מוסר אתאיסטי, יש חיה כזו?
מאת: פו הדוס
באתרא קדישא (האתר הקדוש) חופש, מתעקשים משום מה שהרעיון של מוסר אנושי בצורתו הנוכחית כאבן בסיס ותשתית לחברה אנושית, קיים ואף נוצר מאיליו, בלא עזרת הדת. מי צריך אותה? אנחנו אנשים, חכמים רציונליים ומוסריים, ויודעים היטב מה טוב לנו ומה טוב לאחרים. מה מוסרי ומה חורג ממסגרת המוסר. הנה ציטוטים נבחרים, שנכתבו לא לפני שאלה (שאת חלקיה הנבחרים הם טרחו להשמיט) שדגדגה היטב את בלוטת הרגש שלהם. מה שהקפיץ על רגליהם האחוריות את טובי המומחים של האתר ושל המחב"שיות הכללית. לא בהצלחה יתירה, כמובן .
הנה לנו חלק מהתשובה: "להבנתי, מוסר הוא מערכת מוסכמות או אידיאלים אשר חלים על האדם או על ק בוצה של אנשים בחברה. אם לך יש הגדרה שונה, אשמח לשמוע." תשמח? אני לא כל כך בטוח. את זה נראה בתגובות, אולי...
והנה הוא ממשיך: "מקור המוסר בעיניי, הוא בהבנה משותפת של חברה לגבי ההתנהגות שטובה וראויה לכל חבריה, ומאזנת בין צרכי הפרט לטובת הכלל.לדעתי קוד מוסרי דתי (לכל דת, אגב, לא רק יהדות) קם מתוך הצורך האוניברסאלי של בני אדם לחיות בחברה" טוב שיש לו גם מקור אמין לדברים: "בעייני"
הבה נאתגר מעט גישה זו, נציג אותה פרט אחרי פרט במערומיה, ונבדוק האם אכן יש אחיזה מציאותית כלשהי למוסריות, יושר וצדק אנושי במשקפי האתאיזם המוחלט. דבר שישים אותה לדעה מעט (?) נלעגת, שלא לומר הזויה.
אבל רגע, אני לא מתאפק. לפני שנעבור לנתח מעט את אופיו של המוסר והצדק נטולי הצו העליון, הבה נתייחס לעוד תשובה מהאתר הנ"ל. הכותבת כעת הינה מצוות האתר, והיא גם נושאת תואר ד"ר! הנה מה שהיא כותבת:
"השאלה שהעלית בדבר מקורו של המוסר - אנושי או אלוהי, ובעיקר - הדוגמאות שאתה מביא להוכחת טענותיך, מזמינות - לא! מחייבות!! מענה, המסתמך אף הוא על ההלכה היהודית ועל מקורותיה המקראיים, ממש כפי שנהגת אתה. כדי לא להאריך מדי, אתייחס בתשובתי לשתיים מן הסוגיות שהעלית אתה, ושהגיב להן קודמי, רוני, עם הרחבה ותוספת כלשהי. האחת תתייחס לחוסר המוסר ביחס לאישה - וכאישה אך טבעי שזה הנושא בו אבחר להתחיל, והשני - על הסתירה בין התנהגותו של גדול מנהיגי האומה - דוד המלך - שמצאצאיו אמור לבוא "משיח צדקנו", ולפיכך הוא אמור לשמש מופת ומודל להתנהגות מוסרית, לבין התנהגותו בפועל, שאינה תואמת שום אמת מידה של מוסר, אפילו בחברה של פושעים וחברי מאפייה בזמננו"
עכשיו הבנו כיצד ועל בסיס מה צומח לו המוסר האנושי יש מאין, ללא תשתית וללא מחייב. פשוט מאוד: תקוף! אין לך מה לומר? תקוף את הצד שכנגד! מה הבעיה. הנה: דוד המלך. אחת הסוגיות הנלמדות והנפוצות ביותר בתלמוד הבבלי, שכל תינוק של בית רבן יודע ומכיר את הנושא על בוריו, עדיין משמש ככלי ניגוח פרימיטיבי (לא פחות פרימיטיבי מאומנות התקיפה=מגננה) בידי חסרי חוט השדרה המחשבתי. והנושא השני הוא, איך לא? מעמד האשה! הקלף המנצח! כאן חשוב לומר שככל הנראה סבורים (ובאיזשהו מקום גם מאוד צודקים) עורכי חופש, כי רוב גולשיהם ושותי- בצמא את דבריהם הינם בורים חסרי חוליות כמותם, שלא שזפה עינם מעולם צורת אות, או רצף כלשהו מהפריט הנ"ל. על מנת שלא להאריך, אפנה את הקוראים למאמר על מעמד האשה, ואם ירצה השם עוד נסביר כמה סוגיות תנ"כיות.
ועכשיו לעבודה, קדימה!
הנחת היסוד האתאיסטית/רציונלית הפשוטה היא שלאדם, כל אדם, יש מצד אחד תשוקות שלעיתים הן אסורות (נניח לגנוב כסף) ומצד שני יש לו קווי מתאר בסיסיים של ערכים שעליהם הוא לא יוותר ועבורם הוא מוכן להקריב. השאלה היא האם אכן אפשר לשכנע אדם אובייקטיבי לגמרי שלגנוב זה אסור? יתרה מכך, האם זה מוסרי מבחינתנו לגרום לו לא לרצות לגנוב. הרי בכך אנו מעדיפים איזה זולת על חשבונו. אנחנו כחברה מאוד נשמח שאף אחד לא יגנוב, אבל מה אם יש כאן בריון שלא חושש מאיש ולא אכפת לו שגניבה תהפך לנורמה. ממנו- לא יגנבו. מה נומר לראש משפחת פשע, מדוע שלא יגנוב כספים, במה הוא טוב מהמחוקק שמטיל מס על אנשים עניים על פי לוביסטים של טייקונים? אם המיסוד הופך את זה ללגיטימי, האם אי אפשר למסד את חוקי המאפיה? וכפי שלימדנו סילבסטר סטאלון: "תהרוג שניים ותהיה רוצח, תהרוג המונים ותהיה כובש."
מכירים את הספר/סרט "בעל זבוב"? בקצרה הסיפור מתאר קבוצת נערים שנקלעו לאי בודד וניסו לחיות שם חיי חברה, מהר מאוד החברה התפצלה בין האחראים, בוגרים ושקולים, לבין נהנתנים ובריונים . כותב הסיפור מצליח להוכיח שכאשר אין ערך מוחלט להאמין בו, לא תהיה אפשרות לבוגרים והשקולים אפילו למנוע רצח מהקבוצה שכנגד. ומה נגיד על מטייל שפגש להנאתו קניבל שדיווח לו כי עליו להביא את ראשו של המטייל הלבן למוכתר השבט כדי לקבל תואר שני ב(-)?
אבל למה להביא דוגמאות כאשר המציאות הפשוטה עולה על כל דמיון פרוע?
ובכן. נתחיל מהפשוט ביותר, ונגלה שגם כאן הבלגן חוגג. רצח! אין לך דבר פחות מוסרי מרצח. זאת יודע כל עולל וכל גנגסטר. אני ממציא? ממש לא. הנה הערת המערכת לסיום באתר חופש: "ערכים כמו "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב" ואיסור גילוי עריות הם חוקים שנחקקו בהיסטוריה האנושית הרבה קודם לתורה העברית, והם חוקי-טאבו כלל אנושיים, שבלעדיהם אין חברה אנושית מסוגלת לחיות ולשמר עצמה כחברה. איסור רצח הוא אחד מאותם חוקים," הכיצד משתקף אידיאל נחרץ זה בראי החברה האנושית המתורבתת, אביב-קיץ 2010? הבה ונראה. ובכן כך. רצח, כהגדרתו, הוא איסור על הריגת אדם חי. ברור. מהו אדם חי? אדם שנמצא בין השלב של תחילת החיים לשלב של סוף החיים. עד כאן הכל מוסכם. אבל הופ, רק רגע, מתי זה בדיוק "תחילת החיים"? פה מתחיל הבלגן. "ובכן" אומר לנו איש החברה המערבית "אני אחליט מתי החיים מתחילים." ואז, פשוט מאוד, כל עוד החיים לא התחילו, אין איסור רצח. כי הרי האדם עוד לא חי" גאוני לא? נשמע מצחיק/עצוב? הנה הדברים כמות שהם:
פרופ´ פרנסיס קריק, (חתן פרס נובל, שגילה את מבנה ה – D.N.A), כתב בשנות ה – 60, מאמר לביטאון ""nature שכותרתו: "ההשלכות הסוציולוגיות של הביולוגיה המודרנית". במאמר הוא פורס את חששותיו לגבי עתידו של המין האנושי: ריבוי הילודה, ודלדול משאבי הטבע מהווים סכנה על האנושות כולה. בעקבות זאת מעלה פרופ´ קריק את פתרונו לבעיה: "לא נוכל לראות את חיי האדם כקדושים, לא נוכל להרשות את הרעיון שלכל אדם יש נשמה וזכות קיום. תינוק הנולד ייחשב חי מבחינה משפטית רק 48 שעות לאחר הלידה. אז מה הבעיה? מבחינה משפטית הוא לא חי, אז להרוג אותו זה לא רצח. נקי.בינתיים, הוא מציע באבירות, יבדקו אם הוא חבר רצוי בחברה האנושית. האבסורד עוד לא נגמר:וכן רצוי להגדיר אדם מעל גיל 80 כמת מבחינה משפטית עם כל המשמעויות הכרוכות בכך.והנה משפט המחץ:כדי שהחברה תקבל זאת יש להפסיק את לימוד המוסר הדתי לילדים, וללמדם את ההשקפה של הביולוגיה המודרנית על מקומו של האדם ביקום". מי אמר אבולוציה ולא קיבל? זה לא היה הנושא שלי, ממש לא, אבל תראו איך שזה נכנס לו...
עכשיו גם אין בעיה לעשות הפלות "בעלות האשה על גופה" זועקים הדמגוגים. (ובעברית פשוטה אפשר לקרוא להם רוצחים) מה בדיוק קשור לכאן בעלות האשה על גופה?! יש כאן יצור חי לכל דבר, עם דופק, גלי מוח, שמע, תחושה, חמצן ומה לא. היום השיטה היא פשוטה, "תיארוך!" מתארכים את רגע תחילת החיים, מתארכים את רגע סוף החיים, וכל השאר, זה לא חיים. זה לא רצח.איזה יופי.
הסיוט נגמר? עוד לא. הנה, כיום לחברה יש שתי סיבות עיקריות לקצר חיי אדם. ראשית, עלויות כספיות גבוהות. שנית, קציר איברים. כידוע לכולנו, כדי 'לתרום' לב יש צורך לקצור אותו בעודו פועם. הבעיה היא שפעולה כזו נחשבת לרצח. מה עושה הרפואה המודרנית? מגדירה על פי נוחיותה מה נחשב לאדם חי, וממילא אין בעיה להרוג אותו. והנה ההמצאה החדשה: מוות מוחי נשימתי. עד היום כדי להגדיר מוות השתמשה הרפואה רק בהרס של כל המוח, כולל הגזע. ואילו כעת, לצורך העניין, שונתה ההגדרה לגזע המוח בלבד. במילים אחרות, המילים "מוות מוחי" מסתירות מאחריהן באכזריות את האמת הפשוטה, שהמוח עדיין חי. בבדיקות אי. אי. ג'י. נמצא כי שנעשו לאנשים במצב של מוות מוחי נמצא פעילות מוחית ב10% מהפציינטים. ואם כבר מדברים, קרו מקרים נדירים של מוות מוחי שהחולים חזרו לחיים. כמו אותו חולה באוקלהומה שהתאושש לחלוטין ממצב כזה, ואף התראיין לתקשורת. זה קרה ברה"ב בשנת 2008!
מה עוד הרופאים לא יספרו לא יספרו לבני המשפחה, שעה שיבקשו מהם בנימוס לפנות את יקירם מהעולם הזה? (ואינני מתייחס לדעות ההלכתיות, אנו עוסקים כרגע רק על העובדות הרפואיות היבשות) ד"ר ליאון זכרוביץ', נוירולוג בכיר מניו יורק העוסק בתחום הטיפול בחולים סופניים, מעדכן אותנו כי קביעת מוות מוחי אינה דיאגנוזה מדוייקת אלא הערכת מצב לא ברורה ולא ודאית. במקרים רבים הרופאים פשוט 'מדלגים' על חלק מהבדיקות כי הם משוכנעים שאוטוטו החולה ימות...
עוד משהו, לא פחות מזעזע, רופאים מרדימים יודעים לספר כי לפני קציר איברים הם מתבקשים להרדים את הפציינט ולשתק אותו נגד כאבים, שאם לא כן, בעת פתיחת החזה, החולה מתרומם! (תופעה עצבית מוכרת לכל מרדים) הממצאים לא נעצרים כאן, המחקרים מוכיחים כי במקרים מסויימים הגוף ממשיך לעכל את המזון במצב כזה, ולעיתים נמשך איחוי העצמות.
מה לא מוסרי? הכל נעשה בשם המוסר ולמען המוסר. אם נדייק, למען הצלת חיים, ועל ידי אנשים שתפקידם הוא הצלת חיים.
קדימה- בואו נמשיך הלאה,
החברה המערבית עוד לא אמרה את המילה האחרונה שלה באווירה חגיגית זו. אם כבר הרגשנו בנוח לקבוע כי עד גיל 48 שעות האדם עוד לא חי, אם לגיטימי ומוסרי לקבוע קריטוריונים למהות מותו של האדם, למה לא נחליט גם מיהו אדם חי ומי לא? כרגיל, אבקש לא לצחוק, הנה דברים שקורים בכדורנו הקטן. במאמר שהתפרסם ממש לאחרונה בניו יורק טיימס על ידי פרופ' דרשק סנגהבי (ראש מחלקת קרדיולוגיה פדיאטרית בביה"ס לרפואה שבאוניברסיטת מסצ'וסט) מתוארת בהרחבה יוזמה של רופאים לבצע "קיצורי דרך" ולנתק ממכשירי ההנשמה ילדים במצב סופני עוד לפני קביעת המוות המוחי, או אז ניתן יהיה לקצור את איבריהם. פשוט מאוד, הרופאים היו זקוקים לאיברים חיים מגוף 'מת' ולצורך כך יצרו מצב של הגדרה רפואית של מוות לאדם חי. לדוגמא הוא מביא ילדה שנפגעה בתאונה ביוני 08' אחרי בדיקה התברר כי הילדה עדיין לא הגיעה למצב של מוות מוחי והיא עדיין מגיבה. לפיכך הציעה הרופאה להורים לעשות את הלא יעשה: השתלה אחרי "עצירה קרדיולוגית" (הפסקת הלב) מוצאיאים את צינור החמצן, וממתינים שעה לראות אם הלב חדל מפעום. אחרי שהוא מפסיק, ממתינים 5 דקות נוספות לראות שאין הלב חוזר לפעילות. ובמקרה אחר בקולורדו, קוצר הזמן ל65 שניות. למה לא?אגב, אם נשתמש בהגדרות הרפואיות היבשות, אז גם חולים במחלות ניווניות שונות (פוליו או לו גריג) גם הם נחשבי כמתים, כיוון שהינם במצב של אי נשימה בלתי הפיך.
מדהים! רופאים, שתחום התמחותם הוא כיצד להציל חיים, נטלו לעצמם סמכויות מרחיקי לכת, לקבוע מי חי ומי לא, ובעיקר, למי מגיע לחיות... וסתם, כדי לעצבן, אם משתמשים בEEG לקבוע חיים של אדם, מה הזכות לרצוח עובר אשר יש לו גלי מוח אלו החל מהיום הארבעים להריונו? (על פי פרופ' לוגר "המשחקים בחיים". מעוגן היטב ועמוק בהלכה שנכתבה לפני 2000 שנה, בה מתייחסים ליום ה40 כיום המכריע לראשית החיים) ועוד שאלה קטנה, ביום שיווצר צורך להשתיל רקמות מוח, נשנה שוב את הגדרת המוות על פי פעימות הלב?
עוד שלב, והכל בשם המוסר ולמען הצדק בחברה האנושית:
עם עליית הנאצים לשלטון, הכריז הממשל על "מבצע אוטנסיה", במסגרתו התבקשו האזרחים הגרמנים המתורבתים ביותר בעמי אירופה, להסגיר לידי השלטונות את בני משפחתם הראויים להמתת חסד: סניליים, נכים, מפגרים וחולי נפש. מה יותר מוסרי וצודק מזה? הנ"ל מהווים נטל על החברה, כך שאין הצדקה להקצות משאבים עבורם. (מזכיר לנו משהו?) בפרט אם לא נתעלם (וכמובן לא נתעלם בשום אופן) מהגישה האתאיסטית שאחרי מותו של אדם לא נותר ממנו כלום, אז בכנות, מה זה משנה לו אם הוא ימות כעת או מאוחר יותר? רק יסבול פחות. בשולי הדברים ראוי לציין כי מבצעי הזוועה הזו היו לימים מבצעי השואה ביהדות אירופה. (על פי "חיילי הרשע" מאת תום שגב)
תקצר היריעה מלהכיל את הדוגמאות רק בתחום הרצח, לגלות לנו שוב כי אין מקום ל"מוסר" המתנהל על פי גחמותיה של חברה, והמתעוות על פי ערכים של צורך וכדאיות. ועוד לא הזכרנו ערכי מוסר של גזל, של ענישה, של חינוך, של "זכות הציבור לדעת" ועוד.
אי אפשר לסיים את המאמר הזה בלי דבריו של נשיא ארה"ב ג'ון אדמס: "אני עומד על כך שהיהודים עשו עבור התרבות יותר מכל אומה אחרת. ...שהגורל הועיד את היהדות להיות הכלי המהותי ביותר לתרבות... הועיד את העם היהודי ללמד לאנושות את הרעיון שהמונותאיזם הוא הבסיס של המוסריות, וכתוצאה מכך של כל הציביליזציה.
זו האומה המהוללת ביותר שאי פעם יישבה עולם זה. הרומאים ושליטיהם הם עורבא פרח בהשוואה ליהודים. היהודים העניקו דת לשלושת רבעי הגלובוס והשפיעו על האנושות יותר מכל עם עתיק או מודרני".
פול ג'ונסון (הסטוריון אנגלי) כותב: "דרושות שעות רבות כדי לסכם ארבעת אלפים שנה של היסטוריה יהודית. פירושו של דבר הוא לשאול את עצמנו מה היה קורה עם הגזע האנושי לולא היה אברהם ענק רוח כזה, או אם היה מותיר את כל החכמה שלו לעצמו מבלי לחלוק אותה עם אחרים, וכך לא היה קם העם היהודי. ללא ספק העולם ללא היהודים היה משהו שונה לחלוטין. כן, קרוב לודאי שכל התגליות, הרעיוניות של האינטלקט האנושי, היו מתגלות בסופו של דבר, אבל היה דרוש גאון מיוחד כדי לעצבן לראשונה. את המתנה הזאת העניק האל ליהודים: להם אנו חבים את הכבוד לערך החיים של כל בן אנוש, את המצפון האינדיבידואלי ואת הגאולה האישית, את המצפון הקולקטיבי ואת האחריות הסוציאלית, את השלום כאידיאל מופשט ואת האהבה כיסוד הצדק, ופרטים רבים נוספים שעיצבו את האינטלקט האנושי הבסיסי.
לולא היהודים היה העולם מקום הרבה יותר דל וריקני. ...כמעט מעבר ליכולתנו לדמיין כיצד היה העולם מתנהל אם הם לא היו מופיעים על מפת ההיסטוריה''.
שימו לב למונחים: כבוד לערך החיים, מצפון אינדבדואלי וקולקטיבי, אחריות סוציאלית ועוד. (הרעיונות עליהם מדבר ג'ונסון שזורים הין היתר לאורך חמשת החומשים. כדאי לעקוב בענין אחר פרשיות השבוע.)
והערה חשובה מאוד לסיום: כותב השורות מכיר אתאיסטים רבים הגונים, ישרים איכותיים ומוסריים. אין בכוונת המאמר להטיל חלילה דופי באדם זה או אחר, המאמר מעורר תהייה ברמת המאקרו האם אפשר להשתית חברה על פלטפומה בלתי תלויה כזו.