מעין שנות שבתון לעולם. את שורשה של תפיסה זו ניתן למצוא במאמר תלמודי שבו גורס רב קטינה:
ובהמשך נאמר עוד "כשם שהשביעית משמטת אחת לשבע שנים (בשמיטת הארץ), כן העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה". העיקר השני העומד בבסיסה של תורת השמיטות הוא הרעיון של מחזוריות קוסמית של בריאות וחורבנים העוקבים זה את זה במחזוריות קבועה. תפיסה זו נסמכת על מאמר החז"ל (בראשית רבה [וילנא] פרשה ג') כי לפני בריאת עולמנו היה הקב"ה "בורא עולמות ומחריבן" ועל הפסוק התנ"כי (ישעיה סה', יז') "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הישנות ולא תעלינה על לב".
רעיונות קרובים ניתן למצוא גם בחיבורים כתתיים מתקופת בית שני כמו בספר היובלים.
תורת השמיטות גורסת כי העולם מתקיים ב-7 מחזורים קוסמים בני 7,000 שנה כל אחד. שבע המחזורים מוקבלים ל-7 הספירות התחתונות בעץ הספירות הקבלי הנקראות גם 7 ספירות הבניין. ספירות אלו הן מעין אבני הבניין שמהן נוצר העולם. הן החוקה המטפיזית של העולם המשתתפות באופן פעיל ביצירתו ובתפקודו, זאת בניגוד ל-3 הספירות העליונות והנעלמות. כל אחד מהמחזורים הקוסמים הללו עומד בסימן אחת מ-7 הספירות שהיא באותו מחזור נותנת הטון.
כך מתקיים העולם משך שבעה מחזורים בני 7,000 שנה, כאשר בכל אחד מהמחזורים נשקפים העולם והתורה דרך בחינה אחרת של המנסרה האלוהית. 49 האלפים הללו מוקבלים ל-49 מ- 50 שערי הבינה שניתנו למשה על פי הגמרא ("חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלוהים'" – נדרים, לח', ע"א). כאשר מסתיימים שבעת המחזורים וכל צורות הבניין נראו, מגיעה עת השער החמישים, עת היובל הגדול.
כל שמיטה היא עולם בפני עצמה, לכל שמיטה היסטוריה בפני עצמה ולכל שמיטה גאולה משלה. אולם היובל הגדול חורג הלאה והרחק מכל אלו. היובל הגדול הוא הגאולה המוחלטת, החריגה הטוטאלית מעבר להיסטוריה, לתפיסה ולאונתולוגיה של עולמנו והמקובלים ממעטים לדבר בו דברים של ממש. היובל לפי המקובלים הוא התיקון המושלם והסופי של הבריאה, שאין אחריו מאומה.
תורת השמיטות נכתבה בספרי הקבלה הרבה שנים לפני שהתעוררו שנוצרו הסתירות לכאורה ביו התורה לבין המדע המודרני בסוגית גיל העולם וממצאי המאובנים. דווקא משום כך ניתן להשתמש בה לישוב קושיות אלו. אם היו הדברים נכתבים ומומצאים על ידי אדם בן דורנו, היו וודאי טוענים הכופרים שזה נכתב כתגובה לשאלותיהם. אבל מכיוון שלכל הדעות הדברים נכתבו במפורש מאות אם לא אלפי שנים לפני דארוין וחבריו, הרי שלא זו בלבד שהם מיישבים את כל הקושיות, אלא שהם מוכיחים פעם נוספת את רוח הקודש המדברת מתוך גרונם של חכמי התורה.